עונשו של המפריע לקבלת החזקה

1. כללי
סעיף 23 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 קובע כדלקמן:

"23. עונשו של המפריע לקבלת החזקה ((תיקון מס' 3), התש"ע-2010)
כל אדם:
(א) המפריע בזדון או המונע את שר האוצר או כל אדם הפועל מטעמו או מכוחו מלהיכנס או להשתמש באיזו קרקע שהיא בהתאם להוראות פקודה זו, או
(ב) מציק, מונע או מפריע לאותו אדם כשהוא מחזיק באותה קרקע, יאשם בעבירה, ויהא צפוי בצאתו חייב בדין לקנס של עשרים וחמישה לירות או למאסר שלושה חודשים או לשני העונשים כאחד."

סעיף 23 לפקודה קובע סנקציה עונשית כלפי כל אדם המפריע בזדון או המונע את שר האוצר, או כל אדם הפועל מטעמו או מכוחו, מלהיכנס או להשתמש באיזו קרקע שהיא בהתאם להוראות פקודת הקרקעות.

כמו-כן קובע הסעיף סנקציה עונשית כלפי כל אדם המציק, מונע או מפריע לאדם כאמור לעיל כשהוא מחזיק באותה קרקע.

בהתאם להוראת הסעיף יאשם המפריע בעבירה ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין, לקנס או למאסר או לשני העונשים כאחד.

2. סמכות בית-המשפט - משמעות ההוראה העונשית
ב- ע"א 219/66 {יעקב ילוז נ' רשות הפיתוח, ורסקו, חברה להתיישבות, פ"ד כ(4), 603 (1966)} ביקש המערער ללמוד מסעיף 23 לפקודה כי רק לבית-המשפט מחוזי סמכות לצוות על מסירת החזקה לרשות המפקיעה, לאחר שהוקנתה לה הבעלות לפי סעיף 19.

בית-המשפט קבע כי הטענה מוטעית ולו מהטעם בלבד, שאין לגלות בלשון סעיף 23 הנ"ל כל רמז לכוונה מצד המחוקק להעניק לבית-משפט מחוזי את הסמכות להרשיע בעבירה שנקבעה שם ולהעניש עליה.

"נהפוך הוא: נוכח העונשים שנקבעו באותו סעיף בצד העבירה האמורה (קנס בסך 25 ל"י או מאסר של שלושה חודשים או שני הענשים הללו גם יחד) ברור כי הסמכות הזאת נתונה לבית-משפט השלום (סעיף 28(1) לחוק בתי-המשפט).
נוסף לכך, אין ספק בליבי, שהמחוקק קבע את הסנקציה העונשית הנזכרת כאמצעי אשר מטרתו לאפשר לשר האוצר, או למי שהורשה על ידיו, לעלות על הקרקע ולהשתמש בה, ללא הפרעה מצד מאן-דהוא, בתקופה שבה טרם הסתיימו הליכי ההפקעה, במידה שהזכות לעשות כן נתונה להם לפי הוראות הפקודה. למשל, הסנקציה הנ"ל מהווה אמצעי נוסף לשם מימוש זכותה של הרשות המפקיעה לתפוס חזקה בקרקע מיד עם פרסום הודעת ההפקעה, בנסיבות שבהן האינטרס הציבורי מכתיב את הצורך הדחוף בתפיסה הזאת (סעיף 7).
כן גם נועדה הסנקציה העונשית הנ"ל להבטיח כי שר האוצר, או מי שהורשה על ידיו, יוכל לבצע על הקרקע הנדונה, ללא הפרעה. את הפעולות המוזכרות בסעיף 4 לפקודה, עוד לפני שהחלו הליכי ההפקעה ואכן, ייתכן מאד, שבמקרה כזה מהווה אותה סנקציה עונשית אפילו האמצעי היחיד, שנקבע כדי לשרת את המטרה האחרונה...
לעומת-זאת, לא היה כל טעם לקבוע את ההוראה הפלילית הנדונה לצורך מימוש זכות החזקה, שקמה לרשות המפקיעה מכוח צו ההקנייה שניתן לטובתה לפי סעיף 19, בתקופה שלאחר מתן הצו הזה, שכן בתקופה זו דינה של הרשות המפקיעה כדין כל בעל זכות בקרקע והתרופות 'הפוססוריות' הרגילות, בין תרופה אזרחית ובין פלילית, די בהן - כך צריכה להיות הנחתנו - כדי להבטיח את מימוש זכות החזקה, הקנויה לה."

3. קבלת חזקה - מהי?
ב- ה"מ (ת"א) 3927/77 {עזבון מאיר שמחה בורוביץ ז"ל נ' הוועדה המקומית נתניה, (לא פורסם)} נקבע, כי על-פי סעיף 23 לפקודת הקרקעות קובע המחוקק את "עונשו של המפריע לקבלת החזקה" (כלשון הערת השוליים) וממנו ניתן, לדברי בית-המשפט, ללמוד קבלת חזקה מהי, לאמור: "כל אדם - (א) הפריע בזדון או המונע את שר האוצר או כל אדם הפועל מטעמו או מכוחו להיכנס או להשתמש באיזו קרקע שהיא בהתאם להוראות הפקודה הזאת..".

משמע - כוונת המחוקק הינה לביטוי מוחשי ומעשי כלשהו, הן מצד מוסר החזקה בקרקע והן מצד נוטל החזקה בה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עונשו של המפריע לקבלת החזקה