דיני הפקעת מקרקעין - דין ופסיקה
הפרקים שבספר:
- דיני הפקעה - כללי
- חוקיות ההפקעה ותקיפת ההפקעה
- פיצויי הפקעה
- פיצוי מכוח עילת תביעה חוקתית
- תום תקופת ההפקעה והשבת הקרקע לבעליה
- ביטול ההפקעה
- העברה רצונית והעברה כפויה של קרקע לרשות הציבורית
- הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים
- השם הקצר
- פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) - פירוש
- סמכויות שר האוצר
- חקירה מוקדמת
- פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) - הודעות
- טענות נגד הרכישה
- סמכות להעביר קרקע
- סמכות לקנות החזקה
- הפרוצדורה שיש לנקוט בה במקרה שאין מוסרים חזקה
- סכסוכים בדבר פיצויים וזכות קניין יושבו על-ידי בית-המשפט
- החלטה בהיעדרם של הצדדים
- אין להכריח את הצד למכור או להעביר חלק מבית
- תקנון בעניין הערכת הפיצויים
- פיצויים על אובדן דמי חכירה
- סמכותו של שר האוצר לחזור בו מרכישת הקרקע
- הוראות בנידון תשלום הוצאות
- דחיית תשלום הפיצויים - תשלום על-ידי שר האוצר כוחו יפה כסילוק מלא של פיצויים
- בעלים רשומים או צדדים המחזיקים בקרקע כבעלים דינם כזכאים בקרקע
- מששילם שר האוצר הריהו פטור מאחריות
- הקנייה ורישום
- פיצויים על קרקע שנלקחה להרחבתן או לסלילתן של דרכים וכו'
- תשלום בעד השבחה כשלוקחים קרקע לסלילת דרכים או להרחבתם
- רכישה בידי בני אדם זולת שר האוצר, או מטעמם
- עונשו של המפריע לקבלת החזקה
- הטלת הפקודה על קרקעות הווקף ועל שאר קרקעות דומות
- תקנות; ביטול
- ועדה מקומית - תפקידים וסמכויות
- מטרת ההפקעה
- ביצוע ההפקעה ופיצויים
- חילופי קרקע - הסכם אינו היתר לחריגה
- שיכון חלוף - דין רכוש שהופקע
- השימוש במקרקעין שהופקעו
- תביעת פיצויים לפי סעיפים 197 ו- 198 לחוק התכנון והבניה
תשלום בעד השבחה כשלוקחים קרקע לסלילת דרכים או להרחבתם
סעיף 21 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 קובע כדלקמן:"21. תשלום בעד השבחה כשלוקחים קרקע לסלילת דרכים או להרחבתם (פק' 34 לש' 1946, (תיקון מס' 3), התש"ע-2010)
(1) אם עלה שוויה של קרקע מחמת שרכשו איזו קרקע על-פי פקודה זו לצורך סלילת כביש חדש או הרחבת כביש קיים, זכאי שר האוצר, אם הגיש תביעה לכך תוך שנה אחת מיום ביצוע העבודה, לגבות מכל אדם שנכסיו עלו במחירם כך, תרומה להוצאות העבודה, אשר לא תעלה על רבע סכום העליה הנ"ל:
בתנאי כי כשמטילים תרומה על-פי סעיף זה, יש לשלם פיצויים בעד כל קרקע שנלקחה לצורך הרחבת כביש; ומותר לנכות את סכום הפיצויים מן התרומה המגיעה על-פי סעיף זה.
(2) אם נתעוררה שאלה באם עלה שוויה של איזו קרקע כמשמעות הדבר בסעיף זה ובנידון סכום העליה בשווי, ולא באו הצדדים לכלל הסכם בעניין זה, תוחלט אותה שאלה על-ידי בית-המשפט.
(3) אם לא באו הצדדים לידי הסכם, גובים את התרומה המגיעה מבעל הקרקע לחשבון הוצאות העבודה בלא יותר מארבעה שיעורים שנתיים שווים; שר האוצר יגבה אותה כדרך שגובים חוב אזרחי מן האדם שהקרקע שייכת לו באותה שעה."
סעיף 21(1) לפקודה קובע כי אם עלה שוויה של קרקע, מחמת רכישת קרקע כלשהי על-פי הפקודה לצורך סלילת כביש חדש או הרחבת כביש קיים, זכאי שר האוצר, אם הגיש תביעה לכך תוך שנה אחת מיום ביצוע העבודה, לגבות מכל אדם שנכסיו עלו כתוצאה מכך, תרומה להוצאות העבודה, אשר סכומה לא יעלה על רבע סכום העליה כאמור. תנאי לגביית התרומה הנ"ל, הוא שיש לשלם פיצויים עבור כל קרקע שהופקעה לצורך הרחבת כביש. עוד קובע הסעיף כי מותר לנכות את סכום הפיצויים מן התרומה המגיעה.
בהתייחסו לסעיף 21 לפקודה ציין בית-המשפט ב- בג"צ 198/75 {מנהל עזבון המנוח פייביש מושקוביץ נ' ראש עיריית בת-ים, פ"ד ל(1), 281 (1975)} כי כפי שעולה מנוסחו, נקבעה בו רק תקרת המס ולא שיעור יציב - כדוגמת הקבוע בסעיף 32 לפקודת בניין ערים, 1936, "קביעת תקרה מאפשרת התאמה מדוייקת יותר בין ההוצאות לבין המס הנגבה מן החייבים בו". {ראה כיום את הקבוע בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965}.
סעיף-קטן (2) קובע כי במקרה של מחלוקת ביחס לשאלה אם עלה שוויה של קרקע וביחס לשיעור העלייה יכריע בה בית-המשפט מחוזי.
כמו-כן, קובע סעיף-קטן (3) כי אם לא הושגה הסכמה בין הצדדים, תיגבה התרומה המגיעה מבעל הקרקע בלא יותר מארבעה תשלומים שנתיים שווים. הגביה תתבצע כדרך שגובים חוב אזרחי מן האדם שהקרקע שייכת לו באותה שעה.