botox
הספריה המשפטית
סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות

הפרקים שבספר:

עתירה תאומת בתצהיר (תקנה 4 לתקנות)

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 קובעת כדקלמן:

"4. עתירה תאומת בתצהיר
כל עתירה תהא נתמכת בתצהיר לפי טופס 2 שבתוספת והוא יצורף אל העתירה או יירשם בסופה; על עובדות שהן בתחום ידיעתו האישית של העותר יצהיר שהן נכונות, ועל עובדות אחרות יצהיר שהן נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו."

כידוע, ראשית חכמה היא, בכל עניין המובא בפני בית-משפט, להניח תשתית עובדתית, ולתמוך אותה בראיות. כך בכל עניין ובכל בית-משפט, וכך במיוחד בעתירות לבית-המשפט הגבוה לצדק.

בית-המשפט הגבוה לצדק אינו נוהג לשמוע עדים, ולקבוע בעצמו את העובדות, אלא הוא מסתמך בעיקר על דברי הצדדים. מכאן, החשיבות המיוחדת שבית-משפט הגבוה לצדק מייחס להצגה מלאה ואמינה של העובדות הנוגעות לעניין, הן על-ידי העותר והן על-ידי המשיב.

מטעם זה נדרש העותר, לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, לתמוך כל עתירה בתצהיר המאמת את העובדות המובאות בעתירה.
כמו-כן, מקובל להוסיף לעתירה מסמכים אחרים, ככל שהם מצויים בידי העותר או ניתנים באופן סביר להשגה על-ידי העותר, לצורך ביסוס העובדות הנטענות בעתירה. והרי אלה מושכלות ראשונים {בג"צ 1759/94 אן סרוזברג נ' שר הבטחון, פ"ד נה(1), 625 (1994)}.

לכן, אם התשתית העובדתית של עתירה רעועה, אפשר שיהיה בכך בלבד כדי לדחות את העתירה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ח' כהן ב- בג"צ 276/69 {הסתדרות המהנדסים נ' שר העבודה, פ"ד כד(1), 281 (1979)} לפיהם "אין צורך לומר שחובה מוטלת על עורכי-הדין להקפיד על-כך כי הוראות התקנות הנוגעות לאימות העתירה למתן צו על-תנאי יקויימו, שהרי בית-משפט זה מוציא צו על-תנאי מתחת ידיו אך בהסתמכו על אמיתות העובדות הנטענות בעתירה בלבד, ומקום שעובדות אלה לא אומתו כדבעי, אין לו לבית-משפט זה להיזקק לעתירה."

בשונה מן הנהוג על-פי ההליכים בבתי-משפט אחרים אין צורך שהתצהיר יכלול את כל העובדות המפורטות בעתירה ודי על תצהיר מקוצר על-פי הנוסח הקבוע בטופס 2 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק.

להזכירנו, בבתי-המשפט האחרים לא ניתן ליתן תצהיר שכול-כולו אזכור תוכן הבקשה. שם תצהיר כזה כאילו לא הוגש ובקשה תידחה בשל-כך.

על העותר מוטלת חובה לתמוך עתירתו בתצהיר כמצוות תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק. עתירה המוגשת בשמם של מספר עותרים תיתמך הבקשה בתצהיריהם של כל העותרים, אלא-אם-כן כל העובדות מצויות בידיעתו האישית של אחד מן העותרים.

עתירה לבית-משפט הגבוה לצדק חייבת להיות מלווה בתצהיר כאמור בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק {בש"א (מחוזי יר') 5250/07 אלקטרוניקה אוסקר סמי בע"מ נ' משרד התמ"ת - שר התמ"ת - הממונה על התקינה במשרד התמ"ת, תק-מח 2008(2), 9457, 9461 (2008)}.

תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, מאפשרת לעותר להגיש עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק בתצהיר בו הוא מצהיר גם על עובדות שהן רק נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו {בש"א (שלום יר') 6419/02 מוריה נ' עו"ד מנשה הס, תק-של 2002(3), 446, 449 (2002)}.

בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, כל עתירה תהא נתמכת בתצהיר. אין מדובר אך בדרישה טכנית. החובה לצרף תצהיר לאימות האמור בעתירה שלובה בתכליותיו הדיוניות והראייתיות של ההליך בבג"צ, לקיים הליך מהיר ויעיל שבו אין נשמעות עדויות בעל-פה או חקירות, ובירור העובדות נסמך על מסמכים כתובים {בג"צ 1027/04 פורום הערים העצמאיות (העותרים ב- בג"צ 1027/04) נ' מועצת מקרקעי ישראל, תק-על 2011(2), 2933, 2935 (2011); בג"צ 3459/10 עטייה אלעתאימן נ' ממשלת ישראל, תק-על 2011(2), 3100, 3108 (2011)}.

יתירה-מכך, חשיבותו של התצהיר, מקורה גם באפשרות העומדת בפני העותר, לקבל צו על-תנאי נגד רשות ציבורית, בטרם הכרעה בפלוגתה לגופה, ובמעמד צד אחד, על-יסוד האמור בתצהיר בלבד {ראה לעניין זה דברי כב' השופט מ' חשין ב- בג"צ 2184/94 גלברט נ' נשיא בית-המשפט העליון, פ"ד מח(3), 573 (1994)}.

ב- בג"צ 1288/09 {סופיה לוקובסקי נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין, תק-על 2009(2), 4487, 4491 (2009)} קבע בית-המשפט כי סמכות ההורים לייצוגו של קטין כאמור בסעיף 15 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, נוגעת לשני פגמים נוספים שנפלו בעתירה זו.

על-פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, לכל עתירה יש לצרף תצהיר ובו "על עובדות שהן בתחום ידיעתו האישית של העותר יצהיר שהן נכונות, ועל עובדות אחרות יצהיר שהן נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו".

לעתירה שבמקרה דנן אכן צורפו שני תצהירים ואולם הם חתומים בידי העותרות הקטינות בעצמן ולא על-ידי אימן. מאחר וכל פעולה משפטית של העותרות, טעונה הסכמה של ההורה, לתצהיר המצורף לעתירה אין תוקף משפטי. אומנם, ייתכן ופגם זה לכשעצמו איננו פוסל את העתירה וניתן לתקנו, אך בעיית הייצוג במקרה זה עמוקה יותר.

לעתירה לא צורף כל מסמך, המאשר כי האם העניקה לעו"ד שויד ייפוי-כוח לייצוג העותרות בערכאות המשפטיות. משכך הדבר, עו"ד שויד נעדר כל סמכות להעלות טענות בשם העותרות ואף בשל-כך יש לדחות על-הסף את העתירה.

ב- בג"צ 6129/08 {רוקח פארמצ'י בע"מ נ' משרד הבריאות, תק-על 2008(3), 3459, 3461 (2008)} קבע בית-המשפט כי מעיון בעתירה נראה, על-פני הדברים, כי סיכוייה של העתירה נגד המשיב להתקבל נמוכים. דומה כי העתירה בכללותה פגומה, באשר העובדות הנטענות בה אינן נתמכות בתצהיר, חרף הוראתה של תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק {ראה גם בג"צ 3664/92 ביגר נ' עשתאל, פ"ד מז(1), 244 (1993)}.
ב- בג"צ 6364/07 {יואב יצחק נ' השופטת דורית ביניש, נשיאת בית-המשפט העליון, תק-על 2007(3), 1136, 1138 (2007)} קבע בית-המשפט כי העתירה, במקרה דנן, פגומה גם משום שהעובדות בה אינן נתמכות בתצהיר. יחד-עם-זאת, לו היה זה הפגם היחיד בו היא לוקה, ייתכן והיה מקום לאפשר תיקונה על דרך הוספת תצהיר.

ואולם, לא תמיד היעדרו של תצהיר יביא בהכרח לדחיית העתירה על-הסף, בפרט כאשר אין מחלוקת על העובדות. ב- בג"צ 266/05 {פילנט יוסף נ' אל"מ דני עפרוני - סגן הפרקליט הצבאי, פ"ד נט(4), 707 (2005)} קבע בית-המשפט כי המשוכה הראשונה עליה נדרש העותר לדלג, היא זו הנובעת מכך שעתירתו אינה נתמכת בתצהיר מפיו-שלו, חרף הוראתה של תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק.

בא-כוח העותר טען, כי מחדל זה מקורו בקשיים שנערמו בדרכו לקיים מפגש עם שולחו, ואף שאפשר כי בפניה לגורמים המוסמכים יכול היה בא-כוח העותר לקיים מפגש זה, לא היה בית-המשפט ממהר לדחות את הסברו, במיוחד לנוכח אלה: ראשית, העובדות הנטענות בעתירה אומתו מפיו של מר אביעד ויסולי, העומד בראשו של משיב 2, ואשר, לטענתו, שוחח עם העותר ולמד את העובדות מפיו. שנית, בחינת טענותיהם של הצדדים מעלה, כי בסופו-של-דבר עיקרן של העובדות הנטענות בעתירה אינו שנוי במחלוקת.

מכאן, וחרף היעדרו של תצהיר מטעם העותר עצמו, סבר בית-המשפט כי אין לחסום את דרכו במקרה דנן, ונכון להכריע בעתירתו לגופה.

ב- בג"צ 3812/01 {משה פויסטרו נ' עיריית בת ים, תק-על 2001(3), 1396 (2001)} קבע בית-המשפט כי יש לומר כי תצהירו של העותר שבא לתמוך בעתירה איננו כולל אימות של העובדות הכלולות בה, כמצוות תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק. חלף זאת סמך העותר את עתירתו על מובאות מתוך העיתונות. לפיכך נקבע כי העתירה אינה ראויה, לבוא בשערי בית-המשפט גם מטעם זה.

ב- בג"צ 3664/92 {ענת ביגר נ' עשתאל ביגר, פ"ד מז(1), 244 (1993)} העותרת לא הגישה תצהיר בתמיכה לעתירתה. את התצהיר הגישה אמה וכל שהצהירה בו הוא כי היא אמה של העותרת וכי האמור בעתירה מהסעיף הראשון שבה ועד האחרון הוא נכון.

בית-המשפט קבע כי אין בתצהיר הסבר מדוע העותרת עצמה אינה מאמתת בתצהיר משלה את האמור בעתירה. גם לא נאמר בו דבר על מקור הידיעה של האם על העובדות המפורטות בעתירה, שאותן אימתה בתצהיר.

אימות העובדות בדבר התנגדותה של העותרת לשיפוט בית-הדין ובדבר אי-מסירה לעותרת את הזמנות בית-הדין והחלטותיו, הוא על-פניו עדות שמיעה. התצהיר אינו עונה לכן על דרישות תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק.

בשל-כך לבד מן הראוי היה לדחות את העתירה, והגם שבית-המשפט נמנע מעשות כן ונהג עם העותרת לפנים-משורת-הדין בקובעו כי אין תצהיר זה יכול לשמש בידה ראיה לסתור את העובדות הכלולות בתצהירו של המשיב.

ב- בג"צ 3054/00 {ברוך מיכאלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2000(2), 577 (2000)} קבע בית-המשפט:

"עם-זאת, הגעתי לכלל מסקנה, כי התצהיר מיום 27.2.00 (אשר נחתם, כאמור בפני נוטריון ציבורי ואושר על-ידי סגן הקונסול הישראלי בסידני, אוסטרליה) מקיים את חובת התצהיר הנדרש. ניתן להניח, כי לו היה המדובר בהליך אזרחי היו חלות לגביו הוראות תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיהן:

'"תצהיר" – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור.' (ראו גם: ע"א 263/61 מרצלי והלינה קולבינגר נ' אברהם רענני, פ"ד טו 1744 (1961); ע"א 19/54 יעקב אלכסנדר גורלי נ' שמעון דיסקין, פ"ד ח 521 (1954))

אכן, תקנה זו אינה חלה במישרין על ענייננו, אולם ניתן להחילה (ואיני רואה מניעה עניינית להימנע מכך), בין מכוח תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 ובין מכוח היקש (והשוו: ע"א 3622/96 אברהם חכם נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נב(2), 638 (1998)): אין מקום להבחין בין בעל דין המבקש להסתמך על "תצהיר חוץ" בהליך אזרחי לבין בעל דין המבקש להסתמך על "תצהיר חוץ" בעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק (ולצורך הדיון – גם בעתירה לפי תקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בעתירות לבית-המשפט לעניינים מינהליים), התשנ"ו-1996). אין סיבה ממשית לכך שהמצהיר במקרה הראשון יסתפק בהתייצבות בפני הנציג הקונסולרי הישראלי במקום מגוריו (או שימסור את הצהרתו לפי דין המקום ומוסר ההצהרה יתייצב כאמור) ואילו המצהיר במקרה השני יאלץ לנסוע לישראל לצורך מסירת התצהיר.

אי-לכך, משהוברר, כי מלכתחילה הוכן על-ידי העותרים תצהיר העומד (ולו על דרך ההיקש וההרחבה) בדרישות תקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 ומשתצהיר זה מצוי עתה בתיק בית-המשפט, איני מוצא מקום למחוק את העתירה עקב צירופו של ה"תצהיר" הפגום. עם-זאת, הואיל ומחדלם של העותרים הוא שגרם להגשת הבקשה והסב למשיב מס' 3 הוצאות אני מחייב את העותרים בהוצאות משיב זה בסך 2,000 ש"ח."