botox
הספריה המשפטית
סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות

הפרקים שבספר:

צו על-תנאי והמצאה (תקנה 8 לתקנות)

תקנה 8 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"8. צו על-תנאי והמצאה (תיקון: התשנ"א)
נתן בית-המשפט צו על-תנאי או צו ביניים, ימציא העותר, מיד, לבית-המשפט מספר מספיק של עותרי העתירה ושל התצהירים התומכים אותה, על מצורפיה, והם יומצאו עם הצו למשיב ולכל אדם שבית-המשפט או הרשם הורה עליו על-ידי פקיד בית-המשפט או על-ידי מי שבית-המשפט או הרשם הורה."

על-פי תקנה 8 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, במקרה ובית-המשפט נתן צו על-תנאי או צו ביניים, אזי, על העותר להמציא, מיד, לבית-המשפט מספר מספיק של עותקי העתירה ושל התצהירים התומכים אותה, על מצורפיה, והם יומצאו עם הצו למשיב ולכל אדם שבית-המשפט או הרשם הורה עליו על-ידי פקיד בית-המשפט או על-ידי מי שבית-המשפט או הרשם הורה.

אשר לכללי ההמצאה של כתב בית-הדין יחולו כללי ההמצאה על-פי תקנות סדר הדין האזרחי שניתן לשאבם לעניין זה הן מכוח תקנה 20ב לתקנות אלה הקובעת כי "בכל עניין שלא נקבע בתקנות אלה רשאי בית-המשפט, לפי שיקול-דעתו, אם ראה צורך בכך לעשיית צדק, לנהוג כדרך שנוהגים במשפט לפני בית-משפט מחוזי" או מכוח סמכותו הטבועה.

ב- בג"צ 4759/00 {רס"מ עוזרי שרה נ' ראש המטה הכללי ואח', תק-על 2001(3), 2407, 2408 (2001)} נפסק, אם כי לעניין בקשה לפרטים נוספים, כי:

"(א) לעניין זה קיימות שתי גישות. לפי גישה מחמירה יותר, נוכח האמור בתקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק כפופה בקשה להארכת מועד להגשת פרטים נוספים למשטר שנקבע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו קובעת צורך בטעמים מיוחדים למתן ארכה מקום בו מדובר במועד שנקבע בחיקוק (ראו ר' הר-זהב סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק (תל-אביב, התשנ"א-1991), 104) על-פי גישה מחמירה פחות, חלה על בקשה להארכת מועד מסוג זה הוראת סעיף 90(11) לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אשר אינה קובעת אמת-מידה לעניין מתן הארכת מועד, ומשאירה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב בכגון דא (ראו לעניין זה ב- שג"צ 6644/95 מצנע ואח' נ' חברת קו מוצרי דלק בע"מ, תק-על 95(4), 91 (1995) (להלן: "פרשת מצנע")).

(ב) לעניין זה, נראית לי הגישה שאמצה בפרשת מצנע הנ"ל. באותה פרשה ניתנה ארכה לצורך הגשת בקשה לפרטים נוספים, חרף היעדרו של הסבר ממשי לאיחור, וזאת נוכח משקלם המצטבר של שלושה שיקולים עיקריים: (א) בקשה לפרטים נוספים היא 'המכשיר היחידי לבירור עובדות במסגרת הדיון בעתירה'. בשל-כך, היא משליכה לא רק על עניינם של הצדדים הנוגעים בדבר, אלא גם על אינטרס בית-המשפט 'לדון בעתירה כשכול החומר העובדתי הרלבנטי פרוש בפניו'. (ב) ניתן לראות בעצם קיומה של העתירה העיקרית, התלויה ועומדת בפני בית-המשפט הגבוה לצדק, משום עילה להקל עם המבקשים הארכת מועדים לצורך הגשת בקשה למתן ארכה לצורך הגשת בקשה לפרטים נוספים. זאת, תוך היקש מן ההלכה לפיה קיומו של הליך תלוי ועומד בפני בית-המשפט מהווה, בהליכים אזרחיים, טעם מיוחד למתן הארכת מועד לצורך הגשתו של הליך אחר. (ג) בחינת השאלה האם הגשת הבקשה לפרטים נוספים באיחור גרמה להשתהות הדיון בהליך העיקרי. מטבע הדברים, לשיקול זה עשויה להיות משמעות רבה בהליכי בג"צ, נוכח העובדה שמדובר בהליכים הנדונים תוך זמן קצר יחסית, ואשר המדיניות לגביהם כי יש לסיימם "במהירות הדרושה" (הר-זהב, בספרו הנ"ל, 103). מדיניות זו משתקפת בעצם קביעתם של המועדים להגשת בקשה לפרטים נוספים בתקנה 12 הנזכרת לעיל. עם-זאת, מקום בו אין במתן ארכה כדי להשהות את בירור התיק העיקרי שיקול זה מאבד את עצמתו, ואין בו כדי להצדיק גישה נוקשה לבקשה להארכת מועד לעניין זה.

(ג) נראה לי, כי בנסיבות עניין זה ניתן לאמץ את הגישה המקלה שאומצה בפרשת מצנע הנ"ל. אמנם, בפי בא-כוחם של העותרים לא היה כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה. גם בטענותיו בדבר איחורים מצד המשיבים בהגשת הליכים שונים מטעמם בגדר העתירות שבכותרת – טענות אשר באת-כוח המשיבים לא כפרה בהן – אין כדי להצדיק את הגשת בקשה לפרטים נוספים, לכול המוקדם, כשלושה וחצי חודשים לאחר המועד הרלבנטי, או כדי לספק הסבר כלשהו מדוע הוגשה הבקשה באיחור.

עם-זאת, הגשת הבקשה במועד בו הוגשה לא נוטה להביא לעיכוב בבירור ההליך. יש לזכור כי הבקשה הוגשה בחודש אוגוסט, כחודשיים וחצי לפני המועד בו היה ההליך קבוע לדיון. אני ער לכך, כי בשתים מן העתירות ניתנו צווי ביניים, המעכבים את שחרור העותרים משירות הקבע. בעובדה זו יש כדי לחדד את הצורך בבירור מהיר של ההליך. ברם, העיכובים העיקריים בבירור ההליך לא חלו בשל העותרים. והם נעוצים, בין השאר, בהגשתם של תצהירים משלימים מטעם המשיבים כמתואר לעיל. מתברר גם כי תשובת המשיבים לפניות העותרים לפרטים נוספים השתהתה פרק זמן ניכר. לא למותר לציין, כי גם באת-כוח המשיבים לא הצביעה בדיון על פגיעה ממשית כלשהי, דיונית או אחרת, במשיבים בשל האיחור שנפל בהגשת הבקשה. בנסיבות אלה, ובשים-לב למטרת ההליך, נראה לי כי ניתן להיעתר לבקשה שבפניי למתן ארכה, בכפוף לפסיקת הוצאות, כפי שנעשה בפרשת מצנע הנזכרת לעיל."

לאמור, אין ספק שניתן להחיל את תקנות סדר הדין האזרחי לעניין המצאתם של כתבי בית-דין על-פי אחת מן הגישות האמורות לעיל, תוך שימת דגש על החשיבות בקיומו של דיון מהיר בעתירה.

ואולם, אין בכך משום קביעה קטיגורית. שכן למשל, לעניין תחולתה של תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן גם: "לתקסד"א") נקבע כי אין להן תחולה לעניין סדרי הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק.

ההלכה הנה כי תקנה 529 לתקסד"א, המורה כי תקופת הפגרה לא תבוא במניין הימים שנקבעו בתקנות סדרי הדין או בידי בית-המשפט או הרשם, אינה חלה על סדרי הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, אשר נקבעו בתקנות סדר הדין הגבוה לצדק, שהן דבר חקיקה נפרד העומד בפני עצמו.

בבית-משפט גבוה לצדק הכלל הוא הפוך והגישה היא, שתקופת פגרה כלולה במניין הימים שנקבעו בצו על-תנאי או בהחלטה. התימוכין לכלל זה, שנקבע בסעיף 61(ב) לנוהלי העבודה בבית-משפט גבוה לצדק הם, שתקנות סדר הדין האזרחי בבית-משפט גבוה לצדק אינן קובעות כל הוראה בעניין זה והיעדר הוראה זו – מול ההוראה הנוגדת בתקנה 529 לתקסד"א והעיקרון הקבוע בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, לפיו, במניין ימי תקופה יבואו, בין השאר, ימי פגרה – מובילים למסקנה של הסדר שלילי {ר' הר-זהב סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק (התשנ"א-1991), 23; בש"א 4719/93 HER MAJESTY THE QUEEN IN RIGHT OF CANADA נ' רבקה ריינהולד ואח', פ"ד מז(5), 546 (1993)}, הדן בסוגיה דומה בהקשר לתקנות סדר הדין בדיון נוסף.

סיכומה של נקודה זו, המועד להגשת תצהיר התשובה על-ידי המבקשים חל ביום 24.7.94. מועד זה ניתן להאריך על-פי בקשה מתאימה בהחלטת בית-המשפט או הרשם, ואין כל ארכה אוטומטית מכוח פגרת בתי-המשפט {בג"צ 210/94 חברת "דווקא בע"מ" נ' ע'אללה אחמד יוסף עומר, תק-על 94(3), 823, 824 (1994)}.