סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה

1. סמכות בית-משפט שלום
סמכותו העניינית של בית-משפט לענייני משפחה היא כסמכותו של בית-משפט השלום כאמור בסעיף 51(א)(5) לחוק בתי-המשפט (נוסח משלוב), התשמ"ד-1984 לפיו בית-משפט שלום ידון "בענייני משפחה כמשמעותם בחוק בתי-המשפט לענייני משפחה".

סעיף 2 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית-משפט העליון, ימנה שופט לבית-משפט לענייני משפחה שהוא בעל ניסיון וידע מקצועי בתחום.

2. מהו המבחן הקובע?
2.1 המבחן הכללי - מבחן הסעד
המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום האזרחי, בכל הנוגע לבתי-המשפט שחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 עוסק בהם, הינו מבחן הסעד {ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3), 561 (1977); ע"א 472/83 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מא(3), 200 (1987); רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3), 812 (1990); ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2), 669 (1997); ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה, תק-על 2003(2) 1478 (2003); ת"א (נצ') 28310-01-12 אלונה סדן שאול נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

אם כן, נשאלת השאלה מהי ההבחנה בין מבחן הסעד על פני מבחן העילה ומדוע יש להעדיף את מבחן הסעד על פני מבחן העילה?

מבחן הסעד הינו מבחן פשוט יחסית. על פיו נדרשים אנו לבחון את כתב הטענות שהגיש התובע או המבקש עם פתיחתו של ההליך, הא ותו לא. על-פי הסעד הנקוב שם נדע האם ההליך הוגש לבית-המשפט המוסמך או שמא חובה היה להגישו לבית-משפט אחר. אין כלל צורך להידרש לטענותיו של הנתבע או המשיב בכתב הטענות שהגיש הוא בתגובה.

במילים אחרות, קביעת הסמכות נעשית על-פי האמור בכתב התביעה ואין בטענותיו של הנתבע כדי לשנות במקרה רגיל. מכך אף נובע, שקביעת הסמכות אינה מצריכה שמיעת ראיות. ככל שיוקדם השלב בו מוכרעת שאלת הסמכות, על היבטיה השונים, יתרום הדבר לתפקוד יעיל יותר של מערכת השיפוט ולחיסכון במשאבים של כל הגורמים המעורבים, כולל בעלי הדין.

לעומת זאת, המבחן של מהות הסכסוך, אילו אומץ, היה דורש, לפחות בחלק מהמקרים, לבחון ולבדוק את כתב הטענות הנגדי שהוגש. כך עלול להיפתח פתח למחלוקת נוספת בין בעלי הדין, מעבר לזו שלגופם של דברים. בעת ההגדרה של תיחום סמכויות בתי-משפט יש לשאוף לכללים פשוטים וברורים ככל האפשר, על-מנת לצמצם את הסכסוך גופו. כמובן, שיהא זה בלתי-ריאלי לצפות שניתן יהיה למצוא נוסחה או מבחן שימנעו באופן מוחלט ויכוחים ומחלוקות לגבי זהותו של בית-המשפט המוסמך.

מכל מקום, ברור כי מנקודת מבט זו יש עדיפות למבחן הסעד על פני מבחן העילה {ע"א 2846/03 ריצ'ארד ב' אלדרמן, עורך-דין נ' דן ארליך, תק-על 2004(4), 1644 (2004)}.

2.2 מבחן הסמכות העניינית בבית-משפט לענייני משפחה - מבחן העילה
כחריג לכלל שנדון לעיל, המבחן לקביעת הסמכות העניינית של בית-משפט לענייני משפחה הינו מבחן העילה ולא מבחן הסעד {ע"א 2618/03 פי.או.אס. בע"מ נ' ליפקונסקי, פדאור 04(17), 521 (2004)}.

יתרונות מבחן הסעד, ובחירת מבחן העילה במקומו, מקשים על ניהול ההליך המתנהל בפני בית-המשפט לענייני משפחה. פעמים רבות, כפי שיתואר להלן, מאריכה הבחירה במבחן העילה את הדיון.

אולם כפי שנראה, בחירה זו במבחן העילה, בנוגע לסמכותו העניינית של בית-משפט לענייני משפחה, נובעת מהרצון לפתור סיטואציה בה בכתב הטענות הפותח את ההליך מתבקש בית-המשפט ליתן יותר מסעד אחד וכאשר אין הסעדים כולם מצויים בסמכותו של בית-משפט אחד, כפי שקורה פעמים רבות בתביעות בענייני משפחה.

"מבחן העילה" שנקבע בחוק בית-המשפט לענייני משפחה - הוא מבחן משולב של זהות הצדדים וסיבת הסכסוך {תמ"ש (ת"א) 62620/97 שרה נתניהו נ' דורון נויבורגר, תק-מש 97(3), 63 (1997)}.

נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה. סמכות זו נועדה לרכז בבית-משפט אחד - הוא בית-המשפט לענייני משפחה - את כל המערכת המורכבת של זכויות וחובות בין בני משפחה וחליפיהם על כל היבטיו, תוך ניסיון לפתור אותו בכלים המיוחדים שהוענקו לבית-המשפט לענייני משפחה {ת"א (ת"א-יפו) 40056/05 קופת-חולים כללית-מחלקת רשומות נ' סופיר שושנה ואח', תק-של 2006(1), 11073 (2006)}.

ב- ת"א (שלום ת"א) 29789/05 {עיריית תל-אביב נ' דורית מור, תק-של 2005(4), 17026, 17027 (2005)} קבע בית-המשפט כי המבחן שנקבע בחוק בית-המשפט לענייני משפחה הוא מבחן משולב של זהות הצדדים (הגדרת משפחה) וסיבת הסכסוך. רק כאשר הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה - לפנינו סכסוך שמקורו בתוך המשפחה. ונדגיש כי האלמנט המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך {ראה גם תמ"ש (תל-אביב) 62620/97 שרה נתניהו נ' דורון נויבורגר, תק-מש 97(3), 63 (1997)}.

2.3 סעיף 1 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
בסעיף 1 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה מוגדרים "ענייני משפחה" מהם. סעיף הנ"ל מגדיר מהם אותם "ענייני משפחה" אותם ניתן "להכניס" לבית-המשפט לענייני משפחה וכן מגדיר לנו מיהו "בן משפחתו" ומיהו "הורה" לצורך הסמכות העניינית.

ב- ברע"א 6558/99 {חבס נ' חבס, פ"ד נד(4), 337 (2001)} בית-המשפט ניתח את מאפייניה של תובענה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה אשר הסמכות לדון בה מסורה לבית-המשפט לענייני משפחה על פי האמור בסעיף 1(2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.

בית-המשפט קבע כי אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה הינה כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה ומשמעותית לגיבושה של עילת התביעה. עוד נקבע, כי יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה האם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה.

כאמור, סעיף 1(2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה דורש קיומם של שני מבחנים מצטברים לצורך הקניית הסמכות הבלעדית לבית-המשפט לענייני משפחה.

המבחן הראשון דורש כי התובענה תוגש על-ידי אדם או בן משפחתו או נגד עזבונו של בן משפחתו, כאשר המונח "בן משפחתו" מוגדר בחוק עצמו, קרי: בן זוג, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוג לשעבר, בן זוג שנישואיו עמו פקעו והשני שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה חיו כבני זוג.

המבחן השני דורש כי עילתה של התובענה תהיה סכסוך בתוך המשפחה. מבחן זה למעשה מצמצם ומסייג את גדר סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה, באופן שלא כל תובענה בין בני משפחה תהא בסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה, אלא רק אותן תובענות בין בני משפחה, אשר עילתן סכסוך בתוך המשפחה {ראה ת"א (שלום ת"א) 17076-08 דרור זיתוני נ' דויד ג'יימס שאשון, תק-של 2009(4), 4363 , 4367 (2009)}.

ב- ת"א (שלום ר"ל) 4103-09 {ציון גרמה נ' סגולה פומרנץ, תק-של 2010(1), 45652 , 45653 (2010)} קבע בית-המשפט כי הבקשה המונחת בפניו איננה מבוססת על סעיף 1(2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, אולם ניתן להקיש ממנו לעניינו ולומר כי כדי לבחון אם עילת התביעה הינה סכסוך בקשר לירושה, יש לבחון האם סכסוך הירושה תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, ולצד זה יש לבחון האם לגורמים המשפחתיים המעורבים היתה השפעה נכבדה להיווצרותה של עילת התביעה.

ב- ת"א (שלום יר') 18700/08 {י' א' נ' ר' ד', תק-של 2009(4), 14408, 14409 (2009)} נדונה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, מר י' אל', עת תקפו אותו אחותו וגיסו, הם הנתבעים מר וגברת ד'. כב' השופט כרמי מוסק קבע כי לעניות-דעתו יש להעביר את הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי התובענה דנן עומדת בשני המבחנים: מבחן הקרבה המשפחתית שכן מדובר באחים וגיס ומבחן העילה, האם בתוך המשפחה או מחוץ למשפחה ובמקרה דנן העילה נובעת מסכסוך משפחתי.

כב' השופט כרמי מוסק מעיר בהחלטתו כי תוצאה זו הינה הנכונה ביותר שכן הצדדים מנהלים תביעות נוספות בבית-המשפט לענייני משפחה וכך לבית-המשפט לענייני משפחה תהא תמונה כוללת לעניין סכסוך הצדדים.

ב- ת"א (שלום ת"א) 168684-09 {ליאורה ספקטור נ' אסלם בע"מ, תק-של 2009(4), 12618 (2009)} קבעה כב' השופטת כוכבה לוי כי במקרה דנן אין מחלוקת בין הצדדים כי התובענה דנן עומדת במבחן הראשון, הוא מבחן הקרבה המשפחתית. לעניין המבחן השני {הוא מבחן העילה, האם בתוך המשפחה או מחוץ למשפחה}, נקבע כי במקרה דנן, ההסכם במסגרתו ניתנו השיקים נשוא המחלוקות, נכרת על מנת להסדיר את ענייניהם הכספיים של בני הזוג לאחר הגירושין, ולפיכך, ברור חד-משמעית כי גירושי הצדדים תרמו תרומה משמעתית ליצירת ההסכם. יתירה מזאת, מעיון בתוכן ההסכם ניתן בהחלט ללמוד כי אינו בגדר הסכם עיסקי גריידא שאינו קשור ביחסי הצדדים בעבר כבני זוג ובגירושיהם.

ב- ת"א (שלום נצ') 39718-02-10 {סונדוס מחאג'נה נ' יוסף מסארוה, תק-של 2010(3), 33981 (2010)} קבע בית-המשפט כי עסקינן בבני משפחה לעניין חוק בית-המשפט לענייני משפחה, אף שבינתיים התגרשו. בנוסף, עסקינן בתביעה שעילתה בהליכי הוצאה לפועל שננקטו על-ידי הנתבעת כנגד התובע, לביצוע החלטה שניתנה על-ידי בית-הדין השרעי במסגרת התדיינות שהייתה בין השניים, לתשלום מזונות לנתבעת. בעל כורחך תאמר כי המדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה.

ב- ת"א (שלום יר') 2203-10 {אהרון ויצמן נ' אברהם מר פאר, תק-של 2010(2), 96371 (2010)} קבע כב' השופט שמעון פיינברג כי על התובע לנמק מדוע אין להעביר את הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה שכן, מעיון בכתב התביעה עולה כי מדובר בסכסוך כספי בין שני אחים {ראה גם סעיפים 3 ו- 1(2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה}.

ב- ת"ק (תביעות קטנות רמ') 16576-12-09 {דניאל זנבר נ' אילן יר-זנבר, תק-של 2010(2), 132626 (2010)} לאחר שנודע לבית-המשפט כי עסקינן בסכסוך בין אב ובן, קבעה כב' השופטת שרון קיסר כי לבית-המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בסכסוך הנדון.

ב- ת"א (שלום נצ') 9718-04-09 {סעוד הייב נ' סמיר הייב, תק-של 2010(3), 84886 (2010)} קבעה כב' השופטת עירית הוד כי תביעה לסילוק יד שהגיש אב כנגד בנו וכלתו תתברר בבית-המשפט לענייני משפחה.

ב- ת"א (שלום יר') 7462-09 {נורית בירן נ' נטע לאור, תק-של 2010(3), 45562, 45565 (2010)} קבע כב' השופט מוריס בן-עטר, בקובעו כי הסמכות מסורה לבית-המשפט לענייני משפחה, כי ככל שמקורו של הסכסוך נעוץ בקשרי משפחה, מהווה הדבר סמן לכך שהמדובר בסכסוך משפחתי. כמו כן, אם הסכסוך הוא חלק מסכסוך מקיף יותר במשפחה, הרי שהדבר מהווה סמן נוסף לכך שעסקינן בסכסוך בתוך המשפחה. מאידך, אם קיימים קשרים עסקיים שונים בין בני המשפחה, ורק באחד מהם פרץ סכסוך, בעוד האחרים מתנהלים כסדרם, מצביע הדבר על היות הסכסוך עסקי טהור, ולא סכסוך הנובע מיחסי המשפחה.

ב- ת"א (שלום עפ') 13687-03-10 {עלי סעדי נ' איאת סעדי שלבי ואח', תק-של 2010(1), 69512 (2010)} קבע כב' השופט יוסף בן-חמו כי העובדה ששאר הנתבעים אינם בני משפחה, איננה פוגעת בסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה שכן, סעיף 6(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע שבית-המשפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שווייה אשר יהא.

ב- בר"ע (מחוזי ב"ש) 698/06 {צ' ש' בע"מ נ' נ' ע', תק-מח 2007(1), 787 (2007)} קבע כב' השופט יוסף אלון כי תובענה המוגשת על-ידי חברה כנגד הורי אשתו של בעל השליטה ועילתה הינה סכסוך משפחתי בין הבעל ואשתו עולה כדי "תובענה אזרחית שהגיש אדם כנגד בן משפחתו."

עוד נקבע כי החברה כתאגיד הינה אישיות משפטית נפרדת מבעל השליטה היחידי בה. ברם, שעה שהתובענה המוגשת על ידה היא כנגד הורי אשתו של בעל השליטה ועילתה הינה במסגרת הסכסוך המשפחתי שבין הבעל לאשתו - יש לראות בהקשר זה גם את החברה כשלעצמה כמגלמת את בעל השליטה שמאחוריה - לאמור, מר שמעון צרפתי - חתנם של הנתבעים הנשוי לבתם.

כמו-כן נפסק כי התכלית והמטרה העומדים ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה הם המחייבים הרמת מסך זו שכן, הימנעות מהרמת המסך במקרה דנן - כמוה כניתוק מלאכותי והתעלמות מוחלטת מטיבה וממהותה של התובענה דנן, שעילתה המובהקת הינה בסכסוך השורר בתוך משפחתם.

אף ב- ה"פ (שלום חי') 24038-11-09 {אלה גרינמן נ' דוד אקהויז, תק-של 2010(1), 66043 (2010)} נדונה השאלה האם חברה יכולה להיחשב "בן משפחה"? כב' השופטת רננה גלפז מוקדי קבעה כי בבואנו לקבוע האם מדובר בבן משפחה אם לאו, עלינו לבחון את השאלה לא רק מבחינה פורמאלית, אלא גם מבחינה מהותית, על רקע תכלית החוק.

לפיכך, במקרים בהם עילת הסכסוך הינה בתוך המשפחה, ומאחורי החברה כולה עומד בן משפחה, הרי שהחברה תיחשב ל"בת משפחה", כמשמעות הדבר בסעיף 1 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה.

ב- ת"א (חי') 14392-03-12 {ביאטריס בויקו נ' ליביה סקוברוניק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012) נדונה השאלה האם עסקינן בסכסוך שעניינו על רקע משפחתי.

בית-המשפט קבע כי בחינת כתב התביעה וכתב ההגנה מלמדים כי הנתונים האובייקטיבים והסובייקטיבים מצביעים על כך שעניינה של המחלוקת היא על רקע משפחתי:

א. סכום הכסף שבמחלוקת לא ניתן על רקע "עסקי" חיצוני אלא על רקע הקשר המשפחתי בין הצדדים: לא נחתם הסכם הלוואה, לא נקבעו בכתב כללי החזרה, ולא ניתנו בטוחות כלשהן על אף שהועבר סכום נכבד ביותר.

ב. מטרת הכספים היתה לאפשר לנתבעים לרכוש בית מגורים לתא המשפחתי שלהם.

ג. ההלוואה הוחזרה בערך נומינלי בתוך תקופה של כשנה וחצי, ועברו כשנתיים מאז התשלום האחרון שביצעו הנתבעים ועד הגשת התביעה מבלי שהוצגה ראיה כלשהי לפיה נדרשו הנתבעים להחזיר גם את הסכום שנותר – 100,000 ש"ח.

ד. קיימת משמעות לסמיכות מועדים מסויימת בין הגשת התביעה לבין פתיחת ההליכים בבית-המשפט לענייני משפחה (פחות משנה), ולמעשה התובעים אינם מכחישים בתגובתם את הקשר בין "מימוש" העילה לבין הסכסוך בין הנתבעים – ראה האמור בסעיף 11 לתגובתם:

"ויודגש, כי יש להפריד בין עילת התובענה, שאין לה כל קשר לסכסוך בתוך המשפחה לבין ההחלטה לממש את העילה. בעוד הנתבע 1 מלין כי ייתכן ולולא הסכסוך בין הנתבעים לבין עצמם לא היו התובעים מממשים את עילת התובענה, אין בכך כדי להשליך ולו במעט על קיומה של עילת התובענה וניתוקה באופן ברור מכל סכסוך בתוך המשפחה."

עוד יצויין בהקשר זה כי לטענת הנתבע, אשר לא נסתרה על-ידי התובעים, הסכומים העומדים בבסיס התביעה דנן נזכרו גם במסגרת התביעה הרכושית של הנתבעת המתבררת בפני בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא.

כלומר, מן האמור יש לקבוע כי היסוד הדומיננטי להיווצרות הסכסוך הינו הקשר המשפחתי בין הצדדים, וקיומם של קשרים משפחתיים תרמה תרומה משמעותית לסכסוך ולגיבושה של עילת התביעה הנטענת. בית-המשפט הורה על העברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה.

ב- ת"א (חי') 380-05-09 {עו"ד עופר רבקין, כונס נכסים נ' וליד ח'שיבון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} נדונה תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים המוגשת על-ידי כונס נכסים, לצורך כיסוי חובותיו של נתבע מס' 1.

בית-המשפט קבע כי תובענה זו אינה דנה בענייני מעמד אישי ועילתה אינה בסכסוך בתוך המשפחה ומשכך, אין היא נופלת בגדרם של אותם עניינים הנמצאים בסמכותו הייחודית של בית-המשפט לענייני משפחה. כמו-כן, דחה בית-המשפט הטענה באשר לחוסר סמכות עניינית.

נדגיש כי אין ליתן להיגד "בן זוגו" שבסעיף 1(2)(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, ובסעיפים 1(2)(ב) ו- 1(2)(ג), פרשנות מרחיבה, הכוללת גם בן זוג לשעבר. לפיכך נקבע כי לבית-המשפט לענייני משפחה, אין סמכות לדון בתביעת המשיב נגד המבקשת, אחותה של רעייתו לשעבר {בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, טרם פורסם (2012); ראה גם ע"א (חי') 53546-08-10 נח אבי טואיטו נ' מלכה כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

2.4 סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה מתגבשת על-פי כתבי הטענות
התשתית העובדתית בגדרה נקבעת סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה מתגבשת על-פי כתבי הטענות המונחים בפני בית-המשפט בבואו להכריע בסוגיה. בית-המשפט בודק האם כתב הטענות מתאר את אחת העילות הקבועות בחוק בית-המשפט לענייני משפחה {ראה רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4), 337 (2001)}.
ההכרעה בשאלת הסמכות הינה שאלה עובדתית: מלאכת סיווג עניין כמצוי בסמכות בית-משפט רגיל או בית-משפט לענייני משפחה מצריכה, על-פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך. בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם: כיצד הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם - אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי, אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה.

הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה {ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6), 295 (2002)}.

3. מועד העלאת טענת חוסר הסמכות העניינית והשפעתו על תוצאת ההליך
כאשר אחד מהצדדים מעלה את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית הרי שעל-אף אי-התנגדותו או אף הסכמתו של הצד שכנגד להעברת הדיון יש לבחון את השאלה בהתאם להוראות החוק ולפסיקה, ואין די בהסכמת הצדדים {בש"א (י-ם) 1356/06 שליבו מנחם ואח' נ' בן דוד אוחיון שמואל, תק-של 2006(1), 12017 (2006)}.

על-פי הגישה המסורתית, ניתן היה להעלות טענת חוסר סמכות עניינית בכל שלב של הדיון, אף בשלב הערעור. כמו כן, אם הטענה לא נטענה על-ידי הצדדים, רשאי היה בית-המשפט להעלותה מיוזמתו {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 819; בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4), 591 (1994); ע"א 119/87 מונדר חדר מהרג' נ' רפיקה עייסא רמדאן ואח', פ"ד מד(4), 377 (1990)}.

התוצאה של קבלת הטענה הובילה לבטלות מוחלטת של הדיון או ההחלטה שניתנו בחוסר סמכות (VOID). עם השנים, ועל רקע התפתחות דוקטרינת ה"בטלות היחסית" במשפטנו, החלו להישמע קולות אחרים, לפיהם כאשר התקיים דיון או ניתנה החלטה בחוסר סמכות עניינית, וטענת חוסר הסמכות נטענה רק בשלב מאוחר של הדיון, התוצאה אינה בטלות ההליך באופן אוטומטי, ולבית-המשפט שיקול-דעת רחב שלא לאפשר העלאת הטענה {ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן ואח', פ"ד נ(5), 820, 829 (1997); ע"א 4796/95 אלחוברה חסין איברהים נ' אלעוברה עלי איברהים, פ"ד נא(2), 669, 675 (1997); רע"א 6630/00 ועד נאמנים ת"א-יפו נ' סילקו, פ"ד נו(6), 913 (2000); רע"א 11220/04 אמיר מוקלד (קטין) נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2005(2), 925 (2005)}.

גישה זו נובעת משיקולים של יעילות המערכת וסופיות הדיון, אך גם מהתפיסה הערכית של מניעות, שיסודה בהחלת חובת תום-הלב על הליכים בבית-משפט ומניעת שימוש לרעה בהליכים אלו, במיוחד במקרים בהם התקיים דיון מלא וענייני בבית-המשפט חסר הסמכות {בר"ע (י-ם) 739/03 מוטי גאוני ואח' נ' יצחק כהן ואח', תק-מח 2003(4), 756 (2003) – פסק-הדין אושר בבית-המשפט העליון ב- רע"א 10704/04 מוטי גאוני ואח' נ' יצחק כהן ואח', תק-על 2004(1), 1996 (2004); רע"א 11183/02 אבנר כליפה נ' רזיה זהבי ואח', פ"ד נח(3), 49 (2004); ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פ"ד נו(6), 295 (2002)}.

עיגון לקולות אלו ניתן למצוא בהצעת חוק, שנועדה להגביל אפשרות העלאת טענה של היעדר סמכות עניינית בשלב מאוחר {ראה סעיף 34 להצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 28) (מבנה מערכת בתי-המשפט ותיקונים שונים), התש"ס-2000, הצ"ח 2914, התש"ס, עמ' 663}.

ב- בר"ע (מחוזי יר') 999/05 {בלאיש קלודין נ' בלאיש לידיה, תק-מח 2005(4), 7613, 7617 (2005)} המשיבה עוררה את טענת חוסר הסמכות רק בשלב הסיכומים בתום הדיון בטענת "פרעתי", וגם בשלב זה לא נטענה טענת חוסר סמכות כטענה משפטית {אולי כיוון שהמשיבה לא היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין בדיון, אלא ביקשה בלשון רגילה, כי הדיון יועבר לכב' השופט מרכוס בבית-המשפט לענייני משפחה, אשר "מכיר את כל הסיפור"}.

כב' השופט אהרן פרקש קבע כי יוצא, אם כן, כי טענת חוסר הסמכות נטענה לראשונה למעלה משנתיים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל וכשמונה חודשים לאחר החלטת בית-משפט השלום. למשיבה היתה אפשרות לעורר טענת חוסר סמכות במספר הזדמנויות קודמות, והיא בחרה שלא לעשות כן. המשיבה בחרה שלא להגיש ערעור על החלטת בית-משפט השלום והחלטה זו הפכה חלוטה.

בנסיבות אלו, סבור בית-המשפט, כי לאחר שהתקיים דיון מלא וענייני בטענות המשיבה בבית-המשפט השלום, בו נחקרה המשיבה על תצהירה, מנועה המשיבה מלהעלות טענת חוסר סמכות בשלב כה מאוחר של הדיון.

ודוק. לא מדובר במקרה בו עלתה הטענה בשלב הערעור על פסק-הדין, אלא בשלב מתקדם יותר - לאחר שכבר ניתן פסק-דין, אשר הכריע בזכויות הצדדים, ובהיעדר ערעור עליו הפך לפסק-דין חלוט וביצועו בלשכת ההוצאה לפועל.

ב-ע"א (חי') 2316/02 {אליאס רג'א מעלוף נ' וג'יה רג'א מעלוף, תק-מח 2004(3), 4091 (2004)} טענו המערערים כי פסיקתא שניתנה על-ידי בית-משפט שלום ניתנה בחוסר סמכות עניינית משום שהמקרה לדידם היה צריך לדון בבית-משפט לענייני משפחה. משום כך, טענו המערערים כי אכיפת הפסיקתא על-ידי רשם ההוצאה לפועל נעשתה שלא כדין.

בית-המשפט דחה טענתם זו וקבע כי הטענה הועלתה בשלב מאוחר של הדיון, לאחר כחמש שנים מאז החלו הדיונים ודי בכך כדי להביא לדחייתה. המגמה היא, איפוא, לא לקבל את טענת חוסר סמכות עניינית לאחר שהדיון התנהל לגופו של עניין מבלי שמי מהצדדים העלה אותה.

לתשומת ליבנו, כי לא כל איחור ו/או שיהוי בהגשת בקשה לחוסר סמכות עניינית, יש בו כדי להביא לדחייתה, שכן, בפסקי-הדין המוזכרים לעיל הטענה הועלתה בשלב מאוחר ממש של הדיון {רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, פ"ד נח(3), 49 (2004); רע"א 6630/00 ועד הנאמנים ת"א יפו נ' סילקו, פ"ד נו(6), 913 (2000)}: בשלב הסיכומים; בשלב הערעור; בשלב פתיחת תיק ההוצאה לפוע{דברי כב' השופטת נסרין עדוי ב- ת"א (שלום חי') 7820-08 ולדזימיש ווסלר נ' דיאב מנסור ברכאת, תק-של 2010(4), 38540, 38541 (2010)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה