כתב תביעה והגנה ובקשות

1. כתב תביעה – תקנה 258ה לתקסד"א
תקנה 258ה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"258ה. כתב תביעה (תיקון: התשנ"ה)
(א) תובענה, למעט בקשת ביניים, תיפתח במסירת כתב תביעה לבית-המשפט.
(ב) הוראות פרק ט"ז וסימן ב' בפרק כ' לא יחולו על תובענות בענייני משפחה.
(ג) קטין רשאי להגיש תביעה בעצמו כאמור בסעיף 3(ד) לחוק."

תקנה 258ה לתקסד"א קובעת כי כל תובענה, למעט בקשת ביניים, תיפתח במסירת כתב תביעה לבית-המשפט. בשל עצם מורכבות ענייני משפחה, מורכבות האינהרנטית להליך, תובענות בענייני משפחה לא יוגשו בסדר דין מקוצר כאמור בפרק ט"ז לתקסד"א או בהמרצות פתיחה כאמור בפרק כ' סימן ב' לתקסד"א {בש"א (משפחה ת"א) 1206/09 ל.ר.ב נ' י.ב, תק-מש 2009(2), 202, 203 (2009)}.

לגישתו של כב' השופט ד' בר-אופיר {בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות (2005), 722} "לא אחת נתקלים בתי-המשפט בבקשות לביצוע שטר או בתביעות בסדר דין מקוצר המוגשות על-ידי בני משפחה במסגרת סכסוכים בתחום המשפחה. ראש ההוצאה לפועל אמור להעביר כל בקשה או תביעה כזו לדיון בבית-המשפט לענייני משפחה. אולם אין בבית-משפט זה הליך של סדר דין מקוצר (תקנה 258ה(א)(ב) לתקסד"א). ומשום כך: דינה של בקשה לביצוע שטר יהיה כדין כתב תביעה שהוגש בסדר דין רגיל. הרעיון הוא שבן משפחה איננו צריך להגיש התנגדות או בקשה לרשות להתגונן כנגד תובענה או בקשה לביצוע שטר שבן משפחתו הגיש נגדו, והנתבע רשאי להגיש כתב הגנה. העיקרון המונח ביסוד תקנה 258ה הוא שבית-המשפט לענייני משפחה יוכל לברר לגופו את הסכסוך שקיים בין בני משפחה, מבלי שיוצבו בפניהם מכשולים דיוניים עד שיגיעו לדיון הענייני" {ראה גם בש"א (שלום ת"א) 184136/05 בינה סוכנות לביטוח בע"מ נ' הלוי זוהר, תק-של 2006(1), 21059, 21060 (2006)}.

נדגיש כי מתקנה 258ה עולה לכאורה כי על תובענות בענייני משפחה {למעט בקשות ביניים} להיפתח במסירת כתב תביעה דווקא. לעומת זאת, בקשה ליישוב סכסוך נפתחת בהגשת טופס כללי ותמציתי המאומת בתצהיר, ללא צירוף המסמכים הרלוונטיים. בקשה ליישוב סכסוך אינה נפתחת, איפוא, במסירת כתב תביעה ובהתחשב בכך, היא אינה בבחינת "תובענה" שבכוחה להקנות סמכות שיפוט לבית-המשפט לענייני משפחה כאמור בסעיפים 1 ו- 3 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה {ראה בג"צ 5918/07 פלונית העותרת בבג"צ 5918/07 נ' בית הדין הרבני הגדול המשיבים ב- בג"צ 5918/07, תק-על 2009(2), 4791, 4809 (2009)}.

בין התובעים שאין כדרכם לתבוע בהליך משפטי, נמצא גם קטין שיכול לתבוע בעצמו לרבות הגשת בקשה במסגרת תובענה שהוגשה על-ידי אחר ולרבות הופעה בבית-המשפט בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש. נעיר כי על-פי סעיף 3(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה העוסק בעניינו של קטין, רשאי גם פקיד הסעד להגיש תובענה לפי חוק בית-המשפט לענייני משפחה, באמצעות או באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, וכן ידיד קרוב בכל עניין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש.

2. בקשת ביניים – תקנה 258ו לתקסד"א
תקנה 258ו לתקסד"א קובעת כי כל בקשת ביניים, למעט בקשה להזמנת עדים או לשינוי מועד דיון: תוגש בכתב; תאומת בתצהיר המאמת את העובדות הידועות לבעל הדין מידיעתו האישית. משיב הרוצה להגיש תצהיר תשובה, יגישו לבית-המשפט עם עותק למבקש, תוך 15 יום מיום המצאת הבקשה אליו או יומיים לפני הדיון בבקשה לפי המאוחר, אלא אם הורה בית-המשפט על מועד אחר; יצויין בה סוג התובענה, שבמסגרתו הוגשה.

בשונה מבקשת ביניים בהליך אזרחי אחר, כאשר מוגשת בקשת ביניים לבית-משפט לענייני משפחה חלה על הגשת הבקשה חובת תשלום האגרה.

3. סעדים בשל תביעות שונות – תקנה 258ז לתקסד"א
מספר התיקים והתביעות אינו מושפע מהסעדים המבוקשים אלא מהעילות השונות וזהות הצדדים. משכך, בעניינים מסויימים קובעת תקנה 258ז לתקסד"א כי יוגשו תביעות נפרדות, "יהיה מספר הסעדים באותו עניין אשר יהיה": תובענה כספית או רכושית, לרבות סעד הצהרתי, פירוק שיתוף בנכס וסעד על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973; תובענה למזונות ולמדור; תובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו ויציאת קטין מהארץ; תובענה אחרת לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 {ראה בג"צ 210/04 מלכה עוזיאלי נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-על 2004(1), 428 (2004)}; תובענה לאבהות או אמהות; תובענה להחזרת קטין חטוף; תובענה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991; תובענה בעניין הכרזה על ילד כבר-אימוץ או למתן צו אימוץ; תובענה בעניין התרת נישואין {ראה גם סעיף 1 לחוק השיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט-1969}; תובענה בעניין גיל הנישואין; תובענה בעניין קביעת גיל; תובענה לשינוי שם; תובענה בענייני משפחה לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968; תובענה לפי סעיף 19ה(ב) לחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה-1965; תובענה לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996 {ראה גם בג"צ 8258/99 פלונית נ' שר הבריאות, תק-על 2000(1), 598 (2000)}; תובענה לאכיפת פסק-חוץ בענייני משפחה; ערעור על החלטת רשם; ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל ראה גם {תמ"ש (משפחה קר') 14654/04 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2008(3), 358, 359 (2008)}; תובענה אחרת בענייני משפחה.

זאת ועוד. כאשר מדובר בענייני ירושה, יוגשו תובענות נפרדות, "יהיה מספר העניינים בהן אשר יהיה" {ראה תקנה 12 לתקנות הירושה}: תובענה לעשיית צוואה; תובענה למתן צו ירושה או צו קיום והתנגדות; תובענה להצהרת מוות; תובענה להוכחת מותו של אדם וזמן מותו; תובענה להוכחת צוואה; תובענה למזונות או למדור מן העזבון ומן היורשים; תובענה למינוי מנהל עזבון והתנגדות למינוי; תובענה לתיקון צו ירושה או צו קיום והתנגדות; ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה; תובענה אחרת בענייני ירושה לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו.

4. גילוי מסמכים מוקדם וציון בקשות קודמות – תקנה 258ט לתקסד"א
תקנה 258ט לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"258ט. גילוי מסמכים מוקדם (תיקון: התשנ"ה)
(א) לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.
(ב) מסמך כאמור בתקנת-משנה (א) המצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, יצורף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות, ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.
(ג) לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת-משנה (ב), תחול תקנה 114א.
(ד) הוראות פרק ט' בעניין גילוי מסמכים לא יחולו על תובענות בענייני משפחה."

הוראות פרק ט' לתקסד"א בעניין גילוי מסמכים אינן חלות על תובענות בענייני משפחה. הרעיון מאחורי תקנה זו נעוץ בכך שבבית-המשפט לענייני משפחה חל עיקרון "גילוי המסמכים המוקדם", ומטעם זה אין מקום לדרישה בכתב של גילוי מסמכים.

כאמור תקנה 258ט לתקסד"א קובעת את עיקרון גילוי המסמכים המוקדם בכל הנוגע לענייני משפחה. על-פי תקנה זו לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.

ממסמכים שברשותו של מגיש כתב הטענות, יש לצרף העתק או תצלום לכתב הטענות, ומי שלא צירף עותק כנזכר, קובעת תקנה 114א לתקסד"א כי מגיש כתב הטענות לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית-המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו. גם אם הרשה בית-המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים.

כלומר, בעל דין אשר לא צירף את מסמכיו לכתב טענותיו, לא יוכל להגיש אותם בשלב מאוחר כלשהו, בכפוף לחריג הקובע, היות והגשת מסמכים באיחור תתאפשר בהתקיים שני התנאים הבאים: האחד, קבלת רשות מבית-המשפט. השני, קיים הצדק סביר למחדלו של בעל הדין.

לעניין מסמכים שאינם ברשותו, יציין מגיש כתב הטענות בתצהיר בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.

לכאורה ועל-פי לשונה של תקנה 258ט(ד) לתקסד"א לא ניתן לבקש בבית-המשפט לענייני משפחה, צו גילוי מסמכים על-פי תקנה 112 לתקסד"א או צו גילוי מסמך ספציפי על-פי תקנה 113 לתקס"א, ואין לדרוש לעיין במסמכים על-פי תקנות 114 ו-117 לתקסד"א.

החמרה זו אינה מובנת, שהרי דווקא בבית-המשפט לענייני משפחה נהוג עיקרון השקיפות המירבית והמוקדם ועל-פי תקנה זו, אם אחד מהצדדים לא ממלא את חובת הגילוי המוקדם בה הוא חייב, לצד השני אין מענה למעשיו. "ריפוי" למצב זה הוצע בהתחשב באמור בסעיף 8(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה {לעניין סטיה מדיני הראיות}, אולם לא התקבל בבית-משפט העליון {רע"א 2466/00 עורך-דין יהונתן בוטח נ' אסתר בוטח, תק-על 2000(3), 2531 (2000)}.

ב- רע"א 2466/00 {עורך-דין יהונתן בוטח נ' אסתר בוטח, תק-על 2000(3), 2531 (2000)} קבע בית-המשפט המחוזי {בית-משפט קמא} כי "אין מקום להחיל את הוראות פרק ט' לתקנות מקום בו ישנה הוראה ספציפית - תקנה 258ט(ד) - הקובעת שפרק ט' לא יחול בתובענות בענייני משפחה. סמכותו של בית-המשפט קמא על-פי סעיף 8(א) לחוק, כפופה לכל הוראה אחרת 'לפי חוק זה', דהיינו שהיא כפופה גם לאמור בתקנות שלפי החוק, כולל תקנה 258ט(ד) הנ"ל. הסכמת הצדדים להגשת תצהיר הגילוי מטעם המשיבה אין בה כדי לאפשר מתן צו גילוי לצד שכנגד, ואף לא להחיל את ההוראות החלות על-פי התקנות על גילוי מסמכים בדרך-כלל. כך, משום התנאי הברור שהציבה המשיבה מלכתחילה, לפיו המבקש ואחיו לא יעיינו במסמכים. על החלטתו זו של בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו לרשות ערעור."

כב' השופט ת' אור, בדחותו את הערעור, קבע כי "תקנות סדר הדין האזרחי לא הותירו חלל ריק בכל הנוגע להליך גילוי מסמכים בבתי-משפט לענייני משפחה. תקנות 258ט(א)-(ג) מסדירות את צירופם של המסמכים עליהם נסמך כתב הטענות שהוגש על-ידי בעלי דין. אם מצרפים לכך את הוראות תקנה 258ט(ד) לתקנות סדר הדין, על פיהן פרק ט' לתקנות אינו חל על תובענות בענייני משפחה, מתבקשת המסקנה שצדק בית-המשפט המחוזי במסקנה אליה הגיע."

כאמור, תקנה 258ט לתקסד"א מתייחסת מפורשות לבית-משפט לענייני משפחה, ובכך גילה מחוקק-המשנה את דעתו כי על-אף הוראות סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, המעניק גמישות לבית-משפט למשפחה בענייני סדר דין למען עשיית צדק, יש בכל זאת לשמור על מרכיבי פרוצידורה בסיסיים המיועדים לשמירת זכויותיהם של שני הצדדים, ואין לאפשר סטיה מכללים אלה אלא במסגרת התנאים שהותוו לכך בתקנות.

ודוק. התקנות אינן סותרות את הוראת סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, אלא קובעות את הדרך שבה יש להפעיל את הסמכות העקרונית של סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה. פירושו של דבר, אם מבקש בעל דין מבית-המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה ולסטות מכללי סדרי הדין באשר להגשת מסמכים לתיק שלא במועד, עליו לקיים את תנאי תקנה 258ט לתקסד"א, היינו, לבקש רשות מראש מבית-המשפט ולשכנעו כי "קיים הצדק סביר למחדלו של בעל הדין" כאי-הגשת המסמכים במועד {ראה בש"א (י-ם) 55615/04 ג' ש' נ' א' ש', תק-של 2005(3), 8830 (2005)}.

כמו-כן נקבע ב- בש"א (חד') 1384/05 {מ' ר' נ' מ' א', תק-מש 2005(3), 146 (2005)} כי בטיעון דומה, תידחה גם ההצעה לאפשר גילוי מסמכים מכוח תקנה 258ב(ב) לתקסד"א הקובעת כי ההוראות האחרות שבתקנות סדר הדין האזרחי, יחולו על תובענות לענייני משפחה, וביניהן תקנה 143(3) לתקסד"א, המעניקה את האפשרות להחליט על גילוי מסמכים בקדם משפט, נתונה לבית-המשפט למשפחה.

פתרון מעשי הוצע על-ידי כב' השופט י' גייפמן ב- תמ"ש 12631/00 {פ' מ' (ב') נ' נ' ב', תק-מש 2001(4), 1 (2001)} בקובעו כי בקשה לצו גילוי מסמכים אפשרי על-מנת להגשים את תכלית החוק - היא חובת הגילוי המוקדם. לדידו של כב' השופט י' גייפמן ההסדר שנקבע בתקנה 258ט(ד) לתקסד"א אינו הסדר שלילי הבא למנוע מבית-המשפט למשפחה הענקת סעד של גילוי מסמכים מיוחדים, לדבריו "מהי התרופה שעומדת למערערת, שעה שהמשיב לא מגלה מסמכים, שיש בהם כדי להזיק לו, דהיינו להועיל למבקשת. התרופה היא בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים מהמשיב או בבקשה להזמנת עד מטעם בית-המשפט."

ב- בש"א (משפחה ת"א) 2732/07 {א' ק' נ' י' ק', תק-מש 2007(2), 523 (2007)} נדונה בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים. כב' הרשמת כ"ץ קרן בדחותה את הבקשה קבעה כי בבית-המשפט לענייני משפחה מתקיים סדר של גילוי מסמכים מוקדם בהתאם לתקנה 258ט לתקסד"א. על-פי תקנה 258ט(א) לתקסד"א, בעל דין יצרף לכתב הטענות רשימת מסמכים שעליהם מוסמכת התביעה או כתב הטענות, ויצרף העתק ממנו לכתב הטענות לפי תקנה 258ט(ב) לתקסד"א. לא עשה כן בעל הדין, לא יורשה לפי תקנה 258ט(ג) לתקסד"א לצרף את המסמך או להגישו כראיה מטעמו במהלך הדיון.

מכאן שכאמור, לא ניתן להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים {ראה גם דברי כב' השופט שאול שוחט ב- בש"א (ת"א) 15094/99, תמ"ש 82221/98, ר' ל' נגד ח' ל' ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (9.1.01)}. לאור זאת, תמיד עומדת לבעל הדין הזכות לדרוש את המסמכים מהצד שכנגד בהתאם לתקנה 170 לתקסד"א ולזמנם במהלך ההוכחות על דרך של הזמנת עד או הזמנת מסמכים או לפנות לבית-המשפט לפי סמכותו בקדם המשפט לפי תקנה 144 לתקסד"א.

אפשר לומר, כי הגילוי המקדמי של מסמכים בתובענות שבענייני משפחה הינו כורח המציאות שהרי סכסוך משפחתי מעצם טיבעו "רוב רובו בסתר ואפס קצהו בגלוי..." כיוון שכך "התמונה הנוצרת לעיני בית-המשפט עלולה להיות מרוסקת... ובלתי-נאמנה למציאות" {בש"א (כ"ס) 4487/04 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.

אלא שהניסיון מלמד, כי מעטים אם בכלל הם המקרים, שכבר במסגרת כתב התביעה וכתב ההגנה מצורפים כל המסמכים הרלבנטיים מטעם בעלי הדין.

במצב דברים זה, ראוי לברר כבר לאחר קבלת כתב ההגנה, האם ישנה הסכמה למתן צו הדדי להסרת חסיון, למשל, וככל שהתשובה בחיוב ליתן צו כאמור ובמידה והתשובה הינה בשלילה, יש לדון בסוגיה זו כבר בישיבה הראשונה שנערכת במסגרת התביעה או בבקשה שתוגש על-ידי מי מהצדדים בעניין זה.

כאמור, הנטל להראות כי טעמי הפרטיות והסודיות גוברים על האינטרסים המתנגשים, הינה לפתחו של בעל הדין המבקש להישען על החיסיון ולהיבנות ממנו.

יחד-עם-זאת, כאשר מדובר בעתירה לגילוי הדדי, בין בני הזוג, ביחס לזכויות וכספים שהצטברו במהלך תקופת הנישואין, קשה לראות נימוק שיוכל להצדיק אי-מתן צו להסרת החסיון.

לפיכך, על סמך הסכמה שמוצאת ביטויה בכתב ההגנה, טוב יעשה בית-המשפט באם יעניק צווי הסרת חסיון בשלבים מוקדמים של ההתדיינות, לשם חיסכון בזמן שיפוטי יקר.

דומה כי בדרך-כלל התעקשות בעל דין שהוא בן זוג במסגרת תביעה לאיזון משאבים שלא להסכים להסיר החיסיון מעל חשבונותיו הוא, ללא הסבר סביר, גורמת לבזבוז זמן שיפוטי רב, הן של הצדדים והן של בית-המשפט.

הארכת הדיון שלא לצורך, מביאה לכך שבית-המשפט מקדיש זמן להליך מסוים בלא הצדקה.

המשמעות מבחינת בעלי הדין האחרים שתיקיהם תלויים בבית-המשפט הינה ברורה: ממשאב הזמן העומד לרשות בית-המשפט נגרעות יחידות שניתן היה להקדישן לטיפול בתיקים אחרים.

במילים אחרות, אובדן זמן שיפוטי בשל הארכת דיון שלא לצורך פוגע בכלל בעלי הדין ולאו דווקא באלה שבתיק המסויים. כלומר, נפגעת היכולת לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי.

אומנם תפקידו של בית-המשפט הוא לדון בבקשות המוגשות אליו, אך אין הוא חייב להישאר שווה נפש ל"תפיסת" זמן שיפוטי יקר על-ידי העלאת טענות שכבר מלכתחילה היה צורך להיות ברור לטועניהן שאין בהן כל ממש {רע"א 4037/91 סולטן נ' פימה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005); רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' אמיר שהי שאול, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

במקרים של אי-נכונות מטעם צד כלשהו לוותר על החיסיון האמור, ניתן לעתור בבקשה מתאימה ובית-המשפט רשאי כאמור לעיל להורות על הסרת החיסיון חרף התנגדותו של אחד הצדדים.

שעה שמדובר בתביעה רכושית לאיזון משאבים ברי, כי לא ניתן לקדם בירור התביעה, בוודאי לא באופן הוגן, ללא שיהיה בידי שני הצדדים מלוא המידע הרלבנטי אודות נכסים, כספים, חשבונות וכיוצא בזה סוגים של מידע כלכלי ופיננסי {תמ"ש (טב') 38691-12-10 ג.ק נ' י.ק, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

ככלל מתנהל ההליך בבית-המשפט לענייני משפחה בשקיפות רבה יותר מאשר הליך אזרחי רגיל.

גילוי מסמכים בסדר הדין האזרחי הוא הליך ברשות בית-המשפט לאחר הגשת תובענה אך תקנה 258ט(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בבית משפט לענייני משפחה לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.

החובות הקבועות בתקנה 258ט לתקנות סדר הדין האזרחי נוספות על הליכים הקיימים ברגיל בתקנות סדר הדין האזרחי.

ברי איפוא שמתקין התקנות ביקש לעשות את ההליך בבית-המשפט לענייני משפחה, בהמשך לאשר נהג במידה מסויימת בענייני משפחה גם בעבר, שקוף וגלוי במיוחד, ולהטיל על הצדדים חובות מוגברות בכל הנוגע למסירת מידע {בע"מ 8339/06 פלוני נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); תמ"ש (ת"א) 7872/01 ע' א' ח' א' נ' ר' ח' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.

5. הצגת מסמכים השייכים לצד ג'
לסוגיית אפשרות חיוב נתבע להציג מסמכים השייכים לבעלי צד שלישי, נדרש ב- ע"מ 3542/04 {פלוני נ' פלונית ואח', תק-על 2005(2), 382 (2005)}.

במקרה הנדון, נדון ערעור בבית-משפט העליון על החלטת בית-המשפט המחוזי, לחייב בת זוגו ואימו של המשיב להציג את פירוט חשבונם בבנק ואת תלושי המשכורת של בת זוג המשיב.

לאחר שבית-משפט לענייני משפחה קבע כי ערך הפרטיות גובר על הצורך בהצגת המסמכים, הפך בית-משפט המחוזי את ההחלטה וקבע כי על-מנת להוכיח קנוניה, כטענת האישה, ניתן לפגוע בפרטיות צד ג' ולחייבו להגיש מסמכיו האישיים.

מסמכים אלו נדרשו על-ידי אשתו על-מנת להוכיח כי טענותיו לשינוי נסיבות וכתוצאה להפחתת מזונות הילד וביטול מזונות האישה הינם ניסיון לקנוניה.

כב' השופטת א' פרוקצ'יה השיבה את החלטת בית-משפט לענייני משפחה על כנה וקבעה:

"בקשה זו מעלה את שאלת האיזון בין ערך ההגנה על הפרטיות לבין אינטרס הפרט והכלל לקיים משפט אמת, תוך חשיפת מלוא הנתונים הרלוונטיים ההכרחיים למתן הכרעה שיפוטית מושכלת, הנשענת על תשתית עובדתית מלאה. השאלה היכן עובר קו הגבול בין ההגנה על הערך האחד לעומת הצורך בהגשמתו של הערך האחר כבר עלתה בעבר והיא אינה חדשה עימנו.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 7 את זכות היסוד של האדם לפרטיות וצנעת הפרט. סעיף-קטן (א) קובע כי 'כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו'. סעיף-קטן (ד) קובע כי 'אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו, או ברשומותיו'. חוק ההגנה על הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע את תוכנה המפורט של זכות ההגנה על הפרטיות בקובעו כי 'לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו' (סעיף 1) ובהגדירו שורה של מצבים המהווים פגיעה בפרטיות (סעיף 2)... ההגנה על הפרטיות, חרף היותה זכות חוקתית מוכרת, איננה ערך מוחלט (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5), 764 (1993); א' ברק פרשנות במשפט (כרך שלישי) 361; ע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסטלנס, פ"ד נב(1), 481 (1998); בג"צ 3816/90 גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה(3), 414, 423 (1991)). עוד בטרם חוקק חוק היסוד, הוכרה הזכות לפרטיות במשפט ששולבה בהכרה כי כדי לתחום את מרחב התפרשותה יש לשקללה כנגד ערכים חשובים אחרים לצורך מציאת נקודת האיזון הראויה. רעיון זה עולה גם מפסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק היסוד, על פיה ניתן לפגוע בזכות היסוד בתנאי שהפגיעה מתיישבת עם ערכיה של מדינת ישראל, נועדה לתכלית ראויה, ונעשית במידה שאינה עולה על הנדרש...

אחד המצבים בהם נדרש איזון ההגנה על הפרטיות לבין ערך אחר, עולה מקום שעשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת (ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית-הדין למשמעת של לשכת עורכי-הדין, פ"ד מא(2), 337, 358 (1987)). בהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך השיפוטי לבין חשיבות ההגנה על הפרטיות, עשוי להינתן, בנסיבות מסויימות, משקל גובר לערך הראשון, שבלעדיו עלולים הליכי המשפט להימצא מסוכלים. בלא הבטחת הליך שיפוטי תקין, עלולה המערכת החברתית ואכיפת החוק לספוג נזק שאינו ניתן לתיקון...

בצד הוראות החוק בדבר ההגנה על הפרטיות, חלות על בעל דין הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקובעות את חובות בעל הדין לגלות מסמכים, להמציא פרטים, ולחשוף מידע שברשותו, גם אם הוא מפר את הפרטיות. אלא שחובה זו מסוייגת וכפופה לתנאים לפיהם, ראשית, מדובר בחומר רלוונטי למשפט; שנית, כי קיים צורך ממשי בחשיפתו של החומר המוגן לניהול משפט תקין. בחינה זו יש לערוך בזהירות ובקפדנות תוך שיקלול מתחייב בין הערך המחייב קיומו של משפט הוגן, לבין הזכות החוקתית לפרטיות הנתונה לבעל דין (א' שטיין "חסיון בנק-לקוח בדיני הראיות", משפטים כה 45, 73; קדמי על הראיות (חלק שני, תשס"ד-2003) 997; רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 102 (2000)). באיזון הערכים כאמור, כדי להצדיק חשיפת ראיה הפוגעת בפרטיות, הצורך בגילויה לשם עשיית צדק צריך להיות עדיף על פני העניין שלא לגלותה (השווה סעיפים 44 ו-45, לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971; בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 244 (2001)).

בענייננו, עולות השאלות הבאות: האם החומר שהצגתו מתבקשת מוגן בהגנת הפרטיות; האם יש משמעות לעובדה כי החומר המתבקש נוגע לצדדים שלישיים שאינם מעורבים כבעלי דין בהליך השיפוטי.

התשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב. מידע הנוגע להכנסתו ולמצבו הכלכלי של אדם חוסה תחת הגנת הפרטיות, ושימוש בו בלא הסכמתו פוגע בפרטיותו. מכאן, כי הצגת תלושי משכורת ומידע בנקאי לגבי מצב הכנסותיו ורכושו של אדם חוסים תחת הגנת הפרטיות...

בדרך האיזון בין זכות הפרטיות לצורכי המשפט יש לברר את העניינים הבאים:

(1) מה מידת החשיבות והחיוניות של המידע?

(2) האם הונחה תשתית עובדתית ליכאורית המצדיקה את גילוי המידע?

(3) האם בידי המבקש לחשוף את המידע הנדרש בדרך של הישענות על ראיות חילופיות שלא תהיינה כרוכות בפגיעה בפרטיות?

(4) מהו היקף הגילוי הנדרש לצורך עשיית צדק?

כללים אלה חלים הן על מידע בנקאי והן על מידע פרטי אחר הנוגע למצבו הכלכלי של אדם, הכנסתו, רכושו, ועסקיו (סקולר נ' ג'רבי, שם, עמ' 772-3; רע"א 5772/99 דן מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות, תק-על 99(3), 419, 420 (1999); קדמי, שם, עמ' 840, 999).

במסגרת מלאכת האיזונים בין הערכים המתנגשים יש להבחין בין מידע כלכלי מוגן השייך לבעל דין במשפט, לבין מידע כזה הנדרש מצד שלישי שאינו מעורב בהליך השיפוטי כבעל דין. כאשר המידע הנדרש שייך לבעל הדין, בהתמודדות בין ערך ההגנה על הפרטיות לאינטרס קיומו של הליך שיפוטי תקין, מקבל האינטרס האחרון משנה-משקל, בהיות בעל הדין בעל עניין ישיר בתוצאות המשפט. יתר-על-כן, מן ההיבט הדיוני, ניתן לברר באמצעות בעל הדין לו שייך החומר את מידת החיוניות שבהצגתו, ולבחון בעזרתו האם עשויות להימצא דרכים חלופיות לבירור עובדות חשובות גם בלא הצגת המסמכים המוגנים עצמם. שונה הדבר כאשר המידע המוגן שייך לצד שלישי שהינו זר להתדיינות. במקרה זה, אין מדובר בבעל דין שיש לו עניין בהליך. לעומת זאת, הפגיעה הכרוכה בהצגת חומר פרטי השייך לו עלולה להיות קשה ומזיקה. לפיכך, מצבים המתירים פגיעה בפרטיות של צד שלישי על דרך הצגת מידע מוגן הנוגע אליו במשפט לא לו הם נדירים ויוצאי-דופן ביותר. דרישה לגילוי מידע מוגן של אדם שאין לו עניין במשפט תחייב מידת שכנוע רבה בדבר נחיצותו וחיוניותו. אחד המקרים החריגים בהם ניכרת נטיה להתיר הצגת מידע פרטי של צד שלישי היא מקום שבית-המשפט שוכנע כי אפשר וקיימת קנוניה בין בעל הדין לבין הצד השלישי וזיקה קרובה בין השניים באופן שניתן לראות את הצד השלישי כמעורב, ולו בעקיפין, בהתדיינות.

אולם גם כך, עד שיגיע בית-המשפט למסקנה כזו, עליו לבדוק את נתוני העניין בזהירות רבה, ובקפידה ולהתיר הצגה כאמור בנסיבות חריגות בלבד (ר' בן אוליאל דיני בנקאות (חלק כללי) 118; פרשת גוזלן, שם)...

נראה לי כי ראוי לסטות מהחלטת בית-המשפט המחוזי מהטעמים הבאים: המידע הכלכלי הנוגע לאם ולבת הזוג הוא מידע פרטי. הצגתו במשפט המתנהל בין המבקש למשיבים הינה אפשרית בתנאי שהצגתו חיונית לצורך ניהול משפט אמת. עם זאת, קודם למתן החלטה דיונית הכרוכה בפגיעה בפרטיות כאמור, על בית-המשפט להשתכנע ברלוונטיות ובחיוניות של המסמכים האמורים לצורך ניהול המשפט וביסוס התובענה. יש לבחון האם המידע האצור בהם רלוונטי לאור טענת המבקש כי כלכלתו וקיומו נסמכים על בת זוגו ואמו. מעבר לכך, יש לבחון את חיוניות הצגת המידע, תוך שימת-לב לעובדה כי בעלות המידע אינן בעלות דין אלא צדדים זרים להתדיינות, אשר לגביהן חשיפת חומר פרטי מוגן היא נדירה. בנסיבות העניין, הבירור אם הפגיעה הצפויה בפרטיות הינה לתכלית ראויה, והאם היא מידתית, מצדיקה כי החומר המוגן של האם ובת הזוג לא יוגש לבית-המשפט בטרם ייבחן האם הגשתו רלוונטית, הכרחית, ומידתית, ובטרם תישמע תגובתן שלהן באשר לשאלות אלה."

6. מסמכים מצורפים
6.1 דין מסמך חסר
בית-משפט לענייני משפחה רשאי לסטות מכללי הדיון על-מנת להגיע לתוצאה צודקת {ראה סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה}.

כך למשל ביכולתו להתעלם ממסמך חסר, אם שאר הראיות מספיקות להוכחת טענת הצד הטוען, או לאפשר צירוף ראיות גם בשלבים מאוחרים לדיון. אולם יש לציין כי בהחלטות לגבי אופן ניהול ההליך המתקבלות, ככלל לא תתערב ערכאת הערעור אלא-אם-כן נגרם עיוות-דין למערער.

כך למשל נקבע ב- בע"מ 8994/02 {מוחמד חמיד נאבולסי נ' חתאם תאופיק נאבולסי, תק-על 2003(1), 847 (2003)}. במקרה הנדון, ביקש המערער מבית-המשפט לענייני משפחה לאפשר לו לתקן את כתב הערעור ולצרף לו מסמך השומט כל בסיס לסמכות בית-המשפט, על החלטתו נסוב הערעור.

בית-המשפט לענייני משפחה סרב לבקשה וכך גם כב' השופטת ד' דורנר, בקובעה כי "כלל הוא כי אין בית-משפט זה נוהג להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לדרך ניהול המשפט והנתונות לשיקול-דעתה של הערכאה הדנה בעניין שבמחלוקת."

ב- ת"א (ת"א) 2855/00 {האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים נ' חוות בי.אם.סי בע"מ, תק-מח 2001(4), 20775 (2001)} קבעה כב' השופטת א' חיות כי צירוף מסמכים לסיכומים, בלא נטילת רשות ובלא הסכמת הצד שכנגד, היא דרך נפסדת וראויה לגינוי.

6.2 אימות כתב טענות בתצהיר – תקנה 258ח לתקסד"א
תקנה 258ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"258ח. אימות כתב טענות בתצהיר (תיקון: התשנ"ה)
(א) לכתב תביעה, לכתב הגנה, לכתב תשובה לתביעה שכנגד, להודעה לצד שלישי ולכתב הגנה לה, יצורף תצהיר של בעל הדין שבו יאמת את העובדות שבכתב הטענות אשר ידועות לו מידיעתו האישית; תקנה 521 לא תחול על תצהיר זה.
(ב) היה בעל דין פסול דין, ייתן את התצהיר אפוטרופסו או ידידו הקרוב.
(ג) ראה בית-המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע מתוך ידיעתו-שלו את הפרטים הנוגעים לתובענה.
(ד) תצהיר שהוגש כאמור בתקנת-משנה (א), תחול עליו הוראת תקנה 169(ב)."

תקנה 258ח לתקסד"א קובעת כי לתובענה בענייני משפחה יצורף תצהיר בעל דין לאימות העובדות שבכתב התביעה, הידועות לו אישית. יחד עם זאת, תקנה זו משאירה לבית-המשפט במקרים מיוחדים שיקול דעת האם לוותר על הגשת תצהירו של בעל דין זאת מטעמים מיוחדים, ובמקומו להתיר לאדם אחר ליתן תצהיר במקומו {בש"א (משפחה ירו') 54873/01, תמ"ש (ירו') 9983/00 פלוני נ' פלונים, תק-מש 2001(4), 140 (2001)}.

אם כן, תקנה 258ח לתקסד"א קובעת את חובת צירוף התצהיר לכתב תביעה, כתב הגנה, כתב תשובה לתביעה שכנגד, להודעה לצד שלישי ולכתב הגנה לה. יובהר כי תצהיר זה של בעל דין יכול שיבוא במקום חקירה ראשית, אולם רשאי בית-המשפט, בנסיבות מיוחדות, להחליט שהעד יעיד בחקירה ראשית גם בעל-פה בנושאים שיקבע בית-המשפט {ראה תקנה 169(ב) לתקסד"א}.

תקנה 521 לתקסד"א המאפשרת להצהיר בבקשות ביניים גם מאמונתו של בעל הדין אינה חלה כאשר המדובר בענייני משפחה {ראה גם תקנה 258ח לתקסד"א ותקנה 263 לתקסד"א}.

אם היה בעל דין פסול-דין, יתן את התצהיר אפוטרופסו או ידידו הקרוב.

אם ראה בית-המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע מתוך ידיעתו שלו את הפרטים הנוגעים לתובענה.

מן המפורסמות הוא כי צד המבקש להסתמך על מסמך מסויים לצורך טענותיו צריך לצרפו לתצהירו ולהתייחס אליו בגוף התצהיר בדרך המאפשרת חקירה נגדית צירופם של מסמכים לכתבי סיכומים בסיומו של ההליך הינו פסול ועל בית-המשפט להתעלם ממסמכים אלו {ראה בש"א (אשק') 4261/00 זוהר סימה נ' בנק הפועלים, דינים שלום כ' 797}.

ב- בש"א (משפחה כ"ס) 4877/06 {א. ע. נ' ל. מ., תק-מש 2006(4), 627, 633 (2006)} קבע כב' השופט צבי ויצמן כי בניגוד לטענת המבקשות, לתביעת המשיבה צורף תצהיר, אומנם התצהיר נערך על דרך ההפניה ואין מפורטים

בגופו העובדות העומדות בבסיס התובענה ואולם זוהי תבניתו של תצהיר המלווה כתבי טענות בבית-המשפט לענייני משפחה. משמעותה של תקנה 258ח לתקסד"א כי בתביעה המוגשת בבית-המשפט לענייני משפחה ניתן לצרף תצהיר על דרך ההפניה ואין צורך לפרט בתצהיר גופו את העובדות הנטענות .

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 14162/04 {פלונית נ' פלוני, תק-מש 2007(4), 417, 418 (2007)} קבעה כב' השופטת פלאוט ורדה כי אין צורך לתמוך הודעת ערעור בתצהיר, לא בבית-המשפט המחוזי אליו הוגשה הודעת הערעור מלכתחילה, ולא בבית-המשפט לענייני משפחה אליו הועבר הדיון.

ב- בש"א (מחוזי יר') 1875/06 {מדינת ישראל-משטרת ישראל (תחנת שלם) נ' E 24286 Lowell Investments Ltd, תק-מח 2007(2), 8324, 8325 (2007)} קבעה כב' השופטת חנה בן עמי כי באשר לטענה שהועלתה על-ידי בא-כוח התובעת בדבר היעדר צירוף תצהיר לבקשה - אכן, ככלל, על בקשת ביניים בהליך אזרחי להיות מלווה בתצהיר. יחד עם זאת, מאחר שהבקשה דנן נסמכת אך ורק על טיעונים משפטיים, לא היה צורך להגישה בלווית תצהיר.

6.3 הרצאת פרטים – תקנה 258ד(ה) לתקסד"א
תקנה 258ד(ה) לתקסד"א מפרטת את המקרים בהם יש לצרף לכתב הטענות הרצאת פרטים לפי טופס 26א, כאשר כתב טענות שלא יצורף אליו טופס 26א כאמור, או שלא מולא כהלכה, לא יתקבל. ואלה המקרים: תיק עיקרי שהוגשה בו תובענה בין בני זוג; באחד מן העניינים המפורטים בתקנה 258ז, בפסקה (1) קרי, תובענה כספית או רכושית, לרבות סעד הצהרתי, פירוק שיתוף בנכס וסעד על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973; תובענה למזונות ולמדור ותובענה בעניין קטין שנושאה זכויות משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר בין קטין להורהו ויציאת קטין מהארץ, לרבות אישור הסכם באחד מן העניינים המפורטים בהן; תובענה בעניין התרת נישואין.

תקנה 264 לתקסד"א קובעת את תוצאות אי-הגשת הרצאת הפרטים {ראה גם ע"א (י-ם) 789/05 ע' ד' (קטינה) ואח' נ' ע' י', תק-מח 2006(1), 1859 (2006)}. על פיה:

בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בעניין הנדון, ולעניין זה לא די בהכחשה סתמית {ראה תקנה 264(א) לתקסד"א}.

בעל דין שלא צירף להרצאת הפרטים מסמך שהיה עליו לצרפו, יראוהו כמי שלא מסר פרטים הנוגעים לתוכן המסמך, ולא יורשה להביא ראיות לפרטים אלה אלא-אם-כן בית-המשפט התיר לו, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לצרף את המסמך לאחר הגשת כתבי טענותיו {ראה תקנה 264(ב) לתקסד"א}.

פרטים שאינם בתחום ידיעתו האישית של בעל דין, יצהיר עליהם שהם נכונים לפי מיטב אמונתו, בציון היסוד לאמונתו, ואם אין בידו לעשות כן - יציין את הסיבה לכך {ראה תקנה 264(ג) לתקסד"א}.

על-אף האמור בתקנה 264 לתקסד"א, רשאי בית-המשפט, אם ראה שבעל דין אינו מקיים הוראה מהוראות פרק זה, למחוק את כתב הטענות שלו או לצוות עליו לקיים את ההוראה בתוך זמן שקבע {ראה תקנה 264(ד) לתקסד"א}.

7. כתב הגנה, תביעה שכנגד והודעת צד ג' – תקנה 258י לתקסד"א
כתב הגנה, הכולל תביעה שכנגד והודעת צד ג', יוגש תוך 30 יום {בכפוף להוראת דין אחרת} מיום קבלת כתב התביעה. תקנה 258י לתקסד"א קובעת כי לאחר הגשת כתב הגנה לא יוגש כתב טענות נוסף אלא ברשות בית-המשפט. כך, לדוגמה, כתב תשובה מהתובע יוגש רק לאחר קבלת רשות בית-המשפט.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כתב תביעה והגנה ובקשות