סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הביקורת השיפוטית על פעולות הכנסת, ועדת הכנסת והחקיקה
- ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל
- צווים לגופים מינהליים – סעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה
- צווי בירור לגופים משפטיים – ביקורת שיפוטית על בית-הדין לעבודה – סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה
- ביקורת שיפוטית על בית-הדין הרבני – סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה
- סמכות בית-המשפט הגובה לצדק למול בית-המשפט לעניינים מניהליים
- העתירה – קיומם של תנאים מוקדמים וטענות-סף
- עתירת צו על-תנאי (תקנה 1 לתקנות)
- תכנה וצורתה של עתירה (תקנה 2 לתקנות)
- מען להמצאה לעותר (תקנה 3 לתקנות)
- עתירה תאומת בתצהיר (תקנה 4 לתקנות)
- שמיעת העותר (תקנה 5 לתקנות)
- הוצאות בעתירת סרק (תקנה 6 לתקנות)
- הדיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות)
- צו על-תנאי והמצאה (תקנה 8 לתקנות)
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 8א לתקנות)
- תצהיר תשובה לצו על-תנאי (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה למשיב (תקנה 10 לתקנות)
- דרישת פרטים נוספים; בקשה למתן פרטים נוספים ותצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים (תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות)
- הוראות בית-המשפט (תקנה 14 לתקנות)
- תאריך דיון (תקנה 15 לתקנות)
- הגשת עיקרי טיעון (תקנה 16 לתקנות)
- סדר הטיעון (תקנה 17 לתקנות)
- רשות בעל דין לחקור את המצהיר (תקנה 18 לתקנות)
- צו ביניים (תקנה 19 לתקנות)
- תקופת פגרה לא תובא במניין (תקנה 19א לתקנות)
- סמכות מיוחדת (תקנה 20 לתקנות)
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 20א לתקנות)
- סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה
- סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה
- איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)
- פתיחת תיק בבית-המשפט לענייני משפחה
- תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה
- כתב תביעה והגנה ובקשות
- קדם-משפט
- סעדים זמניים
- הליכי ביצוע ופיקוח על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה
- סדרי דין וראיות
- מתן פסק-דין ואישור הסכמים ופעולות
- פתרונות אלטרנטיביים להכרעת בית-המשפט
- הליך הערעור
- תובענה למזונות או למדור
- מזונות מן העזבון
- תובענה לאבהות או אימהות
- תביעת מזונות על-ידי שר הסעד או בא-כוחו
- תובענה להחזרת קטין חטוף
- תובענה בעניין חוק גיל הנישואין
- תובענה בעניין חוק השמות
- תובענה בענייני משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר, יציאת הקטין מהארץ וחוק הכשרות המשפטית
- תובענה בענייני חוק קביעת גיל
- תובענה בענייני חוק הירושה
- תובענה לפי חוק הצהרת מוות
- בקשה לפי חוק מרשם אוכלוסין
- תובענה בענייני חוק יחסי ממון
- תובענה בעניין חוק לנשיאת עוברים
- תובענה בענייני אימוץ
- תובענה בעניין חוק למניעת אלימות במשפחה וחוק למניעת הטרדה מאיימת
- חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014
תובענה בעניין חוק גיל הנישואין
1. עילת התובענהסעיף 1(6)(א) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי תובענות על-פי חוק גיל הנישואין, התש"י-1950 {להלן ייקרא: "חוק גיל הנישואין"} יהיו בסמכותו של בית-משפט לענייני משפחה.
1.1 בקשה להיתר נישואין
סעיף 5א לחוק גיל הנישואין קובע כי בקשה להיתר נישואין, תוגש על-ידי: הנערה או הנער; אחד מהוריהם; אחד מאפוטרופסיהם של הנער או הנערה; מי שמבקש להינשא לנער או לנערה.
העילות להיתר הנישואין מפורטות בסעיף 5 לחוק גיל הנישואין לפיהם: הנערה הרתה למי שברצונה להינשא, או שהאישה הרתה לנער וברצונם להינשא; מלאו לנער או לנערה 16 וקיימות נסיבות מיוחדות למתן ההיתר {בדרך-כלל נעשה השימוש בעילה זו, בהיתר לבני זוג ממוצא עדתי או תרבותי שמאפשר ומעודד נישואין בגיל צעיר}.
תקנה 343 לתקסד"א קובעת כי בבקשה להיתר נישואין לפי סעיף 5א לחוק גיל הנישואין, יהיה המשיב היועץ המשפטי לממשלה.
1.2 תביעה בגין הפרת חוק גיל נישואין
בני זוג שלא קיבלו היתר לעריכת נישואיהם ונישאו בניגוד להוראות חוק גיל הנישואין, ונישואיהם תקפים על-פי הדין האישי החל עליהם, יכול בית-המשפט להתיר את קשר הנישואין שלהם.
חוק גיל הנישואין אוסר על נישואין בין בני זוג שלפחות אחד מהם בן פחות מגיל 17 שנה. נישואין כאלו הם עבירה פלילית {ראה סעיף 2 לחוק גיל הנישואין}.
אולם סעיף 5 לחוק גיל הנישואין מתיר נישואין עם מי שהוא/היא מתחת לגיל 17 במספר מקרים, בכפוף להיתר בית-המשפט לענייני משפחה: לנישואי נערה - אם היא ילדה או הרתה לאיש אשר לו ברצונה להינשא; לנישואי נער - אם האישה אשר ברצונו לשאת הרתה או ילדה לו; לנישואי נערה או נער - אם מלאו להם שש-עשרה שנה ולדעת בית-המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר זה.
על-פי סעיף 3 לחוק גיל הנישואין, תביעה להתרת קשר נישואין יכולה להיות מוגשת על-ידי מי שנישאה בהיותה נערה או מי שנישא בהיותו נער, או על-ידי אחד מהוריהם או מאפוטרופסיהם, או על-ידי פקיד סעד.
אם הוגשה התביעה להתרת נישואין, שלא על-ידי פקיד סעד, ובשעת הגשת התביעה לא מלאו למי שנישאה בהיותה נערה או למי שנישא בהיותו נער בן שמונה-עשרה שנים תמימות, ופקיד סעד סבור שהדיון בתביעה יש בו עניין לכלל - רשאי הוא להופיע בדיון ולהשמיע בו את טענותיו.
לתביעה להתרת נישואין אין נזקקים אלא אם הוגשה על-ידי הנער או הנערה כאשר מלאו להם 19 שנה או אם התביעה הוגשה על-ידי ההורה או האפוטרופוס, לפני שמלאו לנער או לנערה 18 שנה.