botox
הספריה המשפטית
סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות

הפרקים שבספר:

דרישת פרטים נוספים; בקשה למתן פרטים נוספים ותצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים (תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות)

תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 קובעות כדלקמן:

"11. דרישת פרטים נוספים
העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם, במכתב בדואר רשום, פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, שבעובדה או שבחוק, שפורשו בעתירה או בתצהיר התשובה הכול לפי העניין.

12. בקשה למתן פרטים נוספים
לא קיבל בעל דין פרטים נוספים שדרש תוך שבעה ימים מיום משלוח המכתב, או הפרטים שניתנו נראו לו בלתי-מספיקים, רשאי הוא, תוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת עותק מתצהיר התשובה לעותר, להגיש לבית-המשפט או לרשם בקשה לצוות על מתן פרטים נוספים שימצא לנכון ותוך המועד שיקבע; הודעה על בקשה שהוגשה כאמור תומצא לכל בעל דין.

13. תצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים
בעל דין שניתנו לו פרטים נוספים, בין על-פי בקשתו ובין על-פי צו בית-המשפט, יהיה רשאי להגיש, תוך שבעה ימים מהיום שבו הגיעו אליו הפרטים או תוך המועד שקבע בית-המשפט או הרשם, תצהיר נוסף לעניין העובדות הנובעות מאותם פרטים."

העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם, במכתב בדואר רשום, פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, שבעובדה או שבחוק, שפורשו בעתירה או בתצהיר התשובה הכול לפי העניין.

במידה ולא קיבל בעל דין פרטים נוספים שדרש תוך שבעה ימים מיום משלוח המכתב, או הפרטים שניתנו נראו לו בלתי-מספיקים, רשאי הוא, תוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת עותק מתצהיר התשובה לעותר, להגיש לבית-המשפט או לרשם בקשה לצוות על מתן פרטים נוספים שימצא לנכון ותוך המועד שיקבע. הודעה על בקשה שהוגשה כאמור תומצא לכל בעל דין.

בעל דין שניתנו לו פרטים נוספים, בין על-פי בקשתו ובין על-פי צו בית-המשפט, יהיה רשאי להגיש, תוך שבעה ימים מהיום שבו הגיעו אליו הפרטים או תוך המועד שקבע בית-המשפט או הרשם, תצהיר נוסף לעניין העובדות הנובעות מאותם פרטים.

הליך מסירת פרטים נוספים מוסדר כאמור בתקנות 11 עד 13 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק. תקנה 11 לתקנות סדרי הדין בבית-משפט הגבוה לצדק קובעת כי העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם פרטים נוספים. הדרישה היא מבעל דין אחד למשנהו ורק מקום שבעל הדין שהתבקש למסור פרטים נוספים מסרב לעשות כן, קמה זכות לצד שביקש את אותם פרטים לפנות לבית-המשפט. בית-המשפט או הרשם רשאי, על-פי תקנה 12 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק "לצוות על אותם פרטים נוספים שימצא לנכון ותוך המועד שייקבע".

מעבר לזאת, נציין כי יש לפרש את תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, המסמיכה את הרשם להורות לבעל דין למסור פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים שבעובדה או שבחוק שפורשו בעתירה, כמשתרעת גם על בקשה להשלמת פרטים שעל בעל דין היה לציינם בהתאם להוראות התקנות {שג"צ 1504/90 איריס פקר נ' בית-הדין הרבני האיזורי, תק-על 90(2), 1173 (1990)}.

בשונה מסדרי הדין הנוהגים במשפט אזרחי, מורה תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק כי עתירה תפרט, בין היתר, את הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם היא מתבססת. על רקע זה קובעת תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק כי "העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם, במכתב בדואר רשום, פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, שבעובדה או שבחוק, שפורשו בעתירה או בתצהיר התשובה, הכול לפי העניין."

אם-כן, נשאלת השאלה, מה טיבם של "פרטים נוספים" אלה?

בדומה למנגנון הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נועדה הדרישה לפרטים נוספים לשתי מטרות: האחת, להביא לידי צמצום המחלוקת על-ידי הגדרה מדוייקת של טענה כללית או סתמית. השניה, לגרום להבהרת עמדת בעל דין על-מנת לאפשר לצד שכנגד לכלכל צעדיו ולהשיב.

בשל אופיו המיוחד של הדיון בבית-משפט הגבוה לצדק חלים כללים אלה הן על נימוקים שבעובדה והן על נימוקים שבחוק. סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק מבוסס על ההנחה שעל בעלי הדין לפרוש את העובדות והטענות במלואן ומכול-מקום, לא נועדו הפרטים הנוספים להוות תחליף למנגנונים קרובים הקיימים בסדרי הדין האזרחי כגון: דרישה להודות בעובדה או במסמך, שאלונים או גילוי מסמכים {שג"צ 365/86 שרה קסטלניץ (טאוב) ואח' נ' שמעון טאוב, תק-על 86(3), 442 (1986)}.

סדרי הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק אינם מכירים בהליכי שאלונים, גילוי מסמכים ופרטים נוספים יקבל בעל דין, רק אם אלה נוגעים לנימוקים, שפורשו בעתירה או בתצהיר התשובה.

מלשונה של תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק עולה ברורות, שבעל דין רשאי לדרוש מהצד שכנגד - אך ורק פרטים נוספים ומפורטים לנימוקים שבעובדה או שבחוק ורק אם הם פורשו בעתירה או בתצהיר התשובה, אבל אין התקנה הנ"ל מתירה להגיש שאלונים או לבקש פרטים, אשר זכרם לא בא בכתבי הטענות.

בדיון בבית-המשפט הגבוה לצדק, שלא כמו בדיון אזרחי רגיל, שומה על עותר, בהתאם לתקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק לפרש בעתירתו לא רק נימוקים שבעובדה אלא גם נימוקים שבחוק. על סמך תקנה זו תוקנה תקנה 11 לתקנות לסדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, שמטרתה לאפשר למשיב לקבל פרטים נוספים ומפורטים יותר לכול הטענות, הן של עובדה והן של חוק, אשר זכרן בא בכתב העתירה, וזאת כדי שיידע מראש, מהן העובדות והוראות הדין, שעליהן עומד העותר להסתמך בעת הטיעון בהתנגדות לצו על-תנאי.
בבית-המשפט הגבוה לצדק לא קיים ההליך של הצגת שאלון לצד שכנגד. הליך זה הושמט במכוון מסדרי הדין בבית-משפט הגבוה לצדק בגלל אופיו המיוחד של בית-משפט הגבוה לצדק, אשר ההתדיינות לפניו שונה במהותה מסדרי הדין האחרים ומחייבת החשת הדיון ועשיית הצדק לאלתר בלי המעצורים הפרוצידוראליים של הליכי ביניים, הבולמים את מהירות הדיון בעתירות.

בקשה לפרטים נוספים, שלמעשה אינה אלא הצגת שאלון, תידחה, ולא יינתן הצו לפרטים המבוקשים. אם המידע הדרוש נחוץ כדי לאפשר למבקש להתכונן כראוי למשפט, הצו לפרטים המבוקשים יינתן. אין זה משנה, אם כתוצאה מהפרטים הנוספים מגלה בעל הדין חלק מראיות, אשר אינן שייכות לעתירה.

בסדרי הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק אין שלב של הגשת ראיות וגביית עדויות, כפי שהוא קיים בסדר הדין האזרחי, ולכן נקבע כי בעלי הדין חייבים לפרט בתצהיריהם את כל העובדות שהן רלבנטיות לטענות שהם מעלים בעתירתם.

אם בעל דין זקוק לפרטים נוספים לצורך הכנת טיעוניו לפני בית-המשפט הגבוה לצדק, ואם פרטים אלה עולים מתוך העתירה והתצהירים, שהוגשו לבית-המשפט, הוא יהיה זכאי לקבלם.

ואולם, אם עולה מהבקשה, שהפרטים הנוספים המבוקשים, גם אם הם עולים מהעתירה ומהתצהירים, מטרתם היא לאלץ את הצד שכנגד שיפתח לפני המבקש את כספת ראיותיו, וכשפרטים אלה משמשים כסות לשאלון או לניסיון להביא את הצד שכנגד שיגלה מסודותיו, לא יושיט בית-המשפט את ידו למבקש ולא יעזור לו על-ידי כך להפיק תועלת לעצמו מעבר לנדרש לשם בירור העתירה.
בית-המשפט יצווה על מתן הפרטים הנוספים אך ורק כדי לאפשר למבקש להתגונן כהלכה מפני העתירה.

בניגוד לכתב תביעה, בעתירה יש צורך לפרש את כל הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבססת העתירה, וכל נימוק שהועלה חייב להיות ברור כדי למנוע מהצד שכנגד הפתעה, בעת שידון בית-המשפט בהתנגדות לצו על-תנאי.

בעל הדין חייב לציין את טענותיו בדייקנות, שהרי אחרת לא ידע יריבו, מה היא השאלה האמיתית השנויה ביניהם במחלוקת, ולא יוכל להכין תצהיר תשובה מלא.

אם בסדר דין אזרחי על בעל הדין להכין את העדויות שלו לקראת המשפט, הרי שבבית-המשפט הגבוה לצדק אין באפשרותו להביא עדים כדי לסתור את טענות כתב התביעה, והדבר היחידי שמאפשרות לו התקנות, בנושא העדות, הוא לבקש את רשותו של בית-המשפט לחקור את מי שהצהיר מטעם הצד שכנגד {ראה תקנה 18 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק}.

הכלל המנחה את בית-המשפט בבואו להחליט בבקשה לפרטים נוספים, הוא, שכתב העתירה לא יביא את בעל הדין שכנגד - במבוכה, בעת שהעתירה תגיע לבירור לפני בית-המשפט, ושהעתירה תהיה כזו, שבעל הדין יוכל לנסח על-פי הטענות שבה את תצהיר התשובה שלו, לדוגמה.

כאמור לעיל, הכלל היסודי קובע, שכול צד חייב להביא לפני בית-המשפט את העובדות המלאות הנוגעות לעניין. אם הצד שכנגד סבור, שאחד מהנימוקים - הן של חוק והן של עובדה - בתצהיר של הצד שכנגד לא הובא בצורה מושלמת, או שטעון הוא פירוש נוסף, יכול הוא לבקש מהמצהיר את השלמת הנימוק או את פירושו, וזאת אך ורק על-ידי השימוש בפרטים הנוספים, אשר יביאו להצגת מסכת העובדות הנוגעות לעניין כשהן שלמות ומפורשות.

הפרטים הנוספים הם המכשיר היחידי, שבאמצעותו יכול בעל הדין לברר את העובדות, ואולם עלינו לזכור, שמטרתם היא הבהרה וצמצום של העובדות שבעתירה ולא הרחבתן עד כדי פרישת היריעה המכסה כל הנושא ובוודאי שלא יתקבל על הדעת, שבאמצעות מכשיר הפרטים הנוספים יוכל המבקש להכות את הצד שכנגד ולהוציא ממנו את שיכול היה לקבל, אילו יכול היה לחקור אותו חקירה נגדית {שג"צ 58/86 אלישבע מורגנשטרן נ' יונתן מורגנשטרן, פ"ד מ(2), 246 (1986)}.

בבואם לבחון בקשה לפרטים נוספים יידרשו בית-המשפט או הרשם גם לשני מבחנים נוספים: האחד, רלבנטיות הפרטים המבוקשים לעתירה. השני, "קרבתו" של המידע המבוקש לבעל הדין שממנו נדרשים הפרטים.

ההכרעה בעניין הרלבנטיות אינה אלא הכרעה לכאורה, במידה ובהיקף הנדרשים לשם הבקשה למתן פרטים נוספים. המותב שיידרש לגופה של עתירה הוא שיכריע בסוגיה במלוא היקפה.

חומרת טענותיו של עותר בעתירתו, כמו גם נסיבותיו האישיות הנוגעות ללב - לדוגמה - אין בהן כדי להעניק לו זכות לקבל פרטים נוספים. בוודאי אמורים הדברים כאשר בעתירה טרם ניתן צו על-תנאי ולא הוגשו במסגרתה תצהירי תשובה. בשלב דיוני כזה, אין לעותר זכות לקבל פרטים נוספים. הטעם לכך הוא לשוני וענייני גם יחד.

תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק פורשה ככתבה, כלומר, כחלה מעצם טיבה לגבי עתירה בה ניתן צו על-תנאי. גישה זו מבוססת גם על תכליתם של הפרטים הנוספים.

כידוע, מטרתו של מכשיר הפרטים הנוספים בבית-משפט הגובה לצדק הוא להביא לצמצום המחלוקת והבהרת עמדתו של בעל הדין. כל עוד לא ניתן בעתירה צו על-תנאי וכל עוד לא הוגדרה יריעת המחלוקת בעתירה, הרי ממילא אין מקום לדבר על צמצומה או הבהרתה של מחלוקת כזו {בג"צ 7603/97 מנחם אבן-חן נ' השר לענייני דתות ואח', תק-על 99(3), 300 (1999)}.

זאת ועוד. הליך של מתן פרטים נוספים קיים הן בתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק והן בתקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי. בפסיקת בתי-המשפט נקבע כי בשני המקרים המטרות של ההליך הן אותן מטרות – צמצום והבהרה {בשג"צ 365/86 קסטלניץ (טאוב) נ' טאוב, תק-על 1986(3), 442 (1986); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), סעיף 297, 370}.

ואולם, גם אם נאמר שהמטרה ביסודה זהה היא, האם אין שוני המתחייב מסוג ההליך בו מדובר בכלל, ומקיומם של מכשירים נוספים לגילוי עובדות הקיימים בהליך האזרחי בפרט?

קיים שוני ולכן אין לאמץ את ההלכות הנהוגות לעניין מתן פרטים נוספים במשפט אזרחי למתן פרטים נוספים במסגרת עתירה לבית-משפט הגבוה לצדק ככתבם וכלשונם. יש לזכור כי ההליך של פרטים נוספים הוא כמעט ההליך היחידי לבירור העובדות במסגרת עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק, הליך שמטבעו קשה לחשוף בו את הבסיס העובדתי לדיון.
הדיון האזרחי מעמיד לרשות בעלי הדין מספר מכשירים דיוניים כדי לבסס את העובדות המקימות את עילת התביעה. החשובים שבמכשירים אלו הם השאלונים וגילוי המסמכים.

הליכים אלה מיועדים להעניק לבעלי הדין ולבית-המשפט תשתית עובדתית מלאה, ככל האפשר, על העניין הנדון עוד טרם בירור הפלוגתאות לגופן. לאחר שמתחיל הדיון נחקרים העדים בחקירה נגדית שמטרתה להביא לבירור העובדות השנויות במחלוקת.

הבקשה לפרטים נוספים במסגרת ההליך האזרחי היא רק מכשיר אחד מיני כמה – לגילוי העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בעניין. כיוון שבהליך אזרחי קיימים שלושה מכשירים מקדמיים לבירור העובדות נקבע תפקיד שונה לכל אחד מהליכים אלו. השאלונים נועדו לפירוט עובדות נוספות שאין זכרן בא בכתבי הטענות; גילוי המסמכים נועד לחשיפת ראיות המצויות בידי אחד מבעלי הדין ואילו מטרת הפרטים הנוספים היא גיבוש והבהרת הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין {א' גורן תקנות סדר הדין האזרחי (מהדורה 1998), סימן 118-105}.

ההליכים בעתירה לבית-משפט הגבוה לצדק שונים הם. העתירה מנוהלת על-פי תצהירים, כשבמרבית המקרים לא נחקרים המצהירים על תצהיריהם; אין זכות דיונית להליכי שאלונים ואף לא לגילוי מסמכים {ניתן אומנם לאפשר הליכים אלה במסגרת עתירה לבית-משפט הגבוה לצדק מכוח תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, לפיה כדי לעשות צדק ניתן לנהוג על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, אך הלכה למעשה לא נעשה בכך שימוש אלא במקרים נדירים}.

מכשיר הגילוי היחיד הקיים הוא המכשיר של פרטים נוספים. הליך זה הינו ההליך היחיד שנזכר במפורש בתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, המאפשר לבעל הדין להרחיב את הבסיס העובדתי בכל הנוגע לעניינו.

יתר-על-כן, דיונים אזרחיים מתנהלים ברובם בין שני אזרחים, כאשר אין, לכתחילה, יתרון לאחד הצדדים במידע הנמצא בידיו.

לעומת-זאת, עתירה לבית-משפט הגבוה לצדק מוגשת תמיד כנגד גוף ציבורי, שלו, מטבע הדברים, עדיפות מבחינת המידע המצוי בידיו על העותר. על הבדלים אלו בין ההליכים נמתחה ביקורת בידי פרופ' י' זמיר שלדבריו: "בירור העובדות איננו הצד החזק של בית-המשפט הגבוה לצדק" {ראה י' זמיר "ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדק", משפט וממשל א (התשנ"ג), 295, 296}.

הבקשה לפרטים נוספים אינה אמורה להביא לכך כי הצד שכנגד יביא פרטים שבידיעת המבקש. אם מטרת הבקשה היא להדגיש אי-דיוקים עובדתיים שבידיעת המבקש, עליו להגיש לשם-כך בקשה לתצהיר נוסף ולא בקשה לפרטים נוספים. פרטים נוספים לא יינתנו אם שני הצדדים יכולים להגיע למידע {בג"צ 445/85, בג"צ 810/86 אזוב נ' שופט בית-משפט השלום, פ"ד מב(1), 816 (1988); בג"צ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל ואח', תק-על 98(3), 760 (1998)}.

ב- בג"צ 4443/06 {המועצה המקומית שלומי נ' משרד ראש הממשלה, תק-על 2006(4), 291, 292 (2006)} קבע בית-המשפט כי לאחר עיון בחומר שהונח בפניו ובטענות הצדדים, נחה דעתו כי דין הבקשה לצו למתן פרטים נוספים כנגד העותרים - להידחות.

עוד נקבע כי אומנם תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, קובעת כי הן העותר והן המשיב רשאים לדרוש מבעל דינם פרטים נוספים. יחד-עם-זאת, תקנה 12 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק, העוסקת בסמכותו של בית-המשפט לחייב בעל דין למסור פרטים נוספים שלא נמסרו על-פי תקנה 11 לתקנות הנ"ל, קובעת כי בקשה לבית-המשפט בנדון תוגש "תוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת עותק מתצהיר התשובה לעותר".

מלשון תקנה 12 לתקנות הנ"ל עולה לכאורה, כי בלא שהוצא צו על-תנאי - והוגש תצהיר תשובה - לא ניתן לבקש צו למתן פרטים נוספים על-פי התקנות. הלכה זו מושרשת היא שעה שמדובר בבקשת פרטים נוספים מאת המשיב {ראה למשל בג"צ 9733/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר (העותר ב- בג"צ 9733/03) נ' מדינת ישראל (המשיבים ב- בג"צ 9733/03), תק-על 2006(3), 2999 (2006); בג"צ 4615/05 יוסף נאסר נ' השופט גמיל נאסר, תק-על 2005(2), 3125 (2005)}.

עוד נקבע כי יש טעם טוב להחילה גם שעה שמבקש הפרטים הנוספים מן העותר הינו המשיב, וזאת שעה שטרם הוצא צו על-תנאי, במובן זה שלא ניתן לבקש פרטים נוספים מן העותר בהליך מעין זה אלא-אם-כן הוגש תצהיר תשובה.

יחד-עם-זאת, תיתכן גם המסקנה ההפוכה ולפיה משיב בעתירה יכול לבקש פרטים נוספים, וצו למתן פרטים אלו, מרגע הגשת העתירה ואף אם לא הוצא צו על-תנאי ולא הוגש תצהיר תשובה.

כך, אם בשל העובדה שלעתירה מצורף ממילא תצהיר {תקנה 4 לתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק} ואם בשל ההיגיון המעשי ולפיו פרטים נוספים מן העותר ידרשו לא פעם לשם עריכת תצהיר תשובה, אם אכן הוצא צו על-תנאי.

לבסוף נקבע כי בנסיבות מקרה זה אין הצדקה למתן צו לפרטים נוספים כנגד העותר. על המבקש צו מעין זה להראות כי הפרטים המבוקשים רלוונטיים ליריעת המחלוקת וכי יש בהם כדי לקדם את הדיון. בנטל זה לא עמד המשיב ובקשתו הלקונית - שאינה אלא מכתב הדרישה שנשלח לעותרים - מבקשת פרטים בעיקר בנוגע למספר מצומצם של עניינים כספיים הקשורים במועצה הדתית בשלומי.

אכן, אחת מן הטענות בעתירה קשורה בתפקוד הכספי של המועצה הדתית ואולם המשיב לא הבהיר במה יש בפרטים הנדרשים דווקא כדי לקדם הדיון בטענות אלו. זאת ועוד, עיון בעתירה בכללותה מגלה כי מרבית הטענות כנגד המשיב אינן קשורות בעניינים שבגינם נתבקשו פרטים נוספים, דבר המעמיד בספק את עצם הרלוונטיות של פרטים אלה להליך דנן. שקלול נתונים אלו מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המועד הקבוע בתקנות סדר הדין בבית-משפט הגבוה לצדק להגשת בקשה לבית-המשפט הוא ארבעה-עשר ימים מיום המצאת עותק מתצהיר התשובה לעותר. אך מה הדין כאשר ישנם מספר משיבים לעתירה, אשר הגישו תצהירי תשובה נפרדים במועדים שונים?

לעניין זה כבר נפסק כי מניין הימים מתחיל לאחר השלמת כל כתבי הטענות המוגשים לבית-המשפט {ראה בהרחבה בג"צ 3189/02 קופת חולים מאוחדת נ' שר האוצר ואח', תק-על 2003(1), 1093 (2003) וכפי שיובא להלן}. כך משום שלאור התכלית שביסוד המנגנון של פרטים נוספים, ראוי להמתין עד שתתקבל התמונה הסופית המצטיירת מכתבי הטענות של כל הצדדים.

בהקשר זה צויין כי מניין הימים שנקבע בתקנות לא נקבע אך ביחס לבקשה לפרטים נוספים המתייחסת לתצהיר תשובה, אלא הוא חל על כל בקשה לפרטים נוספים, לרבות בקשה המתייחסת לעתירה.

לאור הנ"ל קבע בית-המשפט ב- בג"צ 125/06 {ועד עובדי החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' שר האוצר, תק-על 2008(2), 3531, 3534 (2008)} כי במקרה דנן, מניין הימים להגשת בקשה לפרטים נוספים מתחיל במועד הגשתו של תצהיר התשובה האחרון, הוא תצהיר המדינה {שהוגש ביום 26.3.08}. ממועד זה ועד להגשת הבקשה שבפני בית-המשפט חלפו פחות מארבעה-עשר ימים ומכאן שהבקשה הוגשה בתוך המועד לעשות כן.

ב- בג"צ 3189/02 {קופת חולים מאוחדת נ' שר האוצר ואח', תק-על 2003(1), 1093 (2003)} קבע בית-המשפט:

"2. שאלה אחת המתעוררת היא האם במצב זה יש לומר כי הבקשה לפרטים נוספים הוגשה באיחור. הטעם לכך הוא, שלשון תקנה 11 לתקנות סדר הדין הגבוה לצדק מונה את המועדים להגשת הבקשה לפרטים נוספים בבית-המשפט מיום "המצאת תצהיר התשובה לעותר". בתיק זה משיבים אחדים, ועל-כן תצהירי תשובה אחדים. במצב זה, בו מוגשים תצהירי התשובה במועדים שונים, מהו המועד הקובע להגשת בקשה לפרטים נוספים? המשיבה 4 טוענת כי המועד האמור הוא מועד הגשתו של תצהיר התשובה האחרון. המשיבה 3 סבורה כי תצהיר התשובה הרלבנטי הוא התצהיר שהוגש מטעמה, ועל-כן יש לבחון מתי הומצא תצהיר זה לעותרת. דא עקא, מניין הימים שנקבע בתקנה 11 לא נקבע דווקא ביחס לבקשה לפרטים נוספים המתייחסת לתצהיר תשובה. הוא חל על כל בקשה לפרטים נוספים, לרבות בקשה המתייחסת לעתירה. על רקע זה, סביר להניח כי תכלית הקביעה שבתקנה זו, הקובעת כנקודת מוצא למניין הימים את הגשת תצהיר התשובה, היא כי המועדים יחלו לרוץ לאחר השלמת כתבי הטענות בבית-המשפט, וקבלת תמונה סופית ביחס לעולה מכתבי הטענות. על-פי גישה זו, בעת הגשת הבקשה לפרטים נוספים לבית-המשפט טרם חלף המועד לעשות כן, שכן המועד להגשת תצהיר התשובה האחרון חל ביום 15.10.02, פחות מ- 14 ימים לפני הגשת הבקשה.

אומנם, מתברר כי עוד בטרם יום 15.10.02 פנתה המשיבה 4 למשיבה 3 בבקשת ארכה לצורך הגשת בקשה לפרטים נוספים. המשיבה 3 טוענת, כי מכך עולה שאף המשיבה 4 ידעה כי איחרה בהגשת הבקשה לפרטים נוספים. עם-זאת, המשיבה 4 מסבירה כי פנתה למשיבה 3 בבקשת ארכה מטעמי זהירות, ואם כך הדבר, אין בפניה זו כדי לעמוד למשיבה 4 לרועץ.

3. עוד אוסיף, כי אפילו היה איחור בהגשת הבקשה לפרטים נוספים, אין הדבר צריך להוביל לדחייתה מניה וביה, וניתן בנסיבות העניין להאריך את המועד להגשת הבקשה. בתמצית, אלה הנסיבות הצריכות לעניין. ביום 13.10.02 פנתה המשיבה 4 למשיבה 3 בבקשה לפרטים נוספים. הואיל והתקנות מאפשרות פניה לבית-המשפט לא לפני חלוף שבעה ימים מיום משלוח המכתב לבעל הדין ממנו מתבקש המידע, היה ברור, עם שליחת הפניה למשיבה 4, כי המשיבה 3 לא תוכל לעמוד במועד הקבוע להגשת הבקשה לפרטים נוספים, וכי תוכל לפנות לבית-המשפט, לכול המוקדם, בחלוף 19 ימים מקבלת תצהיר התשובה בידה. לעניין זה, אין המשיבה 3 יכולה להישען על השביתה שהייתה בבתי-המשפט בין הימים 12.11.02 – 13.10.02, שכן לא השביתה מנעה עמידה במועדים, כי אם מחדל של המשיבה 4.
עוד יצויין, הסיבה לפניה במועד בו נעשתה נעוצה, על-פי טענות המשיבה 4, בכך שמיום 3.10.02 ועד ליום 6.10.02 היה בא-כוח המשיבה 4 בחופשה עם עובדי משרדו, ופנייתו נעשתה למשיבה 3 רק ביום 13.10.02, בשל הצורך ללמוד את תצהיר התשובה מטעם המשיבה 3 ולהכין את תצהיר התשובה מטעם משיבה 4.

4. האם במצב זה ניתן להאריך את המועד להגשת הבקשה לפרטים נוספים? דומה כי התשובה חיובית. האיחור בפניה למשיבה 3 היה של ימים אחדים. אין בו כדי להשהות את הדיון או כדי לגרום לדחיית הדיון הקבוע בעתירה. במצב זה, ונוכח החשיבות של מכשיר הפרטים הנוספים לבירור עניינים עובדתיים הקשורים לעתירות המוגשות לבית-המשפט הגבוה לצדק, ובהיעדר דרישה ברורה בדין לטעמים מיוחדים דווקא למתן ארכה כאמור, ניתן להיעתר למבוקש, ככל שהיה איחור (השוו בג"צ 4759/00 עוזרי נ' ראש המטה הכללי, תק-על 2001(3), 2407 (2001); ב- שג"צ 6644/95 מצנע נ' חברת קו מוצרי דלק בע"מ, תק-על 95(4), 91 (1995)).

יריבות
5. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה, האם ניתן להורות על מתן פרטים נוספים בין משיבים לעתירה לבין עצמם, להבדיל ממתן פרטים נוספים בין משיב לעותר, או להיפך. נראה לי, כי בנסיבות המקרה שבפניי אין עניין זה, כשלעצמו, מונע את האפשרות להורות על מתן פרטים נוספים. לשון תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, אינה חד-משמעית לעניין זה. לכאורה, המשפט 'העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם', כשהוא נקרא בשלמותו, עשוי ללמד לכאורה על דרישה לכך שמי שהפרטים מתבקשים ממנו מצוי בעמדה אדברסרית לעמדתו של המבקש – היינו, משיב מול עותר. הדגש בהקשר זה הוא על הביטוי "בעל דינם", להבדיל מבעל דין סתם. תמיכה לכך ניתן למצוא תמיכה בשג"צ 58/86 מורגנשטרן נ' מורגנשטרן, פ"ד מ(2), 246 (1986), שם צויין כי לשון תקנה 11 מלמדת כי ניתן לקבל פרטים נוספים "מהצד שכנגד".

עם-זאת, הדיבור "בעל דין" הוא דיבור רחב. מן הבחינה הלשונית ניתן לגרוס, כי "בעל דינו" של משיב אחד בהליך עשוי להיות גם משיב אחר באותו הליך, באשר הינם, כולם, בעלי דין בהליך. מן הבחינה העניינית, ניתן לסבור כי ראוי שהמבחן לעניין זה לא יטיל מגבלות פורמאליות על קבלת פרטים נוספים, וכי מרכז הכובד בדיון בבקשה כזו יהיה השאלה המהותית, הנוגעת לצורך במתן הפרטים הנוספים, על-מנת לאפשר בירור של עובדות חשובות הצריכות לבירור העתירה (ראו, לעניין זה, בשג"צ 58/86 מורגנשטרן נ' מורגנשטרן, פ"ד מ(2), 246 (1986)). מכול-מקום, אין מחלוקת כי בהליך זה ישנה חזית בין המשיבה 4 לבין המשיבה 3, וכי על-אף העובדה, שפורמאלית שתיהן משיבות בעתירה, לגופם של דברים תומכת משיבה 4 בעתירה, ומשיבה 3 מתנגדת לה. במצב זה, אף אם מתן פרטים נוספים אפשרי רק בין צדדים שהם יריבים האחד למשנהו, דרישה זו מתקיימת במקרה שבפניי, ועל-כן אין עניין זה מהווה מכשול מיקדמי לבקשה שבפניי.

6. האם הפרטים הנוספים דרושים לבירור העתירה? לבחינה של עניין זה אפנה עתה.

7. הפרטים המבוקשים ביחס לסעיף 32 לתצהיר התשובה של משיבה 3. עניינה של העתירה בפירוש הדין הנוגע להסדרי תיקצוב של קופות החולים. השאלה העולה בהקשר זה היא האם יש להביא בחשבון, לעניין זה, שירותים הניתנים על-ידי בתי-חולים של המשיבה 3 למבוטחי אותה קופה, באותו אופן בו מובאת בחשבון רכישת שירותים על-ידי הקופה לטובת מבוטחיה, הנעשית בבתי-חולים ממשלתיים, שאינם שייכים לה. תשובת קופת חולים בסעיף 32 לתצהיר התשובה הייתה, שבתי-החולים שלה הם חלק בלתי-נפרד מן הקופה ותקציבה, ולא ניתן לומר, על-כן, כי היא צורכת מהם שירותים או משלמת להם עבור שירותים. כן נטען, כי נעשית התחשבנות פנימית בין המחוזות של משיבה 3 לבין בתי-החולים שלה, הנעשית לצרכים פנימיים, ככלי בקרה תקציבית. עם-זאת, נטען כי אין מדובר בתשלום במובן המשפטי של המונח. על רקע תיאור זה, נטען כי התחשבנות זו שונה במהותה מזו הנעשית בין קופות החולים לבין בתי-חולים ממשלתיים.

הפרטים הנוספים נתבקשו ביחס לסעיף 32 האמור, ובהם מבקשת המשיבה 4 כי יימסרו פרטים בדבר מהות ההתחשבנות בה מדובר, מהות הצרכים הפנימיים הנזכרים, מה משמעות הביטוי "כלי בקרה תקציבית" ו"אמצעי ניהולי". כן נתבקשה משיבה 3 להבהיר, מהו ההבדל בין ההתחשבנות האמורה לבין ההתחשבנות הנעשית מול בתי-חולים ממשלתיים.

אני סבור, כי אין צורך במסירת הפרטים הנוספים המבוקשים. מטרתם של פרטים נוספים היא "להביא לידי צמצום המחלוקת על-ידי הגדרה מדוייקת של טענה כללית או סתמית. ... (ו) לגרום להבהרת עמדת בעל דין על-מנת לאפשר לצד שכנגד לכלכל צעדיו ולהשיב" (בשג"צ 365/86 קסטלניץ נ' טאוב, תק-על 86(3), 442 (1986)). איני סבור כי הפרטים הנוספים המבוקשים ישרתו תכלית זו.

האלמנטים המבדילים, לטענת משיבה 3, את יחסיה עם בתי-החולים שלה מיחסיה של קופת חולים עם בתי-חולים ממשלתיים, פורטו בסעיף 32 לתצהיר המשיבה 3.

ככל שהדברים דרושים לבירור העתירה, איני סבור כי יש צורך במסירת פרטים נוספים מאת המשיבה 3 לעניין זה, או כי מסירתם של פרטים כאלה עשויה לסייע להגשמת המטרה של צמצום המחלוקת או הבהרת עמדתה של המשיבה 3.

8. הדברים האמורים יפים גם ביחס לפרטים הנוספים הרבים, המבוקשים ביחס לסעיף 39 (כמו גם סעיף 40) לתצהיר התשובה של משיבה 4, ובהם היא מתבקשת, בין השאר, לפרט את ערך השירותים שצרכה בכל אחד מבתי-החולים שלה במשך תקופה של כ- 6 שנים, וכן למסור פרטים נוספים ביחס לטענותיה בדבר ההשלכות הצפויות של היעתרות לעתירה. אין בפרטים הנוספים המבוקשים כדי לקדם במידה ממשית את בירור העתירה או המחלוקת העומדת ביסודה. אכן, המחלוקת האמורה היא עקרונית. המחלוקת אינה על הגובה המדוייק של השירותים שצורכת קופת החולים בבתי-חולים שלה, או על חלוקתו בין בתי-החולים האמורים בתקופה זו או אחרת. המחלוקת נוגעת לחלותו של הסדר נתון וידוע, על מקטע של הפעילות הרפואית המתבצע בבתי-החולים של קופת החולים הכללית. מקריאת תצהיר התשובה של משיבה 4 עולה, כי למשיבה 4 אף יש מושג כללי לפחות על היקף פעילות זו, שכן היא מעלה תיזה עובדתית ברורה ומפורטת לעניין זה (ראו סעיף 11 לתצהיר התשובה של משיבה 4). מכול-מקום, הפרטים הנוספים המבוקשים בסעיף זה אינם עשויים לסייע בבירור המחלוקת העקרונית שבין הצדדים, אשר גבולותיה, והשלכותיה הבסיסיות, אינן שנויות במחלוקת אשר הפרטים המבוקשים עשויים לשפוך עליה אור או לסייע בפתרונה. לכן, גם דין הבקשה לעניין זה להידחות.

9. הפרטים הנוספים המבוקשים ביחס לסעיפים 44-41 לתצהיר התשובה. סעיפים אלה בתצהיר התשובה עוסקים במתכונת מסירת פרטים על-ידי המשיבה 3, ביחס לבתי-החולים שלה, למשרד הבריאות ולרואה-חשבון ויטקובסקי. מעיון בעתירה ובתצהירי התשובה עולה כי מסירתם של חלק מן הפרטים הנוספים המבוקשים שנויה במחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין (ראו סעיף 42 לתצהיר התשובה של משיבה 3, מול סעיף 18 ו- 19 לעתירה). על רקע זה מובן, כי אין מקום שבמסגרת של בקשה לפרטים נוספים, תיקבע עמדה לעיצומו של עניין זה. מכול-מקום, ועיקר בעיני, לא ניתן לראות כיצד מסירת הפרטים הנוספים המבוקשים עשויה לקדם, לייעל או להבהיר את הדיון בעתירה, אשר הסעד המבוקש בה הוא הכללת נתוני הצריכה של משיבה 3 בבתי-החולים שבבעלותה בתחשיבים נשוא העתירה. פרטי הנתונים עצמם, ומתכונת מסירתם הנוכחית, אינם יכולים להועיל לבירור העתירה, ואיני רואה מקום להורות על מסירתם למשיבה 4.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית, על כל חלקיה. המשיבה 4 תישא בהוצאות המשיבה 3 בבקשה זו, בסך 3,000 ש"ח. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק, וכן הפרשי ריבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל" {ראה גם בג"צ 6899/98 אלמוג אלפרד ואח' נ' עיריית אשדוד ואח', תק-על 2000(2), 827, 828 (2000)}.

ב- בג"צ 7436/04 {אדמתי, עמותה רשומה נ' מ"מ ראש-הממשלה, שר התעשיה והמסחר ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל ואח', תק-על 2005(3), 2555 (2005)} קבע בית-המשפט:

"1. בפני בקשה למתן פרטים נוספים. עניינו של ההליך בשיטת חישוב הפיצויים לחוכרים חקלאיים מהם נגרעות אדמות בשל שינוי ייעוד, לפי החלטה 969 של מינהל מקרקעי ישראל. הטענה המרכזית בעתירה הנה כי פיצוי גלובלי – כפי שנקבע – אינו סביר ויש לפצות גם על ההשקעה בקרקע וליתן זכות טיעון בנדון. בהמשך הוגשה עתירה מתוקנת ובעקבותיה ניתן צו על-תנאי. המשיבים הגישו תצהיר תשובה מטעמם. בקצרה יאמר, כי המשיבים ביקשו לדחות את העתירה. טענתם הנה, בין היתר, כי החלטה 969 לא ייתרה את מנגנון הפיצוי הקיים נוכח החלטה 343 (החלטה 1023 דהיום) ומכול-מקום. כי די במנגנון הפיצוי שנקבע בהחלטה 969 לעניין הטענות המועלות על-ידי העותרת, בייחוד שעה ש"הפיצוי הבסיסי" הניתן במסגרתה, נעשה לא פעם על-יסוד חוות-דעת שמאיות ומגעים עם בעל הזכויות.

2. העותרים הגישו בקשה למתן פרטים נוספים בה ביקשו כי המשיבים יפרטו את תצהיר תשובתם בכל הנוגע לשש נקודות: הסכומים שנהגה ועדת הפיצויים לפסוק ב- 3 השנים האחרונות, מכוח החלטה 343 שהיוו על-פי הנטען בסיס לקביעת הפיצוי מכוח החלטה; 969 מספר הפעמים בהן פסיקת הפיצויים הושפעה על-ידי חוות-דעת שמאיות, כפי הנטען בתשובה, תוך צירוף חוות-הדעת; אופן קביעת שיעורי הפיצוי הנוסף בגין משך החזקה בקרקע; הבסיס לקביעת המשיבים לפיה באדמות בעל לא נעשתה כל השקעה, והאם קביעה זו מתחשבת בפעולות שבוצעו בפועל; לגבי העסקאות מכוח החלטה 969 – שדוגמאות שלהן פורטו בתצהיר בתשובה – נתבקשו פרטים באשר לשאלה אם הן ממצות את כל העסקאות שנעשו או ניזומו בפועל, ואם לא – מהן העסקאות הנוספות; לבסוף בקשו העותרים כי יפורטו כל העסקאות או ההסדרים שנעשו בשלוש השנים האחרונות בין המדינה לבין בעלי הזכויות בגין מתן פיצוי עקב השבה או נטילה של קרקעות.

3. המשיבים הגיבו לבקשה שלפני. צורפו לבקשה העתקי הפרוטוקולים והחלטות ועדת הפיצויים מן התקופה הרלבנטית. בכך באה על פתרונה הדרישה הראשונה והשניה של העותרים, וזאת למעט אי-צירוף חוות-הדעת של השמאים עצמם. בהקשר זה נטען כי אין רלבנטיות לחוות-דעת אלו וחיפושן יטיל נטל כבד ולא מוצדק על המשיבים. אשר לדרך חישוב הפיצויים בגין משך ההחזקה בקרקע, ניתנו נתונים נוספים. המשיבים גם פירטו את עמדתם שבתצהיר בכל הנוגע להיעדר פיצוי באדמות בעל או בגין פעולות שוטפות של החוכר. אשר לעסקאות שכבר נעשו, הבהירו המשיבים כי רובן טרם נחתמו ואושרו. מכול-מקום, לא ניתן לפרט מעבר למה שכבר פורט שכן המידע אינו רלבנטי ותהא בחשיפתו משום פגיעה בפרטיות.

4. לאחר עיון בחומר שבפני נחה דעתי כי במצב הדברים הנוכחי – נוכח תגובתה המפורטת של המשיבים – אין מקום ליתן צו למתן פרטים נוספים כפי המבוקש. אכן, מרבית בקשותיהם של העותרים בהליך שלפני נענו. הפרוטוקולים צורפו וניתן להיווכח אם נכח שמאי, אם לאו. אכן, לא צורפו חוות-הדעת עצמן אולם בכך אין פגם שעה שהמחלוקת שבעתירה הינה באשר למנגנון הפיצוי שנקבע ולא באשר לאיכותן ותוצאותיהן של חוות-הדעת השמאיות. המשיבים הוסיפו פירוט, כאמור, באשר לדרך חישוב הפיצוי, למצבן של אדמות בעל והטיפול בהן, כמו גם באשר למצב המשפטי של עסקאות שנעשו. שוכנעתי, כי די בנתונים אלו שנמסרו לצורך גדרי המחלוקת שבעתירה, אם באשר לתוקפה של החלטה 969 ואם באשר ליחס בינה לבין החלטה 343 (ומבלי להביע כמובן עמדה באשר לגוף העתירה עצמה). לבסוף לא שוכנעתי כי יש מקום במסגרת הבקשה שבפני לחייב את המשיבים בפירוט נוסף של העסקאות שנחתמו. בעתירה הובאו נתונים מספקים לעניין דרך החישוב ותוצאתו וזהו – כך נראה – הנתון הרלבנטי לענייננו. וודאי שאין הצדקה לחשיפת פרטים אישיים מעבר לכך – באשר לעסקאות הללו או אחרות, שעה שהצדדים השלישיים – שעימם נחתמו העסקאות – אינם צד להליך.

5. התוצאה היא, איפוא, כי בכפוף לאמור לעיל דין הבקשה להידחות."

ב- בג"צ 5946/03 {קשת פרימה תוספות מזון לב"ח בע"מ נ' המפקחת על המחירים – משרד התעשיה והרווחה ואח', תק-על 2005(3), 994 (2005)} קבע בית-המשפט:

"2. לאחר עיון מפורט בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה-דעתי כי דין הבקשה להידחות. כבר נקבע כי תכלית הסמכות לחייב בעל דין במתן פרטים נוספים הנה "הבהרה וצמצום של העובדות שבעתירה" וכי 'אין התקנה מתירה להגיש שאלונים או לבקש פרטים, אשר זכרם לא בא בכתבי הטענות' (ראו בשג"צ 58/86 מורגנשטרן נ' מורגנשטרן, פ"ד מ(2), 246 (1986)). 'מטרת הפרטים הנוספים היא, על-כן, לא כלי לבירור האמת' (בג"צ 9733/03 המוקד להגנת הפרט נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 380 (2003).

3. עיון בטענות העותרת שבפני מגלה כי הלכה למעשה הפרטים הנדרשים אין בהם כדי להביא להבהרת יריעת המחלוקת. אין הפרטים האמורים מהותיים וממשיים כך שיהא בהם כדי לקדם את הדיון בעתירה וההכרעה בה. כך, למשל, חלק מן הטענות מבקשות מן המשיבות הסבר אודות סתירה בין תשובתם לעתירה המקורית ותשובתם לעתירה המתוקנת (כמו למשל הטענות אודות סעיפים 3, 14, 54 ו- 70). אין בכך בכדי להצדיק השלמת הפרטים הנוספים. אם סבורה העותרת כי יש בסתירות אלו – כפי הנטען – משום פגיעה והחלשה של עמדת המשיבות, תוכל היא לטעון לעניין זה בכתבי טענותיה. אין המשיבות נדרשות ליתן פרטים נוספים רק בשל שוני זה בין טענותיהן. חלק אחר של הטענות מבוסס על-כך שהמשיבות טענו עובדות מסויימות מבלי להוכיח אותן (ראו למשל סעיפים 5, 9, 13, 19, 57, 59, 64, 66, 67, 71 ו- 83 לכתב התשובה). גם בהקשר זה לא נוכחתי כי הפרטים הנוספים המבוקשים נדרשים הם להכרעה בעתירה ויש בהם אותה הממשות והרלבנטיות לצרכי בקשה מסוג זה. אכן, אם סבורה העותרת כי תשובת המשיבות לא הוכחה ולא בוססה כדבעי, פתוחה בפניה הדרך לטעון לעניין זה בטענותיה. אין ההליך שבפני מיועד – כמו גם מתאים – לבירור עובדתי ולהוכחת גרסתו של צד זה או אחר. העותרת יכולה להוכיח את שתבקש להוכיח או למצוא כשלים ראייתיים בתשובת המשיבות. הלכה למעשה לא מבוקשים איפוא פרטים נוספים בנדון אלא מתבקש להפריך את גרסת המשיבות ולא זו תכליתו של הליך זה. לבסוף, חלק מן הטענות שנטענו בבקשה שבפני כוונו אכן לטענות של המשיבות שאינן ברורות ולשם-כך נדרשים על-פי הנטען פרטים נוספים (כך למשל סעיפים 18, 21, 22, 23 ו-34 לכתב התשובה). כעניין שבעיקרון, יכול והיה בטענות אלו בכדי להביא לקבלת פרטים נוספים. אולם עיון בהן לגופן לא שכנעני כי בהיעדר הפירוט הנטען יש משום הצדקה לחיוב המשיבות בפירוט נוסף. הפרטים הנוספים הנדרשים בהקשר זה אינם באים להבהרת המחלוקת והדיון בעתירה אלא לשם קעקוע של טענות המשיבות בנדון. פתוחה הדרך, כאמור, בידי העותרת, לטעון במסגרת הדיון בעתירה זו טענות שכנגד טענות אלו ולהצביע על אי-הבהירות הנטענת ומשמעותה לצרכי העתירה שבפני. אין בכך די בכדי להביא לקבלת הבקשה שבפני.

4. במצב דברים זה, דין הבקשה להידחות. נוכח האמור לעיל, לא מצאתי גם מקום לקבל את תגובת העותרת לתגובת המשיבות (מיום 7.6.05). אין צו להוצאות בבקשה זו."

ב- בג"צ 4999/03 {התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה ואח', תק-על 2005(2) 3569, 3571 (2005)} קבע בית-המשפט:

"הפרטים הנוספים שנתבקשו יכלו להיות מבוקשים מזה זמן רב. קשורים הם לנתונים שהאחרון שבהם הינו משנת 1999. ממילא היה על העותרת לפעול בנדון קודם לכן, וכך לא עשתה. שנית, בקשה לפרטים נוספים אינה "מסע דיג". הפרטים הנוספים נדרשים לשם הבהרת עניין וצמצום גדרי המחלוקות כפי שהם עולים מטיעוני הצדדים. בבחינה מעין זו לא מצאתי כי העותרת עמדה בנטל המוטל עליה בנדון" {ראה גם בג"צ 465/02 חיים שחק ואח' נ' שר העבודה והרווחה ואח', תק-על 2004(3), 3072 (2004)}.

ב- בג"צ 1969/02 {קהילת יזמ"ה ואח' נ' מר משה שכטר, תק-על 2003(1), 263 (2003)} קבע בית-המשפט:

"העותרים הגישו בקשה לקבל פרטים נוספים מהמשיבים 2-1, שעיקרם התייחסות לסעיפים שונים בתצהירים ובקשת פרטים או ראיות ביחס לאמור באותם סעיפים. המשיבים טוענים כי בקשות העותרים אינן אלה מסווה וכסות לשאלונים וגילוי מסמכים.

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בחומר שהוגש על-ידי הצדדים, אני קובע כי המשיבים ישלימו את הפירוט באמצעות תצהיר, וזאת ביחס לעניינים הבאים: 1 א ', 1 ב', 2 א', 4 א', 5 ג', 5 ד', 8 ג', 8 ד'.

התשובות יכולות להיות ענייניות וקצרות.

אכן, אין להפוך את ההליכים למסירת פרטים נוספים למעין חקירה נגדית באמצעות שאלונים, ואין להפוך את ההליכים למסע דייג שנועד לבסס עתירה שהוגשה זה מכבר. מובן מאליו שבעל דין יכול קודם לעתירה לנסות ולהצטייד בחומר הנחוץ לו, אם חומר כזה מגיע לו לפי חוק חופש המידע. בכול מקרה, כאשר הרשות איננה מגלה נתונים, כי אי-הגילוי עלול לפעול נגדה, אך אין הוא יכול לפתוח בהליכים של גילוי מסמכים בגדרה של עתירה מעין זו" {ראה גם בג"צ 5734/99 מבארכה עומר ואח' נ' הרב יצחק עידן, תק-על 2000(3), 418 (2000)}.