סדרי דין בבית-הדין הגבוה לצדק - דין ומהות
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הביקורת השיפוטית על פעולות הכנסת, ועדת הכנסת והחקיקה
- ביקורת שיפוטית על כל רשויות המדינה והממשל ועל כל מעשי המדינה והממשל
- צווים לגופים מינהליים – סעיף 15(ד)(2) לחוק-יסוד: השפיטה
- צווי בירור לגופים משפטיים – ביקורת שיפוטית על בית-הדין לעבודה – סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה
- ביקורת שיפוטית על בית-הדין הרבני – סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה
- סמכות בית-המשפט הגובה לצדק למול בית-המשפט לעניינים מניהליים
- העתירה – קיומם של תנאים מוקדמים וטענות-סף
- עתירת צו על-תנאי (תקנה 1 לתקנות)
- תכנה וצורתה של עתירה (תקנה 2 לתקנות)
- מען להמצאה לעותר (תקנה 3 לתקנות)
- עתירה תאומת בתצהיר (תקנה 4 לתקנות)
- שמיעת העותר (תקנה 5 לתקנות)
- הוצאות בעתירת סרק (תקנה 6 לתקנות)
- הדיון בעתירה (תקנה 7 לתקנות)
- צו על-תנאי והמצאה (תקנה 8 לתקנות)
- המצאת כתבי בי-דין (תקנה 8א לתקנות)
- תצהיר תשובה לצו על-תנאי (תקנה 9 לתקנות)
- מען להמצאה למשיב (תקנה 10 לתקנות)
- דרישת פרטים נוספים; בקשה למתן פרטים נוספים ותצהיר נוסף לעניין פרטים נוספים (תקנות 11, 12 ו- 13 לתקנות)
- הוראות בית-המשפט (תקנה 14 לתקנות)
- תאריך דיון (תקנה 15 לתקנות)
- הגשת עיקרי טיעון (תקנה 16 לתקנות)
- סדר הטיעון (תקנה 17 לתקנות)
- רשות בעל דין לחקור את המצהיר (תקנה 18 לתקנות)
- צו ביניים (תקנה 19 לתקנות)
- תקופת פגרה לא תובא במניין (תקנה 19א לתקנות)
- סמכות מיוחדת (תקנה 20 לתקנות)
- החלת סדר הדין האזרחי (תקנה 20א לתקנות)
- סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה
- סמכותו המקומית של בית-משפט לענייני משפחה
- איחוד תיקים בענייני משפחה (סעיף 6 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה)
- פתיחת תיק בבית-המשפט לענייני משפחה
- תשלום אגרה בבית-משפט לענייני משפחה
- כתב תביעה והגנה ובקשות
- קדם-משפט
- סעדים זמניים
- הליכי ביצוע ופיקוח על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה
- סדרי דין וראיות
- מתן פסק-דין ואישור הסכמים ופעולות
- פתרונות אלטרנטיביים להכרעת בית-המשפט
- הליך הערעור
- תובענה למזונות או למדור
- מזונות מן העזבון
- תובענה לאבהות או אימהות
- תביעת מזונות על-ידי שר הסעד או בא-כוחו
- תובענה להחזרת קטין חטוף
- תובענה בעניין חוק גיל הנישואין
- תובענה בעניין חוק השמות
- תובענה בענייני משמורת, חינוך, ביקור, הבטחת קשר, יציאת הקטין מהארץ וחוק הכשרות המשפטית
- תובענה בענייני חוק קביעת גיל
- תובענה בענייני חוק הירושה
- תובענה לפי חוק הצהרת מוות
- בקשה לפי חוק מרשם אוכלוסין
- תובענה בענייני חוק יחסי ממון
- תובענה בעניין חוק לנשיאת עוברים
- תובענה בענייני אימוץ
- תובענה בעניין חוק למניעת אלימות במשפחה וחוק למניעת הטרדה מאיימת
- חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014
תובענה בענייני חוק הירושה
1. עילת התובענהסעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי תובענות על-פי חוק הירושה, אף אם אינם בין צדדים למשפחה יהיו בסמכותו של בית-משפט לענייני משפחה.
בעקבות הקמת בית-המשפט לענייני משפחה, תוקן סעיף 151 לחוק הירושה, והסמכות העניינית הייחודית לדון בענייני ירושה הועברה מבית-המשפט המחוזי לבית-המשפט לענייני משפחה.
התכלית המרכזית שעמדה ביסוד חקיקתו של שינוי זה היתה לרכז את מלוא הסכסוך, באופן שיאפשר לערכאה אחת להקיף עד כמה שניתן את התמונה כולה, לרדת לשורשי המחלוקת ולנסות למצוא פתרונות כוללים, תחת שבעלי הדין ימצאו עצמם במצב בו נושאים מסויימים של הסכסוך, הסתיימו והוכרעו בעוד נושאים אחרים נותרו תלויים ועומדים בבתי-משפט אזרחיים אחרים {בש"א (חי') 13907/05 שובל דבי ואח' נ' עורך-דין שחף נילי ואח', תק-מח 2005(4), 5173 (2005)}.
יצויין כי לבית-הדין הרבני הסמכות לדון בענייני ירושה, לקבוע מזונות מהעזבון, למנות מנהל עזבון ולתת צו ירושה או צו קיום צוואה, אם כל הצדדים הסכימו לכך בכתב {ראה סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין); בש"א (י-ם) 55287/03 ד' ד' נ' ד' י' באמצעות אמה ד' צ', תק-מש 2004(2), 561 (2004)}.
ענייני ירושה המוסדרים בחוק הירושה, מלבד דרכי ההורשה, כוללים אף את המענה לסוגיית הכשרות לצוות ולרשת, קביעת היקפו ודרכי ניהולו של העזבון, וכן את תשלום דמי המזונות לתלויים בנפטר.
1.1 דרכי ההורשה
חוק הירושה קובע שתי דרכי הורשה אפשריות, על פיהן יחולק עזבונו של נפטר בין יורשיו. המדובר בצוואת המוריש ואם אינה קיימת או שהוראותיה בטלות מסיבה כלשהי, חלוקת העזבון תהיה על-פי דין - קרי הוראות חוק הירושה.
1.1.1 צוואה
לעניין הצוואה הכיר המחוקק בארבע דרכים אפשריות לעריכת צוואה בת-תוקף חוקי, שעליהם נעמוד להלן, בקצירת האומר:
1. צוואה בכתב - סעיף 19 לחוק הירושה. המדובר בצוואה בכתב-יד שתיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו.
2. צוואה בפני שני עדים - סעיף 20 לחוק הירושה. צוואה זו אינה כתובה בכתב-ידו של המצווה דווקא, אך תנאי הוא שהמצווה הצהיר כי המדובר בצוואתו, בפני שני עדים והם חתמו, קרי, העדים מעידים כי המצווה חתם והצהיר כי זו צוואתו ואין משמעות אם הם מבינים את לשון הצוואה או לא.
3. צוואה בפני רשות שיפוטית - סעיף 22 לחוק הירושה. רשות שיפוטית בפניה ניתן לערוך צוואה היא אחת מאלה: בית-משפט, בית-דין, נוטריון או הרשם לענייני ירושה.
צוואה בפני רשות נעשית על-ידי המצווה, באופן אישי, באחת משתי דרכים: או שהמצווה אומר לרשות, בעל-פה, את דברי הצוואה או שהוא מגיש לרשות את דברי הצוואה בכתב.
אם בחר המצווה לומר את דברי הצוואה בעל-פה יירשמו דבריו על-ידי הרשות וייקראו בפניו, המצווה יצהיר שזו צוואתו והרשות תאשר על פני הצוואה שזו הוקראה בפני המצווה ושהמצווה הצהיר כאמור.
אם בחר המצווה להגיש את דברי הצוואה בכתב, אין כל צורך ברישום ודי במילוי הדרישות האחרות המפורטות בסעיף.
4. צוואה בעל-פה - סעיף 23 לחוק הירושה. המדובר בצוואה של שכיב מרע או הרואה עצמו מול פני המוות המצווה לפני שני עדים בסך הכל (אין חובה שיהיו יחד במעמד הציווי) את צוואתו.
על העדים להבין שפת המצווה ולכתוב, מיד לאחר הציווי, זכרון-דברים באופן המדוייק ביותר לדברי המצווה ולהפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה בהקדם האפשרי.
יצויין כי צוואה זו בטלה, אם המצווה נותר בחיים, לאחר חודש מעריכתה.
סדרי הדין הנוגעים לתחום דיני הירושה בעיקרם נוקשים ומפורטים, זאת משום שלא ניתן לשאול את בעל העזבון לעמדתו, משום כך ניכרת היתה בפסיקה הקפדה רבה על מילוי כל התנאים לכתיבת הצוואה. אולם, תיקון סעיף 25 לחוק הירושה, שינה במקצת את פני הדברים בהעניקו גמישות מסויימת להכרעת בית-המשפט בעניינים אלו, אך טרם ניתן להכריע האם שינוי המחוקק, הביא לשינוי גישת הפסיקה.
1.1.2 ירושה על-פי דין
כאמור, באם לא נערכה צוואה או שהוראותיה בטלות, יחולק העזבון על-פי חוק הירושה הקובע סדר קדימויות לחלוקת העזבון על-פי קרבת היורש למנוח.
במקרים הבאים יחולק העזבון בין היורשים על-פי דין המנויים בחוק הירושה: לא הושארה צוואה; היורש בצוואה נפסל מלרשת; היורש הסתלק מהעזבון לטובת מי שאינו נמנה על סעיף 6 לחוק הירושה, או הסתלק הסתלקות כללית.
על-מנת לזכות בעזבון, מתקיים הליך בפני הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט, שבסופו ניתן צו קיום צוואה {במקרה שהמדובר בצוואת המנוח} או צו ירושה {בהיעדר צוואה} וניתן האישור לחלוקת העזבון כמפורט בצו.
2. סמכות שיפוט מקומית
תקנה 2(ב) לתקנות הירושה קובעת כי "על ענייני ירושה המתנהלים בבית-המשפט, יחול חלק ג1 לתקנות סדר הדין האזרחי במידה שאין בו סתירה לתקנות אלה."
אולם לעניין מקום השיפוט, תקנות סדר הדין האזרחי אינם חלות על תובענות בענייני ירושה, אלא קובעת תקנה 10 לתקנות הירושה את סדר הקדימויות הבא {ראה תקנה 10 לתקנות הירושה}:
1. תובענה בענייני ירושה וכן תובענה בענייני ירושה שהועברה מהרשם לענייני ירושה לפי סעיף 67א לחוק בית-משפט למשפחה תוגש לבית-המשפט שבתחום שיפוטו היה מושבו של המוריש במותו; בעניין זה קבע בית-משפט כי מצווה אינו יכול לבחור את הדין אליו תוכפף ירושתו והוראת סעיף 137 לחוק הירושה, לפיה "על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו" הינה קוגנטית {בע"מ 59/04 היועץ המשפטי לממשלה-האפוטרופוס הכללי נ' פלוני, תק-על 2004(4), 1819 (2004)}.
נבהיר כי סעיף 67א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה תועבר לבית-המשפט בכל אחד מאלה: הוגשה התנגדות לבקשה; המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה; היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לעניין הבקשה או להצטרף להליך; האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה חסוי, קטין או נעדר; הצוואה נושא הבקשה היא צוואה בעל-פה כמשמעותה בסעיף 23; בצוואה נושא הבקשה קיים פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25; על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי; הרשם לענייני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית-המשפט.
2. אם לא היה מושבו של המוריש בארץ תוגש התובענה לבית-המשפט שבתחום שיפוטו נמצאים נכסים מנכסי העזבון.
3. היה מושבו של המוריש במותו באיזור {כמשמעותו בתוספת לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה ושומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967}, תוגש התובענה לבית-המשפט שאיזור פעולתו הוא הקרוב למקום שבו היה מושבו של המוריש במותו.
4. אם כל הצדדים מתגוררים מחוץ למקום השיפוט שנקבע לעיל, רשאי בית-המשפט להעביר את הדיון בתיק העיקרי לבית-משפט אחר {ראה תקנה 10(ד) לתקנות הירושה}.
5. תובענה חדשה נוספת, אם ראה בית-המשפט אליו הוגשה תובענה, כי בית-משפט אחר דן בתובענה קודמת בעניינם, "בין שנסתיים בה הדיון ובין שהיא עדיין תלויה ועומדת, יעביר את התובענה לאותו בית-משפט אשר ימשיך לדון בה מהשלב שאליו הגיע בית-המשפט שהעבירה, אלא-אם-כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי לשם בירור התובענה עליו לדון בה כאילו לכתחילה הובאה לפניו" {ראה תקנה 10(ג) לתקנות הירושה}.
כאשר מופנית בקשה למתן צו קיום צוואה או צו ירושה, לרשם לענייני ירושה, קובעת תקנה 13 לתקנות הירושה את הסמכות המקומית לדיון בבקשה, על פיה:
"13. הרשם לענייני ירושה המוסמך (תיקון התשס"א (2))
(א) בקשה לצו ירושה או לצו קיום תוגש לרשם לענייני ירושה שבאיזור פעולתו היה מושבו של המוריש במותו; לא היה מושבו של המוריש בארץ, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה שבאיזור פעולתו נמצאים נכסים מנכסי העזבון.
(א1) היה מושבו של המוריש במותו באיזור, תוגש הבקשה לרשם לענייני ירושה שאיזור פעולתו הוא הקרוב למקום שבו היה מושבו של המוריש במותו.
(ב) נמצאו נכסים מנכסי העזבון באיזורי פעולתם של רשמים לענייני ירושה שונים והוגשה בקשה בקשר לעזבון פלוני לאחד מהם, לא יהיו עוד האחרים מוסמכים לעניין אותו עזבון.
(ג) על-אף האמור בתקנות-משנה (א) ו-(ב), רשאי הממונה הארצי, על-פי בקשת צד לבקשה להורות על העברתה לרשם באיזור פעולה אחר, אם כל המבקשים או רובם מתגוררים מחוץ לאיזור הפעולה של הרשם לענייני ירושה המוסמך או מטעמים מיוחדים אחרים שיירשמו."
כאשר מועבר תיק הירושה מהרשם לענייני ירושה לבית-המשפט לענייני משפחה, יחולו כללי הסמכות המקומית החלים על-פי התקנות דלעיל.
3. פתיחת תיק בירושה
תקנה 11 לתקנות הירושה קובעת את אופן פתיחת תיק עזבון:
"11. פתיחת תיק עזבון
(א) תובענות בענייני ירושה יצורפו לתיק משפחה אחד שייקרא תיק עזבון ויכלול תיק עיקרי ותיקי-משנה.
(ב) בתובענה חדשה נוספת בענייני ירושה, יציין מביא ההליך את מספרו של התיק העיקרי בבית-המשפט שבו נדונה תובענה קודמת.
(ג) תובענה ראשונה תקבל מספר של תיק עיקרי, וכל תביעה נוספת תקבל מספר של תיק-משנה לתיק העיקרי; בקשות לסעד ביניים יצורפו לתיק העיקרי או לתיק-המשנה שבמסגרתו הוגשו, לפי העניין; הוראות תקנת-משנה זו לא יחולו על בקשה לעשיית צוואה לפי תקנה 7."
תקנה 12 לתקנות הירושה קובעת כחריגים לתקנה 11 את התובענות שיש להגישן כתביעות נפרדות "יהיה מספר העניינים בה אשר יהיה":
"12. סעדים בשל תביעות שונות
...
(1) תובענה לעשיית צוואה;
(2) תובענה למתן צו ירושה או צו קיום והתנגדות;
(3) תובענה להצהרת מוות;
(4) תובענה להוכחת מותו של אדם וזמן מותו;
(5) תובענה להוכחת צוואה;
(6) תובענה למזונות או למדור מן העזבון ומן היורשים;
(7) תובענה למינוי מנהל עזבון והתנגדות למינוי;
(8) תובענה לתיקון צו ירושה או צו קיום והתנגדות;
(9) ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה;
(10) תובענה אחרת בענייני ירושה לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו."
4. אגרות הרשם לענייני ירושה
כאשר ההליך נפתח או בקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה, חלות הוראות שונות בנוגע לתשלום האגרה.
תקנות הירושה (אגרות הרשם לענייני ירושה), התשנ"ח-1998 {להלן: "תקנות אגרות הירושה"} הן שקובעות את אופן תשלום האגרה להליכים המנוהלים בפני הרשם לענייני ירושה.
תקנה 1 לתקנות אגרות הירושה קובעת כי "לא תקובל אצל רשם בקשה, אלא-אם-כן שולמה האגרה" {יובהר כי תשלום האגרה מוצמד למדד על-פי המפורט בתקנה 2 לתקנות אגרות הירושה}.
תקנה 3 לתקנות אגרות הירושה מורה לשלם את האגרה בבנק הדואר, בדרך שקבע הממונה הארצי, כאשר העתק הקבלה של בנק הדואר יחד עם הודעה על ייעוד האגרה לרשם והעניין שאליו היא מתייחסת יימסרו לרשם.
4.1 פטור מאגרת הרשם
תקנה 4 לתקנות אגרות הירושה עניינה פטור מאגרת הרשם לענייני הירושה על פיה הפטורים מחובת תשלום האגרה הם:
"4. פטור מאגרה
אלה פטורים מחובת תשלום אגרה:
(1) המדינה וכל מי שהורשה לייצגה כשהוא מביא הליך מכוח הרשאתו;
(2) האפוטרופוס הכללי;
(3) המוסד לביטוח לאומי;
(4) פקיד סעד של רשות מקומית כשהוא מביא הליך מכוח תפקידו;
(5) מגיש בקשה למתן צו ירושה או בקשר אליו, שהוא בן זוגו, ילדו, אביו או אמו של מי שנפטר:
(א) עקב פעולות מלחמה אחרי יום ט"ז בכסלו התש"ח (29 בנובמבר 1947) או שהוא נפגע פגיעת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: חוק נפגעי איבה), זולת אם מי שנפטר כאמור היה איש כוחות האוייב כמשמעותם בסעיף 1(1) לחוק נפגעי איבה ופטירתו היתה עקב פעולה שנעשתה בשליחותם או מטעמם או לקידום מטרותיהם של כוחות האוייב כאמור;
(ב) בשירות צבאי כמשמעותו בסעיפים 1(א)(ב), 2(א), (ג) ו-14(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949."
תשלום האגרה כולל, על-פי תקנה 5 לתקנות אגרות הירושה את הזכאות לקבלת עותק מאושר אחד מהחלטת הרשם, ללא תשלום נוסף.
אם שולמה האגרה אצל הרשם לענייני ירושה, ולאחר-מכן, הועבר העניין להחלטתו של בית-משפט לענייני משפחה, על-פי סעיף 67א לחוק לבית-המשפט, יראו את האגרה ששולמה לרשם כאגרה ששולמה לבית-המשפט {ראה תקנה 6 לתקנות אגרות הירושה}.
5. בקשות בענייני ירושה
כאמור לעיל, קובע סעיף 151 לחוק הירושה כי בית-המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית-המשפט לענייני משפחה.
ענייני ירושה, הם ברוב רובם של המקרים ענייני משפחה הנדונים בין בני משפחה כהגדרתם בחוק, אולם, קיימים גם ענייני ירושה שעילתן אינה בין בני משפחה, בכך ייחודי סעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה וחריג הוא למגמה הכללית של החוק, המתמקדת בתא המשפחתי {ראה בש"א (חי') 17709/05 דיאב דיב ח'ליל עבדאלע'ני נ' עזבון המנוח דיב ח'ליל עבדאלע'ני, תק-מח 2006(1), 2943 (2006)}.
בענייני ירושה, אין צורך שהצדדים לסכסוך יהיו בני משפחה, באשר צדדים לסכסוך ירושה אינם בהכרח בני משפחה אחת {ת"ע (ת"א) 2280/00 עזבון המנוח בצלאל נ' בנק הפועלים, דינים משפחה א 613; ת"א (ת"א) 347/99/05 לולו עזרא נ' שולמית ברגר, תק-של 2005(4), 6218 (2005)} די בכך שלצדדים לסכסוך יש זיקה לירושה, אם כיורשים על-פי דין או על-פי צוואה או כיורשים נטענים על שבית-המשפט לענייני משפחה, יהיה בעל הסמכות לדון בכל ענייני הירושה.
גישה כוללנית אינטגרטיבית זו מאפשרת טיפול במכלול סכסוך הירושה ולא בגזרה צרה שלו {תע' (ת"א) 9880/00 לזר נ' וולפמן ואח', (טרם פורסם) ניתן על-ידי כב' השופט י' גייפמן (1.5.01)} החל מעריכת הצוואה בפני בית-המשפט לענייני משפחה {ראה סעיף 22 לחוק הירושה; תקנה 7 לתקנות הירושה} ועד לפיקוח על תיפקודו של מנהל העזבון האמון על ביצוע חלוקת כספי העזבון ליורשי המנוח.
אולם, יש לציין כי על-מנת להקנות את סמכות השיפוט לבית-משפט לענייני משפחה כשהמדובר בסכסוך ירושה, נושא התביעה העיקרי צריך להיות הירושה, כך, למשל, ב- בש"א (חי') 5006/05 {צין מנחם ואח' נ' עורך-דין גל אליעזר, תק-מח 2005(4), 2620 (2005)} נדחתה בקשה להעברת הדיון לבית-משפט לענייני משפחה בטענה כי זיקת העילה לירושה הינה זניחה.
על-מנת להקל על עומסו של בית-המשפט לענייני משפחה, בענייני ירושה, רוכז כל התחום הפרוצידוראלי והטכני במהותו, תחת סמכותו של הרשם לענייני ירושה, כאשר במקרים המנויים בחוק יועבר הדיון על-ידי הרשם לבית-משפט לענייני משפחה.
כתוצאה מכך, מוסמך, בין השאר, בית-המשפט בענייני ירושה לשמש כערכאת הערעור על החלטותיו של הרשם לענייני ירושה {ראה סעיף 151 לחוק הירושה}, לדון בהליך בענייני ירושה שהועבר אליו מהרשם לענייני ירושה {ראה תקנות 23-21 לתקנות הירושה}, ולשם כך נתונה לו גם הסמכות לבירור העובדות {ראה תקנה 53 לתקנות הירושה}, לנתינת צו קיום צוואה או צו ירושה מלא או חלקי {ראה תקנה 25 לתקנות הירושה}, כמו גם הסמכות לתקן או לשנות את הצו שנתן בית-המשפט {ראה סעיף 72 לחוק הירושה}.
כמו-כן מוסמך בית-המשפט לענייני משפחה לדון בתביעת מזונות מהעזבון, וכן בכל הכרוך במינוי מנהל עזבון ופיקוח על תפקידו.
6. הרשם לענייני ירושה
6.1 מיהו הרשם לענייני ירושה?
האפוטרופוס הכללי משמש כממונה הארצי לענייני ירושה, כל סגן מסגניו שמינה האפוטרופוס הכללי, הכשיר גם להיות שופט בית-משפט שלום, יהיה רשם לענייני ירושה.
מעבר למינוי האפוטרופוס הכללי, רשאי למנות רשמים לענייני ירושה גם שר המשפטים.
שר המשפטים מוסמך למנות לרשם לענייני ירושה, עובד מדינה הכשיר להיות שופט שלום, שעליו יהיה ממונה האפוטרופוס הכללי.
איזורי פעולתם של הרשמים לענייני ירושה יקבעו על-ידי שר המשפטים, ושמותיהם יפורסמו ברשומות {ראה סעיף 65א לחוק הירושה}.
6.2 סמכויות הרשם לענייני ירושה
הסמכות העניינית לדון בתובענה לפי חוק הירושה נתונה לרשם לענייני ירושה, על-פי פרק ה' לחוק הירושה או לבית-המשפט לענייני משפחה, על-פי הוראת סעיף 3(א) וסעיף 1(6)(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה וכן על-פי סעיף 151 לחוק הירושה.
סעיף 73א לחוק הירושה קובע כי הממונה הארצי יקבע את נוהלי עבודתם של הרשמים לענייני ירושה. אולם בכל הנוגע לדין המהותי החל על הרשם ובמילוי תפקידו, קובע סעיף 73ב לחוק הירושה כי "אין על רשם לענייני ירושה מרות זולת מרותו של הדין" {כך גם קיים בסעיף סייג למניעת ניגוד עניינים בביצוע תפקידו של הרשם, הקובע כי רשם לענייני ירושה לא ישמש כבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין שבו טיפל בכל הליך משפטי לפי סעיף חוק זה}.
6.3 צוואה בפני רשות
הרשם לענייני ירושה מעורב בהליך הירושה מתחילתו ולעיתים עד סופו. כבר בתחילת הדרך מאפשר חוק הירושה למצווה לערוך צוואה בפני הרשם לענייני ירושה {צוואה בפני רשות} {ראה סעיף 22 לחוק הירושה} כאחת מתוך ארבע הדרכים האפשריות לעריכת צוואה.
תקנה 7(א) לתקנות הירושה קובעת כי "המבקש לעשות צוואה בפני בית-משפט, רשם של בית-משפט, חבר בית-דין דתי או רשם לענייני ירושה (להלן: רשות), יגיש לרשות בקשה על כך בכתב ויפרט בבקשתו אם דברי הצוואה יהיו בעל-פה או בכתב".
תקנה 7(ב) לתקנות הירושה קובעת כי "הצוואה תיעשה בפני שופט, רשם של בית-משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית-דין דתי, ודברי הצוואה כפי שהוגשו לרשות או נרשמו בידיה (להלן: נוסח הצוואה) יימסרו למצווה".
תקנה 7(ג) לתקנות הירושה קובעת כי "תיק הבקשה יהיה תיק נפרד אשר יכלול את פרוטוקול הדיון אשר יפרט את דרך עשיית הצוואה לרבות הצהרת המצווה כי הצוואה נעשתה ברצון חופשי; נוסח הצוואה לא יצורף לתיק".
6.4 שמירת צוואות המופקדות אצל הרשם
בהמשך, ממונה הרשם לענייני ירושה על שמירת הצוואות המופקדות בידיו.
צוואה בכתב-יד או צוואה בעדים תופקד בידי הרשם לענייני ירושה ולא בבית-משפט, כפי שקובע סעיף 21 לחוק הירושה.
כמו-כן, זכרון-דברים של צוואה בעל-פה, על-פי סעיף 23 לחוק הירושה יופקד, בסמוך ככל האפשר לעריכתו אצל הרשם לענייני ירושה.
תקנה 6 לתקנות הירושה קובעת כי על המבקש להפקיד צוואה בידי הרשם לענייני ירושה להגיש לו על כך בקשה בכתב {וכן המפקיד זכרון-דברים, של צוואה בעל-פה כפי שהיא קבועה בסעיף 23(ב) לחוק הירושה, ובלבד שעל המעטפה יצויין גם שמם ומענם של העדים}.
הרשם לענייני ירושה יזמין את המבקש להיחקר על פרטי זהותו ולמסור את הצוואה כשהיא במעטפה סגורה וחתומה בשעווה ובחותמת הרשם לענייני ירושה.
על המעטפה יצויינו: פרטי זהותו ומענו של המפקיד; תאריך ההפקדה; בפני מי נעשתה הצוואה ככל שהדבר ידוע. על המעטפה יחתמו הרשם לענייני ירושה ומפקיד הצוואה, שיקבל מהרשם אישור בכתב על ההפקדה. ההפקדה תירשם במרשם הארצי.
יצויין, כי על-פי סעיף 155(א1) לחוק הירושה, בסמכותו של הרשם לענייני ירושה לרשום במרשם הארצי גם צווי ירושה וצווי קיום שניתנו בתי-הדין הדתיים.
מי שהפקיד את צוואתו אצל רשם לענייני ירושה רשאי לקבלה בחזרה על-פי בקשה בכתב.
הרשם לענייני ירושה יחקור את זהותו של המבקש, ימסור לידיו את צוואתו כנגד חתימתו לאישור קבלת הצוואה, ויודיע על כך למרשם הארצי. לאחר-מכן יימחק דבר ההפקדה מהמרשם הארצי {ראה תקנה 6(ו) לתקנות הירושה}.
תקנה 5 לתקנות הירושה קובעת כי צוואות וזכרונות-דברים על צוואות שבעל-פה שהופקדו אצל רשם לענייני ירושה, וכל התיקים והרישומים הנוגעים להם, לרבות המרשם הארצי יישמרו בסוד וכל עוד המצווה בחיים לא תימסר כל ידיעה עליהם. רק לאחר מותו של אדם רשאי מעוניין בדבר לקבל את פרטי המרשם הארצי הנוגעים למנוח.
סעיף 75 לחוק הירושה קובע כי כאשר צוואה מופקדת בידי אדם אחר, שאינו הרשם לענייני ירושה, והמצווה נפטר, הרי שחלה על אותו אדם החובה, להפקיד מיידית לאחר שנודע לו על מות המצווה, את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.
סעיף 76 לחוק הירושה קובע כי אם "הופקדו צוואה או זכרון-דברים על צוואה שבעל-פה אצל רשם לענייני ירושה או נמסרה לו צוואה לפי סעיף 75, ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, הכל לפי המאוחר יותר, ימסור הרשם לענייני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים; פרטי ההודעה ברבים ייקבעו בתקנות".
6.5 קביעת מותו של אדם
לבקשה לקיום צו ירושה יש לצרף תעודת פטירה. סעיף 68 לחוק הירושה קובע כי לרשם לענייני ירושה הסמכות לקבוע את זמן מותו של אדם כאשר אין תעודת פטירה.
תקנה 15 לתקנות הירושה קובעת כי בקשה להוכחת עובדת מותו של אדם וזמן מותו תוגש לרשם או לבית-המשפט כשהעניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק, ותלווה בתצהירים של המבקש ושל אדם אחר, שבהם יפורטו נסיבות המוות וזמנו והטעמים המיוחדים לאי-המצאת תעודת הפטירה או הצהרת מוות.
בבדיקת הבקשה רשאי הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט, לפי העניין, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם.
יצויין, שסעיף 73ג לחוק הירושה קובע כי לרשם לענייני ירושה הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידו.
6.6 תיקון טעות סופר בצוואה ותיקון צו ירושה או צו קיום צוואה
סמכות נוספת של הרשם קבועה בסעיף 32 לחוק הירושה, הקובע כי אם נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית-המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק הירושה.
תקנה 26 לתקנות הירושה קובעת כי אם תיקן הרשם לענייני ירושה צוואה לפי הסעיף הנ"ל תצויין העובדה בהחלטתו ויפורשו נימוקיה.
כמו-כן, בסמכות הרשם לתקן או לבטל צו ירושה או צו קיום צוואה שניתן על ידו {ראה סעיף 72 לחוק הירושה}.
6.7 מתן צו ירושה או צו קיום צוואה
במסגרת סמכויותיו של הרשם, מוסמך גם הרשם, על-פי סעיף 66 לחוק הירושה, להעניק צו ירושה או צו קיום הצוואה, אלא-אם-כן התקיים תנאי מהתנאים שבגינם יש להעביר את הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה.
בידוע הוא, כי עזבונו של אדם יחולק ליורשיו על-פי צוואה, אם קיימת, ואם אינה בנמצא על-פי הוראות חוק הירושה.
תנאי לחלוקת העזבון הוא קבלת צו מידי הרשם: אם ישנה צוואה - צו קיום צוואה {ראה גם סעיף 39 לחוק הירושה הקובע כי על מנת שהיורשים יקבלו את חלקם על-פי צוואה עליהם לקבל קודם-לכן צו קיום צוואה}, ואם אין צוואה - צו ירושה.
אם הוגשה בקשה למתן צו, קובעת תקנה 14 לתקנות הירושה:
"14. הגשת בקשה (תיקון התשס"א)
(א) בקשת צו ירושה או צו קיום או בקשת שניהם כאחד תוגש בשני עותקים, ערוכה לפי טופס 1 או 2; העובדות הכלולות בבקשה יאומתו בתצהיר של המבקש ושל אדם אחר, אם קיימות עובדות הכלולות בבקשה שאינן בידיעתו האישית של המבקש; היה מי מן היורשים קטין, חסוי או נעדר - יציין זאת המבקש בראש הבקשה ובגופה, על-פי הטופס.
(ב) לא תקובל בקשה לצו ירושה או לצו קיום אלא-אם-כן התמלאו כל אלה:
(1) כל הפרטים הנדרשים לפי הטופס שנקבע בתקנת-משנה (א) מולאו כהלכה וצורפו לטופס כל המסמכים הנדרשים לפי תקנות אלה;
(2) צורפה תעודת פטירה או הצהרת מוות לאימות פטירתו של המוריש ושל כל אדם אחר שיש להוכיח את פטירתו וזמן מותו, מאושרת כדין, או צורפה בקשה להוכיח באופן אחר את עובדת מותו וזמן מותו של המוריש או של כל אדם כאמור, לפי סעיף 68(א) לחוק, או החלטה שנתן בית-המשפט בבקשה כאמור;
(3) היתה הבקשה לצו קיום - צורפה הצוואה המקורית או בקשה להתיר את הוכחת הצוואה לפי סעיף 68(ב) לחוק או החלטה שנתן בית-משפט בבקשה כאמור; הופקדה או נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, יציין זאת המבקש בבקשתו ויצרף העתק הימנה;
(4) צורף אישור על משלוח ההודעה בדואר רשום ליורשים על-פי דין, שפורטו בבקשה לצו ירושה, או לזוכים על-פי הצוואה, לפי העניין, או תצהיר של המבקש או של אדם אחר, כאמור בתקנת-משנה (א) כי הוא מסר, אישית, את ההודעה לידי היורשים או הזוכים או מי מהם וכן צורף העתק מהודעה שנערכה לפי טופס 3 או טופס 3א לפי העניין;
(5) היה המבקש מיוצג על-ידי עורך-דין - צורף לבקשה ייפוי-כוח;
(6) שולמה האגרה שנקבעה וכן שולמו הוצאות הפרסום כאמור בתקנה 17;
(7) במרשם הארצי אין רישום בדבר הגשת בקשה קודמת לצו ירושה או לצו קיום לרשם לענייני ירושה או לבית-דין דתי, בעניין אותו עזבון.
(ג) מבקש הרוצה לזכות בחלקו של יורש שנפטר אחרי מות המוריש יצרף לבקשתו צו ירושה או צו קיום מאושר כדין, לגבי אותי יורש."
תקנה 17 לתקנות הירושה קובעת כי הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם בעיתון יומי אחד וכן ברשומות; ההודעה בעיתון היומי תכלול הזמנה להגשת כתב {כך בלשון החוק - ככל הנראה המדובר בכתב התנגדות} בתוך תקופה של שבועיים מיום הפרסום בעיתון היומי או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם לענייני ירושה; הוצאות הפרסום יחולו על המבקש.
ב- ע"א 3706/91 {יוסף שאולוב נ' פרייקה שאולוב, פ"ד מז(2), 865 (1993)} נדונה חשיבות נכונות הפרסום בעיתון היומי. במקרה הנדון, אחות המנוחה הגישה בקשה לצו קיום צוואה של אחותה בשם שפרה שאולוב, ובשם זה התפרסמו ההודעות בעיתון היומי.
לאחר-מכן הגישה האחות בקשה לתיקון טעות בעניין שם המנוחה ומספר תעודת הזהות שלה, ועל פיה נתבקש בית-המשפט לשנות את שם המנוחה משפרה שאולוב לשפרה רחמינוב {שאולוב}. בית-המשפט קיבל את בקשת התיקון אך דבר התיקון לא פורסם בכל עיתון שהוא או בילקוט הפרסומים. יצויין כי בית-המשפט העניק את צו קיום הצוואה כבקשת האחות.
לאחר מתן צו קיום הצוואה, הגיש המערער, אח המנוחה, בקשה לבית-המשפט המחוזי למתן צו קיום לצוואה מוקדמת יותר. על-אף שהמדובר היה בצוואה מוקדמת יותר, שבנוהג היתה נדחית מפני הצוואה המאוחרת יותר, נקבע בבית-המשפט כי צו הקיום שניתן לגבי הצוואה המאוחרת בטל וזאת משום שצו הקיום שניתן לאחות ניתן על-שם שונה מהשם שפורסם בעיתון היומי וברשומות.
עוד נקבע כי "חובת הפרסום מהווה נדבך מרכזי בהליך של מתן צו הקיום, שכן דין מתן צו הקיום כדין פסק-דין חפצא, התקף כנגד כל העולם. מן הראוי שלפני מתן פסק-דין שכזה תקום זכות התנגדות לכל הנוגעים בדבר, והיא אף תוכל להיות ממומשת... מטרתה של תקנה 303 לתקנות סדר הדין האזרחי, כפי שבאה לידי ביטוי גם בסעיף 67 לחוק הירושה, אינה מתמלאת במקרה דנן, שכן צו הקיום ניתן על-שם אחר מזה שפורסם בעיתונים וברשומות".
התיק הוחזר לקביעת בית-המשפט איזו מבין הצוואות עדיפה. בשולי הדברים הוער כי "מן הראוי, כי מחוקק-המשנה יחזור ויסדיר את עניין חובת הפרסום ביתר פירוט ויקבע נוהלי פרסום חדשים, שיחולו הן על השלב של הבקשה לצו הקיום והן על השלב של תיקון צו הקיום לאחר שזה כבר ניתן. פרסום שמו של המנוח מן הנכון שייעשה בלוויית מספר תעודת זהות ואולי אף פרטים נוספים המעידים על זהותו, שכן פרסומו של שם המנוח ושם משפחתו בלבד אינם מספיקים לצורך זיהויו הוודאי, והעדר הפרטים פותח פתח לטעויות וליצירת תסבוכות בדומה למקרה שלפנינו".
תקנה 18 לתקנות הירושה, קובעת את הנהלים שעל הרשם לענייני ירושה לשמור בבואו להידרש לבקשת צו קיום צוואה או צו ירושה:
"18. בדיקת המרשם
(א) הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יברר הרשם לענייני ירושה במרשם הארצי אם נמסרה או הופקדה צוואה או אם נמסר או הופקד זכרון-דברים על צוואה שבעל-פה.
(ב) מצא הרשם לענייני ירושה כי מצויה צוואה בקשר לאותו עזבון, כאמור בתקנת-משנה (א), ואין היא נושא הבקשה, ישלח הודעה בדואר רשום על דבר קיומה לזוכים על פיה ועל דבר הגשת הבקשה; בהודעה יצויין כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה."
6.8 סמכות חקירת המצהירים בבקשה למתן צו
תקנה 53 לתקנות הירושה קובעת כי "בבדיקת בקשה לצו ירושה או לצו קיום רשאי בית-המשפט, בית-הדין הדתי או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם."
יוזכר, כי סעיף 73ג לחוק הירושה מעניק לרשם לענייני ירושה את הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 ככל שהדבר דרוש למילוי תפקידו לפי חוק זה.
6.9 הסמכות למחיקת הבקשה מחמת חוסר מעש המבקשים
תקנה 54ב לתקנות הירושה קובעת כי אם נבצר מהרשם לענייני ירושה לדון בבקשה שהוגשה לו, מחמת חוסר מעש מצד המבקשים, רשאי הוא ליתן הודעה למבקשים לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק הבקשה.
אם לא ניתן טעם, כאמור, המניח את דעתו של הרשם - תימחק הבקשה.
6.10 מתן הצו על-ידי הרשם
צו ירושה או צו קיום צוואה יינתן על-ידי הרשם בשני מקרים:
האחד, כאשר לא הוגשה כל התנגדות. סעיף 76 לחוק הירושה קובע כי בסמכותו של הרשם לענייני ירושה לקבוע מועד להגשת התנגדות. כאמור כאשר לא הוגשה כל התנגדות, ינתנו הצווים כמבוקש על-ידי הרשם לענייני ירושה, אם החליט הרשם שיש לתיתו ולא התקיימה אף עילה להעברת הדיון לבית-המשפט {ראה גם סעיף 23 לתקנות הירושה}.
השני, כאשר לא הוגשה בקשה למתן צו וקיימת צוואה בידי הרשם. סעיף 76 לחוק הירושה קובע כי אם הופקדו צוואה או זכרון-דברים על צוואה שבעל-פה אצל רשם לענייני ירושה או נמסרה לו צוואה ממי שיש בידו צוואה ושמע על מות המצווה "ולא הוגשה בקשה לקיום הצוואה תוך שלושה חודשים לאחר מות המצווה או לאחר מסירת הצוואה כאמור, הכל לפי המאוחר יותר, ימסור הרשם לענייני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים".
כאשר מתקיימים תנאי סעיף 76 לחוק הירושה ונודע לרשם לענייני ירושה על מותו של המצווה, קובעת תקנה 9 לתקנות הירושה כי הרשם לענייני ירושה יפתח את המעטפה המופקדת אצלו, יעיין בה, וימסור עליה הודעה בדואר רשום לזוכים על פיה, ואם חזרה הודעה שנשלחה לזוכה, יודיע הרשם על הצוואה ברשומות.
מחובתו של הרשם לענייני ירושה לערוך פרוטוקול על דבר פתיחת הצוואה והעיון בה ולצרף אליו העתק מההודעה לזוכים ואישור מסירתה ומההודעה ברשומות, אם פורסמה.
אופן פרסום הבקשה לצווים נקבע בתקנה 17 לתקנות הירושה, הקובעת כי "הודעה על הגשת בקשה לצו ירושה או לצו קיום תפורסם בעיתון יומי אחד וכן ברשומות; ההודעה בעיתון היומי תכלול הזמנה להגשת כתב בתוך תקופה של שבועיים מיום הפרסום בעיתון היומי או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם לענייני ירושה; הוצאות הפרסום יחולו על המבקש".
6.11 הודעה על הסתלקות
סעיף 6 לחוק הירושה קובע כי הודעה על הסתלקות היורש מהעזבון, לפני חלוקת העזבון ובכתב, תוגש לרשם לענייני ירושה.
הודעת ההסתלקות תוגש בתצהיר ובו יפורטו {ראה תקנה 16 לתקנות הירושה}: זהות המסתלק; שיעור ההסתלקות; לטובת מי ההסתלקות; אם המסתלק קטין או פסול-דין - במקרה זה תוגש הודעת ההסתלקות לבית-המשפט.
6.12 קביעת הוצאות
סעיף 74 לחוק הירושה קובע את סמכותו של הרשם לענייני ירושה לקבוע הוצאות ההליך, וכן את סמכותו להחיל את תשלום ההוצאות על העזבון או צד אחר.
6.13 מינוי מנהל עזבון וחיובו בערובה
אחת מסמכויות הרשם היא, במידה שקיימת הסכמת כל היורשים, למנות את מנהל העזבון המבוקש אם על-ידי היורשים כולם ואם על-פי הקבוע בצוואת המנוח {ראה סעיף 78 לחוק הירושה}. במסגרת זו, בסמכותו של הרשם לחייב את מנהל העזבון בהפקדת ערובה {ראה סעיף 89 לחוק הירושה; תקנה 35 לתקנות הירושה}.
6.14 העברת הדיון מהרשם לענייני ירושה לבית-משפט לענייני משפחה
סעיף 67א לחוק הירושה קובע כי בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה תועבר לבית-המשפט בכל אחד מאלה: הוגשה התנגדות לבקשה; המדינה או מוסד ממוסדותיה הם צד לבקשה; היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו ראו לנכון ליזום הליך לעניין הבקשה או להצטרף להליך; האפוטרופוס הכללי מייצג בבקשה חסוי, קטין או נעדר; הצוואה נושאת הבקשה היא צוואה בעל-פה כמשמעותה בסעיף 23; בצוואה נושאת הבקשה קיים פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25; על הירושה חלות הוראות הפרק השביעי; הרשם לענייני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית-המשפט.
בכל אחד מהמקרים האלו, יראו את הבקשה לקיום הירושה כתובענה לפי סעיף 1 לחוק בית-המשפט למשפחה ובית-המשפט רשאי להצהיר על זכויות היורשים, ולאחר מתן הצו להעביר העתק ממנו לרשם לענייני ירושה לשם רישום {ראה גם סעיף 73ד לחוק הירושה}.
כך גם נקבע בתקנה 20 לתקנות הירושה, כי אם "ראה הרשם כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 67א לחוק, יעביר את התיק על כל מצורפיו לבית-המשפט המוסמך ויצרף אליו את פרטי המרשם הארצי הקשורים לעניין".
כאשר מועבר תיק ירושה מהרשם לענייני ירושה לבית-המשפט יחולו כללי הסמכות המקומית החלים על-פי תקנות הירושה בבית-המשפט לענייני משפחה {ראה תקנה 10 לתקנות הירושה}.
6.14.1 הוגשה התנגדות לבקשה
עם קבלת הבקשה לצווים, על הרשם לענייני ירושה להודיע על דבר הבקשה ברבים ולקבוע זמן, שלא יפחת משבועיים, להגשת התנגדויות {ראה סעיף 67 לחוק הירושה}.
התנגדות יכולה לעלות מצידו של כל אדם "המעוניין בדבר", ומטרתה לחשוף יורשים שלא נמנו על מגישי הבקשה, או שלא יידעו אותם על זכותם לחלק מהעזבון.
ב- רע"א 3154/94 {הילאנה כמאל נ' חביב עאסי, פ"ד מט(2), 250 (1995)} נפטר המנוח בהותירו אלמנה, המבקשת, חמישה ילדים אב ואחים. לבקשתו של אבי המנוח, נתן בית-המשפט המחוזי צו קיום לצוואה שנחתמה על-ידי המנוח ב-2.8.86, ולפיה היה הוא הזוכה העיקרי מן העזבון.
כשנה וחצי לאחר קיומה של הצוואה הראשונה, נתגלתה ברשותו של אחד מחבריו של המנוח צוואה נוספת מאוחרת - מיום 4.9.86 - שנערכה בביתו של החבר בנוכחות חבר נוסף ושדבר עריכתה נשתכח הימנו. לפי הצוואה השניה המבקשת הינה הזוכה העיקרית מן העזבון.
עם גילוי הצוואה השניה פנתה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בבקשה לביטול צו הקיום שהוצא לצוואה הראשונה וביקשה צו לקיום הצוואה השניה.
המשיבים - אבי המנוח ויתר בניו {אחי המנוח} - הגישו התנגדות לקיום הצוואה השניה, כאשר בית-משפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת לדחות על-הסף את התנגדות המשיבים לקיום הצוואה השניה וקבע כי ה"המעוניין בדבר" שבסעיף 67 לחוק הירושה במשמעותו רחב יותר מזו שיש לדיבור "הנוגע בדבר" שנקט המחוקק בסעיפים אחרים של חוק הירושה, ובחיקוקים אחרים (חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953). ועל-כן הוא כולל לא רק את מי שהוא עצמו "זוכה פוטנציאלי", אלא גם את מי שהוא "בנו של 'זוכה' פוטנציאלי", אשר בתור שכזה "יכול להיחשב כ-'מעוניין' שהצוואה על פיה אביו יהיה הזוכה תקויים".
על כך ערערה המבקשת וטענה שאין באפשרות האב ואחי המנוח להתנגד לצוואה. בערעור, אומצה עמדת בית-משפט המחוזי בחלקה, על-ידי כב' השופט מ' קדמי ונקבע כי:
"ה-'מעוניין בדבר' יכול שיהיה גם מי שטוען להנאה 'עקיפה' מן העזבון מכוחו של יורש או זוכה כאמור. אולם נקבע כי, גם 'המעוניין בדבר' וגם 'הנוגע בדבר' הם הנהנים עצמם, וזכותם להנאה הינה זכות 'קיימת', להבדיל מ-'ציפיה' לזכות בעתיד משום כך בנו של זוכה פוטנציאלי אינו בגדר ה-'מעוניין בדבר', הואיל ו-'הנאתו' מן העזבון היא בגדר 'ציפיה' לעתיד בלבד, אשר התממשותה - אם בכלל - מותנית ברצונו ובשיקול-דעתו של מורישו, שהוא הנהנה המיידי...
'נוגע בדבר' ו-'מעוניין בדבר' הם, איפוא, רק אלה, שאם מתקבלת גרסתם - הם עצמם נהנים 'מיד' מן העזבון, ולא כלול מי שמצפה לרשת אותם, תהא 'ציפייתו' סבירה ככל שתהא."
במקרה זה נקבע כי אף אחד מן המשיבים אינו בא בגדר אדם "המעוניין בדבר", שלו - ורק לו - מוקנית זכות ההתנגדות מכוח הוראות סעיף 67 לחוק הירושה.
תקנה 19(א) לתקנות הירושה קובעת את אופן הגשת התנגדות לבקשה ועל-פיה "הרוצה להגיש התנגדות לבקשה יגיש לרשם לענייני ירושה כתב התנגדות במספר עותקים מספיק עבור בית-המשפט ובעלי הדין, יפרט בה את נושא התנגדותו ונימוקיה, ויצרף אליה את כל המסמכים שעליהם היא מתבססת; העובדות הנטענות בכתב ההתנגדות יאומתו בתצהיר; לכתב ההתנגדות תצורף קבלה המעידה על תשלום האגרה שנקבעה, ייפוי-כוח - אם המתנגד מיוצג על-ידי עורך-דין וכן טופס פתיחת הליך לפי תקנה 7א לתקנות סדר הדין האזרחי".
זאת ועוד. תקנה 19(ב) לתקנות הירושה קובעת כי כאשר "קבע רשם לענייני ירושה זמן להגשת התנגדויות, רשאי הוא לפי שיקול-דעתו, להאריכו מזמן לזמן, אף אם הסתיים הזמן שנקבע לכתחילה".
אולם סעיף 67א לחוק הירושה מסייג קביעה זו וקובע כי בקשה לצו ירושה או לצו קיום שהוגשה לרשם לענייני ירושה והוגשה בגינה התנגדות תועבר לבית-המשפט לענייני משפחה.
כאשר הועברה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לבית-משפט, ולאחר-מכן נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, קובעת תקנה 22 לתקנות הירושה כי הרשם ישלח הודעה, בדואר רשום, על דבר קיומה של הצוואה לזוכים על פיה; בהודעה יציין כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה לבית-המשפט שאליו הועברה הבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה.
העתק מההודעה ואישור על מסירתה יישלחו לבית-המשפט.
תקנה 19 לתקנות הירושה קובעת כי אם קבע הרשם לענייני ירושה זמן להתנגדות, הוא רשאי להאריכו אף אם הסתיים.
6.14.2 זהות הצדדים להליך
כאשר אחד הצדדים להליך הוא המדינה או מוסד ממוסדותיה, היועץ המשפטי לממשלה, או האפוטרופוס הכללי בבקשת חסוי קטין או נעדר, על הרשם להעביר את ההליך לבית-המשפט.
ניתן לומר כי במקרים אלו, כוחו, שיקול-דעתו וסמכותו של הרשם לענייני ירושה, אינם עולים על סמכותם ושיקול-דעתם של הצדדים הנ"ל, ועל-כן ראה המחוקק לנכון להורות לרשם להעביר את הדיון לידי בית-המשפט.
לגבי היועץ המשפטי, קובעת תקנה 54(ב) לתקנות הירושה כי אם הודיע, היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצא לו העתק הבקשה לצו או התובענה שברצונו להתייצב או לטעון בעניין - יקבע בית-המשפט או בית-הדין מועד לדיון ויזמין את היועץ המשפטי לממשלה או את בא-כוחו לדיון.
אם ראה היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו כי מפאת צורך בחקירה או בבדיקה נוספת של הבקשה או התובענה תידרש תקופת זמן נוספת לשם קביעת עמדתו, יודיע על כך בכתב לבית-המשפט, לבית-הדין או לרשם לענייני ירושה, לפי העניין, לפני עבור המועד האמור בתקנת-משנה (ב), ובית-המשפט, בית-הדין או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, רשאי להאריך את המועד הקבוע בתקנת-משנה (ב) מטעמים מיוחדים שיירשמו.
6.14.3 טיב ואופי הצוואה
כאשר המדובר בצוואה בעל-פה כמשמעותה בסעיף 23 לחוק הירושה, קיים בצוואה פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25 לחוק הירושה או המדובר בצוואה שחלות עליה הוראות הפרק השביעי, קרי המדובר בצוואה שחלים עליה כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.
כאמור, מטרת דיני הירושה היא קיום רצון המת, ובאותם המקרים בהם קיים חשש לדיוק במילוי רצונו של המת אם בשל עריכת הצוואה, אם בשל הצורך להיות בקיא בחוק הבינלאומי, הורה המחוקק להעביר את ההליך לבית-המשפט.
6.14.4 סעיף סל - שיקול-דעת הרשם
כאשר הרשם לענייני ירושה ראה לנכון להעביר את הבקשה לבית-המשפט, מאפשר לו המחוקק לעשות זאת.
6.15 סדרי הדין בהעברת הדיון
סדרי הדין בהעברת הבקשה מהרשם לענייני ירושה לבית-המשפט לענייני משפחה, נקבעו בתקנות הירושה, ובמהותם, דומים הם לפתיחת הליך בבית-המשפט לענייני משפחה.
תקנה 20 לתקנות הירושה קובעת כי אם ראה הרשם שאחד מהתנאים להעברת הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה, המפורטים לעיל, מתקיימים, עליו להעביר את התיק על כל מצורפיו לבית-המשפט המוסמך ויצרף אליו את פרטי המרשם הארצי הקשורים לעניין.
תקנה 22 לתקנות הירושה קובעת כי אם "הועברה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לבית-משפט, ולאחר מכן נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, ישלח הרשם הודעה, בדואר רשום, על דבר קיומה של הצוואה לזוכים על פיה; בהודעה יצויין כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה לבית-המשפט שאליו הועברה הבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה; העתק מההודעה ואישור על מסירתה יישלחו לבית-המשפט".
מגיש הבקשה לרשם לענייני ירושה יירשם כתובע הנתבע יהיה על-פי הנסיבות, כמפורט להלן בתקנה 21 לתקנות הירושה:
1. אם הוגשה התנגדות לבקשה או שראה היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו לנכון ליזום הליך לעניין הבקשה, מגיש ההתנגדות או היועץ המשפטי לממשלה יירשם כנתבע בתובענה {מגיש הבקשה לצו הירושה יטען ראשון ולאחריו יביא ראיותיו הנתבע}.
2. אם לא היה נתבע בתובענה, יעיין בית-המשפט בבקשה שהועברה אליו ורשאי הוא להזמין את הנוגעים בדבר לדיון ולברר את העובדות הטעונות הוכחה גם אם לא נתבקש לעשות כן.
הודעה על תאריך הדיון תומצא בדואר רשום לתובע {ויראו את השלמת ההמצאה לאחר 10 ימים מיום משלוח ההודעה, אם נשלחה על-פי הכתובת במשרד הפנים}, לנתבע ולמנהל העזבון אם נתמנה קודם-לכן; ואם הוגשה התנגדות, יצורף כתב ההתנגדות להודעה לתובע ולמנהל העזבון.
לאחר שהוגשו כל המסמכים הנדרשים, ותרגומיהם אם היה צורך בכך {תקנה 54א לתקנות הירושה קובעת כי אם "היה מסמך המוגש לרשם לענייני ירושה או לבית-המשפט כתוב בשפה זרה, למעט השפה האנגלית, יצורף לו תרגום לעברית או לערבית, מאושר בידי נוטריון. ואולם רשאי הרשם או בית-המשפט להורות על צירוף תרגום גם למסמך הכתוב בשפה האנגלית"}, ייתן בית-המשפט צו ירושה או צו קיום לפי סעיף 67א לחוק הירושה, ויועבר העתק הצו לרשם לענייני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד לחוק הירושה.
תקנה 22 לתקנות הירושה קובעת כי אם הועברה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לבית-המשפט, ולאחר-מכן נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, ישלח הרשם הודעה, בדואר רשום, על דבר קיומה של הצוואה לזוכים על פיה ויציין בהודעה כי הזוכים רשאים להגיש כתב התנגדות לבקשה לבית-המשפט שאליו הועברה הבקשה, בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההודעה.
העתק מההודעה ואישור על מסירתה יישלחו לבית-המשפט.
תקנה 23(ב) לתקנות הירושה קובעת כי אם החליט בית-המשפט לתת צו ירושה או צו קיום ולא הוגשה התנגדות בתוך המועד הקבוע {14 יום}, ייערך הצו כאמור בתקנה 24, ובית-המשפט יאשר אותו בחתימתו. בית-המשפט רשאי גם לתת צו חלקי אם נראה לו כי מתן הצו אינו עשוי להשפיע על זכויות שעדיין לא נתבררו {ראה תקנה 25 לתקנות הירושה}.
7. נוסח צו הירושה ושינויו
תקנה 24 לתקנות הירושה קובעת את נוסח צו הירושה:
"24. נוסח הצו (תיקון התשס"א)
(א) צו ירושה ייערך לפי טופס 4 וצו קיום לפי טופס 5.
(א1) נתמנה מנהל עזבון במועד מתן צו ירושה או צו קיום צוואה או עד לאותו מועד, יצויין הדבר בצו.
(ב) צו קיום יצהיר על תוקפה של הצוואה שהעתק מאושר ממנה מצורף לו; יטל או תיקן בית-המשפט הוראה מהוראות הצוואה יציין זאת בצו; הוראה זו תחול גם על רשם לענייני ירושה לעניין צוואה שתיקן.
(ג) ציווה המוריש חלק מנכסיו, רשאי הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט לכלול בצו אחד צו ירושה וצו קיום לפי טופס 6, ויחולו הוראות תקנת-משנה (ב).
(ד) היה המנוח נספה כמשמעותו בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950, יצויין בצו הירושה או בצו הקיום 'נפל' במקום 'נפטר'."
צו ירושה יצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעזבון וצו קיום צוואה יצהיר שהצוואה היא בת-תוקף חוץ מהוראותיה שבית-המשפט מצא שהן בטלות {ראה סעיף 9 לחוק הירושה}.
הצו יתייחס למצב החלוקה בעת מתן הצו, כך שאם מת יורש אחרי מות המוריש ולפני חלוקת העזבון, או שנתמנה מנהל עזבון, יצויין הדבר בצו הירושה או בצו הקיום {ראה סעיף 70 לחוק הירושה}.
סעיף 66 לחוק הירושה, קובע כי "הרשם לענייני ירושה רשאי להצהיר על זכויות היורשים... ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום, ועל הנותר - צו ירושה." במקרה כזה, יינתן צו חלקי {ראה תקנה 25 לתקנות הירושה}.
צוואה תתקיים כלשונה ועל-פי פרטיה, מתוך הרצון לשמור ולקיים את דברי המת, כך למשל אם למונח שנכתב בצוואה מספר משמעויות, מוסמך הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט להיענות לבקשת פרשנות הצוואה ולקבוע למה היתה כוונת המנוח בכתבו את הצוואה כך ולא אחרת, על-פי הנסיבות.
כוחם של צו ירושה וצו קיום יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו {ראה סעיף 71 לחוק הירושה}. סעיף 72 לחוק הירושה קובע את אופן תיקון או ביטול הצו על-ידי הרשם או על-ידי בית-המשפט ועל פיו "נתן רשם לענייני ירושה או בית-משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על-סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר-מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית-המשפט".
זאת ועוד. כאשר "תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף-קטן (א), יודיע על כך הרשם לענייני ירושה ברבים וליורשים על-פי דין או לנהנים על-פי הצוואה" {ראה סעיף 72(ב) לחוק הירושה}.
תקנה 27 לתקנות הירושה קובעת את אופן הגשת הבקשה לתיקון או ביטול צו קיום או צו ירושה. על-פי התקנה יש להגיש בקשה בכתב לנותן הצו ולציין בה את: כתובות כל היורשים; תצהיר לאימות העובדות הידועות למבקש או לאדם אחר; לבקשה יצורף אישור על תשלום האגרה שנקבעה.
נותן הצו יכול כאמור להיות בית-המשפט {על-פי תקנה 27(ד) לתקנות הירושה. על-פי תקנה זו אם הועברה הבקשה לבית-המשפט, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה} או הרשם לענייני ירושה.
ב- עז' (כ"ס) 2450/03 {עזבון המנוחה גולדה זימן ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2004(3), 250 (2004)} התעוררה מחלוקת לגבי פרשנות המונח "נותן הצו". במקרה הנדון המדובר היה בבקשה לצו ירושה שהוגשה לבית-משפט המחוזי, ולאחר שהועברה סמכות השיפוט העניינית לבתי-המשפט לענייני משפחה, הוגשה בקשה לשינוי הצו לבית-משפט לענייני משפחה.
המשיב לבקשה טען כי על המבקש היה להגיש את הצו ל-"נותן הצו", קרי, לבית-משפט המחוזי.
כב' השופט י' כהן דחה את טענתו וקבע כי בפרשנות זו יש משום התעלמות מכך, כי בסעיף 1 לתקנות הירושה נקבע, כי "בית-המשפט" המוזכר בתקנות הינו "בית-המשפט לענייני משפחה". עוד נקבע כי יהא זה בלתי-מעשי ובלתי-יעיל להפנות תיקים אלה כולם לבתי-המשפט המחוזיים, אשר אינם עוסקים עוד מזה שנים רבות בענייני ירושות {כערכאה ראשונה}.
זאת ועוד. קיום סמכות השיפוט בנושאים אלה בידי בית-המשפט לענייני משפחה ישרת היטב את מטרת וכוונת המחוקק בעת הקמת בית-המשפט לענייני משפחה, ויזרז את סיום והשלמת תהליך העברת סמכויות השיפוט בענייני ירושה מבית-המשפט המחוזי לבית-המשפט לענייני משפחה.
בית-המשפט ישלח עותק מן הבקשה בדואר רשום לכל מי שצויין בצו כיורש, ויזמינו להשיב לבקשה בתוך ארבעה-עשר ימים מיום המצאת ההזמנה.
הבקשה תידון בפני בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אולם אם הוגשה הבקשה לרשם לענייני ירושה, והוא ראה כי נתקיים אחד מן התנאים הקבועים בסעיף 67א(א) לחוק הירושה או אם ראה שלא להיזקק לבקשה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, יעביר את הבקשה לבית-המשפט כדי שידון בה.
אם הועברה הבקשה לבית-המשפט, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה.
הבקשה תידון בפני בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, ובית-המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר-מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.
המטפל בבקשת התיקון רשאי להורות על עיכוב ביצוע של כל ההלטה שנתן בקשר לעזבון.
אם החליט בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה לתקן או לבטל את הצו, ייתן צו מתוקן וישלח הודעה על כך לכל אחד מהצדדים.
הודעה על תיקון הצו או ביטולו תישלח למרשם הארצי {ראה תקנה 27(ה) לתקנות הירושה}.
אם טרם שינוי הצו, רכש אדם זכות בתום-לב ובתמורה, בסמכו על צו ירושה או על צו קיום שהיה בר-תוקף אותה שעה, או אם קיים אדם חיוב בתום-לב בסמכו כאמור, אין לבטל זכותו או לחייבו שנית אף אם הצו תוקן או בוטל לאחר-מכן {ראה סעיף 73 לחוק הירושה}.
8. הסתלקות מהעזבון
כל עוד לא חולק העזבון בפועל, באפשרותו של יורש, שאינו מעוניין להנות מחלקו בעזבון, להסתלק מהעזבון. סעיף 6 לחוק הירושה קובע את אופן ההסתלקות, ומאפשר ליורש להסתלק לטובת אחד הקרובים לו - הוריו, צאצאיו או אחיו, הנמצאים בין החיים.
אם אין ברצונו להסתלק לטובת אחד מאלה, או שהסתלק לטובת אדם אחר שאינו מנוי בסעיף, הרי שכאילו לא היה יורש מלכתחילה וחלקו יתווסף לשאר היורשים על-פי חלקיהם.
סעיף 6 לחוק הירושה קובע כי הסתלקות היורש מזכותו בעזבון, תהיה בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית-המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק הירושה, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על-פי צוואה, כולה או מקצתה.
תקנה 16 לתקנות הירושה מסדירה את פרוצידורת הודעת ההסתלקות, על פיה:
"(א) המסתלק מחלקו בעזבון יגיש הודעת הסתלקות לרשם לענייני ירושה או לבית-המשפט כשהעניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק.
(ב) בהודעת הסתלקות יפורטו פרטי זהותו של המסתלק, שיעור ההסתלקות, ואם הסתלק לטובת בן זוגו של המוריש, ילדו או אחיו, יציין במפורש לטובת מי הסתלק; הודעת ההסתלקות תהיה בתצהיר.
(ג) היה המסתלק קטין או פסול-דין, תצויין עובדה זו בהודעת ההסתלקות והבקשה לאישור הודעת ההסתלקות תוגש לבית-המשפט."
תקנה 16 לתקנות הירושה קובעת כי המסתלק מחלקו בעזבון יגיש הודעת הסתלקות שבה יפרט את פרטי זהותו, שיעור ההסתלקות, ואם הסתלק לטובת בן זוגו של המוריש, ילדו או אחיו, יציין במפורש לטובת מי הסתלק; הודעת ההסתלקות תהיה בתצהיר.
9. אישור בקשות היורשים
מעבר לפתיחת הליך הירושה בבית-המשפט לענייני משפחה, מוסמך בית-המשפט לאשר בקשות והודעות שונות של היורשים.
9.1 סמכות כללית
סעיף 153 לחוק הירושה קובע כי בכל עניין המסור לפי חוק זה לבית-המשפט, רשאי לפנות אליו כל מי שמעוניין בדבר. כך רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר עניין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה.
9.2 עריכת צוואה בפני רשות
סעיף 22 לחוק מאפשר לאדם לערוך צוואה בפני רשות, באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית-משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית-דין דתי, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על-ידי המצווה עצמו, לידי אחד מהם.
דברי הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
9.3 שמירת נכסי העזבון
סעיף 77 לחוק הירושה מסמיך את בית-המשפט לקבוע, על-פי בקשת מעוניין או מיוזמתו, אמצעים לשמירת העזבון, או לשמירת זכויות בעזבון, לרבות עיכוב זמני של פעולות בנכסי העזבון, מתן צו למכירתם של נכסים פסידים שבעזבון ומינוי מנהל עזבון זמני.
סעיף 154 לחוק הירושה מסמיך אף את בית-המשפט לענייני משפחה למנות אפוטרופסות לענייני ירושה ליורש או לזכאי למזונות מן העזבון, שלדעת בית-המשפט נבצר ממנו לשמור בעצמו או על-ידי נציגו על זכויותיו בעזבון, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, למנות לו אפוטרופוס לשמירת זכויותיו בעזבון.
9.4 מינוי מנהל עזבון
בקשה למינוי מנהל עזבון, לרבות מנהל עזבון זמני, תוגש בידי מעוניין, אם כל הצדדים הנוגעים לעניין הסכימו לבקשה, לרשם לענייני ירושה המוסמך.
ואולם הגשת בקשה למינוי מנהל עזבון לפי סעיף 81 לחוק הירושה, אינה טעונה הסכמת הנוגעים בדבר. באין הסכמה כאמור או אם הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לרשם לענייני ירושה והועברה לבית-המשפט, תוגש הבקשה בידי מעוניין בדבר לבית-המשפט, בשני עותקים, ערוכה לפי טופס 8 ויכללו בה "העובדות המפורטות בה יאומתו בתצהיר ויצורפו אליה כל המסמכים הנדרשים לפי תקנות אלה".
המבקש יפרט בבקשתו את הטעמים שעל יסודם יש למנות מנהל עזבון ואת שמו ומענו של מנהל העזבון המוצע, אם הוצע, וכן אם המנוח קבע בצוואתו מי ינהל את עזבונו ואם קיימת התנגדותו המנומקת של המבקש למינוי שנקבע על-ידי המנוח {ראה תקנה 32 לתקנות הירושה}.
יצויין כי על-פי סעיף 80 לחוק הירושה ותקנה 34 לתקנות הירושה על מנהל העזבון המתמנה להביע הסכמתו למינוי בעל-פה בפני בית-המשפט, ובית-המשפט רשאי להורות למבקש על הפקדת סכום כסף בבית-המשפט לכיסוי שכרו של מנהל העזבון והוצאותיו {ראה תקנה 36 לתקנות הירושה}.
תקנה 33 לתקנות הירושה מחילה את תקנה 19 לתקנות הירושה כאשר מגישים התנגדות לבקשה למינוי מנהל עזבון בבית-המשפט או אצל הרשם לענייני ירושה, בשינויים המחוייבים לפי העניין. על-פי תקנה 19 לתקנות הירושה:
"(א) הרוצה להגיש התנגדות לבקשה יגיש לרשם לענייני ירושה כתב התנגדות במספר עותקים מספיק עבור בית-המשפט ובעלי הדין, יפרט בה את נושא התנגדותו ונימוקיה, ויצרף אליה את כל המסמכים שעליהם היא מתבססת; העובדות הנטענות בכתב ההתנגדות יאומתו בתצהיר; לכתב ההתנגדות תצורף קבלה המעידה על תשלום האגרה שנקבעה, ייפוי-כוח - אם המתנגד מיוצג על-ידי עורך-דין וכן טופס פתיחת הליך לפי תקנה 7א לתקנות סדר הדין האזרחי.
(ב) קבע רשם לענייני ירושה זמן להגשת התנגדויות, רשאי הוא לפי שיקול-דעתו, להאריכו מזמן לזמן, אף אם הסתיים הזמן שנקבע לכתחילה."
יצויין כי מינוי מנהל עזבון יכול שיהא גם ביוזמת בית-המשפט {או הרשם לענייני ירושה}. בעניין זה קובעת תקנה 37 לתקנות הירושה כי אם ראה בית-המשפט כי יש צורך במינוי מנהל עזבון {קבוע או זמני} ימנה אותו בצו ערוך לפי טופס 10.
כאשר לא צויינה בצו תקופת המינוי, תהא תקופת מינויו של מנהל עזבון שנתיים ושל מנהל עזבון זמני שישה חודשים. נדגיש כי על-פי בקשת מנהל העזבון רשאי בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופות האמורות.
בצו יצויין אם צמצם בית-המשפט את תפקידיו של מנהל העזבון או הרחיבם, או אם קבע פעולות הטעונות אישורו. ואם היה המינוי למנהל עזבון זמני, ייקבעו בצו סמכויותיו ותפקידיו.
לגבי מנהל העזבון, בית-המשפט לענייני משפחה הוא זה שאף מסיים את תפקידו לבקשת מנהל העזבון או אדם אחר או מיוזמת בית-המשפט עצמו.
סעיף 92 לחוק הירושה קובע כי מנהל עזבון רשאי, על-ידי הודעה בכתב לבית-המשפט, להתפטר מתפקידו; ההתפטרות אינה תופסת אלא אם בא עליה אישור בית-המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור.
בית-המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, לפטר מנהל עזבון אם לא מילא תפקידו כראוי או אם ראה בית-המשפט סיבה אחרת לפיטוריו. משרתו של מנהל עזבון פוקעת אם אישר בית-המשפט שסיים תפקידו ומן היום שנקבע לכך באישור.
סעיף 111 לחוק הירושה קובע כי כאשר אין הסכם לחלוקת העזבון על-ידי היורשים על-פי דין, יחולקו נכסי העזבון על-פי צו בית-המשפט, בדרך-כלל, על-פי תוכנית חלוקה שהציג מנהל העזבון.
כאשר המדובר ביורשים על-פי צוואה, ינהג בית-המשפט לפי הוראות הצוואה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן.
9.5 אישור הליכים בענייני ירושה הנוגעים לקטין או פסול-דין
כאשר המדובר בקטין או פסול-דין על בית-המשפט לענייני משפחה לאשר את הפעולות הבאות:
- הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית-המשפט {ראה סעיף 6 לחוק הירושה}. תקנה 16 לתקנות הירושה קובעת כי אם היה המסתלק קטין או פסול-דין, תצויין עובדה זו בהודעת ההסתלקות והבקשה לאישור הודעת ההסתלקות תוגש לבית- המשפט ולא לרשם לענייני ירושה.
- עסקאות בכתב בזכות היורש, לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון, שהן העברה ושיעבוד מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית-המשפט {ראה סעיף 7 לחוק הירושה}.
- תקנה 4 לתקנות הירושה (דרכים להשקעת כספי עזבון), התש"ס-2000, שעניינה אישור בית-המשפט הנדרש להשקעת כספי עזבון ששוויים עולה על 1,000,000 שקלים חדשים, קובעת כי אם היה בין היורשים חסוי, קטין או נעדר - טעונה השקעת כספים ששווים כאמור, בכל מקרה אישור של בית-המשפט ולא מספיק התחליף של אישור כל היורשים, כפי שאפשרי אם כל היורשים בגירים ובעלי כשרות משפטית.
תקנה 7 לתקנות הירושה (דרכים להשקעת כספי עזבון), התש"ס-2000 קובעת כי בבוא בית-המשפט לאשר בקשה לפי תקנה 4 הנ"ל רשאי הוא להורות על ניהול כספי העזבון על-ידי מנהל תיקי השקעות, כמשמעותו בחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995.
תקנה 6 לתקנות הירושה (דרכים להשקעת כספי עזבון), התש"ס-2000 קובעת את אופן הגשת הבקשה בכתב בה יפורטו: הסכום הכולל של כספי העזבון, הסכום שמוצע להשקיעו ודרך ההשקעה המוצעת; כלל נכסי העזבון והכנסותיו הנוכחיות והצפויות עד למועד החלוקה ליורשים; התחייבויות והוצאות העזבון הנוכחיות והצפויות עד למועד החלוקה ליורשים; חוות-דעת של רואה-חשבון או של יועץ השקעות, המנמקת את דרך ההשקעה המוצעת.
10. כתבי הטענות בתובענות בענייני ירושה - סדרי דין
10.1 מספר העתקים
10.1.1 המצאה ליועץ המשפטי לממשלה
תקנה 14 לתקנות הירושה קובעת כי בקשת צו ירושה או צו קיום או בקשת שניהם כאחד תוגש בשני עותקים, ערוכה לפי טופס 1 או 2. אם היה מי מן היורשים קטין, חסוי או נעדר - יציין זאת המבקש בראש הבקשה ובגופה, על-פי הטופס.
תקנה 54 לתקנות הירושה קובעת כי "העתק מכל בקשה או תובענה לצו ירושה, לצו קיום, להוכחת צוואה, להוכחת מותו של אדם וזמן מיתתו, למינוי מנהל עזבון למתן הוראות למנהל עזבון, לקביעת שכר-טרחה והוצאות של מנהל עזבון ואישור על סיום תפקידו, לרבות קביעת שכר ביניים וכן תיקון או ביטול של צו ירושה או צו קיום המוגשים לבית-משפט, לבית-דין דתי או לרשם לענייני ירושה, יומצא לבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, במשרד האפוטרופוס הכללי שבאיזור פעולתו של הרשם לענייני ירושה המוסמך".
אם הודיע היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו בתוך 45 ימים מיום שהומצא לו העתק כאמור, שברצונו להתייצב או לטעון בעניין - יקבע בית-המשפט מועד לדיון ויזמין אליו את היועץ המשפטי או את בא-כוחו. בית-המשפט רשאי להאריך את המועדים מטעמים מיוחדים שיירשמו ועל-פי בקשת היועץ {ראה תקנה 54(ב) ו- 54(ג) לתקנות הירושה}.
10.1.2 העתקים בהגשת התנגדות
על-פי תקנה 19 לתקנות הירושה "הרוצה להגיש התנגדות לבקשה יגיש לרשם לענייני ירושה כתב התנגדות במספר עותקים מספיק עבור בית-המשפט ובעלי הדין, יפרט בה את נושא התנגדותו ונימוקיה, ויצרף אליה את כל המסמכים שעליהם היא מתבססת".
10.1.3 העתקים בבקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה
תקנה 14 לתקנות הירושה קובעת כי יש להגיש את הבקשה לצווים בשני עותקים, לפי טופס 1 או 2 {לפי העניין}.
10.2 פירוט מסמכים מצורפים
10.2.1 תצהיר
בבקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה {ראה תקנה 14 לתקנות הירושה}, בהתנגדות לבקשה בענייני ירושה {ראה תקנה 19 לתקנות הירושה}, או התנגדות למינוי מנהל עזבון {ראה תקנה 33 לתקנות הירושה} ובהודעת הסתלקות {ראה תקנה 16 לתקנות הירושה} העובדות הנטענות בכתב ההתנגדות יאומתו בתצהיר.
תקנה 53 לתקנות הירושה קובעת כי בבדיקת בקשה לצו ירושה או לצו קיום רשאי בית-המשפט, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם.
תקנה 15 לתקנות הירושה קובעת כי בקשה להוכחת עובדת מותו של אדם וזמן מותו, תוגש לרשם או לבית-המשפט כשהעניין הועבר אליו לפי סעיף 67א לחוק, ותלווה בתצהירים של המבקש ושל אדם אחר, שבהם יפורטו נסיבות המוות וזמנו והטעמים המיוחדים לאי-המצאת תעודת הפטירה או הצהרת מוות.
בבדיקת הבקשה רשאי הרשם לענייני ירושה או בית-המשפט, לפי העניין, לברר את העובדות המצויינות בתצהירים ורשאי הוא להזמין את המצהירים ולחקרם.
10.2.2 צירוף מסמכים מיוחדים לבקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה
תקנה 14 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:
"14. הגשת בקשה (תיקון התשס"א)
(א) בקשת צו ירושה או צו קיום או בקשת שניהם כאחד תוגש בשני עותקים, ערוכה לפי טופס 1 או 2; העובדות הכלולות בבקשה יאומתו בתצהיר של המבקש ושל אדם אחר, אם קיימות עובדות הכלולות בבקשה שאינן בידיעתו האישית של המבקש; היה מי מן היורשים קטין, חסוי או נעדר - יציין זאת המבקש בראש הבקשה ובגופה, על-פי הטופס.
(ב) לא תקובל בקשה לצו ירושה או לצו קיום אלא-אם-כן התמלאו כל אלה:
(1) כל הפרטים הנדרשים לפי הטופס שנקבע בתקנת-משנה (א) מולאו כהלכה וצורפו לטופס כל המסמכים הנדרשים לפי תקנות אלה;
(2) צורפה תעודת פטירה או הצהרת מוות לאימות פטירתו של המוריש ושל כל אדם אחר שיש להוכיח את פטירתו וזמן מותו, מאושרת כדין, או צורפה בקשה להוכיח באופן אחר את עובדת מותו וזמן מותו של המוריש או של כל אדם כאמור, לפי סעיף 68(א) לחוק, או החלטה שנתן בית-המשפט בבקשה כאמור;
(3) היתה הבקשה לצו קיום - צורפה הצוואה המקורית או בקשה להתיר את הוכחת הצוואה לפי סעיף 68(ב) לחוק או החלטה שנתן בית-משפט בבקשה כאמור; הופקדה או נמסרה צוואה לרשם לענייני ירושה, יציין זאת המבקש בבקשתו ויצרף העתק הימנה;
(4) צורף אישור על משלוח ההודעה בדואר רשום ליורשים על-פי דין, שפורטו בבקשה לצו ירושה, או לזוכים על-פי הצוואה, לפי העניין, או תצהיר של המבקש או של אדם אחר, כאמור בתקנת-משנה (א) כי הוא מסר, אישית, את ההודעה לידי היורשים או הזוכים או מי מהם וכן צורף העתק מהודעה שנערכה לפי טופס 3 או טופס 3א לפי העניין;
(5) היה המבקש מיוצג על-ידי עורך-דין - צורף לבקשה ייפוי-כוח;
(6) שולמה האגרה שנקבעה וכן שולמו הוצאות הפרסום כאמור בתקנה 17;
(7) במרשם הארצי אין רישום בדבר הגשת בקשה קודמת לצו ירושה או לצו קיום לרשם לענייני ירושה או לבית-דין דתי, בעניין אותו עזבון.
(ג) מבקש הרוצה לזכות בחלקו של יורש שנפטר אחרי מות המוריש יצרף לבקשתו צו ירושה או צו קיום מאושר כדין, לגבי אותו יורש."
10.2.3 צירוף מסמכים מיוחדים להתנגדות לבקשה בענייני ירושה או התנגדות למינוי מנהל עזבון
להתנגדות לבקשה בענייני ירושה או התנגדות למינוי מנהל עזבון יש לצרף את המסמכים הבאים: כל המסמכים שעליהם מתבססת ההתנגדות; תצהיר לאימות העובדות; קבלה המעידה על תשלום האגרה שנקבעה; ייפוי-כוח - אם המתנגד מיוצג על-ידי עורך-דין; טופס פתיחת הליך לפי תקנה 7א לתקנות סדר הדין האזרחי.
10.2.4 חובת התרגום
תקנה 54א לתקנות הירושה קובע כי "היה מסמך המוגש לרשם לענייני ירושה או לבית-המשפט כתוב בשפה זרה, למעט השפה האנגלית, יצורף לו תרגום לעברית או לערבית, מאושר בידי נוטריון. ואולם רשאי הרשם או בית-המשפט להורות על צירוף תרגום גם למסמך הכתוב בשפה האנגלית".
11. זהות הצדדים
בחוק הירושה וכן בתקנות הירושה, לא מצויה הוראה בדבר זהותו של הרשאי להגיש בקשה למתן צו ירושה או למתן צו קיום צוואה. על-כן נשאלת השאלה האם רשאי, איפוא, צד שאינו נמנה על יורשיו על-פי דין של נפטר לפנות בבקשה למתן צו ירושה לטובת מדינת ישראל?
11.1 בקשה על-ידי מי שאינו יורש
ב- עז' (כ"ס) 3380/02 {עזבון המנוחה לרר דינה ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2004(2), 343 (2004)} נדונה השאלה כאשר הפניה להעברת כספי העזבון הוגשה על-ידי מי שאינו יורש על-פי דין או על-פי צוואה.
במקרה הנדון, המנוחה לא הותירה יורשים ולא צוואה, ורכושה נוהל על-ידי האפוטרופוס הכללי.
המבקש, בנו של בעל המנוחה שנפטר לפניה, אך לא בן המנוחה, ביקש כי העזבון יעבור לאוצר המדינה למטרות חינוך בריאות ומדע, אולם האפוטרופוס התנגד לבקשה, בטענה שאין לבן זכות עמידה, ששמור למדינה בלבד, וכן אין לקבוע כי המדינה יורשת מאחר שלא הוצג הרכב משפחת המנוחה המוכיח כי זכות ירושת העזבון למדינה. ענייננו בטענה הראשונה, באשר לזכות העמידה.
כב' השופט י' כהן, סקר את מהות הבקשה ובנסיבות המקרה הנדון קבע כי יש להיעתר לה בחלקה, קרי, מוקנית למבקש זכות העמידה, אך לא הוכיח כי המדינה היא היורשת.
לדבריו, הפקדת הכספים אצל האפוטרופוס הכללי, נועדה על-מנת להגן על זכותם של יורשים שאינם ידועים.
המבקש אינו נמנה על יורשי המנוחה אך על-פי סעיף 17 לחוק הירושה, שר האוצר מוסמך לתת מעזבון שעבר למדינה תשלום חד-פעמי או חוזר, גם ל"בן משפחתו של המוריש או לבן זוגו שאינו מיורשיו על-פי דין". משום כך, אם אכן יינתן צו ירושה לטובת המדינה, תיפתח הדרך בפני המבקש לפנות אל שר האוצר בבקשה להעניק לו תשלום חד-פעמי או תשלומים חוזרים, דרך החסומה בפניו כיום, בעת היות הכספים מופקדים בידי האפוטרופוס הכללי {נעיר כי צו ירושה לטובת המדינה, יכול שיינתן רק באותם מקרים בהם תבוסס תשתית ראייתית, בדבר היעדרם של יורשים על-פי דין, או במקרים בהם יהא בית-המשפט מוכן להסיק הסתברותית, דבר אי-קיומם של יורשים}.
במקרה זה שלא נותר כל סיכוי ריאלי להופעתם של יורשים על-פי דין, קבע כב' השופט י' כהן כי תהא זו מדיניות שיפוטית ראויה להקנות למבקש, שאינו יורש על-פי דין, את הזכות להניע את גלגלי ההליך המשפטי "בעת שהמדינה שוקטת על שמריה וישנה על זכויותיה, ובהיעדר כל הוראה חוקית פוזיטיבית בדבר זהותו של הגורם הזכאי לפנות בבקשה למתן צו ירושה".
מעבר לכך, גם מבחינת פרשנות לשון חוק הירושה ותקנותיו קבע כב' השופט י' כהן כי המבקש נכנס למסגרת ההגדרה של "מעוניין בדבר" ולכן יש לו זכות עמידה בדין בעניין בקשת צו הירושה שהגיש, אף אם אינו נמנה על יורשי המנוחה.
בפסיקה המתייחסת לנוסחו של סעיף 151 לחוק הירושה, נקבע כי תובענות המוגשות לטובת העזבון או נגדו, יידונו בבית-המשפט האזרחי על-פי גדר סמכותו לפי חוק בתי-המשפט, ובתביעות כאלו אין משמעות לזהות התובע, אם הוא מתדיין רגיל או יורש {ע"א 253/81 לוי נ' אסיאו, פ"ד לו(2), 193 (1982); ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6), 295 (2002); ע"א 272/86 הכרי נ' הכרי ואח', פ"ד מב(2), 411 (1988)}.
היו שמתחו ביקורת על הלכה זו וגרסו כי ראוי להרחיב את סמכותו של בית-המשפט המחוזי הדן בענייני ירושה גם לתובענות של עזבון או נגדו, המושתתות על ההכרעה אם הנכס השנוי במחלוקת כלול בעזבון או לא {שלומית דרנס, "תובענה לטובת עזבון או נגדו – למי סמכות השיפוט?", הפרקליט לו 113}.
לאחר תיקון מס' 8 לחוק הירושה, התשנ"ח-1998, שהרחיב סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה לדון גם ב-"תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו" ועל-אף שיש שהשאירו {ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, תק-על 2004(4), 2027 (2004)} את השאלה בצריך עיון, נראה כי, התיקון לחוק עולה בקנה אחד עם המגמה להרחיב את סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה, מתוך גישה כוללנית אינטגרטיבית המאפשרת טיפול במכלול סכסוך הירושה ולא בגזרה צרה שלו {ת"א (ת"א) 34799/05 לולו עזרא נ' שולמית ברגר, תק-של 2005(4), 6218 (2005)}.
על-כן, אין צורך שהצדדים לסכסוך יהיו בני משפחה, באשר צדדים לסכסוך ירושה אינם בהכרח בני משפחה אחת {ת"ע (ת"א) 2280/00 עזבון המנוח בצלאל נ' בנק הפועלים, דינים משפחה א 613; ת"א (ת"א) 34799/05 לולו עזרא נ' שולמית ברגר, תק-של 2005(4), 6218 (2005)} ודי בכך שלצדדים לסכסוך יש זיקה לירושה, אם כיורשים על-פי דין או על-פי צוואה או כיורשים נטענים {ת"ע (ת"א) 1570/00 פלונית נ' פלוני, דינים משפחה א 609}.
11.2 הצדדים לדיון
סעיף 153 לחוק הירושה קובע מי הם הצדדים לדיון, על פיו "בכל עניין המסור לפי חוק זה לבית-המשפט רשאי לפנות אליו כל מי שמעוניין בדבר; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר עניין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה".
יצויין, כי תקנות הירושה מתייחסות מספר פעמים ל-"מעוניין בדבר" ומקנות לו מעמד בנושאים שונים.
כך, לדוגמה, נקבע בתקנה 5(ב) לתקנות הירושה, כי לאחר מותו של אדם, רשאי "מעוניין בדבר" לקבל את פרטי המרשם הארצי הנוגעים למנוח ובתקנה 5(ג) הוקנתה ל-"מעוניין בדבר" הזכות להגיש בקשה לעיון בצוואה, והרשם לענייני ירושה רשאי להתיר את העיון, אם ראה כי למבקש "עניין בדבר".
בתקנה 31 לתקנות הירושה, אף נקבע כי בקשה למינוי מנהל עזבון, לרבות מנהל עזבון זמני, "תוגש בידי מעוניין".
הרחבת מעגל הצדדים הפוטנציאלים בהליך הירושה ברור הוא, כאשר נפטר אדם, לא ניתן לשאלו מי הם כל יורשיו, ועל-כן פתוחה בפני כל אחד הדרך להגיש בקשה למימוש זכותו בעזבון, אם יוכיח זאת.
11.2.1 הצדדים בעת העברת בקשה לצו קיום מהרשם לבית-המשפט לענייני משפחה
תקנה 21 לתקנות הירושה קובעת כי כאשר העביר הרשם לענייני ירושה בקשה לצו קיום לבית-המשפט {כיוון שהתקיימה אחת מהוראות סעיף 67א לחוק הירושה} יירשם מגיש הבקשה כתובע.
אם הוגשה התנגדות או שהיועץ המשפטי יזם הליך לעניין הבקשה יהיו הם הנתבעים. אם לא היה נתבע, רשאי בית-המשפט לנהל דיון ללא נתבע.
11.2.2 הצדדים בתובענות בענייני ירושה
הליך הוכחת זהותם וזכויותיהם של היורשים צריך להתנהל בדרך המלך, היינו, באמצעות קבלת צו ירושה או צו לקיום צוואה, על-פי הוראות חוק הירושה והתקנות שהותקנו מכוחו {ע"א 297/91 ניסמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מו(3), 688 (1992)}.
הטעם המרכזי לכך הוא, כי בחוק הירושה קבוע הליך מיוחד אשר תכליתו, בין היתר, להביא לידיעת הציבור את דבר מותו של אדם ודבר קיומו של טוען לזכות בעזבון {ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992); ע"א 970/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' אגם, פ"ד מט(1), 561 (1995)} ובעיקר לאפשר לכל מעוניין בדבר, לרבות לטוענים נוספים בזכות ירושה או לנושים, להגיש התנגדויות, לבקש מינוי מנהל עזבון וכיוצא באלה.
תקנה 45 לתקנות הירושה קובעת כי אם לעזבון התמנה מנהל עזבון, הרי שיומצא לו עותק מכל בקשה שתוגש לפי תקנות אלה, ודינו כדין משיב.
אם לא נתמנה מנהל עזבון, יומצא עותק מכל בקשה, ככל האפשר, ליורשים ולצדדים הנוגעים בדבר, ודינם כדין משיבים.
אולם רשאי בית-המשפט אם ראה את הדבר לנכון, לפטור מהמצאה למשיבים או לאחדים מהם.
תקנה 27(ד) לתקנות הירושה קובעת כי אם הוגשה לבית-המשפט בקשה לתיקון או ביטול צו ירושה או צו קיום, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה.
12. המצאה
תקנה 52 לתקנות הירושה קובעת לעניין ההמצאה כי "כל מסמך ששלח בית-משפט, בית-דין או רשם לענייני ירושה, בדואר רשום, לפי המען הרשום במרשם האוכלוסין, או לפי המען של צד לבקשה או לתובענה או של בא-כוחו, המצוי במסמך שהוגש לבית-המשפט, לבית-הדין או לרשם לענייני ירושה, לפי העניין, יראו אותו כמסמך שהומצא לידי הנמען כדין ביום העשירי שלאחר משלוחו".
13. סודיות באשר למפורט בצוואות שהופקדו אצל הרשם לענייני ירושה
תקנה 5 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:
"5. סודיות, בירור ועיון
(א) צוואות וזכרונות דברים על צוואות שבעל-פה שהופקדו אצל רשם לענייני ירושה, וכל התיקים והרישומים הנוגעים להם, לרבות המרשם הארצי יישמרו בסוד וכל עוד המצווה בחיים לא תימסר כל ידיעה עליהם.
(ב) לאחר מותו של אדם רשאי מעוניין בדבר לקבל את פרטי המרשם הארצי הנוגעים למנוח.
(ג) מת מצווה שצוואתו הופקדה או נמסרה, רשאי מעוניין בדבר להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה לעיין בצוואה; בבקשה כאמור יצוין העניין שיש למבקש בעיון; ראה הרשם כי למבקש עניין בדבר, רשאי הוא להתיר לו לעיין בצוואה, כולה או חלקה, כפי שיקבע הרשם ורשאי הוא להורות על מסירת העתק צילומי למבקש מהחלק שהתיר לעיון; עיון כאמור ייעשה בנוכחותו של עובד לשכת הרשם."
14. סדרי דין הנוגעים להבאת ראיות
הסמכות לסטות מסדרי הדין והראיות שהוענקה לבית-המשפט לענייני משפחה בסעיף 8 לחוק בית-משפט לענייני משפחה, אינה חלה כאשר המדובר בתובענה שעילתה אינו סכסוך בתוך המשפחה {ראה תקנה 258יד(ג) לתקסד"א; סעיף 8(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה].
מעבר לכך, קיימות הוראות הנוגעות לכל התובענות בענייני ירושה, באשר להבאת הראיות, כפי שיפורטו להלן:
בצו קיום צוואה קובע סעיף 25 כי אם התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה {ראה סעיף, 25(ב) לחוק הירושה}, ולא היה לבית-המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 {סוגי עריכת הצוואות} או בכשרות העדים, או בהיעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
אם קיים בית-המשפט צוואה פגומה מבחינת צורתה או תוכנה, תצויין העובדה בהחלטתו ויפורשו נימוקיה {ראה תקנה 26 לתקנות הירושה}.
כך בדומה, קובעת תקנה 27(ג) לתקנות הירושה כי בדיון בבית-המשפט בבקשה לביטול או תיקון צוואה, רשאי בית-המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר-מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה.
למול האפשרות להקלה על סדרי הדין בראיות, הנוהגת באופן כללי בבית-משפט לענייני משפחה ובפרט בענייני ירושה, כפי שפורט להלן, כאשר המדובר בענייני ירושה, ומשום שהמנוח לא יכול להביע את כוונותיו ורצונותיו, הרי שלשם קבלת צו קיום צוואה או צו ירושה, קובע סעיף 68 לחוק הירושה, כי עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות, זולת אם התיר בית-המשפט, או הרשם לענייני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר.
כך גם צוואה, למעט צוואה בעל-פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור, אך אם הוכח שהמקור נשמד שאי-אפשר להגיש את המקור, רשאי בית-המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או באופן אחר.
בשל החשיבות שרואה המחוקק בקיום רצונו של המת, קובע סעיף 75 לחוק הירושה כי מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה. על מפר הוראה זו ניתן להשית עונש מאסר לשלושה חודשים.
תקנה 8 לתקנות הירושה קובעת כי "מי שחייב למסור צוואה לפי סעיף 75 לחוק, יגיש את המסמך שבידו לרשם לענייני ירושה בציון פרטי זהותו ומענו וכן שמו של המצווה ויקבל אישור על המסירה; דבר המסירה יירשם במרשם הארצי; המסמך האמור יישמר בדרך שנשמרות צוואות מופקדות".
15. סופיות צו הירושה
סעיף 72 לחוק הירושה קובע כי בית-המשפט לענייני משפחה או הרשם לענייני ירושה, רשאי, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על-סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו.
16. הוצאות הכרוכות בניהול הליך ירושה
סעיף 74 לחוק הירושה קובע כי ההוצאות הכרוכות בהליכים לפי פרק זה, בסכום שיקבע בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, יחולו על העזבון אם לא הורה בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה שיחולו, כולן או מקצתן, על צד אחר.
הוצאות פרסום הודעה בעיתון יומי או ברשומות, על הגשת בקשה לצו ירושה או צו קיום ירושה יחולו על-פי תקנה 17 לתקנות הירושה על המבקש.
17. ערעור
בערעורים על פסק-דין שכולו או חלקו בענייני ירושה, ידונו שלושה שופטים. הוראה זו נכונה הן במצב המשפטי הקודם והן לאור תיקון 42 לחוק בתי-המשפט שנכנס לתוקפו ביום 11.4.06.
כאשר המדובר בערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה, קובע סעיף 151א לחוק הירושה כי ידון הערעור בשופט אחד.
הערעור יוגש לבית-משפט לענייני משפחה שבתחום מושבו של המוריש, או אם מושב המוריש לא היה בארץ, לבית-משפט שבתחומו נכסי העזבון. כאמור, יוגש הערעור תוך 15 יום מהמצאת החלטת הרשם {ראה תקנה 46 לתקנות הירושה}.
עם הגשת הערעור, מסמיכה תקנה 47 לתקנות הירושה, את הרשם לענייני ירושה, במענה לבקשה שהוגשה בפניו, לעכב את ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור או קודם-לכן.
את הבקשה לעיכוב הביצוע ניתן להגיש עם מתן החלטת הרשם, ואם הוגשה לאחר-מכן, רשאי הרשם לדון בה מבלי שנתן על כך הודעה קודם-לכן.
18. שמירת דינים
סעיף 148 לחוק הירושה קובע כי החוק לא יפגע ביחסי ממון או בזכות הנובעת מקשרי אישות. כמו-כן נקבע כי על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העזבון לא יחול אלא חוק הירושה.
19. סמכות בינלאומית והמשפט הבינלאומי הפרטי
לעניין דיני הירושה קובע סעיף 136 לחוק הירושה כי "בית-משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראלים."
הוראה זו באה להגביל את העיקרון הכללי הנוהג לעניין סמכות בינלאומית ואשר לפיו נרכשת הסמכות על-ידי המצאה לנתבע של כתב הטענות הפותח את ההליך. במקרה עליו חל סעיף 136 לחוק הירושה, הרי אף אם היתה המצאה כאמור אין די בכך על-מנת להקנות סמכות בינלאומית.
כך למשל נקבע ב- ע"א 2846/03 {ריצ'ארד ב' אלדרמן, עורך-דין נ' דן ארליך, תק-על 2004(4), 1644 (2004)} על-ידי כב' השופט א' גרוניס:
"קיימים מקרים בהם סכסוכים מסויימים אינם נתונים לסמכותו של בית- המשפט המקומי מבחינה בינלאומית, חרף העובדה שהיתה המצאה... כפי שראינו, מקום מושבה של המנוחה בעת מותה לא היה בארץ אלא בארצות הברית, והיא אף לא השאירה נכסים בארץ. אם נמצא כי התובענה עוסקת בירושתה של המנוחה, נהיה חייבים לומר שלבית-המשפט המחוזי לא היתה סמכות מבחינה בינלאומית לדון בה, ואף לשום בית-משפט אחר בארץ לא נתונה סמכות שיפוט בעניין."
במקרה הנדון, המערער, שימש כמנהל עזבון בארצות הברית לעזבונה של הגב' הלל שהיתה אזרחית ותושבת ארה"ב והותירה בעזבונה נכסים בארה"ב ובשוייץ.
מנהל העזבון הגיש תובענה כספית לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב לגבי כספים שהוצאו מהעזבון על-ידי המשיב, שהינו נכדו של גיס המנוחה.
על-פי הנטען, לאחר מותה של המנוחה עשה המשיב שימוש ביפוי-כוח שניתן לו על-ידי המנוחה ומשך מן החשבון את כל הסכום שהיה בו ולכן תבע מנהל העזבון את החזרת הסכום.
המשיב טען לגוף התביעה כי פעל על-סמך צוואה נוספת שהיתה ברשותו וכן טען כי על-פי סעיף 136 לחוק הירושה לבית-משפט המחוזי אין סמכות לדון בתובענה.
בית-המשפט קיבל את טענתו וקבע כי אין לו סמכות לדון בתובענה, ועל כך הוגש ערעור.
בית-משפט קיבל את הערעור וקבע כי לשאלה האם אכן מדובר בתובענה כספית או שמא עסקינן בעניין של ירושה המקנה את הסמכות לבית-משפט לענייני משפחה והמצריך עמידה בתנאי סעיף 136 לחוק הירושה, התשובה היא שהמדובר בתביעה שבסמכותו של בית-המשפט המחוזי והעובדה שעסקינן בתביעה של מנהל עזבון אינה צריכה לשנות את המסקנה.
עוד נקבע כי יש ללמוד, כי העובדה שעסקינן בתביעה של מנהל עזבון, המעוניין לקבל כספים שנלקחו מידי מחזיק, אינה הופכת בהכרח את העניין לזה של "ירושה". אילו נתבקש בתובענה סעד של צו ירושה, צו קיום צוואה, או סעד דומה, פשיטא שמדובר היה בעניין של ירושה. אם כן, המסקנה היא שבית-המשפט המחוזי שגה משקבע שאין לו סמכות בינלאומית לדון בתובענה הכספית שהגיש המערער. מדובר בתביעה נגד תושב הארץ שכתב התביעה הומצא לו. אין עסקינן בתובענה בעניין של ירושה. לפיכך, נתונה לבתי-המשפט בארץ הסמכות מהבחינה הבינלאומית. מאחר שמבחן הסעד הוא הקובע לצורכי הסמכות העניינית, והואיל והסכום הנתבע מצוי בגדר סמכותו של בית-המשפט המחוזי, הרי נתונה לו הסמכות לדון בעניין.
נראה כי הפתרון שניתן במקרה הנדון לעיל, היה להוציא את התביעה מכלל סמכותו העניינית של בית-משפט לענייני משפחה.
אולם גם תוך שמירה על סמכות בית-משפט לענייני משפחה, לגבי מי שאינו עונה על קריטריונים אלו הקבועים בסעיף 136, קובע סעיף 137 לחוק הירושה כי על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138 עד 140.
כאשר חל דין מדינה אחרת על הירושה ובדין המדינה קיים דין חוץ המפנה לדין אחר, קובע סעיף 142 לחוק הירושה, כי אין נזקקים להפניה, אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה {אלא-אם-כן הוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל; ראה סעיף 143 לחוק הירושה}; אולם כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפניה ויחול הדין הפנימי הישראלי.
סעיף 144 לחוק הירושה מסייג את תחולת דין החוץ, לגבי קרוב המוריש שאינו בעל קרבת דם או קרבה של נישואין, חיתון או אימוץ, רק לגבי קרובים שלהם מוקנים זכויות גם על-פי זכויות הירושה בחוק הישראלי.