אימות חתימה - סעיף 11 לחוק הנוטריונים

סעיף 11 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

"11. אימות חתימה
לא יאמת נוטריון חתימתו של אדם על מסמך אלא אם החותם עמד לפניו, זוהה וחתם בפניו על המסמך."

תקנה 2 לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 קובעת:

"2. בירור זהות (תיקון התשמ"ג (מס' 2)
(א) נוטריון המתבקש לאמת חתימה על מסמך, לקבל ולאשר תצהיר או הצהרה אחרת או לאשר את עשייתה של פעולה אחרת על-ידי אדם פלוני הניצב בפניו או לאשר שאדם פלוני חי, חייב תחילה לברר את זהותו של אותו אדם כמפורט בתקנה זו.
(ב) הוכחת הזהות היא באחת הדרכים האלה:
(1) בידיעה אישית של הנוטריון;
(2) בדרכון או בתעודת זהות המניחה את דעתו של הנוטריון, או בתעודה ציבורית אחרת שיש בה לדעת הנוטריון כדי לזהות את הניצב בפניו והנושאת את תצלומו.
(ב1) על-אף האמור בתקנת-משנה (ב), הוכחת הזהות של חותם על ייפוי-כוח לביצוע עסקה במקרקעין היא בתעודת זהות או בדרכון בלבד.
(ג) הנוטריון יציין באישור הנוטריוני את הדרך שבה הוכחה זהותו של האדם שניצב בפניו."

כאמור בסעיף 11 לחוק הנוטריונים חובתו של נוטריון היא לאמת חתימה רק כאשר "החותם עמד לפניו, זוהה וחתם בפניו על המסמך". משמבקש נוטריון לגשר על הפער באמצעות הדרישה שהמסמכים יחתמו בנוכחותו על-ידי אימות בדיעבד, שׂומה עליו לשלוט היטב בשפת האדם שאת חתימתו מבקשים לאמת. ב- ת"פ (יר') 1071/01 {מדינת ישראל נ' יעקב רבינוביץ ואח', תק-מח 2007(4), 4700 (2007)} הפטריארך שוחח אנגלית באופן חלקי בלבד, ואילו הנוטריון שלט בשפה זו אף פחות ממנו.

ב- ת"א 7282-07 {אחמד עלמי נ' מוחמד סאלח תקרורי, תק-של 2012(4), 86813 (2012)} בית-המשפט בסקרו את מכלול חובותיו של עורך-הדין ובכלל זה חובותיו על-פי סעיף 11 לחוק הנוטריונים, קבע כי תפקידו של עורך-הדין-הנתבע בעסקה הצטמצם והוגבל רק לעריכת ייפוי-הכוח הבלתי-חוזר וחתימה עליו ועל-כן דחה את התביעה.

בית-משפט קבע שהנתבע פעל כמצופה מעורך-דין סביר ועל-פי החוק, התקנות והנוהג המקובל:

"לאחר שקבעתי שהשירות המשפטי שניתן על-ידי הנתבע לצדדים היה עריכת ייפוי-כוח נוטריוני ואישור החתימה עליו, אבחן האם הנתבע פעל באופן מקצועי בהתאם לחובות המוטלות עליו כעורך-דין מכוח דיני הנאמנות והשליחות ומכוח כללי האתיקה ובתפקידו כנוטריון מכוח חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 (להלן:"החוק") ותקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 (להלן:"התקנות")."

נקבע כי הנתבע ערך את ייפוי-הכוח הבלתי-חוזר, אימת את החתימה כנוטריון ואבחן את חובותיו החוקיות.

ב- ת"א 10794/08 {אבשלום אבינדב נ' משה שמשון, תק-מח 2012(2), 23184 (2012)} אין מחלוקת בין הצדדים שזכרון-הדברים נכתב בכתב ידו של הנתבע והנתבע חתום בתחתית זכרון-הדברים משמאל בתור "הקונה". אין גם חולק כי החתימה שבתחתית זכרון-הדברים מימין תחת המילה "המוכר" הינה חתימתו של התובע. המחלוקת היא האם התובע לא ראה את תוכנו של זכרון-הדברים ולא ידע על מה הוא חותם, כטענתו, בין מחמת שזכרון-הדברים טרם נכתב בעת שחתם עליו, בין מחמת שהוסתר ממנו, או שהתובע ראה וידע על מה הוא חותם?

תחילה פנה בית-משפט לאישור הנוטריוני של עורכת-הדין גרמנוב ז"ל וכן לעדותו של העד בהליך.

חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובע בסעיף 19 כדלקמן:

"19. כוחו של אישור
אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור."
האמור בסעיף 19 לחוק הנוטריונים אינו מונע הבאת ראיות נגד תוקפו של האישור. "ראיה מספקת" נאמר, ולא "ראיה מכרעת". עניינו של סעיף זה, הוא כשאין מביאים ראיות נוספות כלל, שאז האישור הנוטריוני מהווה ראיה מספקת ללא צורך בראיות שיתמכו בתוקפו. עם-זאת ניתן להביא ראיות לסתירת החזקה הנ"ל.

בענייננו התובע טען שעורך-דין גרמנוב ז"ל לא אימת את חתימתו על זכרון-הדברים. התובע גם העלה טענות שונות בעניין האישור הנוטריוני. לטענתו, עורך-דין גרמנוב ז"ל היה במצב בריאותי קשה מאוד במועד התאריך הכתוב על גבי האישור הנוטריוני, אובחן כחולה סיעודי, סבל ממחלת ניוון שרירים קשה, היה מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה מלאה בכל צרכיו היומיומיים והבסיסיים ביותר. על-כן, לא יכול היה לבצע אימות נוטריוני בכוחות עצמו, מצבו הקוגנטיבי-הנפשי היה מדורדר, והוא נפטר כ- 5 חודשים לאחר מועד זכרון-הדברים, והאישור הנוטריוני גם אינו כדין.

הנתבע אינו חולק על-כך שזכרון-הדברים לא נחתם במשרדו של עורך-דין גרמנוב ז"ל ולא בפניו. הנתבע אישר שעורך-דין גרמנוב ז"ל לא ראה את התובע והנתבע חותמים על זכרון-הדברים. וגם לא העד מטעמו.

נוכח כך, קבע בית-משפט, כי מאחר וחתימות הצדדים לא נעשו בפני עורך-דין גרמנוב ז"ל כנדרש בסעיף 11 לחוק הנוטריונים, האישור הנוטריוני, ככל שנעשה על ידו, אינו תופס, איפוא, שכן הוא מנוגד לדרישות סעיף 11 האמור, ולא ניתן להסתמך עליו כראיה.

זאת ועוד, המפקח הארצי על הנוטריונים שהובא כמומחה מטעם התובע, כתב בחוות-דעתו כי לפי סעיף 11 לחוק הנוטריונים "חובה על נוטריון לאשר שלושה דברים: שהמתייצב עמד בפני הנוטריון, שהנוטריון זיהה אותו, ושהמתייצב חתם בפני הנוטריון על המסמך". ובהמשך: "אם קיים חשש במידת סבירות גבוהה שלא מולאו הוראות סעיף 11 לחוק הנוטריונים... יש לפסול את האישורים".

בנוסף לאמור בדבר תוקפו של האישור הנוטריוני על-פי חוק הנוטריונים, קיימות גם תמיהות שונות בכל הנוגע לחתימה הנטענת של עורך-דין גרמנוב ז"ל על האישור הנוטריוני, לרבות מעדותה של אלמנתו הגב' ציונה גרמנוב, שאמרה בשני תצהירים שונים דברים והיפוכם.

בית-משפט קבע כי מדבריה של הגב' גרמנוב עולה בבירור כי עורך-דין גרמנוב עצמו לא היה מסוגל לבצע את אימות החתימה, ובעיקר את הטבעת החותם על הסרט האדום באישור הנוטריוני. כן נקבע, על-פי עדותה שגם היא לא עשתה את אימות החתימה על זכרון-הדברים. אם-כן, לא ברור מי ערך את האישור הנוטריוני לזכרון-הדברים, אולם נקבע כי הוטל בכשרותו רבב של ממש, בלשון נקיה, ואין לקבלו.

אף שדי באמור לעיל בכל הנוגע לתוקפו של האישור הנוטריוני, הוסף עוד שלא מובן מדוע עורך-דין גרמנוב ז"ל התבקש על-ידי הנתבע לאשר אך ורק את חתימתו של התובע על זכרון-הדברים. הנהוג והמקובל הוא שנוטריון מאמת את חתימותיהם של שני הצדדים להסכם. אישור חתימתו של התובע בלבד, כאשר הנתבע נוכח אף הוא במשרדו של עורך-דין גרמנוב והוא אף היה זה שביקש לבוא לעורך-דין גרמנוב ז"ל כדי לאמת לדבריו את החתימה, הינו תמוה כשלעצמו, אינו מקובל, ואין לו הסבר.

זאת ועוד, על זכרון-הדברים הופיעה חותמת בודדה של עורך-דין גרמנוב, שאיננה ממוספרת. האישור הנוטריוני גופו מופיע בדף נפרד, ללא זיהוי זכרון-הדברים במספר סידורי, בניגוד לתקנה 21 לתקנות הנוטריונים, או לפחות באותיות מזהות, ומבלי שתהיה חותמת נוספת שתוטבע על גבי שני הניירות כדי לעשות את החיבור ביניהם. אשר לכך נקבע, כי לא ניתן בדרך זו לדעת אם האישור הנוטריוני, שאין יודעים כאמור, מי כתב אותו, שייך בכלל לזכרון-הדברים נושא התביעה.

הוסף עוד לכך, כי האישור הנוטריוני אינו רשום ואינו מוזכר כלל בספר הנוטריון של עורך-דין גרמנוב, וזאת בניגוד לדבריה של הגב' גרמנוב שעורך-דין גרמנוב היה רושם הכל בספר הנוטריונים.

בסיכומו-של-יום, המסקנה היא - כי נוכח המצורף לעיל אין לקבל את האישור הנוטריוני כאישור שנעשה ונחתם על-ידי עורך-דין גרמנוב ז"ל. האישור גם אינו ממלא אחר הוראות חוק הנוטריונים ותקנותיו, ועולה כי לא עורך-דין גרמנוב עשה אותו. לאור קביעה זו נקבע, כי אין צורך להשוות את האישור הנוטריוני לאישורים נוטריוניים אחרים של עורך-דין גרמנוב.

ב- ת"א (ת"א) 1802-08 {לזר יצחק ואח' נ' אברהם כהן ואח', תק-מח 2012(2), 3057 (2012)} נקבע כי על תובע הטוען כי האישור הנוטריוני בוצע ללא שהחותם נכח מול הנוטריון מוטל נטל כבד ועליו להביא כמות ראיות רצינית להוכחת טענתו זו.

בהליך זה נקבע כי אין התובעים עומדים בנטל המוטל עליהם. בית-המשפט הוסיף וציין כי אישור נוטריוני המבוצע מבלי שהחותם יחתום מול הנוטריון מהווה לכל הפחות עבירת משמעת {ראה סעיף 34 ו- 39 לחוק הנוטריונים}, ומכאן, שעל התובעים להמציא כמות רצינית של ראיות בעלות משקל להוכחת המעשה הפסול. כך למשל, ניסיון התובעים ללמוד אודות שיטת עבודה לקויה מאישורים נוטריוניים בהם מופיעה חתימת הנתבע אך לא חתימת נותן ייפוי-הכוח אינה מלמדת בהכרח כי ייפויי-הכוח לא נחתמו כלל בפני הנוטריון.

היותו של אישור נוטריוני הוא ראיה מספקת לאמור בו, כפי שקובע סעיף 19 לחוק הנוטריונים, זה מותנה בכך שהנוטריון פעל בהתאם לחוק הנוטריונים והתקנות על פיו. סעיף 22 לחוק הנוטריונים מטיל על הנוטריון את החובה לפעול בנאמנות ובמסירות במילוי תפקידיו.

ב- ת"א (חי') 11068/97 {אבו רקיה נ' מחמוד, פורסם באתר אינטרנט נבו (30.05.02)} נפסק כי יש להחיל על ייפוי-כוח נוטריוני את חזקת התקינות החלה על פעולה של רשות ציבורית, ולצאת מתוך הנחה שהנוטריון מילא את חובותיו על-פי דין. אולם, במקרה דנא הוכח בבירור כי ייפוי-הכוח לא אושר בצורה תקינה ועל-פי החוק ותקנותיו, ולכן חזקת התקינות נסתרה.

במצב בו ייפוי-כוח נוטריוני אושר בנסיבות בלתי-תקינות, ובניגוד למצוות חוק הנוטריונים ותקנותיו, הוא אינו בטל מעיקרו, אלא שבמקרה זה, עובר הנטל אל שכמו של הצד המבקש להסתמך על ייפוי-הכוח להוכיח את תוקפו {ראו: ת"א (ת"א) 116/96 האפוטרופוס הכללי נ' לוי, תק-מח 2002(1), 4 (2000)}.

ב- ה"פ (חי') 86/06 {ברכה מוזר נ' דב לוי ואח', תק-מח 2007(4), 8774 (2007)} מצא בית-המשפט כי ייפוי-הכוח עליו נסמכו העסקאות בטל, ועל-כך ביטל את העסקות על פיו.

סעיף 20(א) לחוק הנוטריונים קובע כי "ייפוי-כוח כללי וייפוי-כוח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין, לא יהיו בני-תוקף אלא אם ערך אותם נוטריון או אימת את החתימות שעליהם, כאמור בחוק זה ובתקנות על פיו; ...".

לפי סעיף 11 לחוק הנוטריונים "לא יאמת נוטריון חתימתו של אדם על מסמך אלא אם החותם עמד לפניו, זוהה וחתם בפניו על המסמך".

יצויין, כי בחקירה הראשית אישרה הנוטריונית כי ייפוי-הכוח הכללי שהעניקה המבקשת למשיב, איתו התקשרה, נחתם בפניה על-ידי המבקשת. אולם, מחקירותיה הנגדיות עולה, כי אינה זוכרת בבירור את ייפוי-הכוח עסקינן, וציינה שהיא "מקווה" כי המבקשת חתמה בפניה על ייפוי-הכוח. הנוטריונית אף העידה, כי המבקשת הביאה עימה למשרדה ייפוי-כוח כללי מוכן לצורך הכנת ייפוי-הכוח הנוטריוני.

נוכח אלה, הניח בית-משפט, כי ייתכן שהמבקשת כלל לא חתמה בפני הנוטריונית על ייפוי-הכוח הכללי, וזאת בניגוד לסעיף 11 לחוק הנוטריונים דלעיל.

תקנה 4 לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 קובעת לאמור:

"4. בירור הכשרות המשפטית וחופשיות הרצון
(א) נתבקש נוטריון לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו, יברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה בבחינת גילו.
(ב) ...
(ג) ...
(ד) נוטריון לא יתן אישורו על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות העניין לא שוכנע שהניצב פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה.
(ה) ..."

הנוטריונית מסרה בחקירתה שתי גרסאות שונות בדבר אופן ביצוע חתימות לקוחות במשרדה בשגרה: לפי הגרסה הראשונה, היא עצמה שואלת את הלקוח שמגיע לצורך אימות חתימה על ייפוי-כוח, אם הוא מבין על מה חותם, ואם היא רואה שהאדם מבין על מה מדובר. לפי הגרסה השניה, בדרך-כלל אם אדם המגיע אליה על-מנת לחתום אינו מבין את תוכן המסמך, היא מסבירה לו לשאלתו מהו תוכן המסמך עליו הוא הולך לחתום.

נראה כי אי-העקביות והסתירה בין שתי הגרסאות מעידות על-כך שייתכן כי הנוטריונית אינה מבררת מיוזמתה כנדרש אם הלקוח הניצב בפניה כשיר לעשיית הפעולה המשפטית, מבין את משמעותה ופועל מרצונו החופשי.

במקרה דנן, אין כל ראיה לכך שהנוטריונית ביררה האם המבקשת היתה כשירה לעשיית הפעולה מבחינת גילה, כנדרש על-פי תקנה 4(א) הנ"ל, או כי השתכנעה שהמבקשת פועלת מרצונה החופשי כשהיא מבינה הבנה מלאה את משמעות הפעולה שהיא מבצעת, כנדרש על-פי תקנה 4(ד).

ככלל, לא ניתן היה לתת את האישור הנוטריוני שניתן בלא שהנוטריונית השתכנעה בעצמה, כי המבקשת פועלת מרצונה החופשי ומבינה הבנה מלאה את משמעות הפעולה. הנוטריונית גם לא ציינה בייפוי-הכוח כיצד השתכנעה בכך - אם השתכנעה.

זאת ועוד, תקנה 11 לתקנות הנוטריונים קובעת כי את "הנספחים המצורפים לאישור נוטריוני יסמן אותם הנוטריון כל אחד באות או במספר, יחתום על כל עמוד שלהם בראשי תיבות של שמו ויטביעם בחותמה".

יחד-עם-זאת צויין, כי הנוטריונית לא חתמה בראשי תיבות של שמה על שני העמודים של ייפוי-הכוח הכללי {נספח א' לייפוי-הכוח הנוטריוני}. אם-כן, נקבע, כי לא ברור כיצד אישרה את ייפוי-הכוח הכללי, ללא חתימותיה בראשי תיבות, וללא ציון תאריך בעמוד השני לייפוי-הכוח הכללי - דבר הגורע מתוקף ייפוי-הכוח הכללי עצמו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אימות חתימה - סעיף 11 לחוק הנוטריונים