מהי צוואה נוטריונית

החוק והפסיקה בישראל מכירים במספר דרכים באמצעותם יכול אדם לערוך את צוואתו. לכאורה קיימים סוגים שונים של צוואות, כמו למשל צוואה בעל-פה, צוואה בכתב יד, צוואה הדדית ועוד. אחת הדרכים הנפוצות לעריכת צוואה הינה צוואה בפני נוטריון.

צוואה בפני נוטריון הינה למעשה צוואה בפני רשות המוגדרת בסעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 {להלן: "החוק" או "חוק הירושה"}. על-פי החוק, ישנם מספר תנאים לקבילותה של צוואה מסוג זה. ראשית, צוואה נעשית בעל-פה או בכתב בפני נוטריון. לאחר-מכן, דברי המצווה נקראים בפניו על-ידי הנוטריון והמצווה צריך להצהיר כי זו אכן צוואתו. הנוטריון מאשר על פני הצוואה כי המצווה הצהיר כי זו צוואתו ושהדברים הוקראו בפניו.

במידה והצוואה נערכה בלשון שהמצווה איננו שומע, על הנוטריון מוטל להקריא בפני המצווה את הדברים בתרגום לשפתו. במקרה זה, על המתרגם לאשר על פני הצוואה את הקראת התרגום. דרך נוספת להתמודד עם פערי שפה אלו הינה קריאת התרגום על-ידי המצווה עצמו.

המצווה רשאי להפקיד את הצוואה אשר נערכה בפני הנוטריון אצל הרשם לענייני ירושה. על-פי החוק צוואה בפני נוטריון הינה ראיה לכאורה כי המצווה ערך אותה כרצונו, בתאריך ובמקום אשר נקובים בה.
בניגוד לצוואות אחרות, כגון צוואה בעל-פה או צוואה בעדים, ההוראות בדבר האלמנטים הצורניים הדרושים לכשרותה של צוואה בפני נוטריון הינם פחותים. בצוואה מסוג דא, אין חובה כי הדברים יכתבו בכתב ידו של המצווה {כמו בצוואה בכתב יד} ואין דרישה ספציפית בנושאים כגון חתימה אישית של המצווה או נוכחות של שני עדים.

הרציונאל העומד מאחורי דרישות פחותות אלו הוא כי בית-המשפט מכיר בכך שעצם המעמד הנוטריוני בעת עריכת הצוואה מספיק על-מנת להוות עדות לגמירות-דעתו של המצווה.

ההוראות בדבר עריכת צוואה בפני נוטריון אינן נוגעות לחוק הירושה בלבד. תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים קובעת כי במידה והנוטריון חושש כי אדם אשר מגיע לערוך צוואתו בפניו איננו בעל כשרות משפטית, עליו לדרוש מהאחרון כי יציג בפניו חוות-דעת רפואית המאשרת שהוא אינו חולה, תשוש, או נעדר כשרות משפטית לצוות.

על-פי החוק, נוטריון אינו רשאי לקבל צוואה כאשר ישנו חשש מסוג זה, ולא הוכח אחרת באמצעות חוות-דעת רפואית. יש לציין כי הוראות אלו מניחות על כתפיו של הנוטריון אחריות כבדה שכן הדרישה לחוות-דעת רפואית איננה חובה. דרישה זו תלויה בשיקול-דעתו של הנוטריון. כמו-כן, במקרים בהם המצווה מרותק למיטתו או מאושפז בבית חולים, תקנות הנוטריונים דורשת כי הנוטריון יבחן תעודה רפואית רלבנטית לעניינו של המצווה בטרם עריכת צוואתו.

ככלל, עריכת צוואה נוטריונית חייבת להיעשות, על-פי החוק, באחת משתי דרכים: אמירת הדברים בעל-פה בפני הנוטריון, או הגשתם לנוטריון בכתב. עם-זאת, בית-המשפט הכיר בצוואה נוטריונית גם כאשר הדברים נאמרו לנוטריון בטלפון, ולאחר-מכן הגיע המצווה לחתום על הצוואה בפני הנוטריון {ע"א 594/99 ניסים אוחנה נ' אסתר אלעזר, פ"ד נה(3), 355 (2001)}.

ב- ע"מ (יר') 729/05 {דר' יעל סובול נ' רם לויטין ואח', תק-מח 2005(3), 2145 (2005)} הדיון נסב אודות שאלת תקפותה של צוואה נוטריונית שאינה נושאת תאריך וחתימה וזאת כשהאישור הנוטריוני שבה הוסף 5 שנים לאחר כתיבתה, ושנה לאחר מות המצווה. בית-המשפט לענייני משפחה שאישר את הצוואה, ביסס את החלטתו על עדותה היחידה של הנוטריונית שערכה את הצוואה. כן נדונה השאלה האם על בית-המשפט לכבד את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים שלפיו רק עדות הנוטריונית תישמע.

התכלית העומדת ביסוד פרשנות הצוואה הינה כיבוד רצון המת. אם בית-המשפט שוכנע שהצוואה משקפת את רצון המצווה וגמירות-דעתו, אזי רצון המצווה גובר על הפגמים הצורניים. הטעמים העומדים מאחורי קיום הדרישות הצורניות - להבטיח רצון חופשי של המצווה, ללא כפיה או השפעה בלתי-הוגנת - לא ימנעו מבית-המשפט לחשוף באמצעות ראיות חיצוניות את רצונו החופשי של המצווה. אי-לכך, אין באי-מילוי הדרישות הצורניות לסכל גילוי-דעתו ורצונו של המצווה והגשמתם.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים. לכלל זה שלושה אדנים: לערכאה הדיונית שליטה ובקיאות בחומר הראיות; לערכאה הדיונית יתרון, שכן היא ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי-אמצעי; יש לה ניסיון רב שנים של שופטי הערכאה הדיונית בהערכת מהימנות העדים.

על-מנת לקבוע כי בית-המשפט שהתרשם מהעד, טעה בהאמינו לעד, לא די להצביע על שורה של תמיהות, אלא יש צורך שתהיינה עובדות המראות בעליל כי בית-המשפט לא יכול היה להתרשם מהן כפי שהתרשם.

במקרה דנן, לא נתקיימו אותן נסיבות מיוחדות, המצדיקות התערבות בקביעת בית-המשפט לענייני משפחה, אשר שוכנע במהימנות מהעדות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מהי צוואה נוטריונית