botox
הספריה המשפטית
הנוטריונים (דין, הלכה ומעשה)

הפרקים שבספר:

חובת נאמנות - סעיף 22 לחוק הנוטריונים

סעיף 22 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, קובע כי:

"22. חובת נאמנות (תיקון התשל"ח)
במילוי תפקידיו יפעל נוטריון בנאמנות ובמסירות; נתבקש הנוטריון לבצע פעולה בשביל יותר מאדם אחד, חב הוא בנאמנות שווה לכל הצדדים ואין נפקא מינה מי מהם משלם את שכרו."

גדר אחריותו של השלוח על-פי התפיסה המשפטית המקובלת הינו מצומצם ומוגבל למקרים בהם חרג השלוח ממסגרת תפקידו כתנאי לחיובו האישי {ראה סעיפים 2 ו- 6 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965}. כשמדובר בעורך-דין באים דברים אלה לכדי מיצוי והם מעצם הגדרת התפקיד - עורך-דין אינו מדבר בקולו ואינו פועל מטעמו הוא שופרו של האחר. תפקידו של עורך-הדין מיועד להותירו מחוץ לתמונת היחסים שבהם חל איזשהו גוון של מעורבות אישית למעט פעילותו בנאמנות ובמסירות לטובת שולחו לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961.

אחריותו של עורך-דין מתמקדת במישור היחסים שבינו לבין לקוחו היינו אם הפר הוא את חובתו המקצועית כלפיו. עניין זה יפה להשוות ל- ע"א 1170/91 יחיאל נ' כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.08.94)}:

"השופט קמא מצא את עורך-דין יחיאל אחראי בנזיקין כלפי כהן מפאת רשלנותו, שהתבטאה באי-ביצוע בדיקה בלשכת רישום המקרקעין, כדי לוודא את מצבה המשפטי של הדירה או החלקה ואת זכויות המוכר עליה וכדי להבטיח שאין מניעה להעביר את הבעלות בדירה לכהן."

וכן ראה, ע"א 37/86 {לוי ואח' נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4),446 (1990)}:

"על עורך-הדין לעמוד בלוח זמנים, והדברים אמורים הן בכל הקשור למגבלות זמן שנקבעו בחוק והן בנוגע למגבלות זמן הקבועות כהוראות שנותן הלקוח לעורך-דינו. כך, למשל, חייב עורך-דין להזהיר את לקוחו לגבי תקופת התיישנות של התביעה שבידו, ובמיוחד כאשר קיימת תקופת התיישנות מיוחדת."

עם-זאת, לא נשמרה במהלך השנים ההקפדה למסגרת זו של אחריות שבין עורך-דין ללקוחו והורחבה בהתמדה גם לעברם של מי שלא היו לקוחותיו ובלבד שאלה היו יכולים לצפות להגנתו, במיוחד אלה שאינם מיוצגים {השוו ל- ע"א 751/89 מוסהפור נ' עו"ד שוחט ואח', פ"ד מו(4), 529 (1992) שם נקבע כי "פרקליט חב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחו, ולעיתים גם כלפי מי שאינו לקוחו, הפונה אליו בבקשת עצה או מידע"}.

ככלל, כשעורך-הדין מייצג שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים במקום שהדבר אפשרי, מוטלת עליו חובה לפי החוק לפעול לטובת שולחיו בנאמנות ובמסירות, ועליו לשאת בהוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה האמורה כלפי אחד מהם.
המשותף להרחבת מעגל האחריות של עורכי-הדין גם לעבר מי שאינם נמנים ישירות על לקוחותיהם מבוססת על התפיסה לפיה לעורך-הדין תפקיד חברתי החורג מעבר לתפקיד הצר של עריכת-הדין עבור הלקוח.

מעמדם ותפקידם של עורכי-הדין בחברה העסיק את החשיבה החברתית עוד במאה התשע עשרה ובגווניה השונים ניכרה הנטיה להגדרת הנורמות לכאלה שאינן מתמצות במובנן הטכני גרידא. עורך-הדין, מעצם תפקידו, נתפש כמי שנוטל אחריות לקיומה של הוגנות מסחרית וכלכלית.

הפסיקה המודרנית עסקה גם היא ביישום עקרונות אלה, הכירה במימד הרחב יותר של אחריות עורך-דין ובה עוגנה חובתם של עורכי-הדין {חובת הזהירות המושגית} גם כלפי ציבור בלתי-מוגדר של אנשים העלול להינזק ממעשיהם, בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות של כל עניין ועניין {על"ע 1/88 הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בישראל נ' פלוני, פ"ד מב(4), 477 (1989)}.

ב- על"ע 1/88 הנ"ל, נאמר כדלקמן:

"עורכי-הדין מצטיירים בעיני הציבור כאנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שניתן לסמוך עליהם. עורך-דין שסרח במישור זה איננו פוגע רק בלקוחו, ומשנתפס, בו עצמו, אלא פוגע בתדמיתו של מחנה עורכי-הדין כולו. מזה מתחייב עונש חמור ומרתיע לכל עורך-דין שנתפס בקלקלתו. מאידך גיסא, עונש קל מדי מחטיא את מטרתו, ולא רק שאינו מרתיע עבריינים בכוח אלא אף משמש להם גורם מעודד."

עורך-הדין מצופה לפעול לא רק במיומנות ובגילוי רמה מקצועית גבוהה אלא עליו לנהוג בכל הבאים עימו במגע בכובעו כעורך-דין באופן שיכבד את משלח ידו, ביושר ובהגינות. זוהי חובתו על-פי דין, אך זוהי גם חובה אתית ומוסרית. חייב הוא להקפיד הקפדה מיוחדת בהתנהגותו לבל יהיה בה כדי להטיל דופי לא רק בהתנהגותו ובמעמדו שלו, אלא כאמור גם בעצם מעמדו של מקצוע עריכת-הדין. היותו של עורך-הדין כחלק ממערכת המשפט מחייב אותו לגלות בהתנהגותו רמה מקצועית ואתית שתהלום את מקצועו ואת האמון שהלקוח והציבור נותנים בו.

מישרת הנוטריון הינה מוסד עתיק יומין שמקורותיו ברומא העתיקה והכרתו המימסדית המודרנית הינה בת כ - 300 שנה בגילגוליה השונים של מישרה זו לאורך ההיסטוריה היתה אמינותה באימות מסמכים לתו ההיכר שלה.

סמכותו של מוסד הנוטריון בארץ עוגנה בחקיקה מעודכנת בשנת 1976 באמצעות חקיקתו של חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 הקובע את תנאי הכשירות למישרה.

חוק הנוטריונים קובע בפרק ה' העוסק באתיקה המקצועית של הנוטריון כי במילוי תפקידו יפעל נוטריון בנאמנות ובמסירות וכי חב הוא בחובת נאמנות שווה בעת ביצוע פעולה לכל צד ללא נפקא מינה לשאלה מי מהם משלם את שכרו.

ב- ת"א (ת"א) 62051/06 {זיגר אייל ואח' נ' יצחק טורקלטאוב ואח', תק-של 2009(2), 28524 (2009)} נקבע כי עורך-דין שהינו נוטריון חב חובת נאמנות ללקוחו שמשמעותה אימות ובדיקת הפרטים המתפרסמים בשמו במודעה לציבור. חובה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת סמכותו של הנוטריון הקבועה בסעיף 7 לחוק הנוטריונים, שעיקרה באימותן של עובדות ומסמכים. הימנעות מלמלא אחר חובה זו כמוה כהפרת חובת הנאמנות.