botox
הספריה המשפטית
הנוטריונים (דין, הלכה ומעשה)

הפרקים שבספר:

דרכי הביצוע של פעולה נוטריונית - סעיף 18 לחוק הנוטריונים

סעיף 18 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 קובע כי:

"18. דרכי הביצוע של פעולה נוטריונית
שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות דרכים ותנאים נוספים שבהם יבצע נוטריון פעולה נוטריונית ובין השאר רשאי הוא לקבוע הוראות בדבר:
(1) בירור כשרותו המשפטית של המתייצב לפניו לשם ביצוע של הפעולה הנוטריונית ואת היותו מבין אל נכון את משמעות הפעולה;
(2) רשומות שעל הנוטריון לנהל על הפעולות הנוטריוניות שביצע, העתקים ממסמכים שפעל בהם, שעליו להשאיר בידו, ודרכי השמירה של כל אלה ומשך זמנה."

ב- תמ"ש (יר') 44080/09 {א.א נ' מ.א. ז"ל (המנוחה), פורסם באתר האינטרנט נבו (08.03.12)} נדחתה התנגדות לקיום צוואה. בין יתר טענותיו של המתנגד נטען, כי בהתנהלותו של הנוטריון חלו פגמים בניגוד לסעיף 18 לחוק הנוטריונים. אולם, בית-משפט קיבל את הטענה של הנוטריון לפיה, שמר את פנקס הצוואות שהתנהל על ידו, אך מאחר והפנקס נגנב ממשרדו אין באפשרותו להציגם.

כמו-כן, גם אי-תשלום אגרת נוטריון אין בה כדי לפסול את המסמך שנערך על ידו. תשלום אגרת הנוטריונים אינה קשורה כלל ועיקר ליחסים בין הנוטריון לבין מי שפונה אליו לקבל שירות. אם אי-תשלום אגרת משפט, שהיא קשורה באופן ישיר לסוג ההליך והסעד המבוקש, אינו פוסל את פסק-הדין, ניתן לומר שאי-תשלום אגרת הנוטריון אינו פוגם בכשרות המסמך שנעשה.

לפי התיאוריה של הבטלות היחסית, יש מקום להתאים את נפקות ההפרה {לרבות הסעד הניתן על-ידי בית-המשפט} לנסיבות המקרה. והעניין מסור לשיקול-הדעת של בית-המשפט בכל מקרה. בין היתר, עשוי בית-המשפט לשקול את חומרת ההפרה; אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על-ידי אדם שנפגע במישרין מן ההחלטה או על-ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר {בג"צ 2911/94 סמי עבדול בקי נ' עמרם קלאג'י, פ"ד מח(5), 291 (1994)}.

ב- ת"ע (יר') 41360-09 {ר' א' נ' י' א', פורסם באתר האינטרנט נבו (04.11.14)} הוגשה בקשה למתן צו קיום לצוואה שניה של המנוחה והתנגדות לה ובקשה למתן צו קיום צוואתה השלישית של המנוחה {על-ידי "התובע"} והתנגדות לה {על-ידי "הנתבעים"}.

המנוחה נפטרה כשהיא ערירית. הנתבע 1, היה בקשר עם המנוחה במהלך 65 שנים, לאחר שהמנוחה אומצה למעשה על-ידי משפחתו. הנתבע 2 טיפל במשך שנים, במסגרת עבודתו, בענייניה הכספיים של המנוחה. והתובע, שהינו הזוכה של מרבית רכוש המנוחה על-פי הצוואה השלישית, הכיר את המנוחה באחד מאשפוזיה, זמן קצר טרם עריכת הצוואה השלישית, את עבד הוא בתפקיד כוח עזר בבית החולים.

בית-המשפט לענייני משפחה פסל את שתי הצוואות.

הצוואה השלישית, הינה צוואה נוטריונית, שנערכה בביתה של המנוחה מבלי שהוצגה בפני הנוטריון תעודה רפואית אודות מצבה הקוגנטיבי של המנוחה. בהתאם לתקנות הנוטריונים, יש צורך בקבלת תעודה רפואית לצורך אישור פעולה נוטריונית של אדם ה"מאושפז בבית החולים", או "מרותק למיטתו" {ראו תקנה 4 לתקנות הנוטריונים"}.

יצויין, כי עריכת צוואה באה בגדרי פעולה נוטריונית. בהתאם לפסיקה, יש צורך במתן פרשנות מרחיבה לדרישה של הצגת תעודה רפואית. בהתאם לכך נקבע בפסיקה, כי יש להגדיר כמי שמרותק למיטתו גם אדם שאינו יכול להתהלך ללא עזרה אף בביתו, והוא הדין לגבי מי שאינו יכול לצאת מביתו למשרד עורך-דינו לצורך עריכת צוואה, משום שהוא זקוק לעזרה בהליכה ומתקשה בירידת מדרגות.

עוד נקבע, כי כאשר אדם מאושפז בבית חולים, יש צורך בקבלת תעודה רפואית אודות מצבו, אף אם הוא יכול ללכת בעצמו ללא כל סיוע, לצורך אישור פעולה נוטריונית.

במקרה דנן, המדובר היה במנוחה שהתקשתה בהליכה ונעזרה בהליכון. עצם העובדה שהנוטריון נאלץ להגיע לביתה, היות והמנוחה לא יכולה היתה להגיע למשרדו, מלמדת כי המנוחה היתה בגדר "מרותקת למיטתה". על-כן במקרה זה היה על הנוטריון להצטייד בתעודה רפואית בטרם יאשר את הצוואה. במיוחד אמורים הדברים כאשר המדובר בציווי כל רכושה לבחור צעיר שהמנוחה הסבירה שפגשה בו זמן קצר קודם לכן.

בהתאם לפסיקה, המשמעות המשפטית של אי-קיום הדרישה בעניין קבלת תעודה רפואית טרם עריכת הצוואה הינה העברת הנטל אל מבקש הקיום, להוכיח את גמירות-דעתו של המנוח בעת שחתם על הצוואה {ע"א 36/88 זלוף נ' זלוף, פ"ד מו(3), 184 (1988)}. במקרה דנא, התובע לא עמד בנטל. זאת נוכח חוות-דעת מומחה בדבר חוסר כשרות המנוחה וכן עדויות נוספות התומכות בכך שהמנוחה חתמה על הצוואה השלישית כאשר מצבה הקוגניטיבי היה ירוד ולפיכך נקבע שהיא לא היתה כשירה לערוך צוואה ומכאן שדין הצוואה להתבטל.

בהתייחס לקביעת המומחה שאין זה סביר שהנתבע 1 לא יוזכר בצוואת המנוחה נקבע, כי הרי שעל-פי הפסיקה אין לבחון את מידת סבירותה של הצוואה אלא את כושרו הקוגניטיבי של המנוח. עם-זאת, צויין שקיימים מקרים בהם נדרש המומחה שהוטל עליו להכין חוות-דעת בשאלת מצבו הקוגניטיבי של המצווה בעת עריכת הצוואה, לקבל מידע גם ממקורות אנושיים ולא ממסמכים בלבד. מומחים אלה מצליבים מידע זה עם המידע "האובייקטיבי" שבתיקים הרפואיים של המצווה ומעמתים אותם עימו.

במקרה דנן נקבע כי המומחה לא חרג מסמכותו ובכל מקרה ניתן להפריד בין קביעותיו הרפואיות-מקצועיות לבין מסקנותיו האחרות.

למעלה מן הצורך נפסק, כי הנתבעים אף הרימו את הנטל הראייתי המוטל על שכמם והוכיחו שהתקיימה השפעה בלתי-הוגנת מצידו של התובע כלפי המנוחה, באופן ששלל ממנה את רצונה החופשי לצוות.

בכל הנוגע לצוואה השניה, הובאו במהלך הדיון, על-ידי מנהל העזבון הניטראלי שמונה, מסמכים שונים שביססו חשש בקשר למעורבות הנתבע 2 בעריכת הצוואה, בתוכן הצוואה, בניסוח הצוואה ובחתימת הצוואה. הודגש כי אין המדובר רק בסיוע טכני למנוחה, כגון הסעתה אל משרדו של עורך-הדין, תשלום דמי הנסיעה וכו' אלא בפעילות רבה מאוד וחדירה אל קרבי הצוואה.

הנתבע 2 התכתב עם עורך-הדין בקשר לשינויים שיש לערוך בצוואה, המועד לחתימת הצוואה תואם עימו, הוא זימן את העדים לצוואה למפגש החתימה על הצוואה, אשר התקיים במשרדו ואף נכח בחלק מתהליך החתימה. אמנם ברגע החתימה על הצוואה יצא הנתבע 2 ממשרדו ואולם היה זה אך ורק למנוע מראית עין ולמנוע חשד להשפעה או ללחץ. זאת כאשר אין כל ספק שהנתבע 2, שהיה איש אמונה של המנוחה ייעץ למנוחה בעניין הצוואה.

עוד צויין בנקודה זו גם הכשל בניסוח הצוואה, כאשר מצד אחד יורש הנתבע 2 מחצית מיתרת הכספים ומצד שני מוטל עליו להקים קרן, כאשר אין כל קביעה מה יהיה שיעור ההשקעה באותה קרן. כשל זה מעורר ספק אם רצונה של המנוחה לפעול למען אגודות העוסקות לטובת בעלי חיים בארץ ישראל יוגשם.

בית-המשפט הוסיף, כי בנסיבות שפורטו לעיל ונוכח ההיכרות רבת השנים בין הנתבע 2 לבין עורך-הדין ונוכח הכשל שבניסוח הצוואה, לא התאפשרה גם "הכשרת" הצוואה מכוח השיחה שהתנהלה בין המנוחה לבין עורך-הדין, בעת החתימה על הצוואה.
לפיכך ובהסתמך על סעיף 18 לחוק הנוטריונים, בית-המשפט דחה את הבקשות לקיום כל אחת מהצוואות.