חזרה מהסתלקות

ההסתלקות אינה כפופה לאישור בית-המשפט או הסכמת האדם שלטובתו היא נעשתה והיא תקפה מרגע מסירת ההודעה.

כפי שראינו, סעיף 6(ב) לחוק הירושה קובע כי "מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה". כלומר, עם מתן הודעת ההסתלקות נשלל מעמדו של המסתלק כיורש למפרע.

כאמור, משהגיש היורש הודעת הסתלקות כדין, שוב אינו יורש עוד ואין נפקא מינה שטרם ניתן צו ירושה או שההסתלקות לא אושרה על-ידי בית-המשפט {והגם שעל-פי החוק אין כל צורך באישור שכזה} או שהעזבון טרם עומד לחלוקה {דברי כב' השופט חיים כהן ב- ע"א 639/99 שלכטר נ' חרש, פ"ד כד(2), 138 (1970)}.

את הזכויות בעזבון מקבל האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות במישרין מהמוריש ולא מהיורש {ראה גם פרופ' ג' טדסקי "ויתור על הירושה וחליפות", הפרקליט לד 5, 9}.

על-פי סעיף 6 לחוק הירושה נשלל מעמדו של המסתלק כיורש למפרע ואילו לפי סעיף 7 לחוק היורש שומר על מעמדו כיורש גם לאחר שהעביר את זכותו {ד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל(1), 242 (1975)}.

חוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") אינו חל על הסתלקות ובוודאי שסעיף 5(ב) לחוק המתנה אינו חל על הסתלקות, הואיל ואין מדובר על התחייבות לתת מתנה בעתיד, אלא לכל היותר במתנה שהוקנתה על-פי כתב ההסתלקות לפי סעיף 6 לחוק המתנה.

ש' שילה, גורס בספרו {שם, 87} כי "אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עזבון ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, זה לדעתנו המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה, שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה" {ראה גם ת"ע (ת"א-יפו) 9870/01 ליזט אליאס נ' עזבון המנוח, תק-מש 2002(2), 19 (2002)}.

נציין, כי לפני כניסת חוק הירושה {ראה למשל ע"א 177/62 תומא נ' מעלוף, פ"ד טז 2237 (1962)} לתוקפו אומנם הכירה פסיקת בתי-המשפט באפשרות של יורש שהסתלק מזכויותיו בירושה לחזור בו, אך אפשרות זו לא עוגנה בחוק הירושה ואף נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק כי "ההוודאות של הוויתור דורשות שבו ברגע שהוגשה הודעת הוויתור יהיה ברור מייד ולחלוטין אם אמנם מסתלק המוותר מהירושה".

על-פי סעיף 6(ב) לחוק הירושה, המסתלק איבד מעמדו כיורש ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. לעניין זה מדגיש פרופ' ג' טדסקי במאמרו {"ויתור על הירושה וחליפות", הפרקליט לד 5, 9} כי "ההסתלקות לטובת הזולת היא ויתור, מעשה חד-צדדי של המוותר ואינה העברה. האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות יקבל את זכותו הודות למוותר אך לא ממנו. יקבל אותה במישרין מן המוריש וירכוש אותה כ'ירושה מחמת מיתה'" {ראה גם תמ"ש 82221/96 רות זעפרני נ' עובדיה שלאם, תק-מש 2000(1), 64 (2000); עז' 5950/99 עזבון המנוח אירן משקנען ז"ל נ' עדנה אגסי (לא פורסם)}.
נדגיש ונציין כי סעיף 6 לחוק הירושה עוסק, למעשה, בהסדר שלילי.

חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מן ההסתלקות. אין מדובר בלאקונה אלא בהסדר שלילי. לעניין זה מבהיר המחוקק בהצעת החוק מתשי"ב {בעמ' 46}:

"בהצעתנו אין גם הוראה השוללת את האפשרות לחזור מן הוויתור... בחוק המוצע אין קשר כזה, ואין מקום להניח שאדם יוכל לחזור בו מהודעה בכתב שמסר לידי בית-המשפט ושאינה יכולה להיות תלויה בתנאי. לפיכך, לא ראינו צורך בהוראה מיוחדת לשלילת זכות החזרה" {ראה גם תמ"ש 82221/96 רות זעפרני נ' עובדיה שלאם, תק-מש 2000(1), 64 (2000)}.

אם למדנו שההסתלקות על-פי דיני הירושה אינה בגדר העברה, הרי ממילא לא ניתן לפנות לחוק המתנה שדן בהעברה ללא תמורה. התפיסה בחוק הירושה היא שעם עשיית ההסתלקות נעקר היורש מן הירושה, ולפיכך קיימת הבחנה בחוק הירושה בין הוראת סעיף 6 לחוק הירושה {הסתלקות מזכות בעזבון} לבין ההוראה בסעיף 7 לחוק הירושה {העברת חלק בעזבון}. מסתלק, מרגע הסתלקותו חדל להיות יורש. לעומתו, יורש המעביר את זכותו לאחר נשאר במעמד יורש.

חוק המתנה אינו מתאים ליישום גם מהסיבה שפעולת ההסתלקות משתכללת עם הגשת הודעת ההסתלקות.

משהשתכללה פעולת ההסתלקות לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורה ולאפשר חזרה מן ההסתלקות כדוגמת ההסדר של התחייבות לתת מתנה הקבוע בחוק המתנה. חזקה על פעולה משפטית שהיא בלתי-הדירה החל מן השעה שבה שוכללה הפעולה.

ב- ע"א 177/62 {תומא נ' מעלוף, פ"ד טז 2237 (1962); ראה גם ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4), 95 (1989); ע"א 2374/97 ווזאנה נ' רשות הדואר, פ"ד נה(1), 843 (1998)} אומנם, נפסק כי ניתן לחזור מהסתלקות, אולם פסק-דין זה ניתן לפני חקיקת חוק הירושה.

לפני כניסת חוק הירושה לתוקפו הכירו בתי-המשפט באפשרות יורש להסתלק מחלקו בעזבון אף שלא נמצא לכך הסדר מפורש בחוק. לפיכך היה יכול בית-המשפט של ירושה לפתח הלכה זו, שנקבעה ללא הוראת חוק, ולקבוע שגם המסתלק יכול לחזור בו מההסתלקות {ראה גם א' וולף "הסתלקות יורש מחלקו בעזבון מורישו" משפטים ה (התשל"ג-התשל"ד), 466}.

עובר לחקיקת חוק הירושה הביע המחוקק את דעתו במפורש בהצעת חוק הירושה, שהמדובר בהסדר שלילי ולא בלאקונה. מגמת חוק הירושה כפי שהובאה בהצעת החוק בעמ' 46 היא ש"התוצאות של הוויתור דורשות שבו ברגע, שהוגשה הודעת הוויתור, יהיה ברור מייד ולחלוטין אם אמנם מסתלק המוותר מהירושה".

הכרה בזכות לחזור מהסתלקות עלולה להביא לכך שיתרבו ההליכים לביטול צווי ירושה וצווי קיום צוואה. יש לפרש את פעולת ההסתלקות בדיני הירושה כפעולה שמטבעה יש בה ויתור על זכות החזרה. הצורך להבהיר מייד ולחלוטין את הדבר, בטרם מתן צווי ירושה, הביאה את המחוקק גם לקבוע בסעיף 6(ד) לחוק הירושה, שהסתלקות על-תנאי - בטלה {תמ"ש 82221/96 רות זעפרני נ' עובדיה שלאם, תק-מש 2000(1), 64 (2000)}.

ב- ע"א 2531/99 {ג'ורי נ' דנגור ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2002)} קבעה כב' השופטת ד' דורנר כי העזבון אינו יכול לחזור מהתחייבות שנתן המנוח לתת מתנה, הואיל ועם מותו הופכת ההתחייבות לבלתי-הדירה.

באשר להסתלקות קבעה כב' השופטת ד' דורנר כי "להבדילה מן ההתחייבות לתת מתנה, הרי משנתקבלה הודעה זו, שוב אין למסתלק זיקה לעזבון ונחשב הוא כאילו לא היה יורש."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חזרה מהסתלקות