הסכמי חלוקת נכסי עזבון בין יורשים - דין, הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- מבוא (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)
- הסכם חלוקת עזבון של נכסי מקרקעין ודרישת הכתב
- חלוקת נכס כנגד נכס (סעיף 112 לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)
- חלוקתו של משק חקלאי (סעיף 114 לחוק)
- דירת מגורים (סעיף 115 לחוק)
- חלוקה על-פי הגרלה (סעיף 116 לחוק)
- תיאום הזכויות של יורשים אחדים (סעיף 117 לחוק)
- הסתלקות יורש מזכותו בעזבון - מבוא
- בדיקת תוקפה של הסתלקות
- האם ניתן להחיל את עיקרון תום-הלב על דיני ההסתלקות?
- הסתלקות מנכס מסויים בלתי-אפשרית - סעיף 6(א) לחוק
- תוצאותיה של ההסתלקות - סעיף 6(ב) לחוק
- חזרה מהסתלקות
- הסתלקות מזכות בעזבון וחוק עשיית עושר ולא במשפט
- הסתלקות על-תנאי - הסתלקות מזכות עתידית או מותנית - סעיף 6(ד) לחוק
- האם יורש רשאי להסתלק בתמורה מחלקו בעזבון?
- הסתלקות פושט רגל ותוקפה
- הסתלקות לאחר מתן צו קיום צוואה
- הסתלקות מנכס מסויים בצוואה
- האם ניתן לבטל הסתלקות עקב טעות או הטעיה?
- חוק מיסוי מקרקעין ומועד ההסתלקות
- חוזה למראית עין - מבוא
- מהו חוזה למראית עין?
- סיווגו של חוזה כ"חוזה למראית עין" או "חוזה פסול" והדגשת מאפייניו של ה"חוזה למראית עין"
- נטל ההוכחה
- "חוזה למראית עין" בצורותיו השונות והמגוונות
- נפקות חוזה למראית עין
- הדין
- הפקעת זכות במקרקעין שיש עימה תמורה
- על היחס שבין סעיף 100 לפקודת מס הכנסה וסעיף 5 לחוק המיסוי מס שבח מקרקעין
- סעיף 5(ב) לחוק מיסוי מקרקעין
- חלוקת עזבון
- תביעות כספיות בין יורשים מכוחו של הסכם חלוקה
- תביעה לאכיפת הסכם מכר והסכם חלוקה בין יורשים
- ביטולו של הסכם חלוקת עזבון
- האם יש בויתור הנתבעים משום הסכם חלוקת עזבון?
- דוגמאות והסכמים
הסתלקות על-תנאי - הסתלקות מזכות עתידית או מותנית - סעיף 6(ד) לחוק
עד לחלוקת העזבון אין ליורש אלא חלק בלתי-מסויים בעזבון.הסתלקות מנכס מסויים, אם אחרי חלוקת העזבון יגיע הנכס לידי היורש, הינה הסתלקות על-תנאי, שסעיף 6(ד) לחוק הירושה אוסר עליה במפורש.
אשר להסתלקות על-תנאי נציין כי דעות המלומדים חלוקים. ש' שילה גורס בספרו {שם} סבור שכל עוד לא נתמלא התנאי המתלה או הגיע מועד קבלת המנה על-ידי הזוכה, אין הוא נחשב ליורש, ולפיכך אינו יכול להסתלק מ"זכותו", שאינה אלא ציפיה מוגנת.
ש' שילה מוצא תימוכין לגישתו בהוראות שונות של החוק, לרבות סעיף 51(ד) לחוק הירושה, הקובע שפירות הנכס ויציאותיו של מי שזכה בו "במועד מאוחר יותר" יהיו לחשבונו של הזוכה רק מאותו מועד.
לעומתו סבור פרופ' פ' שיפמן {"הסתלקות מצוואה על-תנאי לשם עקיפת התנאי" משפטים כג (התשנ"ד), 527} שהחוק אינו מבחין בין מי שזכייתו בעזבון היא מוחלטת ומיידית לבין מי שזכייתו מותנית ודחויה, ששניהם יכולים להסתלק מייד לאחר פטירת המנוח.
כתימוכין לעמדתו מביא פרופ' שיפמן את סעיף 42 לחוק הירושה, שלפיו הכיר המחוקק בהסתלקותו של היורש השני בצוואה שנערכה ליורש אחר יורש אף לפני שהתקיים התנאי המעמיד את זכותו.
יש לציין גם כי סעיף 6(ד) לחוק הירושה קובע במפורש כי הסתלקות על-תנאי בטלה.
לפיכך, טענת מסתלקים כי הם הסתלקו על-תנאי, שאימם תקבל את חלקם בירושה וכי כוונתם זאת סוכלה עקב מותה, היא אפשרות שחוק הירושה שלל אותה {דברי בית-המשפט ב- ת"ע (ת"א-יפו) 9870/01 ליזט אליאס נ' עזבון המנוח, תק-מש 2002(2), 19 (2002)}.