botox
הספריה המשפטית
הסכמי חלוקת נכסי עזבון בין יורשים - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

תביעות כספיות בין יורשים מכוחו של הסכם חלוקה

ב- רת"ק (ת"א) 7437-12-15 {ראובן רוזליס נ' אבי שטיצר, תק-מח 2016(1), 40849 (2016)} קבע בית-המשפט:

"בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת אפרת בוסני) מיום 17.10.15 ולפיו התקבלה תביעת המשיב כנגד המבקש באופן חלקי וזה חוייב לשלם סך של 14,850 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

במסגרת הסכם חלוקת עזבון בין הצדדים, היה על המבקש להעביר את החזקה בדירת הירושה אל המשיב. לטענת המשיב, הדירה הועברה אליו לאחר שהושחתה וניזוקה על-ידי המבקש ובני משפחתו ומכאן התובענה.

המבקש ביקש להעביר הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה. בהחלטה מיום 08.03.15 נקבע כי מדובר בתובענה "שעילתה טענה להיזק לרכוש - דירה בה התגוררו הנתבעים ו/או מי מהם ודרישה התובע מהנתבעים פיצוי בגין כך. סכסוך זה, הנו סכסוך אזרחי בו יש לבית-משפט זה סמכות, ואין לו רלוונטיות לשאלה האם הנתבעים נאלצו לפנות את הדירה בה החזיקו מכוח הסכם בין יורשים".
וניתן פסק-דין בתובענה.

הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית-המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת-המידה למתן רשות ערעור על פסקי-דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת" (ראו בין היתר: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, 20.05.15).

המבקש לא הראה ב- בר'ע מדוע יש לסטות בעינינו מההלכה השוררת או במה יש יתרון לבית-המשפט לענייני משפחה על ערכאה קמא.

בית-המשפט לתביעות קטנות ישב על המדוכה, הוציא מלפניו פסק-דין מנומק בסכסוך שהוא לחם חוקו ושאינו נושא עימו פגם כלשהו המצדיק תיקון. גם אם נצא מהנחה שמקומו של הסכסוך להיות בבית-המשפט לענייני משפחה, הרי יש להחיל בנסיבות המקרה דנן את דוקטרינת "הבטלות היחסית" וראו בין השאר" רע"א 3640/03 דקל נ' דקל, 16.12.07).

בהתאם לדוקטרינה זו, אשר חזקה על המבקש המיוצג בבר'ע על-ידי עורך-דין שהובאה לידיעתו (וראו לעניין זה סעיף 6 סיפא ל- רע'א 2095/15 אולמי נפטון נגד אילנה משיח), החלטה שניתנה על-ידי ערכאה שיפוטית, מקום שנשוא הדיון מצוי בסמכותה הייחודית של ערכאת שיפוט אחרת לא בהכרח תבוטל מחמת חוסר סמכות.

המבקש נמנע במכוון לפרט או להצביע בבר'ע על צורך אמיתי המצדיק ביטול ההליך שערכאה קמא השקיעה בו ממיטב זמנה והסתפק בטענה בעלמא שאין בה כלום (סעיף 31 לבר'ע).

אדרבא, הימנעות זו היא הנותנת ומתוספת למכלול הנסיבות הקוראות לאי התערבות.

הבר'ע נדחית."