נטל הראיה והוכחת ההפרה

אפשר להוכיח הפרה של זכות יוצרים לא רק על-ידי ראיות ישירות אלא גם על-ידי ראיות נסיבתיות, כאשר לנתבע היתה גישה ואפשרות יצירת התובע וכאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה שלא סביר להניח שקרה במקרה או בכל דרך אחרת בלבד העתקה. ישנה חשיבות מיוחדת להצטברות של נקודות דמיון וככל שישנה הצטברות כך הדבר יקשה להאמין שהדבר לא נבע מהעתקה.

"שאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק לשם קביעה שהנתבע העתיק חלק ממשי ומהותי מיצירת התובע היא שאלה של עובדה ושל דרגה ותשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי ההתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן."
{ע"א 559/69 דן אלמגור נ' גיורא גודיק, פ"ד כד(1), 825, 830 (1970)}

נטל הראיה יכול לעבור אל הנתבע "אם השוואת שתי יצירות, כשלעצמן, נותנת מקום על-פי מידת הדמיון שביניהן להשערה שהנתבע לא יכול היה לחבר את יצירתו אלא בדרך של העתקה מן התובע" {ע"א 23/81 משה הרשקו ואח' נ' חיים אורבוך ואח', פ"ד מב(3), 749 (1988)}.

עדים מומחים יכולים לסייע לבית-המשפט בגיבוש התרשמותו על-ידי הסברת הרקע הטכני הנוגע ליצירות הנדונות, וכן בחוות-דעתם על הדמיון בין היצירות. הוכחת קיומה של העתקה יכול שיעשה על-סמך ראיות נסיבתיות {ע"א 139/89 ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב ואח', פ"ד מד(4), 16 (1990); ע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2), 813 (1982); ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1), 825 (1970)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נטל הראיה והוכחת ההפרה