זכות יוצרים - מתן סעד זמני מסוג של חיוב כספי במקום צו מניעה זמני

ת"א (ת"א) 36111-03-12 {הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רדיו הבירה, שותפות מוגבלת ואח', תק-מח 2012(2), 3859 (2012)}, קובע כי:

"17. האם יכול בית-המשפט לפסוק סעד זמני מן הסוג הנדון, דהיינו סעד זמני מסוג חיוב כספי, חלקי או זמני במובן של שיעורו?
18. שאלה זו נדונה בפסיקה (ראה למשל: בר"ע 1017/04 שמעון כהן נ' מנורה חברה לביטוח, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.01.04); ב"ל 22302-11-11 כהן עופר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.12.11), פסקה 12). הכלל הוא כי "קבלת סעד זמני מסוג צו - עשה זמני קשה יותר להשגה מאשר קבלת הסעד ההפוך של צו מניעה זמני" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 527 (מהדורה תשיעית, תשס"ז), 527), ובפרט לא יינתן סעד זמני מסוג צו עשה שעניינו חיוב כספי (דב"ע נא 3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274; עס"ד 400012/98 ההסתדרות הכללית החדשה של העובדים נ' מועצה אזורית מטה יהודה, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.02.00)).
ככל כלל, גם לכלל האמור נקבעו חריגים.
19. בהחלטה בעניין מיכל דורון דן בית-המשפט המחוזי בירושלים במקרה בו נתבקש פיצוי כספי זמני מסוג "תשלומים עיתיים" בעבור דמי דיור חלופי, בית-המשפט סקר בהרחבה את המקורות הנורמטיביים להטלת חיוב כספי זמני / חלקי מן הדין הישראלי ומן הדין האנגלי, וקבע לבסוף כי אין כל מניעה שבית-המשפט יפסוק סעד זמני מסוג זה מכוח סמכותו הכללית לפי סעיף 75 לחוק בתי-המשפט, ובפרט כאשר סעד זה אינו שונה במהותו מסעדים זמניים אחרים להם משמעות כלכלית גם כן, כגון עיקול זמני או אף צו מניעה (ראה בש"א 8305/01 מיכל דורון ואח' - המועצה המקומית מבשרת ציון ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (16.02.03)).

עמיתי השופט י' ענבר פרט את אמות-המידה אותן יש לבחון בטרם הענקת סעד כספי מסוג זה:
"א. אחריותו של הנתבע אינה שנויה במחלוקת, אם משום שהודה באחריות ואם משום שניתנה בעניין זה החלטת ביניים של בית-המשפט. לחילופין, קיימת סבירות גבוהה לכך שבית-המשפט יכיר באחריות הנתבע.
ב. קיימת סבירות גבוהה לכך שהתובע יזכה במשפט בסכום כסף משמעותי (מעבר להוצאות), הגדול מזה שמבוקש לפוסקו במסגרת הבקשה לסעד זמני.
במאמר מוסגר יצויין, כי תנאי זה נותן מענה לטענה, כי הסעד הזמני הכספי חופף את הסעד הסופי. אם במסגרת הסעד הזמני לא מוענקים לתובע אלא מקצת הסכומים שהוא עתיד לזכות בהם בפסק-הדין הסופי, אזי אין חפיפה כזו.
ג. מאזן הנוחות נוטה בצורה ברורה לטובת התובע, במובן זה שהנזק העלול להיגרם לתובע אם לא יינתן הצו הנו ממשי ומיידי, בלתי-הפיך במהותו, ועולה במידה ניכרת על הנזק העלול להיגרם לנתבע אם יינתן הצו.
במסגרת זו ייבחן, בין היתר, מהו אורכה הצפוי של ההתדיינות. ככלל, במקום שבו צפויה התדיינות קצרה אין מקום למתן סעד כספי זמני. לעומת-זאת, הכורח לנהל התדיינות ממושכת, בהישקלו עם מכלול הנתונים הרלבנטיים הנוספים, עשוי לתמוך במתן הסעד.
ד. בכל מקרה לא ייפסקו לזכות התובע, במסגרת הסעד הזמני, אלא אותם סכומים אשר לאור מכלול הנתונים הכרחי וצודק לפוסקם בשלב מוקדם.
ה. בנוסף לאמור לעיל ישקלו כל יתר השיקולים שיש לשוקלם במסגרת בקשה לסעד זמני, וביניהם: האם הבקשה הוגשה בתום-לב, והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע בנתבע במידה העולה על הנדרש.
ו. למרות סכויי התביעה הטובים לכאורה, על בית-המשפט להבטיח כדבעי את זכויותיו של הנתבע למקרה שהתובע לא יזכה בסופו-של-דבר בתביעתו."
(מיכל דורון, פסקה 13 לפסק-הדין)
גישה זו התקבלה אף בפסיקה מאוחרת יותר, ובנוגע לנסיבות אחרות (ראה למשל: עניין כהן עופר לעיל) והיא מקובלת אף עליי (ראה גם: בש"א (יר') 3815/05 מדינת ישראל משרד התחבורה נ' דגני, שפירא ושות', פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.06), השופט נ' סולברג); בש"א (יר') 1462/18 פלוני קטין נ' ביה"ח קפלן, פורסם באתר האינטרנט נבו) (03.06.08), סעיף 27-28 להחלטת השופט מ' דרורי); ת"א (מרכז) 48469-08-11 מאיר דהן נ' ביופיולס, פורסם באתר האינטרנט נבו (28.09.11), סעיף 6 להחלטת השופט ע' גרוסקופף).
20. בעניין מוסיקה 24 בע"מ {להלן} קבעתי, בהחלטה שניתנה ex tempore ובנסיבות דומות לעניין הנדון בפניי עתה, חיוב כספי זמני, לפיו נדרשו הנתבעים להעביר לתובעת דמי תמלוגים חלקיים באופן זמני, עד לקביעת הסעד הסופי בהליך העיקרי (ר' בש"א (חי') בש"א (חי') 10064/06 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' מוסיקה 24 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.04.07) ; כן ראה פסק-הדין הסופי, באותו תיק: ת"א (חי') 728/06 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' מוסיקה 24 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.03.09)). על ההחלטה בעניין הסעד הזמני הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, בה קבע כב' השופט ד"ר א' גרוניס (כדן יחיד), כי אמנם אין לאפשר המשך ההפרה השיטתית של זכויות התובעת, ללא תשלום כלשהו, אך בשל סימן שאלה לגבי חיוב כספי בגין העבר, נתקבל הערעור לגבי החיוב העתידי בלבד. ואלה דבריו של השופט הנכבד:
"אין ספק שהחלטתו של בית-המשפט המחוזי מעוררת שאלה ולוּ לגבי החיוב הכספי שהושת באשר לעבר. מצד שני, המבקשים ממשיכים, לכאורה, להפר את זכויותיה של המשיבה. אילו בוטלה כליל החלטתו של בית-המשפט המחוזי היה בכך משום מתן היתר להפר את הזכויות בלא תשלום. עניין נוסף שיש להזכירו הוא שהמבקשים שילמו את התשלומים שהושתו עליהם על-ידי בית-המשפט המחוזי. בנסיבות העניין נראה לי שיש ליתן פתרון ביניים לדילמה וזה הפתרון: התשלומים ששולמו על-ידי המבקשים על-פי ההחלטה יישארו בידי המשיבה עד להכרעה בתובענה. ברם, החיוב להמשיך ולשלם יבוטל לעת הזו" (רע"א 10425/06 מוסיקה 24 בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט בנבו (03.09.07), הדגשות הוספו)).
בהחלטה שניתנה כחצי שנה קודם לכן (בערעור על ההחלטה של השופט נ' סולברג שאוזכרה לעיל) נכתב:
"... הבעתי דעתי בפני באת-כוח המשיבה כי לא היה מקום ליתן את הסעד הזמני שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בסעד זמני לפיו חוייבו המבקשים להפקיד בקופת בית-המשפט סכום כסף של 736,000 ש"ח. החיוב הושת בגדרה של תובענה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשים על סכום של 4.7 מליון ש"ח. אכן, בית-המשפט מוסמך ליתן סעד כספי זמני, אלא שהשאלה העיקרית היא האם ומתי ראוי להפעיל את שיקול-הדעת למתן צו כאמור. אילו היה מדובר בתשלום עיתי, הרי שבנסיבות מסויימות וחריגות ניתן לעשות כן. במקרה הנוכחי אין מדובר בסעד עיתי דוגמת דמי שכירות. משאין מדובר בסעד עיתי, נראה כי מתן סעד כאמור הינו שווה ערך מבחינות מסויימות למתן פסק-דין עוד טרם שמיעתו של המשפט." (רע"א 9929/06 דגני שפירא ושות' נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.03.07), הדגשות הוספו).

21. בהחלטה הנ"ל בעניין מיכל דורון ציין השופט י' ענבר את כללי המשפט האנגלי כראויים לאימוץ.
התקנות הרלבנטיות שם קובעות:
"Interim payments – conditions to be satisfied and matters to be taken into account
25.7
(1) The court may only make an order for an interim payment where any of the following conditions are satisfied –
(a) the defendant against whom the order is sought has admitted liability to pay damages or some other sum of money to the claimant;
(b) the claimant has obtained judgment against that defendant for damages to be assessed or for a sum of money (other than costs) to be assessed;
(c) it is satisfied that, if the claim went to trial, the claimant would obtain judgment for a substantial amount of money (other than costs) against the defendant from whom he is seeking an order for an interim payment whether or not that defendant is the only defendant or one of a number of defendants to the claim;
…
(4) The court must not order an interim payment of more than a reasonable proportion of the likely amount of the final judgment.
…
25.8
(1) Where a defendant has been ordered to make an interim payment, or has in fact made an interim payment (whether voluntarily or under an order), the court may make an order to adjust the interim payment.
(2) The court may in particular –
(a) order all or part of the interim payment to be repaid;
(b) vary or discharge the order for the interim payment;
(c) order a defendant to reimburse, either wholly or partly, another defendant who has made an interim payment.
….
(5) Where –
(a) a defendant has made an interim payment; and
(b) the amount of the payment is more than his total liability under the final judgment or order,
the court may award him interest on the overpaid amount from the date when he made the interim payment.”
http://www.justice.gov.uk/courts/procedure-rules/civil/rules/part25#IDA1WGCC

בעניין: HM Revenue and Customs v. GKN (2012) EWCA Civ 57 (31/01/12)
http://www.bailii.org/ew/cases/EWCA/Civ/2012/57.rtf

דן בית-המשפט לערעורים (אזרחיים) באנגליה בשאלת דרך הפעלת סמכותו של בית-המשפט לפסיקת סעד כספי זמני. Aikens L J כתב לענייננו בסעיף 32 ואילך לפסה"ד:
“Issue One: The conditions in CPR Pt 25.7(1)(c)
32. … Paragraph (c), when read with the opening words of Pt 25.7(1) requires the court, before it can make an Interim Payment order, to be satisfied that “…if the claim went to trial, the claimant would obtain judgment for a substantial sum of money….against the defendant from whom he is seeking an order for an interim payment…
33. … Whatever conditions have to be satisfied must be to the usual standard of proof in civil proceedings unless there is an express indication in a statute or rule of court to the contrary.
…
36. …of what does the claimant have to satisfy the court? To which the answer is: that if the claim went to trial, the claimant would obtain judgment for a substantial amount of money from this defendant. …it seems to me that the first thing the judge considering the Interim Payment application under paragraph (c) has to do is to put himself in the hypothetical position of being the trial judge and then pose the question: would I be satisfied (to the civil standard) on the material before me that this claimant would obtain judgment for a substantial amount of money from this defendant?
37. ….
38. … the court must be satisfied that if the claim were to go to trial then, on the material before the judge at the time of the application for an Interim Payment, the claimant would actually succeed in his claim and furthermore that, as a result, he would actually obtain a substantial amount of money. The court has to be so satisfied on a balance of probabilities. The only difference between the exercise on the application for an Interim Payment and the actual trial is that the judge considering the application is looking at what would happen if there were to be a trial on the material he has before him, whereas a trial judge will have heard all the evidence that has been led at the trial, then will have decided what facts have been proved and so whether the claimant has, in fact, succeeded. In the latter case, as Lord Hoffmann makes plain in Re B, if a judge has to decide whether a fact happened, either it did or it did not: the law operates a “binary system” and there is no room for a finding that it might have happened. In my view the same is true in the case of an application under CPR Pt 25.7(1)(c). The court must be satisfied (to the standard of a balance of probabilities) that the claimant would in fact succeed on his claim and that he would in fact obtain a substantial amount of money. It is not enough if the court were to be satisfied (to the standard of a balance of probabilities) that it was “likely” that the claimant would obtain judgment or that it was “likely” that he would obtain a substantial amount of money.
39. Next there is the question of what is meant by “a substantial amount of money”. In my view that phrase means a substantial, as opposed to a negligible, amount of money. However, that judgment has to be made in the context of the total claim made. …”
בית-המשפט לערעורים קבע, איפוא, שעל מבקש הסעד הכספי הזמני להוכיח, בהתאם למידת ההוכחה הנהוגה בהליך אזרחי, כי בית-המשפט יפסוק לזכותו, בסופו של ההליך, סכום כסף משמעותי, יחסית לסכום התביעה.
22. אני סבור, כי בית-המשפט אמור לקבוע את סכום החיוב הכספי הזמני בראייה כוללת של נסיבות העניין והראיות, שהובאו בפניו באותו שלב. השיקול של חיוב בגין תקופה פלונית בעבר הוא רק אחד השיקולים בקביעת הסכום הסופי לאותו שלב. השאלה איננה אם, רק, נקבע חיוב בגין העבר, אלא, בעיקר, האם ברור (בשלב ההכרעה הזמנית), שבסופו-של-יום החיוב הכספי הכולל של הנתבע כלפי התובע ייקבע בסכום העולה באופן משמעותי על זה הנקבע בשלב הזמני.
התקדימים שצוטטו לעיל, כולל הדין הנוהג במשפט האנגלי דהיום מראים, כי בדרך-כלל מושתת חישוב הסעד הכספי הזמני על חיוב בגין העבר. חיוב כספי זמני, על בסיס נתונים חלקיים, אינו "שווה ערך מבחינות מסויימות למתן פסק-דין עוד טרם שמיעתו של המשפט" כחששו של כב' השופט גרוניס (בהחלטה בעניין דגני שפירא דלעיל), אלא הוא בגדר סעד זמני, הנפסק לפי הכללים המקובלים לעניין זה, ותוך עדכון החיובים ההדדיים שבין בעלי הדין בפסק-הדין הניתן בתום ההליך. קביעת סעד של חיוב כספי זמני אינה שונה בכך מכל סעד זמני אחר, שאיש אינו רואה בו משום "מתן פסק-דין עוד טרם שמיעתו של המשפט".
23. המשיבים בענייננו אינם חולקים על עצם החיוב. זכאותה של המבקשת לתמלוגים אינה במחלוקת. מכיוון שכך, ראוי לקבוע סכום זמני עתה, כסעד זמני, על בסיס הנתונים החלקיים שהובאו בפני בית-המשפט. אין ספק, שסעד זה מידתי ועדיף, לכן, על סעד של צו מניעה זמני."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

זכות יוצרים - מתן סעד זמני מסוג של חיוב כספי במקום צו מניעה זמני