צו מניעה קבוע

1. מהותו של צו המניעה הקבוע ומטרתו
סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן:

"סימן ז': הוראות כלליות
75. סמכות כללית לתת סעד
כל בית-משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק-דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."

סעיף 53 לחוק זכות היוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"53. צו מניעה בשל הפרת זכות יוצרים
בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא-אם-כן מצא בית-המשפט טעמים המצדיקים שלא להורות כן."

ב- ת"א (ת"א) 2545-07 {מרים בילו נ' עיריית חולון ואח', תק-מח 2012(3), 7429 (02.08.12)} הנתבעות טוענות כי התובעת איננה זכאית לסעד של צו מניעה קבוע בשל חוסר תום-ליבה והשיהוי המכוון בו נקטה בטרם הגישה את התביעה. הנתבעות סומכות בהקשר זה על הלכות הנוגעות לסעד של צו מניעה זמני.

מדובר בהשוואה שאיננה במקומה: השיקולים למתן סעד זמני שונים מן השיקולים למתן צו קבוע, בפרט כאשר מדובר בצו שנועד למנוע הפרה מתמשכת ועתידית של זכות קניינית.

ההלכה היא כי שיקול-הדעת של בית-המשפט להימנע מהושטת סעד למי שזכותו הקניינית נפגעה הינו מוגבל ומצומצם למקרים נדירים, בהתחשב בהיותה של זכות הקניין זכות יסוד חוקתית המוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראה דעת הרוב ב- רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 242-238 (1999), כב' השופט י' טירקל, אליו הצטרף כב' המשנה לנשיא ש' לוין, 287, כב' השופט א' מצא, 286, וכב' השופט מ' חשין, 259 עד 260).

אולם, אין לצמצם בחינה לאור דוקטורינת השימוש לרעה בזכות למקרים של מניע פסול מצד התובע בלבד{ע"א 9474/03 יורם גדיש תשית ובניה(1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא, פ"ד סא(3), 603 (2006)}

אשר להפרת זכות יוצרים (כמו גם כל זכות קניין רוחני אחרת), ההלכה הינה כי מתן צו מניעה להפסקת ההפרה הינו הסעד הראשוני לו זכאי הבעלים, ומתן פיצויים איננו תחליף לכך (ראה: רע"א 6141/02 אקו"ם נ' תחנת השידור גלי צה"ל, פ"ד נז(2) 625, 629 (2003)).

אין סיבה שלא להחיל הלכות אלו גם כיום, גם אם סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 מעניק לבית-המשפט שיקול-דעת מעט רחב יותר בקובעו: "בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא-אם-כן מצא בית-המשפט טעמים המצדיקים שלא להורות כן" (א' פישמן אפורי "שיקול-דעת שיפוטי במתן סעד המניעה: המהפכה השקטה", יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים (בעריכת מיכאל בירנהק וגיא פסח, תשס"ט-2009), 535-534).

סעיף 53 לחוק זכות יוצרים מאפשר לבית-המשפט שלא ליתן סעד של צו מניעה, גם אם ימצא כי זכות היוצרים של התובע הופרה. אורית פישמן אפורי, {"שיקול-דעת שיפוטי במתן סעד המניעה, המהפכה השקטה", יוצרים זכויות - קריאות בחוק זכות יוצרים (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009), 529}, סבורה כי אחד המקרים בהם יש לעשות שימוש בסעיף זה ולא ליתן לתובע סעד של צו מניעה הוא במקרים של: "קידום התחרות החופשית והצרתה של התנהלות אנטי תחרותית מצד בעל הזכויות." (שם בעמ' 530). בית-המשפט העליון בארה"ב קבע, כי עידוד התחרות יכול להביא לשלילת סעד של צו מניעה בגין הפרת פטנט (ראו:eBay inc. v. MercExchange, 547 U.S. 388 (2006))."

צו מניעה קבוע הוא תרופה שיסודה בדיני יושר. כאשר מבקשים ליתן צו מניעה קבוע על יסוד זכות קניינית אין לבית-המשפט שיקול-דעת נרחב הנתון לו בתביעה פוססורית {ע"א 389/64 שמעון קרוינסקי נ' אליעזר גולדשטיין, פ"ד יט(1), 225 (1965)}.

צו מניעה משתייך לקבוצת הסעדים שמקורם בדיני היושר, וככזה, הוא סעד הנתון לשיקול-דעת שיפוטי.

מטרתו של צו המניעה היא בראש ובראשונה להגן על זכות חוקית. משהוכחה זכות שכזו שנפגעה או שעלולה להיפגע, ישקול בית-המשפט את הנסיבות ויחליט האם הציווי הכרחי לצורך ההגנה על הזכות והאם הצדק דורש את הענקתו.

בגדר שיקול-הדעת יביא בית-המשפט בחשבון את השיקולים המשפיעים על הצדק, או למצער, העוול שייעשה אם יינתן או אם לא יינתן הצו המבוקש, ובכללם: שיהוי, מאזן הנוחות, נקיון כפיים, התנהגות בעלי הדין וכיו"ב.

כמו-כן, בהפעלת שיקול-דעתו, על בית-המשפט להתחשב באינטרסים והערכים הבאים לידי התנגשות בתביעה לצו מניעה, במידת הפגיעה בהם אם יינתן הציווי מזה, ובמידת הפגיעה בהם אם לאו יינתן, מזה {ת"א (ת"א) 2826/98 תנה תעשיות (1991) בע"מ נ' מי זך טכנולוגיות מים בע"מ, תק-מח 2005(2), 5727 (2005)}.

הסעד של צו מניעה מכוון לסייע בידי תובע כדי לממש את הזכות החקוית והסובסטנטיבית שבידו {ע"א 123/50 באורנפרוינד נ' נחום דרזנר, פ"ד ה' 1559 (1951)} גם כאשר מבסס התובע תביעתו של החוק הרי אם נדרש סעד שביושר כגון צו מניעה קבוע, רשאי בית-המשפט להחיל שיקולים שביושר.

ביסוד התביעה לצו מניעה קבוע מונח הרעיון של מניעה המחייב במקרה המתאים את מתן הצו לא רק לשם מניעת נזק שכבר התחיל אלא גם את מניעתו של נזק בטרם התחיל. אין מקום למתן צו מניעה כאשר הזכות שעליה בא הצו להגן עשויה להסתיים תוך זמן קצר {ע"א 131/60 אלדר בע"מ נ' רוזנשטיין, פ"ד טו 1417 (1961)}.

2. התנאים והעקרונות למתן צו מניעה קבוע
2.1 הוכחת נזק שאינו ניתן לתיקון או פיצוי כספי
סעד של צו מניעה מכוון לסייע בידי תובע כדי לממש את הזכות החוקית או הסוסטנטיבית המצויה בידו. בית-המשפט מתחשב בגורם המוכיח כי חיוב הנתבע בתשלום פיצויים לא יהיה במסיבות העניין הנדון תרופה מתאימה שיהא בה כד לספק את זכותו החוקית של התובע, כגון במקרה של הטרדה מתמדת.

אם הפגיעה בזכות החוקית היא חד-פעמית ומוגמרת ינהג בדרך-כלל בית-המשפט בהשתמשו בשיקול-דעתו לסרב להוציא את צו המניעה משום שבדרך-כלל יתן החיוב הכספי סיפוק מלא ומתאים לתובע. אולם אם בפיצוי לא יהיה משום כפרה על הנזק שנגרם כנ"ל, יהיה צו המניעה המכוון להפסקת הנזק- מוצדק {ע"א 123/50 באותפרוינד נ' דרזנר, פ"ד ה' 1559 (1951)} אין לתת גושפנקא להפרה נמשכת של זכות קניינית תמורת פיצוי כספי {ע"א 524/63 גולדמן נ' אלגרבלי, פ"ד יח(3), 74 (1964)}.

הכלל הבסיסי בעניינים, בהם הפגיעה היא בזכות הקניין של הזולת, הובא ב- ע"א 281/61 משה שלוסר נ' יעקב כ"ץ, פ"ד טו 2329, 2333 (1961), לאמור:

"אין אדם יכול לדרוש זכות הנאה כל-שהיא מרכושו של הזולת רק מפני שנוח לו הדבר, או מפני שהוא זקוק לזה ולזולת אין הדבר גורם כל נזק שהוא - אפילו מצבו הקשה של האדם הזה עשוי לעורר אהדה אליו מצד בני-אדם. אין לזהות שיקולים מוסריים עם שיקולים שביושר במשמעות המשפטית, דבר התלוי ברצונו הטוב של הזולת אין לכפות עליו 'רצון טוב' זה על-ידי החלת שיקולים שביושר. עוד לא שמענו על הלכה מעין זו."

אולם בשורה של פסקי-דין קבע בית-משפט זה, כי העיקרון, לפיו נדחה הסעד שביושר מפני הזכות הקניינית, אינו מוחלט. ב- ע"א 233/53 {טהראני נ' גרינברג, פ"ד ט' 1283, 1285, (1955), (להלן: "עניין טהראני")}} נקבע כי לא סייג אמנם הנשיא אולשן את תחום שיקול-הדעת שיש לבית-המשפט ואמר, כי "בוודאי שבית-המשפט רשאי להחיל שיקולים מבחינת עקרונות היושר", ועם ניסוח כללי זה לא היה שלם כב' השופט לנדוי ב- ע"א 416/62 {נסים לוי נ' יצחק לוי, פ"ד יז 861, 865 (1963)}, אם כי היה שותף להחלטה לעניין טהראני.

אולם בהמשך התפתחותה של הפסיקה בנושא הנדון לא זו בלבד שהודגש, כי כאשר מתבקש בית-המשפט לתת תרופה, שיסודה בדיני היושר, על יסוד זכות קניינית, אין לבית-המשפט אותו שיקול-דעת רחב, הנתון לו בתביעה פוססורית אלא כפי שאמר השופט י' כהן ב- ע"א 749/76 {נחום וצביה יוסף ואח' נ' יצחק בכר, פ"ד לב(3), 617, 623 (1978)}, שיקול-דעת זה הוא מצומצם למדי, אם כי, לשיטת (ע"א 93/81 אהרן אליאס ואח' נ' יוחנן שיפר ו- 2 אח', פ"ד לז(2), 444 (1983)}:

"עדיין רשאי בית-המשפט לסרב לתת צו מניעה, כאשר הנזק הוא פעוט וניתן לפצות בנקל את התובע בתשלום פיצויים ובמקרים מיוחדים אחרים כאשר קיימים טעמים חשובים במיוחד שלא לתת צו מניעה."

2.2 מאזן הנוחות
בטרם יינתן צו מניעה צריך לערוך את מאזן הנתונים הכלכליים ולתת משקל ראוי לציפיות בדבר מהות הנזקים הכספיים שינבעו, על-פי ההסתברות הכלכלית, מהטלת איסורים והגבלות על הגורם הפוגע, האחראי למטרד. במילים אחרות, מתבקשת כאן הערכה כספית של הנזק הנגרם לנפגע והצבתה מול הנזק הכספי, הצפוי לפוגע, כדי שתופעל אמת-המידה של הכדאיות הכלכלית הכוללת.

על-ידי איתור נקודת הכובד הכלכלית והכרעה על-פיה מונעים לפי דעה זו, בין היתר, את המבוי הסתום שנוצר, כאשר הפתרון התיאורטי הבלעדי למחלוקת יימצא בהעברת הנכס מן הנפגע לפוגע, מבלי שניתן לכפות תוצאה כזאת בדרך משפטית {ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3), 785 (1976); ע"א 404/80 {בני עטרות מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4), 30 (1984)}.

ב- ת"א 32732-01-10 {צמח אהרוני נ' פז חברת הנפט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.14)} דחה בית-המשפט את התביעה לצו מניעה קבוע בקבעו כדלקמן:

"הסעד העיקרי הנדרש על-ידי התובעים בכתב התביעה הינו מתן צו מניעה קבוע האוסר על פז להפעיל את תחנת התדלוק ו/או את חנות הנוחות אשר נמצאת בשטח התחנה. אמנם, קבעתי לעיל, כי הרעש הרב אשר יוצרת תחנת התדלוק מהווה מטרד, כהגדרתו בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין.
עם-זאת, לאחר שעיינתי במכלול הראיות והטיעונים שהובאו בפני, אני מוצאת כי אין מקום להיעתר לבקשת התובעים למתן צו מניעה קבוע האוסר על פז להפעיל את תחנת התדלוק.
כאמור, תחנת התדלוק פועלת על-פי היתר כדין משנת 1962.
סגירת תחנת הדלק, גם בנסיבות שתוארו בפסק-דין זה לעיל באופן חד-צדדי, עשויה להוות פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנתבעת. יש לאפשר לנתבעת שהות להעתיק את תחנת הדלק לאזור מסחרי שלא יפגע בבריאות המצויים בסמוך לו.
על-מנת שהדבר יעשה בצורה ראויה ומידתית אינני רואה מקום למתן צו מניעה קבוע במעמד פסק-דין זה, אולם הנתבעת תשקול בינה לבין עצמה האם ראוי להמשיך להפעיל את תחנת הדלק באזור מגורים, הגורם סבל כה קשה למתגוררים בצמידות אליה.
במקביל, תרופתם של התובעים תהא קבלת פיצוי הולם על נזקיהם. הן נזקי העבר והן נזקי ההווה.
יודגש, כי אין בכך כדי לפגוע בזכות התובעים לשוב ולתבוע בעתיד.
לחילופין, ביקשו התובעים כי ייפסקו להם פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם.
משקבעתי כי מיקום תחנת התדלוק גרם למטרדי רעש וריח ולפגיעה באיכות חייהם של התובעים, יש לכמת את המשמעויות הכספיות מבחינת זכאות התובעים לפיצוי."

2.3 אפשרות כפיית הצו
ע"א 280/57 {יוסף חכמוב נ' יוסף שמידט, פ"ד יב 59 (1958)}, דן באפשרות כפיית הצו. ד"ר פנחס נרקיס בספרו צווי מניעה, 248(כ) מבהיר כי:

"תנאי הכרחי למתן צו מניעה הוא האפשרות לכפות על הצד המסרב את מילויו שהרי בלעדי זה לא יהיה הצו יעיל ..."

סעד של צו מניעה לא ינתן במקרה בו תהא הכבדה יתירה על הנתבע. אין להיזקק בשלב ערעור לטענת הכבדה יתירה מחמת הסעד שניתן אם לא נטענה טענה זו בכתב ההגנה {ע"א 233/53 טהראני נ' גרינברג, פ"ד ט' 1283 (1955)}.

2.4 אי-קיומו של שיהוי או איחור בהגשת התביעה
הלכה פסוקה היא שתובע המשהה את הגשת תביעתו אינו מפקיר בדרך-כלל על-ידי השיהוי את זכותו לדרוש את הצו. המצב שונה כאשר בזמן שהתובע משהה את תביעתו שינה הנתבע את מצבו לרעה עד כדי כך שלא יהא זה הוגן לתת את הצו ועל-ידי כך לגרום נזק רב לנתבע {ת"א 231/51 זילבנסקי נ' זילבנסקי, פ"מ ג(1), 343 (1951)}.

המתנה זמן רב יחסית בפניה לבית-המשפט לאחר מתן התראה, יוצרת אצל הצד השני את הרושם כי התובע זנח את תביעתו והוא עשוי להשקיע השקעות על-סמך הנחה זו {ת"א (חי') 1352/98 פסיפס אלוני נ' ש.ד. שטרן יבוא ושווק, תק-מח 2000(1), 1574 (2000)}.

ב- ת"א (ת"א-יפו) 10083/05 {שלום סגל נ' עזבון הרב אליעזר ארנסטר - עיכוב הליכים ואח', תק-של 2007(1), 30096 (2007)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"כאשר עסקינן בזכויות קנייניות, אין מקום לייחס משקל של ממש לטענת שיהוי.
כפי שנפסק ב- ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3), 366, 381-380 (2000):
'אך העיון בפסיקה מעלה, כי המקרים בהם נכון היה בית-המשפט לבחון טענת שיהוי עסקו בתביעות למימוש זכויות אובליגטוריות, להבדיל מתביעות למימוש זכויות קנייניות'."
מוסיף ואומר ע"א 6805/99 {תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5), 433, 448 עד 449 (2003)}:

"ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית-המשפט מחסימתה בטענת שיהוי. כך, למשל, בחן בית-המשפט את השאלה האם ראוי לחסום תביעה למימוש זכות קניינית בטענת שיהוי, וזאת בהבדל מתביעה למימוש זכות אובליגטורית ..."

לצורך הוכחת טענת השיהוי, מבהיר רע"א 8745/11 {איריס מימון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.11.13)}, או יש צורך להוכיח ברמת הוכחה נכבדה כי התובע זנח בנסיבות המקרה את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה או שהשיהוי נעשה בעקבות התנהגות מחוסרת תום-לב של התובע.

2.5 על התובע להיות נקי כפיים בבקשו את הסעד
ב- ת"א 717/53 {יצחק אברהם נ' אליהו קוטו, פ"מ יג 33} נקבע כי לא יושיט בית-המשפט סעד מן היושר לאדם שמצא לנכון לעשות דין לעצמו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו מניעה קבוע