בידור, מוסיקה ותקליטים

1. הרשאה להשמעה פומבית ושידור של מוזיקה המוקלטת בישראל
ב- ת"א (ב"ש) 4008/05 {הפדרציה הישראלית לתקליטים בע"מ נ' גן הפקאן א.ד אירועים ושירותי קייטריניג ואח', תק-מח 2007(1), 12058 (2007)} דן בשאלה העוסקת ברשות השמעה פומבית של מוזיקה מוקלטת.

התובע טען כי הנתבעים לא מגינים על זכויות היוצרים כראוי ולא בודקים האם לתקליטנים יש רישיון להשמעת מוזיקה ומאחר ולאולם עצמו אין היתר כזה, יש לראות באולם כמי שהרשה, לתועלתו הפרטית, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור, אסורה.

בית-המשפט קבע כי באחריות האולם לבדוק ולוודא שהתקליטן מצוייד ברישיון מטעם הגופים הרלוונטים ואם התקליטן חרג בשיר אחד או שניים, כל עוד לא היה בידי האולם ספק סביר שאכן מדובר בהפרה של זכות יוצרים לא יהיה ניתן להטיל האחריות על האולם, אך האולם לא עשה את הנדרש ממנו.

בנוסף, מובהר כי מדיניות התובעת לתבוע את בעלי האולמות ולא את התקליטנים היא נכונה, שכן עליהם מוטלת האחריות על ביצוע מפר של היצירה שכן פרנסתם תלויה בהנאתם החוגגים.
על-כן ניתן צו המונע המשך ההפרות בעתיד וכן פיצוי ללא הוכחת נזק אשר נקבע במסגרת הסכם על סך 50,000 ש"ח.

2. בחינת הזכות להשמעה פומבית לפי הסכם שנחתם בין הצדדים
ב- רע"א 6565/11, {החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' Emi Music Publising Ldt, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.07.14)} דן בית-המשפט בשאלה האם נכון שחברת וואלה! אשר קיבלה מאקו"ם, באמצעות הסכם רישיון גורף, לשדר באתר האינטרנט שלה יצירות השייכות לאקו"ם, כל עוד לא מדובר במטרת פרסום.

אקו"ם טענה בעקבות התקשרות חברת וואלה! עם יצרנית "קוקה קולה" ושיתוף הפעולה איתה, כי השימוש ביצירות המוזיקליות נכנסו לגדר "פרסומת" וכך למעשה הפרה חברת וואלה! את ההסכם.

בית-המשפט קבע כי לשון כתבי ההעברה אינה כוללת סייג כלשהו האוסר על אקו"ם להעניק רישיונות לביצוע פומבי של יצירות בהקשרים מסחריים או פרסומיים, או המחייב אותה לקבל את אישור היוצר טרם מתן רישיון וקבע כי זכות הביצוע הפומבי של היצירה גם בהקשר מסחרי הועברה לאקו"ם.

בית-המשפט לא הסתפק רק בבחינת החוק וההסכם אלא בבחינת הנוהג הבינלאומי והתנהלות אקו"ם. על-כן בית-המשפט הפך את החלטת בית-המשפט המחוזי ודחה את תביעת אקו"ם.

ב- ת"א (חי') 20848/03 {אקום - אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולים למוזיקה ישראלית בע"מ נ' גלי-גיל מרכז לספורט ונופש בקריית מוצקין בע"מ ואח', תק-של 2007(1), 9263 (2007)} התובעת היא בעלת זכות היוצרים ביצירות של חבריה.

לטענת התובעת הנתבעת הפרה את זכות היוצרים השייכות לה כאשר השמיעה מוזיקה במועדון שברשותה. לעומת-זאת, הנתבעת טענה כי יש לה רישיון להשמיע מוזיקה וכי שילמה את התמלוגים הדרושים.

בית-המשפט קיבל את התביעה תוך הבחנה בין זכות יוצרים על היצירה לבין הזכות של מי שהכין "מכשיר" לגבי אותה יצירה. בית-המשפט קבע כי הצגת היצירה סביב בריכה הינה הצגה פומבית ולתועלת האישית של המועדון היא אסורה ועל-כן, יש להטיל על מנהלי המועדון אחריות אישית.

עוד נקבע כי עצם תשלום לפדרציה עבור הרישיון לא יכול להיות טענת הגנה שכן היצירות אשר הופרו הינם של אקו"ם, ומאחר ובמשך השנים הנתבעים מעולם לא טענו טענות לעניין "כפל התשלומים" טענה זו לא תתקבל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בידור, מוסיקה ותקליטים