בעלות בזכות יוצרים

1. סעיף 33 לחוק זכות יוצרים
1.1 הדין
סעיף 33 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"33. הבעלים הראשון של זכות היוצרים
בכפוף להוראות פרק זה:
(1) היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה;
(2) המפיק של תקליט הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט."

1.2 סעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 - מקבילו של סעיף 33 לחוק החדש
סעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע כי:

"5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד' (תיקון התשי"ג)
(1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה:
בתנאי:
(א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו על-ידי אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים; וכן:
(ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר על-פי חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעיתון, במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעיתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה."

1.3 סעיף 19(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 - מקבילו של סעיף 33 לחוק החדש
סעיף 19(1) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע כי:

"19. הוראות לעניין מכשירים מיכניים
(1) זכות יוצרים בתקליטים, בלוחות מנוקבים ובשאר מכשירים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, תהא קיימת באותו אופן כאילו היו המכשירים האלה יצירות מוזיקליות, אלא שתקופת זכות היוצרים תימשך חמישים שנה מעת עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר במישרין או בעקיפין, ומי שהיה בעליה של הקלישאה המקורית בעת היעשותה יהא דינו כמחבר היצירה, ומקום שבעל כזה הוא חברה יהא דינה של החברה, לצרכי חוק זה, כאילו מקום מושבה נמצא בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה, אם קבעה החברה לעצמה מקום-עסקים באותן המושבות."

1.4 הצעת החוק - דברי הסבר
בעל זכות היוצרים הראשון הוא היוצר, ובתקליט - המפיק. הכלל כפוף לחריגים המתייחסים ליצירות שנוצרו בעבור אדם אחר והם מפורטים בסעיפים 36-34 לחוק החדש.

1.5 ההלכה הפסוקה
1.5.1 הגנה על תקליט
חוק זכות יוצרים, כך נאמר ב - ע"א 178/79 {רלף הלינגר נ' יואל אסתרון, פ"מ תש"ם(ב) 45} מחיל את זכויות היוצרים גם על תקליט, אולם החוק מבהיר שתנאים אלו יתקיימו רק אם אכן מדובר ביצירה והיא אכן הקלטה של חומר הראוי להיקרא יצירה.

1.5.2 זכויות יוצר של מי שמוריד מרשת האינטרנט תוכנה
ב- ה"פ (ת"א) 1071-09 {גג תקשורת מתקדמת בע"מ ואח' נ' וויזקום תקשורת בע"מ, תק-מח 2010(2), 13485 (2010)} נקבע כי עצם הורדת תוכנת ניהול מהאינטרנט לא גורעת מיוצר התוכנה את זכויות היוצרים שלו.

1.5.3 זכויות יוצרים של מצולם בתמונה
ב- ת"א (ת"א) 34688-03-11 {עמנואל הורי נ' פסקינו בע"מ, תק-של 2013(2), 33126 (2013)} נקבע כי לרוב, אין לאדם המצולם זכות יוצרים בתמונה, אולם עומדת לו "הזכות לפרסום" שהיא הזכות לשלוט בשימוש המסחרי הנעשה בתמונה שלו ובפרסונה שלו ולהנות מהזכויות הכלכליות שנתונות לו. על-כן, כל המפר זכות לפרסום הרי שהוא מתעשר שלא במשפט.

2. סעיף 34 לחוק זכות יוצרים
2.1 הדין
סעיף 34 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"34. יצירה שנוצרה בידי עובד
מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על-ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא-אם-כן הוסכם אחרת."

2.1.1 סעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים, 1911 - מקבילו של סעיף 34 לחוק החדש
סעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע כי:

"5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד' (תיקון התשי"ג)
(1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה:
בתנאי:
...(ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר על-פי חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעיתון, במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעיתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה."

2.2 הצעת החוק - דברי הסבר
כאשר אדם מחבר יצירה במסגרת עבודתו עבור אדם אחר, יש להניח כי הכוונה המשותפת של הצדדים היא שבעל זכויות היוצרים של היצירה יהיה המעביד וזאת בדומה לכל נכס אחר שנוצר על-ידי העובד במסגרת עבודתו.

דרך המלך לקבוע את זכויות היוצרים יהיה דרך חוזה, אך לעיתים הצדדים לא תמיד מודיעים מראש לכך שהעבודה תניב פירות הראויים להגנת זכות יוצרים, ולפיכך ביטוי חקיקתי לכוונה המשוערת של הצדדים רק תועיל במקרה בו הצדדים לא הגיעו לידי מסקנה מגובשת ומפורשת. יש לשים דגש כי במקרה שמערכת יחסי עבודה מסויימת לא תתאים להסדר זה, הצדדים יכולים להתנות על-כך הן בכתב, הן בעל-פה ואף בהתנהגות.

בהצעת החוק ביקשו להשאיר על כנו סעיף שנקבע לעניין עיתונות, בו כתיבת מאמר לעיתון נועדה לתת למערכת את זכות היוצרים לעניין פרסום המאמר בעיתון, אך לא ספר בו העיתונאי העובד אגד את אוסף כתביו. אולם, באישור החוק סעיף זה לא אושר והסעיף נותר עם הסעיף האחד העוסק ביצירות העובד.

2.3 ההלכה הפסוקה
2.3.1 בעלות על יצירת עובד
באופן רגיל, הבעלות הראשונית של זכויות היוצרים שייכת ליוצר, אולם החוק מכיר בכך שקיימים חריגים, חריג אחד הוא יצירה שנוצרה תוך כדי עבודה אצל אדם אחר {רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2012(3), 10679 (2012)}.

2.3.2 בעלות על תוכנת מחשב
ב- ת"א (מרכז) 1576-04-09 {ניר גרוף נ' אייל פישר ואח', תק-מח 2012(1), 17841 (2012)} נקבע כי כאשר קיימת המתוכנת, היא מתוכנת עצמאי שפיתח תוכנה על-פי הזמנה אך המזמין והמשקיע הוא לא "מעביד", במיוחד כאשר קיימת אי-הסכמה לעניין מכירת התוכנה, לכן לא יכול להיות שהמשקיע או המזמין יטענו לזכויות יוצרים בתוכנה.

2.3.3 בעלות על צילום
כשבוחנים למי נתונה הבעלות על התמונה, לעובד או למעביד, יש לבחון באילו תנאים ומתי צולמה התמונה. ב- ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)} נקבע כי כאשר ניתן לקבוע כי התמונה אכן צולמה במסגרת העבודה ולצרכי העבודה, הבעלות על היצירה תהיה של המעביד.

אך למרות כל זאת, מובהר בפסק-הדין ב- ת"א (ת"א) 52315-12-11 {פלאנט טאטו בע"מ נ' הרעיון הקבוע בע"מ, תק-של 2012(2), 66604 (2012)} כי הזכות המוסרית, בשונה מהזכות הכלכלית שניתנת להעברה, הינה אישית ולא ניתנת להעברה והיא תמיד תעמוד ליוצר אף אם אין לו זכות יוצרים או אף אם היוצר העביר את זכות היוצרים כולה או חלקה לאדם אחר.

3. סעיף 35 לחוק זכות יוצרים
3.1 הדין
סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"35. יצירה מוזמנת
(א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא-אם-כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא-אם-כן הוסכם אחרת."

3.1.1 סעיף 5(1)(א) לחוק זכות יוצרים, 1911 - מקבילו של סעיף 35 לחוק החדש
סעיף 5(1)(א) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע כי:

"5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד' (תיקון התשי"ג)
(1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה:
בתנאי:
(א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו על-ידי אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים..."

3.2 הצעת החוק - דברי הסבר
כשאדם יוצר יצירה בעבור אדם אחר שהזמין אותה ממנה, הכוונה המשוערת של הצדדים עשויה להיות כי המזמין יקבל, יחד עם היצירה, גם את הזכות הבלעדית להשתמש בה ובזכות היוצרים בה או חלקה.

דרך המלך להסדיר כוונות הצדדים היא בעזרת הוראות מפורשות בחוזה בין הצדדים. עם-זאת, גם בעניין זה לא תמיד מודעים הצדדים למשמעות המשפטית של הזמנת היצירה ולכן לפעמים גם אם קיים חוזה, הזכויות לא מוסדרות, מאחר והצדדים לא מודעים למשמעות המשפטית של הזמנת יצירה והדבר לא מוצא ביטוי מפורש. על-כן החוק קבע, על-מנת להסיר כל ספק, כי בעניין יצירות מוזמנות עשויה הבעלות הראשונה להיקבע גם בהיעדר הסכמה מפורשת בכתב, וזאת לפי הכוונה המשתמעת מהזמנת היצירה. הכלל חל רק אם אין הסכמה מפורשת לעניין הסדרת הזכויות ביצירה.

סעיף-קטן (ב) קובע כלל ברור יותר לטובת מזמין היצירה לעניין הזמנת דיוקן, צילום משפחתי או פרטי וקובע כי יש לשמור על אינטרס של המזמין - לפרטיות. אינטרס זה, כך קובע החוק, ברור הן למזמין והן ליוצר.
3.3 ההלכה הפסוקה
3.3.1 זכות צילום ראשונים בשרטוטים ובתוכניות
ב- ת"א (חי') 1269-07-10 {ניגא בע"מ ואח' נ' קירו סקאי בע"מ ואח', תק-מח 2012(4), 11737 (2012)} נקבע כי גם בשרטוטים ובתכנונים החוק חל, ובעלות הראשונים תיקבע על-ידי החוק הקובע כי היא ליוצר, אלא אם נקבע אחרת בהסכם בין הצדדים.

3.3.2 זכות בעלים ראשונה בתמונות
ב- רע"א 7774/09 {אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, תק-על 2012(3), 10679 (2012)} נקבע כי אכן הבעלות הראשונית בדרך-כלל תהיה ליוצר, אולם כאשר מדובר בדיוקן או בצילום של אירוע פרטי, התמונות שייכות למזמין היצירה, כל עוד לא הוסכם אחרת בחוזה.

הטעם לשמירת זכות יוצרים בתמונה פרטית או משפחתית מקורה מטעמי פרטיות. למזמין יש עניין שתמונתו לא תופץ ברבים באופן שיפגע בפרטיותו. במקרה בו מצולמים תיירים או נופשים באקראי שהאתר או הצלם מציעים להם לקנות את התמונות, הרי שמרבית התמונות לא נרכשות והצלם-היוצר צובר תמונות רבות שלא נמכרות. אין להשוות מקרה כזה לאירועים משפחתיים בהם צלם נשכר תמורת אלפי שקלים ומצלם במשך הערב את האירוע המשפחתי, כך נקבע ב- ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)}. החוק מבדיל בין התניה על זכות הבעלים הראשונית ביצירה מוזמנת שיכולה להיות מפורשת או משתמעת, לבין חוזה להעברת זכות הטעון מסמך בכתב.

4. סעיף 36 לחוק זכות יוצרים
4.1 הדין
סעיף 36 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"36. בעלות המדינה ביצירה
המדינה היא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה או שהוזמנה על ידה או על-ידי עובד המדינה עקב עבודתו ובמהלכה, אלא-אם-כן הוסכם אחרת; לעניין זה, "עובד המדינה" - לרבות חייל, שוטר, וכל נושא משרה או בעל תפקיד על-פי חיקוק במוסד ממוסדות המדינה."

4.2 הצעת החוק - דברי הסבר
היקפה ומגוון פעילותיה של המדינה הכרוכות ביצירה אשר עומדת במרכז התיק ולנוכח האינטרס הציבורי שיש ביצירה שנעשית על-ידי עובדי המדינה או בהזמנת המדינה, נקבע כי בהיעדר הסכמה אחרת, זכות היוצרים תהיה שייכת למדינה. החוק מצא לנכון להגביל את זכויות היוצרים לתקופה קצרה יותר {ראה סעיף 43 לחוק זכות יוצרים} על-מנת שהיצירה תעבור לנחלת הכלל כמה שיותר מהר.

הגדרת עובד מדינה כמשמעותו בחוק רחבה יותר מאשר הגדרת "עובדי המדינה" בהגדרתם היבשה, אלא גם עובדים ונושאי משרה שונים שבדרך-כלל לא נחשבים כ"עובדי מדינה", למשל - חיילים ושוטרים.

5. סעיף 37 לחוק זכות יוצרים
5.1 הדין
סעיף 37 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע כי:

"37. העברת זכות יוצרים והענקת רישיון
(א) זכות יוצרים ניתנת להעברה בחוזה או על-פי דין, ורשאי בעל הזכות לתת לגביה רישיון יחודי או רישיון שאינו ייחודי.
(ב) העברת זכות היוצרים או מתן הרישיון, כאמור בסעיף-קטן (א), יכול שיהיו לגבי זכות היוצרים, כולה או חלקה, וניתן להגבילם למקום מסויים, לתקופה מסויימת או לעשיית פעולה מסויימת ביצירה.
(ג) חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב.
(ד) בסעיף זה, "רישיון ייחודי" - רישיון המעניק לבעליו זכות ייחודית לעשות פעולות מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולות כאמור."

5.1.1 סעיף 5(2) לחוק זכות יוצרים, 1911
סעיף 5(2) לחוק זכות יוצרים, 1911 קובע כי:

"5. זכות בעלות על זכות יוצרים וכד'
...(2) בעליו של זכות היוצרים בכל יצירה רשאי להעביר את זכותו, כולה או מקצתה, אם בדרך-כלל או בכפוף בהגבלות לממלכה המאוחדת או לכל מושבה בעלת שלטון עצמי או לכל חלק אחר של מושבות המלך שחל עליו חוק זה, למשך כל תקופת זכות היוצרים או לכל חלק ממנה, ורשאי הוא ליתן כל טובת הנאה בזכות על-פי רשיון: ואולם כל העברה או נתינה כאלה לא יהא כוחן יפה אלא-אם-כן נעשו בכתב ונחתמו על-ידי בעל הזכות שבגינה נעשו ההעברה או הנתינה, או על-ידי בא-כוחו המורשה כהלכה."
(התנאי אינו חל בישראל)

5.2 הצעת החוק - דברי הסבר
החוק קובע הוראה כללית ומפורשת האומרת כי קביעת הבעלות הראשונה של זכות היוצרים בידי מי שאינו היוצר ניתנת להתנאה חוזית ומבהירה כי קביעת הבעל הראשון בחוק אינה אלא ברירת מחדל המניחה כי בהיעדר הסכמה אחרת, במפורש או במשתמע, זו כוונתם של הצדדים הנוגעים ביחס לבעלות בזכות היוצרים.

5.3 ההלכה הפסוקה
5.3.1 התניית בעלות
חוזה אשר כולל בו התניית בעלות צריך שיהיה טעון בכתב ובמפורש וזאת מאחר שהיוצר כבר גיבש את הבעלות על היצירה ועל-כן העברת זכות בעלים צריכה להיות נהירה ומפורשת {ת"א (רמ') 1403/8 דוריס לילינג ואח' נ' אפרים מלצר ואח', תק-של 2012(3), 39773 (2012)}.

סימוכין לכך ניתנו בפסק-הדין ת"א (נצ') 26485-09-11 {קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. ואח' נ' צוק מנרה בע"מ, תק-מח 2012(4), 22076 (2012)}. מובהר כי דרישת הכתב אינה דרישה קונסטיטוטיבית אלא ראייתית גרידא אך בתור דרישה ראייתית היא כבדת משקל ויש להראות כי אכן היתה העברת בעלות בעת החתימה על החוזה וקשה יהיה להוכיח ולהכשיר עיסקה בדיעבד.

5.3.2 הגשת תביעה להפרת זכויות יוצרים
כאשר מגישים תביעה העוסקת בהפרת זכות יוצרים אין צורך להוכיח בשלב המקדמי שלה מעבר לראיה לכאורה שאכן התובעת הינה בעלת רישיון ייחודי כהגדרתו בחוק. הלכה זה נקבעה ב- ת"א (חי') 8182-03-09 {אונו ביטחון בע"מ ואח' נ' מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ ואח', פרסום באתר האינטרנט נבו (06.04.10)}.

5.3.3 העברת בעלות בחפץ
ככלל, העברת הבעלות בחפץ, כלל המפורש ב- ת"א (ת"א) 71405-00 {סופי גל נ' פיין-ארט גלריות אילת בע"מ ואח', תק-של 2010(1), 102475 (2010)}, בו נקבע כי אין להעביר את הבעלות בזכות היוצרים ביצירה. הגישה המקובלת היא שכאשר מדובר במכירה של יצירת אומנות מקורית ויחידה לא מסיקים מעצם מכירתה להעביר את זכות היוצרים לקונה, בין אם המוכר שמר לעצמו את הזכות בחוזה המכר ובין אם לא כי המעביר הוא הבעלים והחוזה לא מהווה "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בעלות בזכות יוצרים