התחדשות עירונית בעולם - על קצה המזלג

על אף הקשיים הרבים, בפרוייקטים של פינוי-בינוי, נראה כי הדרך הישראלית, הינה הדרך המובילה והאידיאלית להוציא פרוייקטים של התחדשות עירונית לפועל מבלי לגרום נזקים חברתיים, נזק לסביבה ולתשתיות. כיום כאשר מביטים על התמונה המלאה, נראה כי חוק פינוי-בינוי לוקח בחשבון היבטים רבים ומביא לתוצאה הטובה ביותר , אף כי אינה מושלמת כלל ועיקר.

בערים המתועשות באנגליה, כמו שפילד או מנצ'סטר, הפינוי נעשה באופן אגרסיבי מאוד.

במדינת ישראל, מיזמי פינוי-בינוי מתרחשים בעיקר באיזורים שערכי הקרקע נמוכים. תכנית פינוי-בינוי בישראל לוקחת בחשבון את התכנון והעיצוב העירוני יחד עם דגש לסוגיית הפחד של בעלי הזכויות, אם בכלל, והיכן עובר הגבול בין הדייר הסרבן לסירוב סביר?

משרד הבינוי והשיכון הוא זה שרשאי להכריז על שטח כעל מתחם פינוי-בינוי באמצעות צו הכרזה, אשר תוקפו עד שש שנים, בהתאם לקבוע בסעיף 33א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

במדינות שבהן יוזמות להתחדשות עירונית נחלו הצלחה, הדבר מחייב תמיד מימון ציבורי: מענקים או הלוואות בתנאים נוחים.

הדוגמה של קליפורניה לתהליך של התחדשות עירונית, רלוונטית במיוחד לישראל, מאחר ובשתי המדינות נהוגה כלכלת שוק חופשי המאופיינת בתפיסה ניאו-ליברלית, הדוגלת בצמצום המעורבות הממשלתית ובהתנעת תהליכים כלכליים וחברתיים באמצעות כוחות השוק הפרטי.

כבר משנות ה- 70 של המאה הקודמת, מתקיימים בערים הגדולות בעולם תהליכי "פינוי-בינוי" של שכונות, וכיום, רבות מהערים במדינות המפותחות, עסוקות בתהליכי התחדשות עירונית. תכניות לפינוי איזורים ישנים ומוזנחים ובנייתם מחדש הן הדרך הנפוצה להביא להתחדשות עירונית. ביסוד התכניות הללו, עומדת ההנחה, כי חידוש עירוני ושיקום שכונות מצוקה חשובים לשמירה על חיוניותה של העיר ועל איכות חייהם של תושביה וכי שכונות המצוקה מהוות מפגע חברתי וסביבתי, ורק היעלמותן תביא לשינוי חברתי ולשגשוג איזורי.

במרוצת השנים, ממשלות ורשויות מקומיות בעולם מקדמות ומממנות הריסת איזורים ואתרים בעיר ובנייתם מחדש באמצעות תאגידי בנייה שונים. כל זאת באמצעות פינוי תושבים מבתיהם, הריסת הבניינים הישנים ובניית בניינים חדשים לטובת התושבים הקיימים והחדשים.

במקום שכונות המצוקה שהורסות הרשויות המקומיות, נבנות שכונות מגורים חדשות, מרכזי עסקים, כבישים וגנים ציבוריים. כך למשל, הוציא הממשל בארה"ב קרוב ל- 10 מיליארד דולר על תכניות "פינוי-בינוי" בכ- 250 ערים, בין השנים 1974-1949.

מדינות, כגון אנגליה וניו-זילנד, מובילות בשנים האחרונות מדיניות לאומית להתחדשות עירונית. אנגליה נחשבת לחלוצה בתחום, שכן מאז סוף שנות ה- 90 הפך לסוגיה מרכזית במדיניות הממשלתית, ואף גובשה ויושמה בפועל תכנית לאומית להתחדשות עירונית (ראה: משרד הפנים - מינהל התכנון, האגף לפיתוח ובקרה, נספח מס' 3 "לקול קורא מס': 55/2008", מדיניות וכלים לחידוש עירוני - סקירה בין-לאומית, כתב אדר רז עפרון, יועץ למינהל התכנון (פיתוח ובקשה מקצועיים 2008)).

התחדשות עירונית בערי בריטניה, כפי שהיא מוגדרת בחזון שהתווה כוח המשימה, תתבסס על עקרונות של עיצוב אורבני איכותי, רווחה חברתית ואחריות סביבתית, במסגרת החוקית והכלכלית האפשרית (Towards an Urban Renaissance: Report of the Urban Task Force, Chaired by Lord Rogers of Riverside, 1998)

שימוש חוזר בקרקעות ובבניינים - בבסיס המדיניות התכנונית הבריטית עומדת החלטת ממשלה לפיה 60% מכלל הבנייה החדשה במדינה תתבצע על קרקעות שפותחו בעבר.

על-פי ההחלטה, יש לנצל קרקעות נטושות, קרקעות פנויות המיועדות לבינוי וקרקעות בתת-שימוש בטרם החלטה על בנייה בשטחים פתוחים או בקרקעות שטרם פותחו.
בקנזס ישנן שכונות שלמות שנהרסו ונבנו מחדש, אולם חזרו להיות שכונות עוני. גם בסין ובווייטנאם מבצעים התחדשות עירונית בצורה אגרסיבית מאוד מבלי להתייחס לכלל השיקולים הנדרשים.

במהלך השנים נמתחה ביקורת קשה על תכניות "פינוי-בינוי", בטענה שהן לא פתרו מצוקות חברתיות אלא רק העתיקו אותן לאיזורים אחרים בעיר.

במדינות מובילות בעולם, כדוגמת ארה"ב ובריטניה, בעלי הזכויות מיעוטי היכולת אשר פונו מבתיהם, לא יכלו לרכוש או לשכור את הדירות החדשות שנבנו בפרוייקט, ועל כן הם הועברו לשכונות אחרות.

ביקורת נוספת שנשמעת הינה, כי במקרים רבים, תכניות אלו הקטינו את מלאי הדירות המתאימות לאוכלוסייה החלשה ואף גרמו לעליית מחירי הדיור בעיר.

יש גם כאלה הטוענים, כי עצם הוצאת התושבים מבתיהם ומסביבת חייהם, עלולה להוביל להרס רב יותר של הרקמה העירונית ואף להחליש את יכולתם של התושבים המפונים, לצאת ממעגל העוני והמצוקה בו הם נמצאים באופן מתמיד.

פרופ' רחל אלתרמן סבורה כי "הפינוי-בינוי הישראלי מאוזן מאוד. בבריטניה, בארה"ב ובסין פינו בבולדוזרים: מכסחים איזור שלם, ובמקרה הטוב האוכלוסייה מתפזרת; במקרה הרע נותנים להם דיור ציבורי, ואז נוצרות שכונות עוני ופשע". פרופ' אלתרמן מסכימה כי "אין שום דרך פיננסית שבה העשירונים התחתונים יוכלו לתחזק בניינים כאלה" וממשיכה כי "אם האוכלוסייה שתגור במגדלים האלה לא תהיה עשירה מאוד, המגדלים יהפכו לשכונות עוני. אז אמנם העיר הרוויחה איזור חדש, אבל הוא יכול ללקות במחלה קשה יותר. בסופו-של-דבר הטיפול בבעיה ייפול על הרשות המקומית".

מתהליכי התחדשות עירוניים בעולם ובישראל אנו למדים, כי רב-גוניות עירונית הנה תנאי הכרחי להתחדשות עירונית.

בשנת 1961 ראה אור ספרה של ג'יין ג'יקובס מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות, בו היא מציינת כיצד העיר ניו יורק, העיר הנהדרת שבה בחרה לחיות, הולכת ונעלמת.

לטענתה של גייקובס, העיר היא הרקע החיוני לשמירה על ציוויליזציה אנושית מתחדשת. עיר אינה יכולה להיות מוצר מתוכנן עד היסוד, רציונלי וקל לניהול ולתפעול, אלא מערכת מורכבת של ניגודים משתלבים שיתרונה בעושר ההזדמנויות ובפוטנציאל האינסופי והמפתיע שטמונים בה.

כדי להבין את מנגנוני הפעולה של העיר, צריך להתחיל להתבונן בה בתשומת-לב, ללא דעות קדומות ועם כמות נדיבה של היגיון בריא - לא ממרומי משרדי תכנון ממוזגים ואטומים, אלא מגובה המדרכה.

לגישתה של ג'יין ג'יקובס בספרה, אנו למדים מהצלחות ומכשלונות תוך כדי נסיונות להחיות רובעים, שכונות ומרכזי ערים. מתוך הניסיון המצטבר, הוכח שוב ושוב שבכדי לבנות מקום עירוני משגשג דרושים חמישה תנאי יסוד:

הראשון, עירוב של שימושים, יעודים ופונקציות.

השני, צפיפות גבוהה של אנשים ושימושים.

השלישי, נגישות גבוהה למספר גדול יותר של דרכים ואפשרויות להגיע מרחוב לרחוב.

הרביעי, מבנים מתקופות שונות ובמצבי תחזוקה שונים.

החמישי, עירוב אוכלוסיות מגוונות ורבות.

נסיים בציטוט מתוך ספרה של ג'יקובס - "כל מקום עירוני מוצלח ומשגשג בארץ ובעולם יכיל את כל חמשת המרכיבים אלו".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התחדשות עירונית בעולם - על קצה המזלג