הזכות ל"הליך הוגן" ונגזרותיה
הפרקים שבספר:
- הזכות להליך הוגן - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
- זכות השתיקה
- זכות השתיקה
- זכות השתיקה כזכות שהפגיעה בה היא פגיעה בזכות חוקתית
- הליכי חקירה
- "הגנה מן הצדק" - פגיעה ב"זכות להליך הוגן",
- ראיה שנתקבלה שלא כדין
- הזכות להליך הוגן - זכות השתיקה והזכויות הנגזרות ממנה - כללי
- אימרה של קרבן אלימות (סעיף 10 לפקודה)
- אימרת עד מחוץ לבית המשפט (סעיף 10א לפקודה)
- קבלת אימרה בהסכמה (סעיף 10ב לפקודה)
- הוכחת אימרה של נאשם (סעיף 11 לפקודת הראיות)
- קבילות או פסילת הודיות - זכות השתיקה וזכויות הנגזרות ממנה - כללי
- הודיה (סעיף 12 לפקודת הראיות)
- הביטוי "חופשית ומרצון"
- דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין בהליך הפלילי
- קבילות הודאות נאשם שלא הועמד בחקירה על זכותו להיוועץ בעורך-דין
- פרשנות סעיף 12 לפקודת הראיות עובר לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
- פרשנות סעיף 12 לפקודת הראיות לאחר חוק היסוד
- השיקולים שיש לשקול על-פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית
- מהי האבחנה בין "הודיה" לבין "ראשית הודיה"?
- הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ג-2013
- ההלכה הפסוקה מבית היוצר של בית-המשפט העליון
- ראיות מפלילות (סעיף 47 לפקודת הראיות)
- חיוב החשוד להצגת מסמכים
- הזכות להליך הוגן והנגזרת ממנה ודוקטרינת הפסילה הפסיקתית
- שתיקתו של חשוד או של נאשם במשפט - כללי
- משמעותה הראייתית של שתיקת חשוד
- שתיקת הנאשם במשפט ומשקלה הראייתי
- הימנעות נאשם מלהעיד - הלכה פסוקה
- הפקותה של ה"שתיקה" בהליכי מעצר, לרבות עבירות נשק
- נפקותה של פגיעה בזכות להיוועצות של חשוד עם עורך-דין על מעצרו של החשוד
- חובת הקפדה יתירה על זכות ההיוועצות
- עורך-הדין כגורם מפקח על תקינות החקירה ועל אמינות הראיות המושגות בה
- האם לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך-דין תהא נפקות גם בשלב המעצר?
- חובת היידוע בדבר הזכות להיוועץ בעורך-דין - לגבי כל חשוד ולא רק עצור
- ההלכה הפסוקה יצירת בית-המשפט לערכאותיו השונות
קבילות או פסילת הודיות - זכות השתיקה וזכויות הנגזרות ממנה - כללי
שתי דרכים הותוו בפסיקת בית-המשפט העליון אשר במסגרתן יש לבחון את קבילותה של ההודאה - הפסילה החקיקתית והפסילה הפסיקתית.הדרך הראשונה: הפסילה החקיקתית נבחנת באמצעות סעיף 12 לפקודת הראיות.
הדרך הראשונה לבחינת קבילות הודאה היא לפי סעיף 12 לפקודת הראיות הקובע, בין-היתר, כי הודאה תהא קבילה רק אם היא הייתה "חופשית ומרצון". בראשיתו, מבחן "חופשיות ומרצון" נועד להגן על אמינותן של הודאות שנמסרו בפני אנשי מרות {בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח' פורסם באתר האינטרנט נבו (04.05.06)}, ובהמשך פורש הסעיף כך שתיפסל קבילותה של הודאה גם בשל פגיעה שלא כדין בזכויותיו של הנחקר (כמו למשל, שלמות גופו ונפשו של הנחקר וכן אוטונומית הרצון וחופש הבחירה שלו, אף כאשר אין מתעורר חשש בדבר אמיתות ההודאה.
בעניין המסלול לפי סעיף 12 לפקודת הראיות כי בעידן שלאחר חקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, מן הראוי לחזק את מעמדה של התכלית בדבר ההגנה על זכויותיו של הנחקר - הזכויות לשלמות הגוף ולהגנה מפני מעשי ביזוי והשפלה הפוגעים באופן מהותי בשלמות הנפש - כך שהיא תהווה טעם מרכזי העומד בפני עצמו לשם פסילת קבילותה של הודאה לפי סעיף 12.
זאת ועוד, יש לבחון מבחינה עובדתית בכל מקרה לגופו האם היה באמצעי החקירה הפסול כדי לשלול את חופשיות רצונו של הנאשם במסירת הודאתו. רק במקרים בהם הגיעה רמת הפסלות כדי פגיעה "בצלם דמות האדם" של הנאשם וכדי דרגת חקירה ברוטלית ובלתי-אנושית, תיפסל ההודאה לפי סעיף 12 מיניה וביה ללא בחינת ההשפעה בפועל על חופשיות רצונו של הנאשם {פרשת יששכרוב; ע"פ 10477/09 מוחמד מובארק ואח' נ' מדינת ישראל תק-על 2013(2), 1351 (2013)}.
הדרך השניה: פסילה פסיקתית באמצעות דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
הדרך השניה לבחינת קבילות הודאה, לפי פרשת יששכרוב, היא דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בפרשה זו. מדובר בעילת פסילה שבשיקול-דעת בית-המשפט, אשר תופעל כאשר מגיע בית-המשפט למסקנה שההודאה נגבתה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן החורגת מגדריה של פיסקת-ההגבלה.
התנאים לתחולת דוקטרינת הפסילה החוקתית הם שהראיה הושגה שלא כדין (כמו למשל, באמצעי חקירה המנוגדים להוראה הקבועה בחקיקה או בנוהלים מחייבים; באמצעי חקירה בלתי-הוגנים או באמצעי חקירה הפוגעים שלא כדין בזכות-יסוד מוגנת) ושקבלתה במשפט תפגע משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא על-פי גדריה של פסקת ההגבלה.
קווים מנחים להפעלת שיקול-הדעת לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית הם, בין השאר אופיה וחומרתה של אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה, מידת ההשפעה של אמצעי החקירה על הראיה שהושגה ובחינת הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילת הראיה {ע"פ 10477/09 מוחמד מובארק ואח' נ' מדינת ישראל תק-על 2013(2), 1351 (2013)}.