האם לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך-דין תהא נפקות גם בשלב המעצר?

השפעתה של פגיעה כזו על קבילות ראיות במשפט הפלילי נידונה בהרחבה והוכרעה ב- ע"פ 5121/98 {רפאל יששכרוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.05.06) (להלן: "פרשת יששכרוב")}. בפרשה זו פותחה דוקטרינה פסיקתית לפיה לבית-המשפט נתון שיקול-דעת לפסול קבילותה של ראיה במשפט פלילי אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פסקת ההגבלה.

הדוקטרינה הפסיקתית שנקבעה לפסילת ראיות התבססה בעיקרה על התכלית של הגנה על הגינות ההליך הפלילי וטוהרו, כאשר כתוצאת לוואי אפשרית הוזכרה גם תכלית הרתעתית-חינוכית של רשויות החקירה.

עשיית שימוש בראיה שהושגה בדרך בלתי-כשרה על-ידי רשויות אכיפת החוק, עלולה בנסיבות מסויימות להכתים את ההרשעה בפלילים ולפגום בלגיטימיות שלה. בין-היתר, עלול בית-המשפט להיתפס כמי שמכשיר את הפגם ונותן ידו לאחר מעשה לאי החוקיות שבהתנהגות החוקרים. זאת ועוד, מאחר ושלב החקירה המשטרתית מהווה חלק מהמערכת הכוללת של עשיית הצדק, הרי קבלתה במשפט של ראיה שהושגה בדרכי חקירה בלתי-חוקיות, עלולה לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור בו.

בהתאם לגישה זו, פסילת הראיה נועדה להגן על ערכים שעיקרם טוהר ההליך הפלילי והגינותו, והיא נדרשת כחלק ממלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב וכתנאי לאמון הציבור במערכת השיפוטית.

האם לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך-דין תהא נפקות גם בשלב המעצר?
התשובה לכך חיובית. התכליות העומדות בבסיס דוקטרינת הפסילה הפסיקתית בפרשת יששכרוב חלות גם בנוגע לשלב הליך המעצר. המשך מעצרו של עצור שנפל פגם משמעותי ומהותי בזכויותיו הבסיסיות כעצור עלולה בנסיבות המתאימות לפגוע בלגיטימיות של הליך המעצר, בטוהר ההליך הפלילי ובאמון הציבור במערכת המשפט.

מצופה כי רשויות החקירה יקפידו הקפדה יתירה על זכויותיו של עצור, הנמצא במעמד פגיע וקשה ביותר. פגיעה קשה ומשמעותית בזכויותיו של העצור עשויה לשמוט את הצידוק המוסרי מתחת להמשך מעצרו.

הרציונלים של הרתעת המשטרה, שמירה על זכויותיו החוקתיות של הפרט והגנה על טוהר ההליך השיפוטי יכולים להוביל לשחרורם של חשודים ונאשמים בשל פגם שנפל בהליך מעצרם. שחרורם של חשודים ונאשמים בשל פגם שנפל בהליך המעצר יבטא הכרה בחשיבות השמירה על זכויותיהם {לעניין זה ראו רינת קיטאי סנג'רו המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין (תשע"א), 469}.

עם-זאת, מובן כי אין מדובר בערך מוחלט, ויש ליתן את הדעת לשיקולים אחרים המצדיקים את המשך מעצרו של החשוד. בית-המשפט, אם-כן, יידרש לאזן בין הפגיעה בזכויות החשוד, מהותה, חומרתה, משמעויותיה, משכה וכדומה, לבין האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו של החשוד, הכולל את ערך גילוי האמת, הלחימה בפשיעה וההגנה על שלום הציבור, שייבחנו בין-היתר בהתאם לאופי החשדות וצרכי החקירה.

יש להקביל את הסוגיה הניצבת בעניין זה לסוגיה שנידונה כבר רבות על-ידי בית-המשפט העליון שעניינה בנפקותו של מעצר בלתי-חוקי.

הפסיקה התייחסה בכובד ראש לסוגיית המעצר הבלתי-חוקי בהיותו פוגע פגיעה קשה בחירותו של האדם ובזכויותיו של הנאשם. כאשר מתברר כי אדם היה עצור במעצר בלתי-חוקי יש לקיים דיון בעניינו ולא ניתן להאריך את המעצר באופן טכני. לצד זאת קבעה הפסיקה כי הפגם שנפל במעצרו הבלתי-חוקי של החשוד או הנאשם יהווה אחד מהשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו להחליט על המשך מעצרו של אותו חשוד או נאשם, לצד יתר השיקולים העומדים בבסיס הבקשה למעצרו. מובן כי חומרת הפגם ועוצמתו יובאו בחשבון במסגרת האיזון בין השיקולים {בש"פ 1219/12 אלקריץ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.02.12)}.

יש להתייחס לפגם שעניינו בפגיעה בזכותו של עצור להיוועצות עם עורך-דין באופן דומה ומקביל לסוגיית המעצר הבלתי-חוקי. משכך טעות היא של הערכאות דלמטה משסברו כי יש להותיר את הדיון בטענות הנוגעות להפרת זכות ההיוועצות של המבקשים להליך העיקרי, שכן עשויה להיות נפקות לטענות אלו גם בשלב המעצר. בנוסף לתכליות האמורות הרי שבחינתן של טענות אלו בשלב המעצר תסייע לשמירה ולהקפדה על זכויות העצורים בזמן אמת.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם לפגיעה בזכות להיוועצות עם עורך-דין תהא נפקות גם בשלב המעצר?