עורך-הדין כגורם מפקח על תקינות החקירה ועל אמינות הראיות המושגות בה

זכות ההיוועצות בעורך-דין היא אחת הזכויות החשובות הנתונות לנאשם במהלך החקירה המשטרתית. רציונאל אחד המונח בבסיסה של זכות זו, הוא הרצון לאפשר לעורך-הדין ליידע את הנחקר בדבר מכלול הזכויות המוקנות לו במהלך החקירה, לרבות זכותו לחקירה הוגנת וזכותו שלא להפליל את עצמו {ע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.05.06)}.

ברם, לצד הרציונאל הזה מתקיים רציונאל מרכזי נוסף והוא יכולתו של עורך-הדין לפקח על הליך החקירה ולהוות גורם מפקח על תקינות החקירה ועל אמינות הראיות המושגות בה, ובמיוחד במניעת הודאות שווא {ע"פ 7758/04 אלקאדר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.07); דן ביין "זכותו של חשוד הנתון במעצר לסנגור בהליכי חקירה - לקראת פתרונות של פשרה" הפרקליט לט(1), 108, 112-109 (תש"ן); יאיר תירוש "הזכות לייצוג משפטי בחקירה - כללי הצייד במבחן המשפט המשווה" משפט וצבא יד, 91, 95 (תש"ס)}.

מטרתה של החקירה המשטרתית אינה לחלץ, בכל מחיר, הודאה מפיו של החשוד אלא לתור אחר ראיות לחשיפת האמת {ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2), 466 (1981); ע"פ 4223/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.11.07)} והשמירה על זכות ההיוועצות עם עורך-דין מסייעת בקידומה של מטרה זו.

ספק רב אם אדם מן הישוב, ללא ידע במשפט הפלילי, יכול להבין את נוסח האזהרה ואת המשמעויות המשפטיות של שתיקתו. ההבנה קשה בייחוד כאשר האזהרה נקראת באוזניו של חשוד בשעה שהוא נסער מהחשדות נגדו, מצוי במצב רגשי של לחץ וחוסר ודאות וחושש מפני מעצר אפשרי והשלכותיו. מכאן החשיבות הרבה שיש למפגש בין החשוד לעורך-דין, אשר יבהיר לו את זכויותיו החוקיות ואת המשמעות המשפטית שלהן, יעזור לחשוד להבין את המצב שבו הוא מצוי וייעץ לו בדבר הדרך שבה כדאי לו לנהוג.

זאת ועוד, אין די ברצונם של החוקרים כי הנחקר ימסור הודאה מפלילה על-מנת למנוע ממנו מפגש עם עורך-דינו.

יודגש, כי המשטרה רשאית שלא לאפשר לנחקר להיוועץ בעורך-דינו, רק בהתקיים סיבה מוצדקת לכך, והחשש, פן עשוי עורך-הדין להשפיע על העציר לבל ימסור הודעה למשטרה, אינו מהווה סיבה שכזאת {ע"פ 307/60 יאסין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז(3), 1541, 1570 (1963)}. דומה כי כוחה של קביעה זו חזק מאי-פעם, נוכח השינויים שחלו במעמדה של הזכות להליך הוגן בכלל, ובמעמדה של זכות ההיוועצות בפרט {באשר לשינויים במעמדה של הזכות להליך הוגן ראו: בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית-המשפט המחוזי באר-שבע, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.10.06); ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.05); דיוויד וינר "בעקבות פרשת עמוס ברנס: הזכות החוקתית להליך פלילי הוגן" קריית המשפט ד' (תשס"ד/ה - 2004/5)}.

לעניין השינויים שחלו במעמדה של זכות ההיוועצות {ע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.05.06)}.

זאת ועוד, הזכות להיוועץ בעורך-דין משלימה את זכות השתיקה העומדת לחשוד בחקירתו.

זכות ההיוועצות משלימה את זכות השתיקה ואינה אלא אספקט אחר של זכות השתיקה {ע"פ 96/66 טאו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(2), 539, (1966); ע"פ 747/86 אייזנמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3), 447 (1988); ע"פ 7758/04 אלקאדר נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.07.07)}.

נראה כי אין מקום להכביר במילים אודות זכותו של כל אדם להיוועץ בעורך-דין ובפרט כאשר הוא נחשד בפלילים. תפקידו של הייצוג המשפטי בהליך הפלילי הוא למנוע פגיעה בהליך הוגן תוך העמדת הנחקר על זכויותיו {ע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.11.11)}.

ב- ע"פ 1301/06 {עזבון המנוח אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.09) (להלן: "פרשת אלזם")} הודגשה חשיבות היחס והקשר שבין הלקוח לבין עורך-דינו ועל-כך שפסיקתו של בית-משפט זה הכירה בכך שלכל אדם עומדת הזכות להיות מיוצג בידי עורך-דין על-פי בחירתו. נקבע, כי על חוקרי המשטרה לכבד זכות זו ולאפשר הגשמתה ללא הצבת מכשולים שלא לצורך תוך ניצול לרעה של סמכויות שהוקנו להם בחוק לדחות את מועד הפגישה בין הלקוח לבין עורך-דינו.
מנקודת המבט המשטרתית ישנו אינטרס לדחות ככל הניתן את מועד ההיוועצות בין הנחקר לעורך-דינו. ודוק, המחוקק הגביל את שיקול-דעתה של המשטרה בדחיית מועד מימוש זכות ההיוועצות ועל המשטרה לכבד את הוראת המחוקק. לא זאת אף זאת, אל לה למשטרה לנצל את תקופת הזמן המכסימלית שהעניק בידיה המחוקק לדחיית המועד כאמור, ועליה לשאוף לאפשר לנחקר את מימוש הזכות באופן אפקטיבי אודות הזכות להליך הוגן וכנגזרת מהלשון בה נקט המחוקק בסעיף 34 לחוק המעצרים לפיה "יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי".

מקום בו סמכויות המשטרה למניעת מפגש בין נחקר לעורך-דינו תנוצלנה לרעה הדבר יוביל לפסילת ההודאה נוכח גבייתה בנסיבות הפוגעות בהוגנות ההליך.

דוגמה היא, בפרשת אלזם - שם נדונו נסיבות בהן לא התקבלה החלטה רשמית ובכתב בדבר מניעת מפגש עם עורך-דין אך הלכה למעשה מנעו החוקרים את המפגש.

בנושא זה, על חוקרי המשטרה להקפיד, איפוא, בזכות ההיוועצות של הנחקר הקפדה יתרה, אשר תשתקף הן במדיניות ברורה של גורמי החקירה באשר לנסיבות בהן ניתן להפעיל את סמכות מניעת המפגש, הן בהצגתה בפני חשוד הנתון בחקירה, והן בהפעלתה על-פי המתווה שנקבע בסעיף 34 לחוק המעצרים.

אי-קיום מצוות המחוקק בעניין זה מהווה פגם מהותי שכן משמתבקשת חריגה מן הכלל המורה כאמור על קיום המפגש ללא דיחוי, ראוי הוא כי הגורם המוסמך לכך יקפיד לפעול בעניין זה בהתאם להוראה המפורטת בסעיף 34(ד) לחוק המעצרים ולקיים את תנאיה.

בעניין זה עולה השאלה - האם בקיומה של החקירה חרף בקשתו של המערער להודיע לעורך-דינו יש כדי להפר את חובת ההיועצות?

לעניין המפגש עם עורך-דין יש להדגיש כי חובתה של המשטרה לפי סעיף 32 לחוק המעצרים, היא ליידע את העצור בדבר זכותו להודיע לעורך-דין על דבר מעצרו ועל זכותו לפגוש עורך-דין ראו גם ע"פ 2939/09 פילצה נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.10.09)}. זאת ועוד יש לזכור, כי גם אם ביקש חשוד להיפגש עם עורך-דינו, ניתן להמשיך בחקירה עד להגעתו של עורך-הדין, והחשוד רשאי לשמור על שתיקה {ע"פ 5203/98 חסון נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.03.02); ע"פ 1706/10 טגאפו נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.01.11)}.

שאלה נוספת שנשאלת לעניין זה היא - האם הנאשם רשאי לוותר על זכות ההיוועצות?

בנושא זה אין לאפשר היסק בדבר ויתור משתמע על הזכות להיועץ בעורך-דין, כי גם אם ויתור על זכות ההיועצות הוא אפשרי צריך שהויתור יעשה מדעת ובאופן מפורש, ויש לתעדו, בין-היתר, בכתב ובחתימת החשוד {ע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.08.12)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עורך-הדין כגורם מפקח על תקינות החקירה ועל אמינות הראיות המושגות בה