השתק שיפוטי

השתק שיפוטי חל כל אימת שבעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר {שבעניינו לא נוצרה מעשה בית דין} ולטעון טענה הפוכה {ראה ע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח(4), 133 (1994)}.

די בכך שהטוען זכה לסעד מכוח טענה כלשהיא בהליך קודם, כדי להשתיקו מלהעלות טענה הפוכה בהליך אחר וזאת אף אם טענה חדשה זו היא נכונה, עובדתית ומשפטית.

השתק שיפוטי, חל הן מכוחה של חובת תום-הלב, החלה על כל תחומי המשפט והן מכוחו של האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. הכלל אינו אלא פועל יוצא של הגינות ותום-לב בניהול הליכי המשפט {רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן ואח', פ"ד נ(5), 418 (1997); ע"א 4631/90 ג'ול נ' ג'ול, פ"ד מט(5), 659 (1996); ע"א 3948/97 מגדל נ' מנורה, פ"ד נה(3), 769, 808 (2001)}, ויש שראו בו כנגזרת של תקנת הציבור {ע"א 1393/92 קזצ'קוב נ' קזצ'קוב, פ"ד מח(4), 353 (1994)}.

מטרתו של ההשתק השיפוטי הוא "לסכל פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט" {רע"א 11946/04 לובינסקי בע"מ נ' י.ת. נצר אחזקות בע"מ, תק-על 2005(2), 2300 (2005); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6), 625 (2005); להרחבה מסויימת של כלל זה למצב ה"קרוב להשתק השיפוטי" ראה רע"א 7844/06 אילוז נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(4), 4516 (2006)}.

יוער כי ייתכן והכלל חל אף במקרים בהם לא קצר הצד המעלה את הטענה את פירות הטענה בגלגול הקודם {בע"מ 9128/05 פלוני נ' פלוני, תק-על 2005(4), 1222 (2005)}.

תחולת ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת אך לאותם צדדים להליך הקודם, וגם לא רק לנושא המהותי הנטוש בין הצדדים, אלא הוא עשוי לחול אף על עניינים דיוניים שהצדדים נחלקו לגביהם.

נבהיר כי חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום-לב, מטילה עליו את החובה לפעול כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינה מבחן סובייקטיבי ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי. המבחן הראוי הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של התנהגות הגונה וסבירה {דבריו של כב' השופט א' ברק ב- ע"א 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3), 449 (1981)}.

ב- רע"א 4224/04 {בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6), 625, 633 (2005)} הוסיף כב' השופט א' גרוניס כי "הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים... הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר... ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה".

בהמשך, הוסיף כב' השופט א' גרוניס כי "אעיר כי איני משוכנע שאומנם הדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי".

כב' השופט א' רובינשטיין היה שותף לדעתו של כב' השופט א' גרוניס בעניין זה וקבע כי "לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה התנאי של הצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב, קרי שאם נתקבלה הטענה יש חשש להיווצרותן של החלטות סותרות של בתי-המשפט, אך אם נדחתה אין החשש קיים, וניתן להעלות את הטענה. לדידי, באספקלריית תום-הלב - ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי-אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי-המשפט, יהיו לטוען בחינת 'תכנית כבקשתך'" {ראה גם דברי כב' השופט ס' ג'ובראן ב- ע"א 7497/07 יעקב רינגל נ' אליהו לינדאור, תק-על 2010(1), 9347 (2010)}.

ב- ת"א (מחוזי חי') 1072-04 {פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ גבעתיים, תק-מח 2010(1), 1079 (2010)} חזרה כב' השופטת י' וילנר והבהירה את ההבחנה בין ההשתק השיפוטי לבין ההשתק הרגיל. לדבריה, "דוקטרינת ההשתק השיפוטי מובחנת מההשתק הרגיל, בכך שבעל הדין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלטעון טענה סותרת בהליך האחר אף נגד יריב אחר שבעניינו לא קיים מעשה בית דין".

אם כן, מטרתו של השתק השיפוטי היא כפולה. האחת, במישור המשפט הציבורי, הוא נועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל דין לנצל לרעה את בתי-המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק. השניה, במישור המשפטי הפרטי, תכליתו היא למנוע תוצאות בלתי-צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין {בהנחה שהטענה המאוחרת היא הטענה הנכונה}, וזאת על-ידי השתקת בעלי הדין מלטעון ומלהוכיח בבית-המשפט טענות עובדתיות ומשפטיות גם אם הן נכונות.

אין כל מניעה להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם במקרים אלה בהם הגרסה הראשונה נמסרה על-ידי בעל הדין בהליך מינהלי/ציבורי, המקנה לו טובת הנאה מכספי ציבור, והגרסה המאוחרת נטענה על ידו בבית-המשפט. דרישות תום-הלב, ההגינות וההוגנות, הן לב-ליבו של כל הליך ובוודאי זה המתנהל לפני רשות ציבורית/מינהלית כמו המוסד לביטוח לאומי. ייחוד דרישות אלה רק להליך השיפוטי, מוקשה ובלתי-ראוי {דברי כב' השופטת י' וילנר ב- ת"א (מחוזי חי') 1072-04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ גבעתיים, תק-מח 2010(1), 1079 (2010)}.

ב- תא"ק (שלום חי') 18842-01-09 {המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-של 2010(2), 151401 (2010)} קבע כב' השופט אבישי רובס כי המגמה הינה החלת הכלל של השתק שיפוטי גם במצב בו הליך אחד מתנהל בפני טריבונאל מינהלי מעין-שיפוטי של המוסד לביטוח לאומי והשני בפני בית-המשפט, מתוך החובה לשמר את הערכים של חובת תום-הלב, ההגינות והיושר בניהול ההליך.

המוסד לביטוח לאומי והוועדות הרפואיות ממלאים פונקציות של טריבונאל מעין-שיפוטי, הכפוף לביקורת שיפוטית של ערכאות בתי-המשפט {ובפרט, בית-הדין לעבודה}.

זאת ועוד, דרישת תום-הלב וההגינות חלה לא רק על נפגע המתדיין בפני המוסד לביטוח לאומי, אלא, בראש ובראשונה על המוסד לביטוח לאומי עצמו, המשמש, כאמור, רשות ציבורית וטריבונאל מעין-שיפוטי. אם מושתק בעל דין מלהעלות טענות סותרות, הרי שעל אחת כמה וכמה, מושתקת הרשות הציבורית, המשמשת בעצמה כטריבונאל מעין-שיפוטי, מלטעון טענות סותרות.

לפיכך, אין כל מניעה להחיל את הכלל של השתק שיפוטי על המקרה דנן, למרות שמדובר בהליך ראשון שהתקיים בפני המוסד לביטוח לאומי והליך שני המתקיים בפני בית-המשפט.

אם כן, הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט.

בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר.

זאת ועוד. טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

השתק שיפוטי