דמי שימוש ראויים ופינוי מקרקעין

תביעה לדמי שימוש ראויים בגין השגת גבול במקרקעין מטיבה הינה עילה מתמשכת. כלומר, בכל יום שנמשכת תפיסת המקרקעין קמה לתובע זכות תביעה חדשה {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 167; ע"א 477/68 הופמן נ' מיכאלי-לויטל, פ"ד כג(2), 52, 56 (1969)}.

לפיכך, הכלל הינו כי בתביעתו רשאי התובע לכלול את נזקיו בשל הסגת הגבול או לדמי שימוש ראויים, רק ככל שאלו התגבשו עד ליום הגשת התביעה.

יחד עם זאת, רשאי תובע שכזה לבקש, במסגרת הליך התביעה, כי בית-המשפט יפסוק לו פיצוי גם לתקופה שלאחר הגשת התביעה ועד לפסק-הדין {ע"א 830/08 ס.א.ר. נ' סרט אלכסון בע"מ, פ"ד מב(4), 805 (1989)} ולשם כך על התובע לתקן תביעתו, לציין את הסכום המעודכן ולשלם את האגרה המתחייבת.

ב- ע"א (מחוזי חי') 10281-11-09 {אחים תומא בע"מ נ' עיריית מעלות תרשיחא, תק-מח 2010(2), 15450 (2010)} קבע כב' השופט רון סוקול כי במקרה הנוכחי מתברר כי בכתב התביעה בתיק הראשון ציינה המערערת בסעיף 19 את סכום דמי השימוש הנתבעים עד ליום הגשת התביעה (22,500$).

בסעיף 20 הוסיפה כי "הנתבעת חייבת לשלם לה את סכום התביעה וכן דמי שימוש ראויים בסך של (31.5 ₪) 7$ לשנה בגין כל מטר בגין התקופה שמיום הגשת תביעה זו עד יום (ה)פינוי השטח על-ידי הנתבעת או מתן פסק-דין לפי המוקדם ביותר, והכול מכוח דיני החוזים ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט ו/או כל דין אחר.

לכאורה, יש באמור משום עתירה לחייב את המשיבה לשאת בתשלום דמי שימוש עד למועד פסק-הדין, אולם כתב התביעה לא תוקן, לא צויין הסכום המעודכן ולא שולמה האגרה על הסכום הנוסף.

זאת ועוד, בעתירתה בסעיף 21 לכתב התביעה אין איזכור של אותו סעיף 20 לכתב התביעה, אלא, רק של סעיף 19 הדן בדמי השימוש עד ליום הגשת התביעה.

בנסיבות אלה, והואיל ולתובע זכות בחירה בין תיקון התובענה לבין הגשת תביעה נפרדת, הרי משלא תוקנה התביעה לא היה בית-המשפט בהליך הראשון רשאי לפסוק למערערת דמי שימוש ראויים מעבר לאמור בכתב התביעה.

מכאן המסקנה כי לא היה מקום לקבוע כי פסק-הדין הראשון הקים מחסום מפני תביעה לדמי שימוש ראויים לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה הראשון. אשר-על-כן, דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

כאמור, כל הפרה נפרדת של ההסכם יוצרת עילת תביעה חדשה, באופן שאינו מחייב היתר לפיצול סעדים {ראה ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ נ' חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1), 541 (1988); ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ, פ"ד מב(4), 805, 809 (1989)}.

ואכן התנהגות שלאחר מתן פסק-הדין, עשויה ליצור עילת תביעה חדשה {השווה רע"א 382/99 בית-הכנסת "בית-תפילה" לזכר יהודי סלוניקי נ' לאה, פדאור 99(8), 203 (1999)}.

ב- תא"ק (שלום יר') 12493-09 {חיים ראבד נ' אברהם שער, תק-של 2010(2), 28442 (2010)} קבעה כב' השופטת מירית מי-דן כי בעניינו, על-אף שהמשכיר טען כי עסקינן בעילה שנוצרה לאחר מתן פסק-הדין, המחלוקת באשר לקביעת תנאי השכירות בתקופת האופציה ובכלל זה לגבי דמי השכירות מושתת על מערכת עובדתית אחת, אשר חלקה הוכרע בהליך הקודם כאמור ובאשר לחלקה האחר יכול היה המשכיר לרכז בהליך הקודם את כל העובדות הנוגעות לגובה השכירות ואופן התשלום ועל-כן אינו יכול להעלותה כעת בתביעה נפרדת.

לפיכך, קיימת זהות בעילת התביעה, בעלי הדין זהים ועל-כן התנאים להשתק עילה מתקיימים.

זאת ועוד. מאחר ואין מחלוקת שההליך הקודם נוהל על-ידי אותם צדדים והסכסוך נשוא התובענה נגע גם להארכת ההסכם ובהתאם גם לתנאי השכירות בתקופת האופציה, הרי שקיים השתק עילה לעניין זה.

בנסיבות המקרה, כב' השופטת מירית מי-דן איננה סבורה שהחלת עיקרון מעשה בית הדין יפגע בעקרונות הצדק או באינטרס ציבורי.

ממכלול הטעמים בנסיבותיו של התיק דנן, יש להורות על סילוק התובענה על-הסף מכוח קיומו של מעשה בית דין.

ב- ת"א (שלום ר"ל) 1532-07 {רחל ביבי נ' יוסף מזרחי, תק-של 2010(1), 89214 (2010)} עסקינן בבקשת התובעים למתן פסק-דין חלקי ובבקשת הנתבע לסילוק התביעה על-הסף.

כב' השופטת יעל בלכר דחתה שתי הבקשות בקובעה כי אין השתק עילה משום שהתביעה כאן מתייחסת לתקופה אחרת. אין גם השתק פלוגתא בשאלה העומדת לדיון כאן, שכן השאלה היא אם תמה תקופת השכירות וחלה חובת פינוי בתקופה הרלבנטית לתביעה כאן, שאלה בה לא הכריע פסק-הדין בתביעת הפינוי הראשונה.

ב- ת"א (שלום עכ') 19226-12-09 {מוחמד פארס (המנוח) נ' הימנותא בע"מ, תק-של 2011(1), 8804 (2011)} קבעה כב' השופטת ג'ני טנוס כי לאחר עיון בפסק-דינו של כב' השופט א' נאמן הגיעה לכלל מסקנה כי דחיית התביעה לדמי שימוש ראויים נעשתה אך מחמת העובדה כי לא הוגשה חוות-דעת בעניין זה. ברור אם כן, כי דחיית התביעה לא נעשתה לאחר בירור לגופו של עניין.

לפיכך, אין בפסק-הדין כדי למנוע מהתובעים להגיש את תביעתם מחדש בגין השנים שלא מתקיימת לגביהן התיישנות או חפיפה לגבי השנים שצויינו בכתב התביעה בבית-המשפט המחוזי בתיק הנ"ל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דמי שימוש ראויים ופינוי מקרקעין