מעשה בית דין - השתק עילה והשתק פלוגתא - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- מבוא
- השתק עילה
- השתק פלוגתא
- סופיות הדיון למול מיצוי זכות התדיינות
- נטל ההוכחה
- השתק שיפוטי
- האם החלטת ביניים יכולה להוות מעשה בית דין?
- אימתי יש להעלות הטענה בדבר מעשה בית דין?
- אימתי תידון טענת מעשה בית דין?
- זהות בעלי הדין לעניין מעשה בית דין
- היתר לפיצול סעדים ומעשה בית דין
- הפסקת תובענה
- "יומו בבית-המשפט"
- "עניין תלוי ועומד"
- אי-הגשת בקשת רשות להגן כמעשה בית דין
- ערעור על פסק-הדין
- תשלום תכוף
- דין פסק-בוררות (סעיף 21 לחוק הבוררות)
- הסדר נושים
- דמי שימוש ראויים ופינוי מקרקעין
- החלטות ועדות תכנון ובניה
- הליכי מעצר
- פסק-דין למזונות
- דיני שטרות
- פירוק שיתוף במקרקעין
- מפקח על רישום המקרקעין
- פשיטת רגל
- תובענות ייצוגיות
- תביעות קטנות
- פסק-דין פלילי כמעשה בית דין
- ענייני עבודה
- טענת "פרעתי"
- חוזים
- חוק למניעת הטרדה מאיימת
- חיוב ארנונה
- פסק-דין על דרך הפשרה
- מקרים בהם קיבל בית-המשפט את הבקשה לדחיה על-הסף
- מקרים בהם דחה בית-המשפט את הבקשה לדחיה על-הסף
ערעור על פסק-הדין
לעיתים מועלית הטענה לפיה כאשר הוגש ערעור על פסק-הדין, אזי, הקביעות בפסק-הדין שעליו מערערים, אינן מהוות מעשה בית דין. אנו סבורים כי דין טענה זו להידחות {ראה לעניין זה גם תא"ק (שלום ת"א) 11622-08 בנק אוצר-החייל בע"מ נ' פרינטקס פרופשיונל בע"מ, תק-של 2010(2), 139371 (2010)}. ובמה דברים אמורים.אין בעובדה, שהוגש ערעור על פסק-הדין, כדי למנוע קביעה בדבר קיום השתק פלוגתא, כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין אם על-ידי ערכאת הערעור ובין אם על-ידי בית-המשפט שנתן את אותו פסק-דין.
משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין. כל עוד לא בוטל פסק-הדין, בין על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם טענה העומדת בסתירה לעובדה זו {נ' זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי", פרסומי הפקולטה למשפטים (אוניברסיטת ת"א, תשנ"א-1991), 3}.
אך בהקשר הדברים הנדון נבהיר, כי סופיות לצורך מעשה בית דין אין פירושה שפסק-הדין אינו ניתן עוד לערעור. "סופיות" לעניין זה משמעה שההכרעה השיפוטית הינה סופית מבחינת בית-המשפט שנתנה, במובן זה שהיא מביאה לסיומה של ההתדיינות ואינה ניתנת עוד לשינוי או לביטול על-ידי אותו בית-משפט {נ' זלצמן, שם, בעמ' 11}.