היתר לפיצול סעדים ומעשה בית דין

הנושא של פיצול סעדים מוסדר על-ידי תקנות 44 ו- 45 לתקסד"א.

על-פי תקנה 44 לתקסד"א תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית-המשפט. תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה.

על-פי תקנה 45 לתקסד"א מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא-אם-כן הרשה לו בית-המשפט שלא לתבעו.

הנה-כי-כן, תובע רשאי לתבוע את הסעדים הנובעים מעילת תביעתו, כולם או מקצתם, אולם אם לא דרש סעד אשר הוא סבור שהוא זכאי לו בגין עילת תביעתו - לא יוכל לתבעו במסגרת הליך עתידי, אלא אם קיבל היתר לכך מבית-המשפט.

התכלית המונחת בבסיס הסמכות ושיקול-הדעת אשר הוקנו לבית-המשפט להתיר פיצול סעדים נועדה למנוע את הצורך בהתדיינויות ממושכות, אשר ייתכן ולא יהא בהן צורך.

הכלל של מעשה בית דין, ובכלל זה עקרון השתק העילה, נועד בעיקרו להגן על התובע ועל בית-המשפט מפני התדיינות כפולה. החריג לכלל זה, הקבוע בתקנה 45 לתקסד"א, ייעודו לסייע לתובע באותם מקרים שבהם כלל מעשה בית דין עלול להחמיר עם המבקש לעמוד על זכויותיו המהותיות, וקשיים דיוניים עומדים כאבני נגף בדרכו {ע"א 571/88 בניני איפל בע"מ ואח' נ' איתן סתוי ואח', פ"ד מד(3), 636 (1990)}.

לשאלה אימתי יופעל החריג, קרי, אימתי יינתן היתר לפיצול סעדים, השיב כב' השופט ח' כהן באומרו כי ההיתר יינתן אם משום שקיימת סיבה עניינית לפצל את התביעות ואם משום שהתובע בוחר לפצל אותן מטעמי נוחיות או יעילות {ע"א 329/73 מלון סטפניה בע"מ נ' עזבון מילר, פ"ד כח(1), 19 (1973)}.

השאלה היא, אם כן, אימתי ייראה התובע כמי שיש לו אינטרס לגיטימי לזכות בפיצול הדיון.

על-פי הכלל הנקוט בפסיקה הדנה בסוגיית פיצול הסעדים יש לבחון האם המבקש הוכיח טעם מוצדק או אינטרס לגיטימי לפיצול התביעה למספר תובענות שונות {ראה למשל ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נגד שפיר דוידוביץ', פ"ד לח(1), 613 (1984)}.

ככלל, לא יקמוץ בית-המשפט את ידיו במתן הרשות לפצל את הסעדים, כאשר היקף הנזקים אינו ידוע, ויכול להיוודע רק לאחר שיתקבלו מקצת הסעדים, הנתבעים בתביעה הראשונה {ת"א (מחוזי יר') 1364/96 חנה וידער - יורשת המנוח אלימלך וידער נ' שלמה הלר, עו"ד, תק-מח 2000(3), 11580 (2000)}.

נעיר כי לעיתים תלוי אחד הסעדים בו מעוניין התובע בהבאת ראיות רבות נוספות, כשקיימת אפשרות שקיומה של עילת תביעה לא יוכח. בנסיבות כאלה, ראוי לעיתים לאפשר פיצול הסעדים על-מנת שלא להאריך ולסרבל את הדיון בהבאת ראיות, אשר לאחר מכן יתברר שהן היו מיותרות {בר"ע 384/88 דוד מרגלית ואח' נ' זלמן כהן ואח', פ"ד מז(2), 617 (1993)}.

כאמור, בבוא בית-המשפט לדון בבקשה לפיצול סעדים, עליו להשיב על השאלה, האם הסעדים שפיצולם מבוקש נובעים מאותה עילה, ואם התשובה על כך חיובית, הרי שהכלל הוא, כי אין לאפשר פיצול סעדים נוכח הוראות תקנה 44 לתקסד"א {בש"א (שלום ת"א) 162091/08 נהרי יוסף נ' חדד יצחק ז'ילבר, עו"ד, תק-של 2008(4), 15146 (2008)}.

יחד-עם-זאת, במקרה שהתשובה חיובית, לבית-המשפט שיקול-דעת ויכול הוא להיעתר לבקשה, אם שוכנע, כי בנסיבות העניין קיים אינטרס מיוחד, שמקורו בקיומה של "סיבה עניינית" או משום שהתובע בוחר לפצלן {את תביעותיו} מטעמי נוחיות או יעילות.

אם כן, מהי, "עילה" לצורך הדיון בתקנות 44 ו- 45 לתקסד"א? לעניין המושג "עילת תובענה" שבתקנה 45 לתקסד"א, המבחן הקובע הינו: כל אשר בלשון בני האדם, נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו. מלכתחילה הוגדר המונח בצמצום. מאוחר יותר נקבעה בפסיקה הגדרה רחבה יותר למונח זה לעניין תקנה 45 לתקסד"א. הגדרת המונח "עילה" רחבה וחורגת מעבר למשמעותה הרגילה, כשהשיקול הקובע הוא, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה.

לבחינת זהות העילות "אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על-מנת שתיקבע זהות העילות. מכאן ניתן להסיק, כי מבחן ה"עילה" לצורך התקנה, הוא מבחן מרחיב, לאמור, העילה נחשבת לעילה זהה אם הסכסוך בשאלה המהותית הוא זהה {א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, פרק ז' (מהדורה תשיעית 2007), 127}.

כבר נפסק לא פעם כי לפי תקנה 45 לתקסד"א, אין אפשרות להרשות פיצול סעד אחד בשל אותה עילה לחלקיו, אלא תקנה זו דנה במתן היתר לפיצול בין סעדים שונים ואילו תקנה 44 לתקסד"א מחייבת הכללתו בתובענה של מלוא הסעד שהתובע זכאי לו.

ב- ת"א (שלום יר') 6512/09 {מאיר כהן נ' יהודה חטאב, תק-של 2010(1), 4788 (2010)} קבע כב' השופט כרמי מוסק כי טעם נוסף לדחיית התביעה הנגדית על-הסף היא העובדה שהתובעים שכנגד לא ביקשו רשות לפיצול סעדים בבית-המשפט המחוזי. קיים הבדל בין התביעות והוא בעניין הסעד. תיאורטית ניתן היה לבקש פיצול סעדים בבית-המשפט המחוזי בהנחה שהעילה היתה מתקבלת.

מכיוון שלא התבקש פיצול סעדים ומכיוון שמתקיים במקרה דנן מעשה בית דין בשל השתק עילה כב' השופט כרמי מוסק קיבל את הבקשה ודחה את התביעה שכנגד על-הסף.

ב- רע"א (מחוזי יר') 57527-11-10 {שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' ש' א', תק-מח 2010(4), 22179 (2010)} קבע כב' השופט יוסף שפירא כי ההתלבטות אם לפצל סעדים אם לאו הינה עתיקה, ובסופו של יום היעתרות לה תלויה בכל מקרה ומקרה, אולם במקרה דנן כלל אין מדובר בסעדים שונים אשר ניתן לפצלם.

עילת התביעה של המשיבה דנן הינה תאונת הדרכים והסעד לו היא עותרת הינו סעד כספי בגין נזקיה. הפיצול המותר הינו פיצול בין סעדים שונים אולם לא ניתן לפצל סעד אחד לסעדי-משנה {ראה גם רע"א 211/91 אריה גולדין נ' כלל אינוסטמנט האוס בע"מ, פ"ד מה(3), 441 (1991)}.

ב- ע"א 466/89 {יאיר ותמר צברי נ' יואל ושונה מסוארי, פ"ד מה(1), 177 (1990)} קבע בית-המשפט כי שאלה היא, האם בקשה לפיצול סעדים הינה ממין העניינים שחובה לעוררם במסגרת קדם-משפט שכן, היא איננה מנויה בין העניינים המפורטים בתקנות-המשנה לתקנה 143 לתקסד"א שבית-המשפט מוסמך לדון בהם בקדם-משפט והגם שהוראת פיצול סעדים אינה נוגעת הרי לניהולו של הדיון המתקיים בבית-המשפט, אלא, לאפשרות לפתוח בהליך נוסף, בתביעה שבה תידון העתירה לסעד אחר ורק על-מנת שהמשיבים לא יתפסו בטענה של מעשה בית דין בכך שלא תבעו פיצויים בגין אותה עילה של הפרת הסכם, ביקשו רשות לפצל ולתבוע תביעה זו בנפרד. נקבע כי אכן, זו היתה הדרך הנאותה והיעילה לנהוג בה.

ב- ת"א (מחוזי מר') 460-02-08 {מעוז דניאל חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' מרים זפט (כונס נכסים), תק-מח 2008(4), 17727 (2008)} קבע כב' השופט בנימין ארנון כי פיצול הסעדים המתבקש במקרה דנן נועד למנוע את סרבול הדיון בהוכחת נזקים אשר טרם התגבשו בעת הגשת התביעה לסעד ההצהרתי, ובכך לייתר את הצורך בדיון בעובדות ובראיות שבהמשך עשויות להתברר כמיותרות. אם בסופו של יום תתקבל תביעתה של המבקשת ובית-המשפט יצהיר כי הסכם הקומבינציה תקף הרי שחלק ניכר מתביעתה של המבקשת לתשלום פיצויים יתייתר.

זאת ועוד. השאלות המתעוררות לצורך ההכרעה בסעדים הכספיים שונות מאלו הדרושות לצורך ההכרעה בסעד ההצהרתי, כך שבירור התובענה הנוכחית אין בו כדי לגרום לסירבול וכפילות הדיון.

ב- ת"א (שלום חי') 7580-08 {ד.ז.א. קומות השקעות ונכסים בע"מ נ' נירית אלפסי, תק-של 2009(4), 19166 (2009)} נדונה תביעה לתשלום דמי שכירות ולתשלום בגין נזקים שנטען כי נותרו במושכר.

כב' השופטת עדי חן-ברק דחתה טענת הנתבעים לפיה בהיעדר היתר לפיצול סעדים בתביעה שנוהלה בפני כב' השופטת נאות-פרי מיצתה התובעת את עילתה.

מעבר לעובדה כי טענה זו הועלתה, לראשונה, בפתח ישיבת ההוכחות ואין לה זכר בכתב ההגנה, נקבע כי פיצול סעדים נדרש כאשר מדובר בסעדים הנובעים מעילה אחת. כאשר מדובר בעילות נפרדות - אין צורך בהיתר לפיצול סעדים.

במקרה דנן, העילה שבגינה הוגשה ההמחאה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הינה עילה שיטרית מצומצמת לשטר שהוגש לביצוע, בעוד שהסעדים הנתבעים בתביעה זו נובעים מעילות נזיקיות וחוזיות כך שלא היה צורך במתן היתר לפיצול סעדים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

היתר לפיצול סעדים ומעשה בית דין