"יומו בבית-המשפט"

כלל מעשה בית דין מבוסס על ההנחה אשר ניתנה לבעל הדין, שאותו מבקשים להשתיק באמצעות אחד משלוחותיו של הכלל, ההזדמנות למצות את זכותו בבית-המשפט במסגרת ההתדיינות הראשונה שבה ניתן פסק-הדין, ועל-כן רואים באותו בעל דין כמי שבא להטריד הן את בעל הדין יריבו והן את בתי-המשפט בהתדיינות חוזרת באותה עילה או באותו נושא. זוהי העילה להצבתו של מחסום דיוני לפני אותו בעל דין. משלא התקיימה ההנחה האמורה, ולבעל הדין לא היה "יומו בבית-המשפט" במסגרת ההתדיינות הראשונה, אף אין עוד הצדקה להפעלת מעשה בית דין נגדו.

משמעות ההתדיינות היא לאפשר לבעל הדין להסתפק בכך שניתן לו "יומו" מן הבחינה הדיונית-הפורמאלית, לאמור, די שניתנה לו פעם אחת ההזדמנות להשמיע את דברו בבית-המשפט באותה עילה או ביחס לאותו נושא כדי להשתיקו בכל הליך שיפוטי אחר.

ניתן להוסיף ולומר, כי ההזדמנות שניתנה לבעל הדין במסגרת ההליך הראשון היתה צודקת והוגנת ותביא בחשבון לעניין זה את שיקולים הנוגעים בניהול ההתדיינות הראשונה.

נ' זלצמן גורסת לעניין הדרך בה יש לבחון את סוגיית האמרה "יומו של בעל הדין בבית-המשפט" כי "נטיית בתי-המשפט לבחון את "יומו בבית-המשפט" של בעל הדין, שכלפיו מועלית טענת ההשתק, מן ההיבט האובייקטיבי לאמור, אם לאור טיבו של ההליך הקודם וסדרי הדין הנוהגים בו ניתן לומר, שהיתה לבעל הדין ההזדמנות למצות את ההתדיינות בשאלה שנדונה והוכרעה בפסק-הדין ואשר אותה הוא מבקש לעורר שוב בהליך הנוכחי" {נ' זלצמן, שם, עמ' 18; וראה גם ת"א 22006/07 כספי מתי נ' מוגל יהונתן, פדאור 06(3), 734 (2006)}.

נ' זלצמן ממשיכה וכותבת כי "על כפל השלכותיה, כעילה להעמדת כלל ההשתק כנגד בעל דין, מוצאת צידוקה בהזדמנות שניתנה לבעל הדין, במסגרת התדיינות קודמת, להתדיין עם בעל הדין יריבו באותה עילה או באותה פלוגתא שהוא מבקש לחזור ולהתדיין ביחס אליה במסגרת הליך משפטי אחר. העובדה של ניצל הזדמנות זו כהלכה, מחמת ניהול כושל של המשפט, כגון מחדלו מלהביא ראיה או להעלות טענה כלשהי, ואפילו נעשה הדבר מתוך טעות כנה או שיכחה, אינה משמשת צידוק לפתיחת ההתדיינות מחדש. די שהיה לבעל הדין "יומו בבית-המשפט", ואין רלבנטיות לשאלה כיצד בחר לנהוג ולמצות את יומו זה. אך כאשר מעידות נסיבותיה של ההתדיינות הראשונה שכלל לא היה לבעל הדין "יומו בבית-המשפט", או שמפאת סדרי הדין הנוהגים במסגרת אותה התדיינות לא היה יומו של בעל הדין מלא, במובן זה שלא ניתנה לו ההזדמנות המלאה למצות את זכותו להתדיין באותה עילה או באותה פלוגתא עם בעל הדין יריבו, אין לראות בו כמי שבא להטריד את בעל הדין יריבו ואת המערכת השיפוטית כאשר הוא מבקש למצות את זכותו להישמע בבית-המשפט בהתדיינות נוספת. כלל מעשה בית הדין איננו מכוון לפגוע בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין, אלא רק קוצב לו את המועד למימושן, לאמור, שלא תהא לאדם יותר משעת כושר אחת להשמיע דבריו ולהביא ראיותיו, כדי לאפשר הזדמנות שווה גם לאחר. בדרך זו משתלב כלל מעשה בית דין עם התפישה של צדק. אם ניתנה כבר לבעל הדין הזדמנות להתדיין באותו עניין שאותו הוא מבקש להעלות שוב בהתדיינות אחרת, יהיה זה צודק, מטעמים שבתקנת הציבור, להשתיקו באמצעות כלל המניעות הדיונית... אך כשאר לא ניתנה לבעל הדין הזדמנות או שההזדמנות היתה פגומה ובלתי-ממצה, נדחה כלל ההשתק מפאת שיקולים של צדק, ואין הטענה בדבר הטרדה הצפויה לבית-המשפט ולבעל הדין היריב מהווה עוד עילה להשתיקו" {שם, בעמ' 18}.

בפסיקה, רבות נזכר המינוח "יומו בבית-המשפט". בעניין זה קבע כב' השופט י' זוסמן ב- ע"א 581/72 {יוסף ארביב ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(2), 513 (1973)} כי "הכלל הוא, שאין משתיקים בעל דין שלא היה לו, לפי המינוח האמריקני, "יומו" בבית-המשפט, ובדרך-כלל אין השתק אלא בין בעלי הדין שהתדיינו".

ב- ע"א 718/75 {שרה עמרם נ' גד סקורניק, פ"ד לא(1), 29 (1976)} שני השופטים, מ"מ הנשיא י' זוסמן והשופט מ' לנדוי התייחסו למינוח "יומו" בבית-המשפט. מ"מ הנשיא השופט י' זוסמן קבע כי "משהיה לבעל דין "יומו בבית-המשפט" לפי המונח האמריקני, דהיינו לאחר שניתנה לו שעת כושר להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו בפני בית-המשפט, משתיקים אותו כאשר הוא מבקש לחזור ולהתדיין בעניין בו נפסק במשפט הראשון".

כב' השופט מ' לנדוי, קבע כי "טענה של הלכת ההשתק בשל מעשה בית דין על שתי שלוחותיה היא כידוע, שאין להטריד את בעל הדין ואת בית-המשפט פעמיים בבירור אותה עילה או אותה פלוגתה, אשר הוכרעה בדיון קודם, כאשר היתה לבעל דין, המבקש לחדש את הדיון, שעת כושר להביא את טענותיו ואת ראיותיו לפני בית-המשפט בדיון הקודם ("היה לו יומו בבית-המשפט")."

ב- ע"א 253/84 {ישראל ספיר ואח' נ' פנינה ספיר, פ"ד מב(3), 14 (1988)} קבעה כב' השופטת מרים בין פורת כי "הכלל הוא שמעשה בית-דין נוצר ומחייב רק את הצדדים לסכסוך שהוכרע, אך לא את מי שלא היה צד להתדיינות ו"לא היה לו יומו בבית-המשפט" ".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

"יומו בבית-המשפט"