הגשת תביעת חוב

חוב "בר-תביעה" מוגדר בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, כ"כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל."

סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל מרחיב בעניין זה בהגדירו "חובות בני-תביעה" כ"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני-תביעה בפשיטת רגל".

כאשר החוב נוצר לפני מתן צו הכינוס, החוב ייכנס לחובות בהליך פשיטת הרגל, ובמקרה שכזה על הנושה להגיש תביעת חוב כנדרש על-פי פקודת פשיטת הרגל. לעומת-זאת, כאשר החוב נוצר לאחר מתן צו הכינוס, החוב לא ייכנס לחובות שבהליך פשיטת הרגל.

בהתאם לסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל נושה רשאי להגיש תביעת חוב בתוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. על הנאמן להכריע בתביעת החוב בתוך 90 יום מיום שהומצאה לו תביעת החוב {תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל}. אין בחריגה במועד ההכרעה בתביעת החוב על-מנת לשלול את סמכותו של הנאמן לעשות כן לאחר מכן או כדי להצדיק קבלה אוטומטית שלה {פש"ר (ת"א-יפו) 1690/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עורך-דין אברהם קורן ואח', תק-מח 2008(1), 12101 (2008)}.

תביעת החוב תאומת בתצהיר של הנושה או של מי שהוא הרשה, ותוגש לכונס הנכסים הרשמי {הערה: נכון לדצמבר 2012 ניתן גם להגיש את תביעת החוב לא רק באופן ידני אלא גם באופן מקוון ולצורך זה יש לפנות לאתר האינטרנט של כונס הנכסים הרשמי} או לנאמן, בצירוף האסמכתאות שיש בהן כדי לבסס את החוב הנתבע וכן כל פרט משלים אחר שייראה לנכון לכונס הרשמי או לנאמן {תקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל}.

הנאמן רשאי ואף מחוייב לדרוש מסמכים נוספים במידה והוא סבור כי תביעת החוב שהוגשה לו איננה ברורה או איננה מבוססת דיה. הסמכות לדרוש מסמכים נוספים מצויה בתקנה 76(ב) לתקנות פשיטת הרגל.

עמוד 78 בספר:

נאמן אשר ידחה תביעת חוב מכיוון שלא צורפו לה מסמכים מסויימים, מבלי לפנות קודם לכן למגיש התביעה ולאפשר לו להוסיף מסמכים אלה, יחטא לתפקידו כ"ידו הארוכה של בית-המשפט". במקרה שכזה, על הנאמן חלה החובה ליידע את מגיש התביעה כי בקשתו חסרה מסמכים מסויימים, וכי אם לא יצורפו תוך פרק זמן סביר, עשוי הוא לדחות את התביעה.

יחד-עם-זאת, אין לדרוש מהנאמן "לרדוף" אחרי מגיש תביעת החוב על-מנת שיגיש את המסמכים הנדרשים. די בכך שהנאמן פנה למגיש התביעה בדרישה להמציא את המסמכים. במקרה ומגיש התביעה מסרב לעשות זאת או משתהה באופן בלתי-סביר, רשאי הנאמן לשקול את הסירוב או השיהוי במסגרת שיקוליו אם לקבל או לדחות את תביעת החוב.

זאת ועוד. לנאמן שיקול-דעת האם לדרוש "ראיות נוספות", אולם הוא אינו מחוייב לעשות כן אם הגיע לכלל מסקנה על-סמך החומר שבפניו לדחות את תביעת החוב.

הנושה, המגיש תביעת חוב, נושא על כתפיו, בנטל ההוכחה לקיום חובו של פושט הרגל כלפיו.

על הנושה מוטל הנטל לבסס את תביעת חובו בעובדות רלבנטיות ולהוכיח את אמינותה. כך למשל, בנק המגיש תביעת חוב לנאמן אינו יכול להסתפק בטענתו כי תביעת החוב שלו מעוגנת בספרי הבנק וכי רישומי הבנק מהווים ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם ועל-כן נטל הראיה להפריך את רישומי הבנק מוטל על החייב.

על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו.

אם לא עשה כן, אין לו לנושה כל זכות קנויה כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו ויניחו לו לבצע "מקצה שיפורים".

בסמכותו של הנאמן להתערב בפסק-דין של בית-משפט המהווה בסיס לתביעת חוב. סמכותו זו מצויה בהוראת סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל הקובעת כי "בית-המשפט, בדונו בבקשת הנושה, רשאי לברר מה היתה התמורה לחוב פסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק".

עמוד 79 בספר:

סמכותו של הנאמן לפי נובעת מהיותו זרוע ארוכה של בית-המשפט ומהיותו בעל תפקיד שיפוטי בעצמו.

מקום בו החוב נשוא התביעה הינו תוצר של פסק-דין נגד החייב, רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו.

אם הובאה בפני הנאמן ראיה לפיה הושג הפסק בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב כולה או מקצתה.

ואולם, הסמכות להרהר אחר חוב פסוק איננה דבר פשוט והינה עומדת בסתירה מוחלטת לעיקרון סופיות הדיון, שכן יש בסמכות חריגה זו הניתנת לנאמן משום פגיעה בעקרון "סופיות הדיון" וכן בעקרון "מעשה-בית-דין", המהווים עקרונות בסיסיים ומושרשים הנובעים משיקולים מערכתיים של הימנעות מפתיחת דיונים מחדש, וחשוב מכך, משיקולים של וודאות ויציבות של פסקי-דין.

משכך, יש להפעיל סמכות זו במשורה ורק במקרים קיצוניים בהם הוכח כי הפסק ניתן תוך עיוות דין או שניתן על רקע קנוניה בין החייב ונושיו.

ואכן, פסיקת בתי-המשפט הדנה בסוגיה זו תחמה את הנסיבות שבהן יהיה הנאמן מוסמך "להציץ מאחורי פסק-הדין" לשתי נסיבות מרכזיות:

האחת, כאשר פסק-הדין ניתן בהיעדר הגנה ובכך לא נפרסה בפני אותה הערכאה התמונה המלאה. במקרה זה אין חולק כי זכותו ואף חובתו של הנאמן להציץ מאחורי פסק-הדין ובפרט שעה שמדובר בפסק-דין שניתן ללא בירור התובענה לגופה.

השניה, כאשר פסק-הדין ניתן על רקע קנוניה בין החייב ומקורביו אשר נועדה להטות את פסק-הדין לטובת מקורביו ובכך להבריח נכסים מנושיו.

נדגיש כי במקרה בו נושה מתבסס על פסק-דין חלוט והנאמן מבקש לבחון את התביעה לגופה, על אף קיומו של פסק-הדין, על הנאמן להודיע זאת לנושה ולאפשר לנושה להביא את מלוא ראיותיו תוך מתן הזדמנות להתמודד עם תגובת החייב ולטעון את טענותיו לביסוס תביעתו.

עמוד 80 בספר:

אומנם, פסיקת בתי-המשפט נוקטת בלשון ריבוי כגון "אחד הטעמים" או "אחד המקרים המובהקים בהם רשאי נאמן לבדוק את תביעת החוב לגופה", ואיננה מונה רשימה סגורה של טעמים אשר בעטים תימסר לבעל התפקיד הסמכות לבחון את תוצאת פסק-הדין ובמידת הצורך לסטות ממנו.

אכן הכלל הוא שעל בעל התפקיד לאמץ קביעות שבפסק-דין ורק במקרים היוצאים מהכלל יכול הוא להשתמש בסמכות "ההצצה" הניתנת לו.

בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, בו להודאת החייב יש משקל משמעותי, אין להודאתו של חייב חדל פרעון בחוב מסויים משקל מכריע בהכרח וזאת בשל החשש כי אדם או תאגיד המצוי במצב של חדלות פרעון יתייחס לחובותיו בשוויון נפש או עלול לנסות ולבצע העדפת נושים, ולהעביר את הכספים שלא יוותרו בידיו ממילא לנושה מועדף.

הארכת מועד לצורך הגשת תביעת חוב איננה נעשית כדבר שבשגרה שכן הנושים זכאים לכך שבתוך פרק זמן סביר ידעו מהי מצבת הנשיה ומהו מצבור הנכסים העומדים לרשותם לחלוקה {רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 98(1), 94 (1998)}.

יחד-עם-זאת, על-מנת להצדיק סטיה מהכלל האמור בנוגע להארכת מועד על המבקש להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד להגשת תביעת החוב שלו.

בחינת טעמים מיוחדים תעשה בכל מקרה על-פי נסיבותיו תוך עריכת איזון ראוי בין זכויות כלל הנושים, זכויות הנושה המבקש אורכה, זכויות החייב והאינטרס הציבורי המוגן במוסד פשיטת הרגל.

כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס - בין משום שנשלחה לו הודעה על-ידי החייב, הנאמן ובין מכל מקור אחר - הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי לכן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

לעומת-זאת, כאשר נושה לא ידע בפועל אודות הליך פשיטת הרגל, ובמיוחד כשמדובר בנושה ששמו צויין בדו"ח שהוגש על מצב העסקים, הרי הנטל שיוטל לסתור את חזקת הידיעה אודות מתן צו הכינוס לא יהיה כבד במיוחד. בנסיבות אלה, ובכפוף לשיקולים הנוגעים לפגיעה משמעותית ביעילות ההליך ובקידומו ובהתחשב במידת האיחור, יהיה ככלל על הנאמן לשקול בחיוב היעתרות לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב {בית-המשפט ביכר את הגישה

עמוד 81 בספר:

המקלה על פני הגישה המחמירה ככל שמדובר בהארכת מועד להגשת תביעות חוב ולהרחבה בעניין הגישות הנ"ל ראה רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבנית עיריית ירושלים ואח' נ' א.ר. מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) ואח', פורסם באתר האינטרנט של בית-המשפט העליון (2012)}.

אין מוענקת אפשרות ערעור או השגה מקבילה, אם ניתנה הארכת מועד, לחייב או לאחד מהנושים האחרים {פש"ר (ב"ש) 8121/08 בהמני (גהדר) יורם נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2008(2) 5788 (2008); פש"ר (ת"א-יפו) 1581/01 רנבי בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-מח 2005(4) 10863 (2005); ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), תק-על 2008(3) 488 (2008)}.

חובת ההנמקה החלה על נאמן המכריע בתביעת חוב, אינה דרישה טכנית גרידא, אלא דרישה מהותית ועקרונית הנובעת ממעמדו המיוחד של הנאמן, וממהות החלטתו, שהינה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית הקובעת תשתית עובדתית {בש"א 23935/06, פש"ר 1700/05 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו}.

על החלטת הנאמן בתביעת החוב להיות מפורטת דיה, במידה וההחלטה מבוססת על הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות ועל תחשיבים. על הנאמן לפרט ולנמק את קביעותיו ותחשיביו.

כך למשל, ב- בש"א (נצ') 103-08 {רושרוש מ.פ. בניין ופיתוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי החלטותיו של הנאמן באותו מקרה היו תמציתיות ביותר ולא כללו למשל פירוט אודות אופן קביעת הנתונים שבבסיס החישוב {למשל מספר ימי החופש המגיעים לכל עובד, מספר ימי הבראה וכדומה}.

אין זה ראוי שבשלב ההכרעה בתביעת החוב יימנע הנאמן מלפרט ולנמק את מסקנותיו, וכי יעשה זאת במסגרת תגובתו לערעור על החלטתו. היעדר הנמקה פוגע ביכולתו של הנושה להבין את ההחלטה וגם באפשרות עריכת ביקורת עליה מצד בית-משפט שלערעור.

אם כן, על הנאמן לנמק את ההחלטה "בזמן אמת", בעת ההכרעה בתביעה, על-מנת שהנושה ילמד את נימוקי הנאמן, יכלכל את צעדיו מראש, וישקול אם מוצדק להגיש ערעור לבית-המשפט, אם לאו.

עמוד 82 בספר:

ושוב נדגיש כי תפקיד הנאמן הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית-המשפט היה דן בתביעה.

חובת ההנמקה, כמה וכמה מטרות לה: אפשרות פיקוח על פסק-הדין על-ידי ערכאת הערעור; חשיפת פסק-הדין לעיני הציבור אך יש גם נימוק נוסף, הרואה את ההנמקה כחלק אינטגרלי מיצירתו ומגיבושו של פסק-הדין {רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 90(2), 1061 (1990)}. לחובת ההנמקה מספר יתרונות:

ראשית, הנמקת ההחלטה מלמדת על הרצינות שבה ניגש הנאמן למלאכת בדיקת הוכחות החוב שהוגשו לו על-ידי הנושים.

שנית, עצם הנמקת ההחלטה תסייע לנאמן במניעת טעויות.

שלישית, תביעת החוב עוסקת, מעצם הגדרתה, בקניינו הנטען של הנושה. זכות הקניין הינה זכות יסוד {סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו}. על שום כך, החלטתו של הנאמן לגוף תביעת החוב, ובמיוחד כאשר הוא מחליט לדחותה או לדחותה בחלקה, יש בה, ללא ספק, משום פגיעה בזכותו הקניינית הנטענת של הנושה. בנסיבות אלה, זכאי הנושה לדעת בפרוטרוט את הנימוקים שהביאו את הנאמן למסקנה הפוגעת בזכותו.

רביעית, ההנמקה תסייע לבית-המשפט, הדן בערעור על ההחלטה, לבחון את נימוקיו של הנאמן ולעמוד על השיקולים שהביאוהו למסקנה שאליה הגיע. אם תינתן החלטה ללא נימוקים, או עם הנמקה חסרה, כיצד ידע הנושה מה היו השיקולים שהביאו את הנאמן לתוצאה שאליה הגיע? וכיצד יוכל הנושה לשקול ולהחליט אם יש מקום לערער על החלטת הנאמן אם לאו?

הנמקה ראויה מחוייבת הן כדי ליתן לנושה תחושה כי עניינו נדון בכובד ראש וברצינות, ולא אגב חפזון ושרירות, והן בכדי שלנושה תהא תשתית להבין את ההחלטה ולגבש עמדתו ביחס לסיכוייו בערעור, ככל שיבחר להגישו.

כאשר הנאמן לא פירט ולא נימק את עמדתו ביחס לטענות המערער כבר בשלב ההכרעה בתביעת החוב; כאשר הנאמן פגע בזכותו של המערער לשטוח בפני הנאמן את טענותיו - יהיה זה נכון לקבוע כי החלטת הנאמן לוקה בחסר.

עמוד 83 בספר:

זאת ועוד. זכות הטיעון הנה בעלת חשיבות מכרעת כשמדובר בהפעלת סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית, אשר בכוחה לקבוע בדבר האינטרסים והזכויות של הפרט.

כלל יסוד ואבן פינה בכל הליך שיפוטי הוא כי לצדדים תהא הזדמנות ראויה להשמעת דבריהם ולהגשת ראיותיהם לפני הגורם המחליט, בטרם ייתן הכרעה בעניינם.

בדומה, נובעת ממעמדו המעין שיפוטי של בעל תפקיד, בתפקידו כמכריע בתביעות חוב, מחוייבותו לשורה של דרישות עקרוניות, ובהן חובת השמיעה. דרישה זו מחייבת את בעל התפקיד ליתן לצדדים הזדמנות הוגנת להציג בפניו את עמדתם וליתן להם את יומם לפניו.

שומה על נאמן, המשמש כזרועו הארוכה של בית-המשפט, לדון בעניין שבפניו ללא משוא פנים, תוך בחינת הגרסאות העובדתיות שהעלו הצדדים בהגינות, בסבירות, על בסיס שיקולים ענייניים, ותוך מתן זכות טיעון מלאה לצדדים, שלאחריה ייתן את הכרעתו המפורטת והמנומקת.

במסגרת הדיון בתביעת החוב, אל לו לנאמן להרשות כי תכונן בליבם של הצדדים תחושה של "משחק מכור מראש", אלא שעליו לדאוג לכך שתשכון בליבם תחושה של שקילה עניינית והוגנת של טענותיהם.

אומנם, המלאכה אינה קלה, ואולי אף קשה ביותר, אך זוהי מהות המלאכה אשר נובעת מחובותיו של מי שנטל על עצמו תפקיד זה.

היעדר הזדמנות נאותה לנושה לטעון טענות בפני הנאמן, כפי שמחייבים כללי הצדק הטבעי, ומקום שהדבר מתבקש מן הדיון בתביעת החוב, עלול לעלות עד כדי פגם בהחלטת הנאמן המצדיק את התערבות בית-המשפט, באופן שההחלטה תוחזר לדיון בפני הנאמן.

תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי נושה רשאי לערער לבית-המשפט על החלטת הנאמן בעניין תביעת החוב שהגיש. הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצאה לנושה החלטת הנאמן {ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), תק-על 2008(3), 488 (2008)}.

תקנה 96(ב) לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי הנאמן יגיש את תגובתו לערעור שהוגש תוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו עותק מכתב הערעור. לתגובת הנאמן לערעור, יש לצרף את נימוקי החלטתו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הגשת תביעת חוב