המדריך לחייב ולנושה בהליך פשיטת הרגל
הפרקים שבספר:
- מי הגורמים המוסמכים לפתוח בהליך פשיטת רגל?
- מהם המקרים בהם ישתמש רשם ההוצאה לפועל בסמכותו וימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל?
- מהן המטרות של הליך פשיטת הרגל?
- מיהו חייב?
- התראת פשיטת רגל
- מהו "מעשה פשיטת רגל"?
- סמכות למתן צו כינוס
- עילות לבקשת נושה
- בקשת נושה מובטח
- בקשת חייב
- כיצד על החייב לנהוג בבואו להגיש בקשה להכריזו כפושט רגל ובו בעת מצוי הוא בהסדר תשלומים?
- צו כינוס נכסים לבקשת חייב ובחינת תום-ליבו של החייב
- חקירה על-ידי כונס הנכסים הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים
- חוות-דעת כונס הנכסים הרשמי
- פשרה או הסדר לפני צו כינוס
- פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
- מנהל מיוחד
- פרסום צו כינוס ואסיפת נושים
- לאחר מתן צו הכינוס על החייב להגיש דו"ח
- אסיפת נושים אחרי צו הכינוס
- פשרה או הסדר אחרי צו הכינוס
- החלטת בית-המשפט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- אין חזרה מבקשת פשיטת רגל שהוגשה אלא ברשות בית-המשפט
- צו הכרזה על פשיטת רגל
- הגבלות על פושט רגל וניהול חשבון בנק על שמו של החייב
- הנאמן בהליך פשיטת הרגל
- הגשת תביעת חוב
- שכר עבודה
- התשלום העיתי ומטרותיו
- אימתי ניתן יהיה בהליך פשיטת רגל לממש קופת גמל לקיצבה?
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת הרגל
- מהו ההבדל בין "ביטול הענקות" לבין "ביטול העדפות" שבפקודת פשיטת הרגל?
- "עיון חוזר" - אימתי?
- מהם השיקולים שיש לשקול בבואו של בית-המשפט לדון בבקשה למתן צו הפטר?
מהו ההבדל בין "ביטול הענקות" לבין "ביטול העדפות" שבפקודת פשיטת הרגל?
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל העוסק בביטול הענקות דן בהעברת נכס לאו דווקא במטרה להעדיף נושה ואך לא בהכרח להבריחו מפני נושים בעוד שסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל דן בהעברת נכס לנושה במטרה להעדיפו על פני נושים אחרים.מטרתו של סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל היא לבטל בתנאים מסויימים הענקות נכסים אשר נעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני פשיטת רגל, אשר תוצאתן היא הקטנת מסת הנכסים שלו.
הרעיון בתמצית הוא כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל, פוגעת הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה.
כלומר, בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהיה נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים.
ההענקה בה דן סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק, במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים או כוונה להבריח נכסים מפני הנושים או פגיעה אחרת בעקרון מוסרי.
גם קיומם של טעמים אובייקטיבים להעברת נכס שאינם קשורים בנושים, עשוי להכשיר את הקרקע לביטול הענקות.
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל נועד גם ובעיקר לטפל בבעיה של הברחת נכסים. מנוסח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל ומהגיונו ברור כי אין הוא מתייחס רק לעיסקאות שאינן אלא למראית עין, אלא נועד לטפל גם בעיסקאות אמיתיות בהן הועבר הנכס באמת ובתמים ויצא ממסת נכסי החייב.
עמוד 98 בספר:
כאמור, סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אינו מותנה בכוונה סובייקטיבית של החייב להבריח את נכסיו ולמנוע אותם מנושיו.
סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי ההענקה תהיה בטלה כלפי הנאמן בשני מצבים: אם המעניק נעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה {"התקופה הקצרה"} והשני, אם המעניק נעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה {"התקופה הארוכה"}, אלא אם במצב האחרון הוכיח התובע מכוח הענקה שני תנאים: כי בזמן ההענקה היה המעניק בר פרעון של כל חובותיו גם בלא להיזקק בנכס הכלול בהענקה, וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה {ראה גם פש"ר 2686-07 עו"ד אינסל נ' רבקה ברנוביץ (אשת החייב) ואח', טרם פורסם (26.11.12)}.
כדי לבחון את תחולת הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל יש לקבוע בשלב הראשון את מועד תחילתה של פשיטת הרגל, מה היא ההענקה שביטולה מתבקש ומועד ביצועה. לאחר מכן, האם הוכחו התנאים שיש בהם כדי למנוע את ביטול ההענקה.
לעומת זאת, סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, הדן בביטול העדפות, שונה מביטול הענקות בכך שעניינו עוסק במצב בו חייב שאינו יכול לפרוע את חובו, עושה עיסקה ברכושו זמן מוגדר לפני הכרזתו כפושט רגל במגמה לתת עדיפות לנושה פלוני על פני נושים אחרים.
לא די בקיום העדפה במישור האובייקטיבי. צריך שההעברה תלווה בכוונה להעדיף נושה מסויים. אם הוכחה טענה כזו רואים את מעשה ההעברה כמעשה מרמה.
נדגיש כי המושג מרמה פורש בהקשר זה בהרחבה באופן שדי בקיום העדפה גם בלא מרמה כהגדרתה המקובלת כדי שתהא ניתנת לפסילה על-פי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל.
יחד-עם-זאת, להוכחת כוונת העדפה נדרשת רמת הוכחה גבוהה וזו צריכה להיות המטרה הדומיננטית של החייב בביצוע ההעברה.