רשות האכיפה במדינת ישראל - הליכי הוצאה לפועל - המדריך המקיף
הפרקים שבספר:
- תפקידו של רשם ההוצאה לפועל
- הגדרות (סעיף 1 לחוק)
- בקשת ביצוע (סעיף 6 לחוק)
- המצאת אזהרה ופסק-דין (סעיף 7 לחוק)
- בקשת חייב לצו תשלומים (סעיף 7א לחוק)
- מסירת מידע, פטור מאחריות במסירת מידע ומידע על כניסת חייב לארץ (סעיפים 7ב, 7ב1 ו- 7ב2 לחוק)
- חזקה בדבר יכולת החייב (סעיף 7ג לחוק)
- נקיטת הליכים, הפסקתם וביטולם לפי בקשת הזוכה (סעיף 8 לחוק)
- אגרות והוצאות (סעיף 9 לחוק)
- שכר עורך-דין (סעיף 10 לחוק)
- העברת הביצוע של פסק-דין או של הליך (סעיף 11 לחוק)
- פסק-דין הטעון הבהרה (סעיף 12 לחוק)
- בקשה לבית-המשפט בעניין פסק-דין למזונות (סעיף 12א לחוק)
- מעצר למניעת הפרעה בביצוע (סעיף 13 לחוק)
- עיכוב יציאה מן הארץ (סעיף 14 לחוק)
- חיפושים (סעיף 15 לחוק)
- השהיית הליך ואי-נקיטתו (סעיף 16 לחוק)
- עיכוב ביצועו של פסק-דין (סעיף 17 לחוק)
- פסק-דין שבוטל או שונה (סעיף 18 לחוק)
- טענת "פרעתי" (סעיף 19 לחוק)
- עדכון על קבלת תקבולים (סעיף 19א לחוק)
- הסדר עם החייב (סעיף 19ב לחוק)
- גביית יתר (סעיף 20 לחוק)
- הוצאה לפועל במסלול המקוצר (סעיפים 20א עד 20י לחוק)
- הוצאה לפועל במסלול מזונות - הוראת שעה (סעיפים 20יא עד 20כג לחוק)
- עיקול מיטלטלין (סעיף 21 לחוק)
- עיקול רכב (סעיף 21א לחוק)
- מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול (סעיף 22 לחוק)
- הוצאת מעוקלים (סעיף 23 לחוק)
- העמדת נאמן ואחריותו של נאמן (סעיפים 24 ו- 25 לחוק)
- זכות שימוש במיטלטלין (סעיף 26 לחוק)
- מכירת מעוקלים (סעיף 27 לחוק)
- ביטול עסקאות (סעיף 30 לחוק)
- ביטול עיקול לאחר תשלום חוב (סעיף 32 לחוק)
- עיקול מקרקעין (סעיף 33 לחוק)
- הטלת עיקול ותוצאותיו (סעיף 34 לחוק)
- עיקול זמני (סעיף 35 לחוק)
- מכירת מקרקעין שעוקלו (סעיף 36 לחוק)
- רישום זכות במקרקעין שעוקלו (סעיף 37 לחוק)
- הגנת דירת המגורים, הגנת חייב חקלאי (סעיפים 38 ו- 39 לחוק)
- תחולה (סעיף 39א לחוק)
- זכותו של צד שלישי (סעיף 40 לחוק)
- ביטול העיקול בשל העדר פעולה (סעיף 41 לחוק)
- ביטול העיקול לאחר תשלום החוב (סעיף 42 לחוק)
- הטלת עיקול בידי צד שלישי (סעיף 43 לחוק)
- עיקול כלל נכסי החייב (סעיף 44 לחוק)
- עיקול נכס מסויים (סעיף 45 לחוק)
- הודעת עיקול לצד שלישי שהוא תאגיד בנקאי (סעיף 45א לחוק)
- הודעת עיקול לצד שלישי שהוא חברה מנהלת (סעיף 45ב לחוק)
- עיקול מתחדש בתיק מזונות (סעיף 45ג לחוק)
- דינו של צד שלישי שלא הגיש הודעה (סעיף 46 לחוק)
- מסירת נכסים מעוקלים (סעיף 47 לחוק)
- חיוב של צד שלישי (סעיף 48 לחוק)
- תחולת הוראות (סעיף 49 לחוק)
- תשלום לצד שלישי (סעיף 49א לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי (סעיף 50 לחוק)
- דין פירעון חוב (סעיף 51 לחוק)
- ביטול צו עיקול בידי צד שלישי (סעיף 52 לחוק)
- כינוס נכסים - כללי
- מינוי כונס נכסים (סעיף 53 לחוק)
- סמכויותיו וחובותיו של כונס הנכסים (סעיף 54 לחוק)
- שמירת הוראות (סעיף 55 לחוק)
- אחריותו של החייב כלפי כונס הנכסים (סעיף 56 לחוק)
- זכויות צד שלישי (סעיף 57 לחוק)
- אחריותו של כונס נכסים (סעיף 58 לחוק)
- שכרו של כונס נכסים (סעיף 59 לחוק)
- סיום תפקידו של כונס נכסים (סעיף 60 לחוק)
- מסירת נכס (סעיף 61 לחוק)
- מסירת קטין (סעיף 62 לחוק)
- עשיית מעשה (סעיף 63 לחוק)
- פינוי מקרקעין (סעיף 64 לחוק)
- טענות צד שלישי (סעיף 65 לחוק)
- חייב שחזר לאחר הפינוי (סעיף 66 לחוק)
- הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו - מבוא
- הטלת הגבלות על חייב (סעיף 66א לחוק)
- סייג להגבלה על כרטיס חיוב (סעיף 66א1 לחוק)
- תנאים להטלת הגבלות (סעיף 66ב לחוק)
- התראה בדבר הגבלה (סעיף 66ג לחוק)
- ביטול הגבלה (סעיף 66ד לחוק)
- מרשם חייבים בעלי יכולת המשתמטים מתשלום חובותיהם - מבוא
- רישום חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חוב במרשם החייבים המשתמטים (סעיף 66ה לחוק)
- ניהול מרשם החייבים המשתמטים (סעיף 66ו לחוק)
- מחיקת חייב ממרשם החייבים המשתמטים ורישום חוזר (סעיף 66ז לחוק)
- חובת דיווח לכנסת - הוראת שעה (סעיף 66ח לחוק)
- חקירת-יכולת ותשלום בשיעורים - מבוא
- האם כאשר החייב עומד בהסדרים שונים שנחתמו עימו, יכול הזוכה לדרוש חקירת-יכולת?
- על מי מוטל נטל ההוכחה להוכיח את מידת יכולתו של החייב לפרוע את החוב הפסוק?
- האם רשם ההוצאה לפועל מוסמך ליתן צו תשלומים נגד חייב, בלא שהחייב הוזמן לחקירת-יכולת ועל סמך תצהיר הזוכה?
- אימתי יש להגיש בקשה לצו תשלומים?
- מהם המסמכים שעל החייב לצרף לבקשתו לצו תשלומים?
- כיצד על החייב לנהוג מרגע שהגיש את בקשתו לצו תשלומים ועד להכרעת רשם ההוצאה לפועל בבקשתו לצו תשלומים?
- האם ניתן להיחקר בהליך של חקירת-יכולת באמצעות שיחת ועידה בווידאו?
- מיהו הגורם היוזם את חקירת-יכולת החייב?
- מהו המועד שבו צריך החייב להתייצב לחקירת-יכולת?
- האם חקירת-היכולת יכולה להיות בפומבי או יכולה להיות בדלתיים סגורות?
- האם החייב יכול להיחקר בחקירת-יכולת בכל לשכת הוצאה לפועל הנוחה לו?
- אימתי החייב יכול שלא להתייצב לחקירת-יכולת?
- דרך ניהולה של חקירת-היכולת
- האם בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקיים חקירת-יכולת לחייב שלא בנוכחות הזוכה?
- השיקולים בקביעת שיעורו של צו התשלומים ומידת התערבותה של ערכאת הערעור
- האם תשלומים חודשיים בגין חוב בהוצאה לפועל מעכבים נקיטת הליכים אחרים לשם גביית חוב הזוכה?
- מה דינם של תשלומי מזונות?
- חייב מוגבל באמצעים - כללי
- הכרזת חייב כמוגבל באמצעים - חובה היא או רשות?
- מהן המטרות של רשימת ההגבלות החלות על חייב המוגבל באמצעים?
- מהו מרשם חייבים מוגבלים באמצעים על-פי סעיף 69ה לחוק ההוצאה לפועל?
- האם מוסמך רשם הוצאה לפועל אשר הכריז על חייב כמוגבל באמצעים ונתן צו איחוד, לבטל את צו האיחוד תוך השארת ההכרזה על החייב כמוגבל באמצעים על כנה?
- שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל
- כיצד מתבצעת הסרת המגבלות מחייב מוגבל באמצעים?
- תוקף ההגבלות על חייב שאינו מוגבל באמצעים?
- אימתי תבוטל הכרזתו של חייב כחייב מוגבל באמצעים?
- מה הדין כאשר דרכו של החייב נחסמה להליך פשיטת רגל?
- יכולת תשלום נמוכה
- הזמנה לבירור (סעיף 69יא לחוק)
- צו הבאה (סעיף 69יב לחוק)
- מעמד הבירור או ההבאה (סעיף 69יג לחוק)
- מאסר חייב בעל יכולת בשל אי-תשלום חוב מזונות שגובה המוסד לביטוח לאומי (סעיף 70 לחוק)
- סייג למתן צו הבאה או צו מאסר (סעיף 71 לחוק)
- שחרור החייב מהבאה וממאסר (סעיף 72 לחוק)
- תקופות מצטברות של מאסר (סעיף 72א לחוק)
- אין לאסור שנית בעד אותו חוב (סעיף 73 לחוק)
- חסינות (סעיף 73א לחוק)
- מאסר בשל חוב בעד מזונות (סעיף 74 לחוק)
- ביצוע בידי משטרת ישראל (סעיף 74טז לחוק)
- סייג לביצוע צו הבאה או צו מאסר (סעיף 74יז לחוק)
- סמכויות שוטר בביצוע צו הבאה או צו מאסר (סעיף 74יח לחוק)
- יחידה מיוחדת (סעיף 74יט לחוק)
- אגרה מיוחדת (סעיף 74כ לחוק)
- קרן מיוחדת (סעיף 74כא לחוק)
- איחוד תיקים - מבוא
- הגדרות (סעיף 74א לחוק)
- בקשת איחוד (סעיף 74ב לחוק)
- המשך הליכים שננקטו (סעיף 74ג לחוק)
- עיכוב יציאה מן הארץ (סעיף 74ד לחוק)
- עיקול (סעיף 74ה לחוק)
- תנאים לדיון בבקשת איחוד (סעיף 74ו לחוק)
- חובת גילוי (סעיף 74ז לחוק)
- החלטה לעניין האיחוד (סעיף 74ח לחוק)
- מבחן יכולת הפירעון (סעיף 74ט לחוק)
- דחיית בקשה (סעיף 74י לחוק)
- צו איחוד (סעיף 74יא לחוק)
- תיק נוסף (סעיף 74יב לחוק)
- הבטחת מימוש הליך האיחוד (סעיף 74יג לחוק)
- מינוי ממונה (סעיף 74יד לחוק)
- ביטול צו (סעיף 74טו לחוק)
- זקיפת הכנסות הביצוע (סעיף 75 לחוק)
- ריבוי הליכים ופסקי-דין ועודף שבידי רשם ההוצאה לפועל (סעיפים 76 ו- 77 לחוק)
- יידוע בדבר פניה להליכי פשיטת רגל (סעיף 77א לחוק)
- מות החייב (סעיף 78 לחוק)
- ביצוע הליכים וצווים (סעיף 79 לחוק)
- מסמך מיכון - ראיה לכאורה (סעיף 79א לחוק)
- ערר וערעור (סעיף 80 לחוק)
- חיוב שדינו כפסק-דין (סעיף 81 לחוק)
- הוצאה לפועל של שטרות (סעיף 81א לחוק)
- ביצוע תביעה על סכום קצוב (סעיף 81א1 לחוק)
- הוראות לעניין שכר-טרחה בתביעה על סכום קצוב ובתובענה לתשלום שטר (סעיף 81א2 לחוק)
- הפרשי הצמדה וריבית בהוצאה לפועל על שטר ועל תביעה על סכום קצוב (סעיף 81א3 לחוק)
- שמירת דינים וזכויות (סעיף 81ב לחוק)
- מימוש משכנתא (סעיף 81ב1 לחוק)
- חובת סודיות (סעיף 81ב2 לחוק)
- עונשין (סעיף 81ג לחוק)
- סמכות רשם ההוצאה לפועל להטיל הוצאות (סעיף 81ד לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 82 לחוק)
- ביצוע ערובה (סעיף 83 לחוק)
- ביצוע לפי בקשת חייב (סעיף 84 לחוק)
- תיקון טעות (תקנה 126א לתקנות)
- הארכת מועדים ופגרה
חיוב של צד שלישי (סעיף 48 לחוק)
1. כלליסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:
"48. חיוב של צד שלישי (תיקון התשס"ט)
(א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון.
(ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק-דין.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על-פי כל דין."
סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל עוסק בחיובו של צד שלישי בחוב הפסוק במצב דברים בו צד שלישי ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל או לחלופין הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו כי חל עליו צו עיקו.
החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל היא כדין פסק-דין וכן תחולת הוראת סעיף זה אינה גורעת מאחריותו של צד שלישי לפי כל דין אחר.
סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי צד שלישי שהוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין, בידעו שיש עליו צו עיקול, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק, ובלבד שהחיוב לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון {ראה גם ע"א (חי') 16956-12-14 דיפו גלוב בע"מ נ' אורתם - סהר הנדסה בע"מ, תק-מח 2015(2), 9165 (2015)}.
כאשר דנים בתיק הוצאה לפועל בין זוכה לחייב, ההנחה היא שהחייב חייב את מלוא סכום החוב, על-פי תיק ההוצאה לפועל שכן התיק נפתח על-פי פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המוסמך.
אין הדבר כך כאשר מדובר ביחסים בין זוכה בתיק הוצאה לפועל לבין צד ג', שאצלו הוטל עיקול על חובות או נכסים שהוא מחזיק, המגיעים לחייב.
צד ג' איננו החייב בתיק ההוצאה לפועל, ולא ניתן נגדו כל פסק-דין, ואין לצאת מתוך הנחה שרק משום שהזוכה ביקש וקיבל צו עיקול, חייב צד ג' בסכום החוב.
לפיכך, לפני שמחייבים צד ג' בתשלום חוב שהחייב חייב לזוכה, יש לבדוק היטב אם אומנם מוצדק לחייב את צד ג' בתשלום זה.
דהיינו, ניתן יהיה לחייב צד שלישי בתשלום החוב או בתשלום שוויו של הנכס המעוקל, רק במקרה שהנכס נמצא בידיו של הצד השלישי בפועל ממש, ואין הוא מוסר אותו {ראה גם רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא ואח', תק-על 98(1), 668 (1998); רע"א 5222/93 גוש 1992 בניין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ, תק-על 94(2), 458 (1994)}.
סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי החיוב המותנה הכלול בו, קם כאשר הצד השלישי "לא עשה כאמור בסעיף 47" לחוק ההוצאה לפועל וסעיף 47 הנ"ל קובע, כאמור, כי הצד השלישי חייב למסור לידי המוציא לפועל "את הנכסים המעוקלים" או לשלם את "החובות"; ופשיטא הוא שמי שמבקש סעד בגדר סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל שומה עליו להוכיח תחילה כי קיימים "נכסים מעוקלים" או כי קיימים "חובות".
כלומר, אין כל הוראה בחוק ההוצאה לפועל הקובעת כי עצם העובדה שהצד השלישי לא הגיב על צו העיקול שהומצא לו, יש בה כדי לחייב אותו בתשלום החוב הפסוק.
הפרשנות האמורה של סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל תואמת, בשינויים המחוייבים, גם את ההסדר הדיוני הקיים לגבי עיקולים זמניים ופרשנות הקובעת שעצם אי-מתן תשובה על-ידי הצד השלישי לצו העיקול שהומצא לו, אינה מטילה עליו חבות, תואמת את הוראת תקנה 369(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שעל פיה אי-מתן תגובה על-ידי ה"מחזיק", שהומצא לו עותק צו העיקול, עדיין אין בה כדי לחייב את המחזיק בתשלום כלשהו, כל עוד לא נקט התובע בהליכים המתאימים המנויים בתקנות {ראה גם ע"א (ב"ש) 1325/98 מנורה חברה לביטוח נ' קוטב חברה לסחר ושירותים, תק-מח 00(2), 242 (2000)}.
הסנקציה החמורה ביותר, שניתן להפעיל כנגד צד שלישי, היא לחייבו בתשלום החוב הפסוק לזוכה בתיק ההוצאה לפועל. סנקציה זו ניתנת להפעלה, רק במקרה שהצד השלישי החזיק בנכסים או היה חייב כספים לחייב במועד קבלת צו העיקול והפר את צו העיקול בכך שלא העביר את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל אלא העבירם לחייב או הוציאם מידו {ראה גם רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא אגודה שיתופית ואח', פ"ד נב(1), 644, 648 (1998); ע"א 1106/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' משעלי דבורה בנק דיסקונט, פדאור 2003(6), 820 (2003)}.
ב- רע"צ (עפו') 15852-02-14 {אפטר ייזום ובניה בע"מ נ' קאסם מריח, תק-של 2014(3), 75549 (2014)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לטענת המבקשת, אפטר ייזום ובניה בע"מ, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור לוקה בפגמים הואיל והיא חוייבה בחוב שאין לה כל קשר אליו.
במסגרת הליכי הוצאה לפועל במקרה דנן, המשיבה 2, היא הזוכה ואילו המבקשת בבקשה דנן היא צד ג' להליכי ההוצאה לפועל.
לטענת המבקשת, נשלח לה זימון לחקירת צד ג', אך הזימון לא נמסר לידיה מהסיבה כי המען היה שגוי והמשיבה לא דאגה לעדכן בעובדה זו את רשמת ההוצאה לפועל.
מכאן שהוגשה על-ידי המשיבה בקשה לחיוב המבקשת בחוב הפסוק וזאת למרות שלא התקיימה חקירה בפני רשמת ההוצאה לפועל.
רשמת ההוצאה לפועל הורתה למשיבה להמציא העתק הבקשה על נספחיה לידי המבקשת במסירה אישית. המבקשת לא קיבלה את הבקשה והודיעה על-כך לרשמת ההוצאה לפועל.
המבקשת טענה בין היתר כי המשיבה מנהלת הליכים בלשכת ההוצאה לפועל בחוסר תום-לב ונמנעת מלהמציא לה החלטות ובקשות.
זאת ועוד, לטענת המבקשת, ההליכים בלשכות ההוצאה לפועל כנגד החייבת העיקרית היו מעוכבים וזאת לאור החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין ומשכך לא היה כל מקום כי הרשמת תיעתר לבקשה ותורה על חיוב המבקשת בחוב.
לטענתה, הרשמת חרגה מסמכותה עת בחרה לדון בבקשה לחיוב צד ג', המבקשת, למרות שבית-המשפט המחוזי הותיר להמשיך בחקירת צד ג' ותו לא.
המבקשת טענה כי לא היה בידיה כל דבר השייך למשיבה בתיק ההוצאה לפועל והניתן לעיקול, שכן ההמחאות שהיו בידיה הוסבו ונמסרו לצד ד' טרם התקבל אצל המבקשת צו העיקול ומשכך לא היה מקום לחייבה בחוב הפסוק.
בית-המשפט דחה את בקשת רשות הערעור במלואה.
לעניין החלטת רשמת ההוצאה לפועל לעיל נקבע כי, החלטה על בקשה מעין זו הינה החלטה אשר ניתנת במסגרת הסמכויות השיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל ולפיכך הליך הערעור עליה הוא ערעור בזכות וזאת בתוך 20 ימים ממועד קבלת ההחלטה. ולא כפי שהמבקשת פעלה להגשת בקשת רשות לערעור.
בית-המשפט לא מצא פגם בהחלטת הרשמת ובוודאי לא כזה המצדיק את שינוייה. עלה כי מלוא הטענות שהועלו במסגרת הבקשה דנן נדונו באופן יסודי על-ידי הרשמת והוכרעו אחת לאחת.
בהתייחס לטענה כאילו ההמחאות שהיו בידי המבקשת נמסרו לצד ד' לפני שהתקבל אצלה צו העיקול, הרי שאף בעניין זה לא מצא בית-המשפט לשנות מהחלטת הרשמת.
נקבע כי, על-פי הוראת סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לחייב צד שלישי בחוב פסוק, כאשר סמכות זו ניתנת להפעלה כאשר: צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא פעל בהתאם להוראת סעיף 47 לחוק הנ"ל או צד שלישי אשר ללא הצדק סביר הוציא מידו נכס שלא כדין ביודעו שיש עליו עיקול בידי צד שלישי או צד שלישי אשר ללא הצדק סביר שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו עיקול בידי צד שלישי.
בהתקיים אחד המקרים הנ"ל, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק, במידה ולא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון.
עיקר טענת המבקשת בעצם החיוב בחוב הפסוק של צד ג' הינה כי הרשמת לא אפשרה לה להביא ראיות על-מנת להוכיח טענתה זו, ואולם נקבע כי אין מקום לקבל טרוניה זו של המבקשת זאת מאחר והמועד להבאת הראיות חלף, מה גם שבמהלך בירור הבקשה לחיוב המבקשת בחוב הפסוק לא נשמעה הטענה האמורה כפי שציינה הרשמת בהחלטתה.
בהתייחס לחלופות במסגרתן רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייב צד ג' בחוב הפסוק הרי שמעיון בהמחאות, שהוסבו לצד ד', בית-המשפט קבע כי עולה שחלקן נועדו לפירעון לאחר מועד מסירת צו העיקול וכן אין בהן כל ראיה אודות מועד הסבתם. כך שאין כל הוכחה מספקת בדבר נכונות טענת המבקשת כאילו ההמחאות נמסרו לפני קבלת צו העיקול.
2. מה מהותה של טענת "הצדק סביר" ומתי ניתן לא לפעול על-פי צו עיקול?
העיקרון הבסיסי העומד ביסוד טענת "הצדק סביר" הינו כי אמנם, נטל השכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הוא על המבקש שעותר לפי סעיף זה לרשם ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל.
אולם לאחר שהובאו הראיות הללו - מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל.
חובת שכנוע זו מעוגנת בעיקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת.
כאשר הצד השלישי מתחבט בשאלה הקשורה ב"התנגשות זכויות", הצד יכול לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית-המשפט ואזי בכל מקרה היה "יוצא מן התמונה" ופורק מעליו כל סיכון.
אולם כאשר מכל האפשרויות צד בוחר דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם, הרי במצב דברים זה אין לראות "הצדק סביר" כלשהו להתנהגותו.
בפסיקה נדונו מספר מקרים בעייתיים מבחינת הצד השלישי אשר לא תמיד שחררו את הצד השלישי מחיובו בתשלום. למשל, כאשר הצד השלישי טוען לאי-ידיעה, חרף הוכחה שקיבל את הצו {ראה גם ע"א (ב"ש) 2058/96 גיאת שושנה נ' טי.בי.טי בניה, תק-מח 96(3), 598 (1996); ע"א 568/85 בנק הפועלים (שווצריה) נ' חברה לנאמנות בע"מ, פ"ד מב(4), 507 (1989); פרופ' לרנר דיני חיובים (בעריכת פרופ' פרידמן), 142; ע"א 599/89 בנק המזרחי בע"מ נ' חגי פאר, פ"ד מה(4), 870 (1991)}.
אומנם נטל השכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הוא על המבקש {המשיב בענייננו} שעותר לפי סעיף זה לרשם ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי {הוא המערער בענייננו} בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל.
אולם לאחר שהובאו הראיות הללו {והן בגדר עובדות מוסכמות בענייננו} מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל.
חובת שכנוע זו מעוגנת בעיקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת.
ה"מחסום המשפטי" ננעל, איפוא, על כספי השטר הנדון מרגע שהגיע צו העיקול אל משרדי המערער, שהרי אין ספק כי העברת הכספים לידי החייבים עצמם היא היא הפעולה שצו העיקול בא למנוע, ומכאן ש"אינה מתיישבת עם מהותו של סעד העיקול ותסכל את מטרתו".
לכאורה עמד לפנינו מקרה של התנגשות בין שני אינטרסים שכל אחד מהם מעוגן במערכת דינים שונה: מצד אחד החיוב לפרוע שטר, המעוגן בדיני השטרות, ומצד אחר החובה לציית לצו עיקול, המעוגנת בדיני ההוצאה לפועל.
למעשה - מנטרל הדין את ההתנגשות האמורה על-ידי שהוא "ממזג" למעשה את שני החיובים אל תוך החיוב האחד - הוא החיוב לפעול על-פי צו העיקול. בעשותו כן, מילא, כמוסבר לעיל, הצד השלישי ("המחזיק") גם את חיובו למלא אחר חובת פירעון השטר.
במידה שמשתמעת מכך "העדפת" העיקול על פני השטר, הרי היא מוצדקת מטעמים של מדיניות ציבורית ושיפוטית. מטרת העיקול, הרי היא להבטיח פירעון החוב לידי הזוכה - המעקל, והחשש מפני סיכול מטרה זו הוא שמנחה את בתי-המשפט בבואם לפרש צווי עיקול ולקבוע את פעולתם.
צד יכול היה לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית-המשפט ואזי בכל מקרה היה "יוצא מן התמונה" ופורק מעליו כל סיכון. כפי שהראינו לעיל יכול היה בפשטות למלא אחר צו העיקול, מבלי להיות חשוף עוד לתביעה על-פי השטר. מכל האפשרויות כאשר צד בוחר דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם. נראה כי במצב דברים זה אין לראות "הצדק סביר" כלשהו להתנהגותו {ראה ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2), 869 (1989)}.
משאישר הצד השלישי את קבלתה של הודעת העיקול כאשר זו נמסרה לו {ולא יכול להיות ספק כי חייב היה לאשר קבלתה כאשר נמסרה לו כדין}, חייב היה גם לנקוט בצעדים המתחייבים מקבלת צו העיקול ולוודא שבפנקסים או בתיקים המנוהלים על ידיו ייעשה רישום מתאים או יתוייק מסמך מתאים או תיעשה פעולה אחרת מתאימה שיש בה כדי להבטיח את זכויותיו של הזוכה אשר דאג למסירתה לתעודתה של הודעת העיקול שניתנה כדין על-ידי רשם ההוצאה לפועל.
יודגש, כי אין בסעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל כדי לפטור את הצד השלישי מן האחריות הנובעת ממסירתו לידיו של צו העיקול כאמור בדיני ההוצאה לפועל.
אחריותו של הצד השלישי נובעת ממסירתו לידיו של צו העיקול או בנוסח מלא יותר, מעצם מתן צו העיקול ומסירתו לידי הצד השלישי. אי-הזמנתו של הצד השלישי לחקירה אין בה כדי לגרוע מן החיוב הנובע מהוראותיהם של דיני ההוצאה לפועל.
האזרח אינו יוכל להתמודד עם הדרישה לפיה עליו להכיר את המבנה הפנימי ואת חלוקת תחומי האחריות בתוך משרדי עמידר. מבחינתו די בכך שמסר את ההודעה תמורת אישור חתום בכתובת הרשמית הנכונה של החברה. לא ייתכן שהבירוקרטיה כה תשתלט עלינו עד שנטיל על האזרח חיובים שאין הוא יכול לעמוד בהם הלכה למעשה.
הרשות הציבורית אינה יכולה לשאת באחריות הפחותה מזו בה היה נושא כל צד שלישי פרטי אשר היה מקבל הודעה על צו עיקול ואשר היה נושא באחריות שתחומיה ופעולותיה מותווים בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, לו היה מוציא את הנכס מידיו ומעביר אותו לאחר בניגוד להוראותיו של צו העיקול.
ב- ע"א 4/84 {מאיר שטאל נ' עמידר בע"מ ואח', פ"ד מג(1), 265 (1986)} נקבע כי אין הצדקה לכך שהמשיבים יהיו פטורים מאחריות שבשל היעדרם של סדרים או נהלים פנימיים ראויים במשרדיהם של המשיבים, או בשל כך שהמשיבים לא ידעו להבטיח כי צו של רשות שיפוטית אשר נמסר לידיהם ואשר קבלתו אושרה על ידיהם, אכן יטופל בצורה הנאותה.
רשויות אלה צריכות לשאת באחריות אשר סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל טבע אותה, כדי להבטיח שהזוכה לא יצא נפגע על-ידי אי-קיומו של צו העיקול {ראה גם ע"א 1796/90 יהושע פירר ואח' נ' מדינת ישראל (משרד הביטחון), פ"ד מו(3), 866 (1992)}.
ב- ע"א (יר') 6006/05 {הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' דוד חסון ואח', תק-מח 05(2), 2690 (2005)} קבע בית-המשפט כי עצם הימצאותם של כספים בחשבונו של החייב, אשר לגביו ניתן צו עיקול, מספיק כדי להראות לכאורה כי הכספים נכללים בעיקול ואינם מוחרגים ממנו, ואם חפץ הצד השלישי לחלוק על מסקנה לכאורית זו ולהראות כי מתקיים לגבי הכספים החריג, עליו להגיש ראיות לסתור.
בית-המשפט הדגיש במקרה דנן כי המינימום הנדרש מהמערער בהקשר זה הוא לפרט בתצהיר מדוע פעל כפי שפעל. בהיעדר תצהיר נותרו כל טענותיו של המערער בבחינת טענות בעלמא וממילא שלא הוכח קיומו של "הצדק סביר".
ב- הוצל"פ (ת"א) 1-71720-13-2 {הזוכה נ' החייב, תק-הצ 2015(1), 105 (2015)} הבקשה העיקרית היתה לחיוב צד ג', רשות המיסים - אגף מיסוי מקרקעין, בתשלום סכום הכספים שעוקלו והועברו לאגף מע"מ וזאת בהתאם להוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
במקרה דנן, נשאלה השאלה האם קיים "הצדק סביר"? בית-המשפט קבע כי לעניין "הצדק הסביר", המחוקק לא הגדיר מהו בדיוק ה"הצדק הסביר" אך ניתן למצוא התייחסות לאמור בפסיקה ובספרות לפיהם נראה כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו.
החוק איננו מסתפק בקיומו של הצדק בלבד, אלא מוסיף גם את הדרישה שהצדק יהיה סביר כלומר, מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן היישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי.
על הצד השלישי מוטל נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר", אשר מנע ממנו את העברת הנכס המעוקל למנהל לשכת ההוצאה לפועל. חובה זו מעוגנת היא בדיני הראיות לפיהם בעל דין במשפט האזרחי, הטוען טענה משפטית התומכת בעמדתו או המבססת אותה, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית, הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע, כי זו אכן מתקיימת.
3. מהו המועד בו מתעוררת שאלת חיובו של צד שלישי בחוב הפסוק?
שאלת חיובו של צד שלישי בחוב הפסוק אינה מתעוררת אלא לאחר שהזוכה הוכיח כי בידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול {ראה גם ע"א (חי') 2626/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' בטון הצפון בע"מ ואח', תק-מח 05(1), 2611 (2005)}.
4. שאלת גובה החיוב בחוב הפסוק
ב- עש"א (יר') 12821-07-14 {חברת אלפטרא - אירוח תיירים בע"מ נ' תאודור קמלר בלומפילד, תק-של 2014(4), 82372 (2014)} נדון ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל אשר החליט לחייב את המערערת בחובה הפסוק של החייבת בתיק ההוצאה לפועל - חברת פטרה ניהול בתי מלון בע"מ.
המערערת טענה בין היתר כי ניתן לחייב מחזיק, שלא קיים צו עיקול ללא הצדק סביר, רק בגובה הסכום של הנכסים אותם החזיק המחזיק ולא העביר. דהיינו, לא ניתן לחייב מחזיק במלוא חובו של החייב בתיק ההוצאה לפועל כל עוד לא הוכח מה שווי הזכויות שהחזיק המחזיק ולא העביר ללשכת ההוצאה לפועל לפי צו העיקול.
בית-המשפט דחה את הערעור. ואולם, בנושא אחד מצא כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לרשם ההוצאה לפועל וזאת לעניין שאלת גובה החיוב של המערערת.
חיוב המערערת, אשר לדעת בית-המשפט נעשה כדין, נעשה לפי הוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. לפי הוראות סעיף זה ניתן לחייב צד ג' אשר ללא הצדק סביר לא העביר כספי עיקול ללשכת ההוצאה לפועל, "בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון".
כלומר, לאחר שרשם ההוצאה לפועל קובע כי צד ג' לא פעל על-פי צו העיקול ולאחר שנקבע גם שלא היה לצד ג' הצדק סביר למעשיו, על הרשם לקבוע את שווי הנכס המעוקל.
ככל ששווי הנכס עולה על סכום החוב של החייב בתיק ההוצאה לפועל, יחוייב צד ג' במלוא החוב ואולם אם שווי הנכס המעוקל נמוך מסכום החוב בתיק, ניתן לחייב את צד ג' רק בשוויו של הנכס המעוקל.
במקרה דנן, רשם ההוצאה לפועל קבע כי הזכויות שעוקלו הן זכויות שהלכה למעשה שייכות לחייבת ולכן תשובות המערערת לעיקול לפיה היא לא מחזיקה בנכסי החייבת לא היתה נכונה.
מההחלטה הנ"ל משתמע כי הרשם סבר גם הוא שלא היה הצדק סביר למתן התשובה כפי שניתנה. ואולם, אין די בקביעות אילו כדי לקבוע שהמערערת חייבת במלוא החוב של החייבת בתיק ההוצאה לפועל.
בית-המשפט קבע כי לאחר שנקבעו קביעות אילו היה צריך רשם ההוצאה לפועל לקבוע מהו שווים של אותם זכויות ניהול והפעלה. ככל שיתברר ששווים עולה על סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל אזי ניתן יהיה לחייב את המערערת במלוא הסכום, אולם אם יתברר ששוויי זכויות הניהול וההפעלה נמוך מסכום החוב, ניתן יהיה לחייב את המערערת רק בשווים של אותם זכויות.
בית-המשפט קבע כי הערעור על עצם החיוב של המערערת בשל מתן תשובה לא נכונה לצו העיקול נדחה, ואולם באשר לגובה הסכום שתחוייב המערערת, יוחזר העניין לרשם ההוצאה לפועל אשר יבחן את שווי הזכות המעוקלת ובהתאם להחלטה שתתקבל יחליט אם לחייב את המערערת במלוא החוב הפסוק או רק בשווי הזכות המעוקלת.
5. האם צד ג' שחוייב בחוב הפסוק יכול להעלות טענת קיזוז בעקבות תביעה שהגיש כנגד החייב?
ב- הוצל"פ (ת"א) 1-53848-12-8 {הזוכה נ' החייב, תק-הצ 2014(4), 43 (2014)}
נדונה בקשת זוכה לחיוב צדדי ג', בחוב הפסוק, מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל בטענה כי צדדי ג' לא העבירו את הכספים המעוקלים לתיק ההוצאה לפועל וזאת בניגוד לצו העיקול ולהחלטות המימוש.
טענתם המרכזית של צדדי ג' היתה כי קיימת להם זכות קיזוז בעקבות תביעה אשר הגישו כנגד החייבת.
הזוכה טענה מנגד כי קיומה של תביעה אינה מקימה זכות קיזוז והפנתה לפסקי-הדין המלמדים כי לנושה רגיל, בניגוד לתאגיד בנקאי, אין כל קדימות בנסיבות אלו ואף אם הוא מנהל תביעה כנגד החייבת אין בכך כדי להקים זכות קיזוז כלשהי שעה שטרם ניתן פסק-דין המחייב את החייבת לשלם לו סכומי כסף כלשהם.
לטענת צד ג' - זכותו לקיזוז עומדת עדיפה וקודמת לזכותו של הזוכה בתיק דנן. לטענתו, ההלכה היא כי משעה שהגיע צו העיקול לידי צד ג', רואים את הזוכה כמי שבא בנעליו של החייב, כלפי הצד השלישי והעיקול תופס, לגבי כל סכום שהצד השלישי, חייב לחייב, לפיכך יש לבחון לטענתו מה היה מצב היחסים בין צד ג' לחייבת ערב הטלת העיקול על-ידי הזוכה אצל צד ג' בכדי לראות האם במועד העיקול היה חייב צד ג' סכום כלשהו לחייבת בתיק ההוצאה לפועל דנן.
טענת צד ג' התבססה על העובדה כי במועד קבלת פסק-הדין לטובת הזוכה ו/או במועד הגשת הבקשה לעיקול זמני בתיק ההוצאה לפועל היו קיימים חובות רבים מצד החייבת כלפי צד ג' בגינם כאמור אף הוגשה תביעה.
בית-המשפט לא קיבל את טענת הקיזוז שנטענה על-ידי צד ג' מכוח תביעה שהוגשה כנגד החייבת וקבע כי אין ספק כי במועד הטלת העיקול, טרם ניתן פסק-דין אשר מחייב את החייבת לשלם לצדדי ג' סכומים כלשהם, לכן לא ברור מדוע סברו צדדי ג' כי באפשרותם לבצע קיזוז בשעה שלא ניתן היה עדיין לדעת אם התביעה אכן תתקבל, וגם אם תתקבל - מהו גובה הסכום שהחייבת תחוייב בהם?
זאת ועוד נקבע כי, לא נטען ואף לא הוכח שצד ג' שלחה לחייב הודעת קיזוז. כלומר, אפילו אם היתה זכות הקיזוז מתגבשת עובר למועד הטלת העיקול, לא היתה לצד ג' כל זכות להפעילו בנסיבות העניין, וקל וחומר שלא יכלה לעשות כן שעה שזכות הקיזוז טרם התגבשה.
נקבע כי אין חולק כי הקיזוז לא נעשתה בפועל בטרם הגיע צו העיקול וצד ג' אף לא טען כי נעשה. אין בתשובה לצו העיקול במסגרתה טען צד ג' כי קיימת לו זכות קיזוז - כדי ליצור כזו יש מאין - שעה שטרם נתגבשה כלל.
דהיינו, כל עוד לא ניתן פסק-דין אשר מחייב את החייבת בתשלום הכספים לצד ג', אין בעצם הגשת התביעה עצמה כדי להקנות או לגבש זכות מסוג כלשהו לצד ג' כלפי החייבת ומכאן שטענת הקיזוז נדחתה.
בית-המשפט קבע כי לו היתה מתקבלת טענתם של צדדי ג' כי כל תביעה אשר מוגשת כנגד החייב מקימה היא עילת קיזוז ומאפשרת בכך לצד ג' שלא למלא אחר צו העיקול, הרי שהדבר עשוי לעודד תביעות פיקטיביות שיוגשו על-ידי צדדי ג' אך ורק על-מנת לסרבל ולעכב העברות כספים מכוח צווי עיקול, אף כאשר מדובר בתביעות מוצדקות.
לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, צד שלישי עשוי להיות מחוייב בחוב הפסוק אם עשה אחד מאלה, ללא "הצדק סביר": לא מסר את הנכס המעוקל בניגוד להוראות שקיבל מרשם ההוצל"פ לפי סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל, הוציא מידו נכס של החייב או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי.
במקרה דנן, קבע בית-המשפט כי אין חולק כי צדדי ג' הוציאו מידם כספים של החייבת ביודעם שיש עליהם צו עיקול ומכאן השאלה הנשאלת היא האם היה קיים הצדק סביר לפעולותיו של צד ג' אשר העביר את הכספים המעוקלים מידו.
את המונח "הצדק סביר" יש לפרש באמת מידה אובייקטיבית, החוק איננו מגדיר מהו "הצדק סביר", אך הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו.
בית-המשפט קבע כי לא קמה לצד ג' טענת הצדק סביר. וקבע כי צדדי ג' פעלו בניגוד לצו העיקול וחייבם בתשלום לטובת הזוכה בגובה הסכום שהיה בידיהם במועד הטלת העיקול, זאת בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
ב- הוצל"פ (כ"ס) 26-00040-10-1 {פלוני נ' אלמוני, תק-הצ 2014(3), 32 (2014)} נדונה בקשת הזוכה לחיוב צד ג' בחוב הפסוק בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, בין היתר עלתה סוגיית הקיזוז.
בית-המשפט קבע כי המסגרת הנורמטיבית לחיוב צד ג' בחוב הפסוק, מצויה בסעיפים 47 ו- 48 לחוק ההוצאה לפועל.
סעיף 47 מטיל את החבות על צד ג' להעביר לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים שנתפסו בצו העיקול, מקום בו לא עמד צד ג' בחובתו כאמור יש נפקות לסעיף 48(א) לחוק.
נקבע כי, על העותר לסעד לפי סעיף 48(א) לחוק להוכיח תחילה כי קיימים נכסים מעוקלים המוחזקים על-ידי צד שלישי אותם לא העביר ללשכת ההוצאה לפועל בניגוד לחובתו מכוח סעיף 47 לחוק.
משהוכיח המבקש כאמור, יעבור נטל ההוכחה לצד ג' להראות כי היה קיים "הצדק סביר" לפעולתו או מחדלו.
באשר ל"הצדק הסביר" נקבע כי החוק אינו מגדיר "הצדק סביר". המבחן לקיומו של הצדק סביר הינו מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן היישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי.
משקיבל צד ג' את צו העיקול לידיו, היה עליו להעביר את מלוא שכרו של החייב לתיק ההוצאה לפועל, היות ובמקרה דנן דובר על חיוב מזונות לגביו חוק הגנת השכר לא חל.
בית-המשפט קבע כי יש לחייב את צד ג' בתשלום כספי החייב שלא הועברו לזוכה על-פי דין, בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל.
נקבע כי לגבי אדם שאינו בנק, זכות הקיזוז שיש לו, איננה עדיפה על צו העיקול, שבא להגן על נושים אחרים.
כלומר, כאשר הקיזוז לא נעשה בפועל בטרם הגיע צו העיקול, הרי שצו העיקול גובר על זכות הקיזוז ואין בעל זכות הקיזוז, יכול לבצע קיזוז לטובת עצמו, לאחר קבלת צו העיקול.
על הצד השלישי, המקבל צו עיקול, להקפיא את כל נכסיו וכספיו של החייב הנמצאים בחזקתו ולא לעשות בהם שום שינוי, שיכול לפגוע בזוכה על-פי צו העיקול.
זאת ועוד, הענקת עדיפות לבעל זכות הקיזוז בהכרח גורעת ממעמדם של שאר הנושים, שכן מסת הנכסים העומדת לרשותם קטנה. מכאן, שמדיניות ראויה מחייבת שלא להכיר בתקפות הסדרים הפוגעים בצדדים שלישיים.
סוגיית הקיזוז, על-ידי צד שאינו מורשה לעשות כן, יכולה להוביל להעדפת נושים.
זאת ועוד, תקנת הציבור מחייבת העדפת פירעון חובות פסוקים על פני פירעון חובות כלפי נושים שלא נקטו הליכי משפט והוצאה לפועל. אחרת תהא משמעות פסק-דין פטור למעשה מפירעון החוב הפסוק וההוצאה לפועל תהפך ממערכת לביצוע פסקי-דין ואכיפת חיובים לעיר מקלט מפני פירעון חובות פסוקים.
6. חיוב בנק בחוב הפסוק שעה שאיפשר לחייב לעשות פעולות בחשבונו
ב- ע"ר (נצ') 41454-04-13 {בנק הפועלים בע"מ נ' בדיע אבו סעדה, תק-של 2014(4), 84327 (2014)} נדון ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל אשר חייבה את המערער, שהינו צד ג' בתיק ההוצאה לפועל, בתשלום חלק מחובו של החייב וזאת בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.
במקרה דנן, המערער הינו בנק, הזוכה היא חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בניכיון שיקים. כנגד החייב נפתח תיק הוצאה לפועל על-ידי הזוכה, לביצוע שטרות.
במסגרת הטלת צו העיקול, תשובת המערער לצווי העיקול היתה, כי "אין יתרת זכות" בחשבון החייב. בעקבות כך, הזוכה הגישה בקשה לחקירת המערער.
רשמת ההוצאה לפועל נתנה החלטה המורה על המצאת דפי חשבון של החייב המתייחסים לחודש ספטמבר 2011 ועד ליום מתן ההחלטה, וכן הורתה לזוכה להגיש בקשה מפורטת לחיוב בחוב הפסוק לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל בצירוף תצהיר.
המערער טען כי החייב היה ביתרת חובה בחשבונו וכי פעולות ביתרת חובה אינן נתפסות לדידו בגדר העיקול.
בית-המשפט קבע כי המערער צודק מאחר וההלכה היא כי כל עוד חשבונו של הלקוח של הבנק הוא ביתרת חובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהו מהבנק, וממילא אין עומדת לזכותו כל יתרת סכום כסף, אותה יוכל נושהו של הלקוח לעקל.
ואולם, במקרה דנן, כפי העולה מדפי החשבון של החייב, איפשר המערער לחייב להוציא כספים מחשבונו חרף היותו ביתרת חובה, וזאת מבלי שהוקצתה לו מסגרת אשראי הסכמית מחייבת, אלא לפי שיקול-דעתו של המערער, ומשום-כך נקבע כי , לא יכולה לעמוד למערער הטענה כי בתקופה זו, מיום העיקול לא תפס ברשתו ולא כלום.
בית-המשפט קבע כי, מרגע שאיפשר המערער לחייב לבצע פעולות של העברת כספים מחשבון החייב, איפשר לחייב לפרוע שיקים מחשבונו ואף כיבד הוראות קבע, אף שחשבונו היה נתון ביתרת חובה, משמע, שהוא פעל תוך העדפת נושים אסורה, והתעלם מקיומו של צו העיקול לטובת הזוכה.
משכך נקבע כי צדקה הרשמת בקביעתה ובחייבה את המערער בסכום החוב הפסוק העולה כדי סכומים שהעביר המערער, בניגוד לצו העיקול, לנושים אחרים.
בית-המשפט דחה את הערעור וקבע כי המערער יעביר ללשכת ההוצאה לפועל בה מתנהל תיק ההוצאה לפועל נגד החייב את הסכום נשוא התובענה.