שכרו של כונס נכסים (סעיף 59 לחוק)

1. כללי
סעיף 59 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"59. שכרו של כונס נכסים (תיקון: התשס"ט)
(א) רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שכרו של כונס נכסים ודרכי-תשלומו; שכרו והוצאותיו של כונס הנכסים יהיו חלק מן ההוצאות האמורות בסעיף 9.
(ב) היה כונס הנכסים עובד המדינה, ישולם שכרו לאוצר המדינה, זולת אם הורשה עובד המדינה כדין לקבל את השכר האמור בעד טרחתו."

תקנה 85 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כדלקמן:

"85. שכר והוצאות (תיקון: התשס"ט)
כונס הנכסים רשאי לנכות מהכספים שקיבל במילוי תפקידו את שכרו והוצאותיו שנקבעו לפי סעיף 59 לחוק, אם לא הורה רשם ההוצאה לפועל הוראה אחרת."

נשאלת השאלה מה דינם של סעיף 59 לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 85 לתקנות ההוצאה לפועל לעניין קביעת תשלום שכרו של כונס הנכסים?

פסיקת שכר-הטרחה של כונס הנכסים בהליכי הוצאה לפועל מסורה לשיקול-דעתו של רשם ההוצאה לפועל. מקובל לקצוב לכונס נכסים שכר-טרחה בין 6% לבין 10% מגודל החוב, בהתחשב בהיקף הפעולות ואורך זמן הפעולה של הכונס ובמאמץ שהושקע על ידו {ראה גם ע"א 373/70 מרגוליס נ' בנק א"י בריטניה, פ"ד כח(1), 273 (1971); רע"א 5181/03 אד מרי השקעות בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד ואח', תק-על 04(2), 1400 (2004)}.

הקריטריונים לחישוב שכר הכונס הם: תקופת כהונתו של כונס הנכסים; פעולותיו של כונס הנכסים, האם פעולותיו של כונס הנכסים היו מסובכות, מרובות או מעטות; השיעור המשוקלל בין גובה החוב לבין ערך הרכוש שמומש; הפעולות שבוצעו בתיק ההוצאה לפועל; השכר שכבר נפסק בפתיחתו ובמיוחד מקום שבו כונס הנכסים הוא גם בא-כוחו של הזוכה {ראה גם רע"א 5181/03 אד מרי השקעות בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד ואח', תק-על 04(2), 1400 (2004); ע"א 373/70 ראובן מרגוליס נ' בנק א"י בריטניה בע"מ, פ"ד כח(1), 273 (1971); בר"ע 3015/02 עורך-דין שלמה ובר כונס נכסים נ' ליאוניד אדמסקי ואח', פדאור 03(7), 77 (2003)}.

2. פסיקת שכר-טרחת כונס נכסים
אופן חישובו של שכר-טרחת כונס נכסים, מסור לפסיקת בתי-המשפט {ורשמי ההוצאה לפועל} אשר במהלך השנים יצקו בו תוכן וסטנדרטים מקובלים.

ב- ע"א 373/70 {מרגוליס נ' בנק א"י בריטניה, פ"ד כה(1), 273 (1971)} נקבע כי שכר-טרחת כונס נכסים המתמנה בתיק הוצאה לפועל נע בין 6% ל- 10% מגודל החוב, בהתחשב בהיקף הפעולות ואורך הזמן שבו מתחיל כונס הנכסים ומסיים את המשימה שהוטלה עליו {ראה גם תיק הוצאה לפועל מס' 12-16549-12-9 זוכה נ' חייב (טרם פורסם, 25.01.15)}.

מחלוקת נתגלעה בפסיקת בתי-המשפט ביחס לסכום שממנו יש לגזור את שכר-טרחתו של כונס הנכסים. כאמור, בעניין מרגוליס נקבע כי זה ייחושב מגובה החוב. אך, במקרה אחר ב- ע"א 621/83 {בנק לאומי בע"מ נ' עו"ד פינצ'וק, פ"ד מא(2), 660 (1987)} קבע בית-המשפט כי שכר-הטרחה ייגזר משווי הרכוש.

ב- בר"ע 5111/96 {בוחניק משה נ' כונסי הנכסים עו"ד ברקאי וטל, דינים מחוזי כו(5), 622 (1996)} קבע בית-המשפט כי "נוהג הוא, בהחלטותיהם של ראשי ההוצאה לפועל, לשקלל את השכר על-פי אמות-מידה ענייניות המתבקשות מן הנתונים המיוחדים בכל מקרה ומקרה".

ב- הוצל"פ (כ"ס) 11-111111-11 {פלוני נ' אלמוני, תק-הצ 2015(1), 85 (2015)} החייב לא היה מיוצג במקרה דנן וכונס הנכסים הציג מכתבו של החייב המאשר פסיקת שכר-טרחה. חרף הסכמת החייב והעובדה כי סך שכר-הטרחה המבוקש אינו גבוה, בית-המשפט הורה על בחינת הסוגיה מבחינה משפטית גם אם ניתנת הסכמת החייב. הכונס מבקש פסיקת שכר-טרחת כונס עבור גביית חוב פיגורים/חלק מהחוב לסילוק לאחר שחלפו למעלה מ- 90 יום מעת מינויו.

בית-המשפט קבע כי החקיקה הנוגעת בדבר היא, חוק ההוצאה לפועל בסעיף 81ב1(ב)(4)(א) הקובע כדלקמן: "בכל עת עד תום 90 ימים מיום מינוי כונס נכסים לדירת המגורים ניתן (1) לפרוע את החוב שבפיגור, לרבות סכומים שנוספו בשל אגרות, שכר-טרחה, הוצאות, רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל (להלן: "התוספות"); (2) לפרוע מחצית מהחוב שבפיגור ומהתוספות, ובלבד שהובטח להנחת-דעתו של רשם ההוצאה לפועל כי בתום שישה חודשים מיום התשלום כאמור בפסקת-משנה זו, ישולמו יתרת החוב שבפיגור וכן התוספות כפי שהם ביום התשלום בפועל".

החוב שבפיגור מוגדר בסעיף 81ב1(ה) לחוק ההוצאה לפועל לפיו: "כל התשלומים שלא שולמו במועד שנקבע לפירעונם על-פי הסכם ההלוואה, למעט חוב הנובע מהעמדת ההלוואה לפירעון מוקדם".

מלוא חוב ההלוואה מוגדר בסעיף 81ב1(ה) לחוק ההוצאה לפועל: "סכום ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתא לרבות סכומים שנוספו לחוב בשל אגרות, שכר-טרחה, הוצאות, וריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל, אם נוספו סכומים אלה".

נקבע בין היתר כי חקיקה נוספת רלוונטית במקרה דנן הן תקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים)), בתקנה 2 - שכר-טרחת עורך-דין בעד הגשת בקשה לביצוע המשכנתא, לרבות אם פרע החייב את החוב שבפיגור או את מלוא חוב ההלוואה עד למינוי כונס נכסים, יהיה בשיעור של 10% מהחוב שבפיגור, ואולם הוא לא יפחת מ- 1,917 שקלים חדשים ולא יעלה על 12,780 שקלים חדשים.

תקנה 3 לתקנות הנ"ל הקובעת כי: פרע החייב את החוב שבפיגור והתוספות כאמור בסעיף 81ב1(ב)(4)(א)(1) או (2) לחוק או פרע את מלוא חוב ההלוואה, לאחר שמונה כונס נכסים וקודם שחלפו 90 ימים מיום המינוי, זכאי כונס הנכסים לשכר-טרחה בשיעור של 10% מסכום החוב שבפיגור, כשהוא מחושב ליום הפירעון, או מסכום החוב שנפרע בפועל, הנמוך מביניהם, ואולם הוא לא יעלה על 12,780 שקלים חדשים".

בית-המשפט קבע כי ראשית יש לקבוע באם הסמכות להכריע בעניין דנן מסורה לרשם ההוצאה לפועל. סעיף 59(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שכרו של כונס נכסים ודרכי תשלומו.

תכלית חקיקת התקנות הנ"ל הינה להיטיב עם החייבים בהליכי מימוש משכנתאות לדירות מגורים יחידות של יחיד. אין חולק כי מדדי התקנות נשענים על התנהגות חייב ולא על כימות פעילות כונס הנכסים.

התקנות הנ"ל מתמרצות חייבים לפעול במהירות רבה, להסדיר את החוב בלא להתמהמה, ומנגד מתמרצות כונסי נכסים להשיא את מחירי הדירות ולאפשר סילוק מלא של ההלוואה.

התקנות מבקשות למנוע תחרות בין חייבים לכונס בהתנגשות האינטרסים המנוגדים שלהם.

יתרון שיטת התקנות הינו בכך שהן מאזנות בין הצורך לתגמל את הכונס על עבודתו והאחריות שנטל על עצמו עם מינויו, לבין השאיפה למנוע האמרת הסכומים שעל החייב לשלם.

נקבע כי תכלית סעיף 81ב1(ב)(4) כמו גם תכלית התקנות, במשותף, לעודד חייב לפרוע את החוב, להגיע להסדרים ולעשות כן מהר ככל הניתן.
בית-המשפט ציין את החסר בתקנה 4 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 (תיקונים: התשע"א, התשע"ב, התשע"ג, התשע"ד) הקובעת כי:

"פרע החייב את מלוא חוב ההלוואה לאחר שחלפו 90 הימים מיום מינוי כונס הנכסים, ואולם בטרם הוכרז על קונה בהליכים למכירת הדירה נושא המשכנתא (להלן - הדירה) לפי החוק, זכאי כונס הנכסים לשכר הכולל את שכר-הטרחה כקבוע בתקנה 2, בתוספת שכר באחוזים מסכום החוב שנפרע בפועל, כמפורט להלן:
(1) לגבי 447,307 השקלים החדשים הראשונים - 4.8%;
(2) לגבי 639,009 שקלים חדשים נוספים - 5.6%;
(3) לגבי כל שקל חדש נוסף - 6.4%."

בית-המשפט קבע כי בהינתן תכלית התקנות כמתואר לעיל, בלתי-מתקבל-על-הדעת שהמחוקק התכוון לשלול מהחייבים ומהזוכה את האפשרות להגיע להסדרים לאחר חלוף 90 הימים.

משכך נקבע כי, אפשר והסדר יהא על-ידי התנהגות, כלומר, כל עוד חייב משלם, הזוכה לא מורה לכונס לפעול ואף לא נמצא כי יש לאכוף על הכונס המשך פעולה לתועלת נושים נוספים.

בית-המשפט מצא כי יש ליתן לכונס נכסים שכר-טרחה במקרה של הסדר פיגורים ואף יותר מכך גם לאחר חלוף 90 הימים וקבע כי יש למלא את החסר כאמור לעיל.

נקבע כי כונס הנכסים זכאי לקבל שכר-טרחה לפי תקנה 4 לתקנות הנ"ל, כמבוקש על ידו, בנוסף לשכר-טרחה שכבר קיבל.

ב- הוצל"פ (רמ') 34-01948-14-0/01 {הכונס נ' אדוארד גלמן, תק-הצ 2015(1), 19 (2015)} השאלה שנידונה הינה שכר-טרחת כונס נכסים, במקרה בו משולם חוב הפיגורים בחלוף 90 ימים ממועד צו מינוי כונס נכסים והכל בהתייחס להליך מימוש נכס, המהווה דירת מגורים, כפי הוראת סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל.

בהליך מימוש של דירת מגורים, חלות תקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), אשר נקבעו בהתאם להוראת סעיף 81ב1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל.

בית-המשפט ציין כי הוראות סעיפים 10 ו- 59 לחוק ההוצאה לפועל הן המסדירות את שיקול-דעתו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע שכר-טרחת עורך-דין, כאשר הוראת סעיף 59 דנה באופן ספציפי בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע את שכרו של כונס נכסים.

סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"10. שכר עורך-דין (תיקונים: התשמ"ו, התשס"ט)
(א) זוכה המיוצג על-ידי עורך-דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך-דין כאמור בתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961, זולת אם קבע רשם ההוצאה לפועל שכר אחר, על-פי בקשה שהוגשה לו; ואולם בתיקי הוצאה לפועל של פסקי-דין למזונות, לביצוע בעין לפי פרק ו' ולחיובים אחרים שאינם כספיים, יהיה שכר עורך-הדין כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל.
(ב) במקרים בהם רשם ההוצאה לפועל קובע את שכר-טרחת עורך-הדין כאמור בסעיף-קטן (א), רשאי הוא לקבוע שכר כולל בשל הטיפול בתיק שבבירור או שבדיון בפניו, ורשאי הוא גם לקבוע שכר בשל פעולות מיוחדות שביצע עורך-הדין.
(ג) שכר עורך-הדין כאמור בסעיף זה דינו, לעניין הוצאה לפועל, כדין הוצאות לפי סעיף 9, ויווספו לו הפרשי הצמדה וריבית החל מהמועדים שיקבע שר המשפטים בתקנות, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עד יום התשלום.
(ד) קבע רשם ההוצאה לפועל שכר עורך-דין לטובת החייב, יהיה השכר ניתן לקיזוז כנגד הסכום שיש לשלמו לזוכה, ואם אי-אפשר לקזזו, תהא ההחלטה נתונה להוצאה לפועל כאילו היתה פסק-דין לטובת החייב נגד הזוכה."

נקבע כי בעת פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל, נרשם לחובתו של החייב שכר-טרחה שנקבע באחוזים מערכו של החוב שבפיגור, ושיעור זה יחול גם אם פרע החייב חוב זה או את מלוא חוב ההלוואה עד למינוי כונס הנכסים.

על-פי תקנה 2 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), המועד הקבוע הוא מועד פתיחת ההליך.

נקבע כי, עיון בתקנה 2 לתקנות לעיל מבהיר כי התוספת "לרבות אם פרע החייב את החוב שבפיגור או את מלוא חוב ההלוואה עד למינוי כונס נכסים", באה להרחיב את המצבים בהם יחול הכלל הבסיסי של תחשיב לפי עשרה אחוזים מהחוב על-פי מועד פתיחת ההליך.
תכליתן של תקנות שכר-טרחה לכונסי נכסים נועד לשמור על האחידות, כלומר: עשרה אחוזים מערכו של החוב שבפיגור במועד פתיחת ההליך. לגופו של עניין נראה שהכוונה החקיקתית היתה לקבוע שכר-טרחה הוגן בגבולות ובסייגים שנקבעו.

במקרה דנן, נמכרו זכויות החייב בדירה ולכן, נוסף על תקנה 2 לתקנות הנ"ל, יחושב שכר-טרחת כונס הנכסים גם על-פי תקנה 5 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), (תיקונים: התשע"א, התשע"ב, התשע"ג, התשע"ד), אשר קובעת כדלקמן:

"(א) נמכרה הדירה בידי כונס הנכסים, יהיה כונס הנכסים זכאי לשכר הכולל את שכר-הטרחה כקבוע בתקנה 2, בתוספת שכר באחוזים מהתמורה שנתקבלה בעד מכירת הדירה בלבד, כמפורט להלן:
(1) לגבי 447,307 השקלים החדשים הראשונים - 6%;
(2) לגבי 639,009 שקלים חדשים נוספים - 7%;
(3) לגבי כל שקל חדש נוסף - 8%.
( ב) קיבל כונס הנכסים שכר לפי תקנת-משנה (א), יופחת ממנו כל סכום אחר ששולם לו על-פי תקנה 3 או 4, אם שולם."

בית-המשפט קבע כי החיוב מכוח תקנה 5 לתקנות הנ"ל הינו בנוסף לשכר-הטרחה על-פי תקנה 2.

זאת ועוד, התקנות עצמן יוצרות מדרג לפיו ככל שמתקדם הכונס בתפקידו יגדל סכום שכר-טרחת כונס הנכסים, ובכך יש תמריץ לחייבים לפרוע את חובם.

נקבע כי, מדרג זה מהווה הרתעה מספקת עבור החייבים מלהתמהמה בפירעון חובם ואין צורך להוסיף עליו גם הרחבה של פרשנות תקנה 2 כך שתחושב מסכום החוב שבפיגור במועד בו נערך חישוב שכר-הטרחה לתשלום המשקף את שוויו הריאלי של החוב שבפיגור.

בית-המשפט קבע כי עולה ששיעורי שכר-הטרחה שנקבעו בתקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), הם השיעורים המחייבים את רשם ההוצאה לפועל, בהליך שנפתח לשם הוצאה לפועל של משכנתא או משכון לגבי דירת מגורים, בהתאם להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל.

יחד-עם-זאת נקבע כי יש להתיר לרשם ההוצאה לפעל להתערב בקביעת שכר-טרחתו של הכונס, בהתקיים נסיבות חריגות וייחודיות, בהן תחושת הצדק אינה משלימה עם שיעור שכר-הטרחה הפסוק.

למשל במקרה בו שכר-הטרחה אינו עומד בכל קשר פרופורציונאלי אפשרי להיקף העבודה שנדרשה מהכונס, בשיעור חריג ויוצא דופן; כאשר הנסיבות להתארכות ההליכים לא נבעה מפעולותיו של החייב, אלא מנסיבות שונות שאינן בשליטתו, לרבות בשל פעולות שביצע כונס הנכסים; או בנסיבות ייחודיות וחריגות אחרות, המקימות עילה להתערבותו של רשם ההוצאה לפועל.

בית-המשפט קבע כי התערבות זו, מקורה בסמכותו הכללית של רשם ההוצאה לפועל בהתאם להוראות תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 הקובעת כדלקמן:

"126א. תיקון טעות (תיקונים: התשנ"ב, התשס"ט)
רשם ההוצאה לפועל רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לפי החוק, וכן רשאי הוא ליתן הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק שנסגר או שנגנז בטעות ובדבר כל עניין אחר, ככל שייראה לו צודק."

נקבע כי, שיקול-הדעת של רשם ההוצאה לפועל הינו צר גם כשמדובר בשיקולי צדק וההתערבות צריכה להצטמצם לקיומן של נסיבות חריגות בלבד.

בית-המשפט סבר כי במקרה דנן לא דובר על מקרה חריג שמחייב התערבות בשכר-הטרחה שנפסק לכונס הנכסים.

לדידו של בית-המשפט, מטרתו של החוק הוא הרצון לתמרץ חייבים לשאת בתשלום החוב מוקדם ככל האפשר ומנגד לתגמל את כונס הנכסים כאשר קצב התקדמותו של ההליך יש בו להשפיע על גובה שכר-הטרחה, היינו הארכת תקופת הכינוס אשר יוצרת, במרבית המקרים, עבודה מרובה יותר לכונס הנכסים לשם מימוש הנכס, צריכה לתגמלו מובילה למסכנה כי מקום בו החייב לא ניצל את ההזדמנות ונשא בחוב הפיגורים בתוך 90 הימים אלא עשה כן בהסדר לאחר-מכן אין מקום להגביל שכרו של כונס על-ידי החלת כל התקנה כולה, אלא, כקבוע, השיעור הקבוע בה בלבד.

נקבע כי, על-מנת להבטיח שכר-טרחתו של כונס הנכסים, על-פי דין ובהתאם למגיע לו, יש לוודא כי תשלומים שמבוצעים לידי הזוכה, בין אם בגין חוב הפיגורים ובין אם בגין חוב מלוא ההלוואה ושאינם משולמים באחת במועד הנקוב בתקנות, יעשו במסגרת הסדר בין הזוכה לבין החייב {בין אם בעל-פה ובין אם בכתב} על-מנת שניתן יהא להכיל את תקנות שכר-הטרחה באמצעות תקנה 6 הקובעת כי: "נערך הסדר בין הזוכה לבין החייב, או בין שניהם לבין עורך-הדין או כונס הנכסים, ייקבע שכר-הטרחה על-פי השיעורים הקבועים בתקנות אלה מהסכום שעל החייב לשלם על-פי ההסדר."

ב- הוצל"פ (כ"ס) 17-16430-12-5 {אבנר ביבי נ' xx, תק-הצ 2014(4), 52 (2014)
נדונה בקשה שהוגשה על-ידי כונסת הנכסים לפסיקת שכר-טרחתה, בהתאם לתקנה 5 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר-טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), לעיל, הקובעת שיעור שכר-טרחתו של כונס נכסים, לאחר שנמכרה הדירה בידי כונס הנכסים.

במסגרת הבקשה פרטה כונסת הנכסים הפעולות שבוצעו עד למימוש הדירה.

החייב הגיש בקשה לפיה יש להורות לכונס הנכסים להחזיר את הכספים שנלקחו עבור שכר-הטרחה בטענה שהסכום שנפסק אינו הגיוני ולא סביר ובטענה שלא ניתנה לו הזכות ליתן תגובתו לבקשה.

בית-המשפט דחה את בקשתו של החייב והבהיר כי הבקשה שהוגשה על-ידי החייב הוגשה, בהתאם להוראת סעיף 27 לתקנות ההוצאה לפועל הקובעת כדלקמן:

"רשם ההוצאה לפועל רשאי, על-פי בקשה שהוגשה לו, לבטל או לשנות החלטה או צו שניתנו בלא שמי שרואה עצמו נפגע טען בפניו בכתב או בעל-פה."

השאלה שנשאלה במקרה דנן הנה, האם מקום בו שכר-טרחתו של כונס הנכסים מעוגן בתקנות שכר-טרחת כונסים, יש לרשם ההוצאה לפועל סמכות להתערב בשיעור שכר-הטרחה ולהפעיל שיקול-דעתו?

בית-המשפט קבע כי התשובה לשאלה לו הינה שלישית אלא-אם-כן מדובר במקרים חריגים, שלדעת רשם ההוצאה לפועל, נגרם עיוות דין או כי תחושת הצדק אינה משלימה עם השכר שנפסק.

סעיף 81ב1(ד)(1) לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי שכר-טרחת הכונס במקרה של עורך-דין או כונס שמונו לצורך ביצוע משכנתא של יחיד, יקבע על-ידי התקנות, על-אף הוראות סעיפים 10 ו- 59 לחוק ההוצאה לפועל המעניק סמכות לרשם ההוצאה לפועל לקבוע את שכר-טרחתם של עורך-דין או כונס.

בית-המשפט מצא כי לאור נסיבות המקרה דנן, לא מוצדקת התערבות בקבוע בתקנות ולכן בקשת החייב נדחית ושכר-טרחת כונסת הנכסים שאושר יוותר על כנו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שכרו של כונס נכסים (סעיף 59 לחוק)