מאסר בשל חוב בעד מזונות (סעיף 74 לחוק)

סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"74. מאסר בשל חוב בעד מזונות (תיקונים: התשנ"ד (מס' 2), התשנ"ו (מס' 2), התשס"ט, התשע"ג (מס' 2), התשע"ד)
(א) נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים לפי פסק-דין למזונות, רשאי רשם ההוצאה לפועל לתת, לפי בקשת הזוכה, צו מאסר נגד החייב לתקופה שלא תעלה על 21 ימים אף בלי להיזקק לחקירת-יכולת או לתצהיר לפי סעיף 68 אלא-אם-כן סבר כי מוצדק בנסיבות העניין לנקוט הליכים אחרים לשם גביית החוב, להטיל על החייב הגבלות אחרות לפי פרק ו'1 או לרשום אותו במרשם החייבים המשתמטים לפי פרק ו’2.
(ב) הוראות סעיפים 7א, 69ג עד 69יג ו- 70 לא יחולו על חוב כאמור בסעיף-קטן (א).
(ג) נתן רשם ההוצאה לפועל צו מאסר לפי סעיף-קטן (א), לא יבוצע צו המאסר, אלא לאחר שנשלחה התראה לחייב וחלפו שבעה ימים מיום המצאתה; בהתראה יצויין כי רשם ההוצאה לפועל הורה על מאסר החייב וכי צו המאסר יבוצע במועד שלא יקדם משבעה ימים מיום המצאת ההתראה, אלא-אם-כן ייפרע החוב או תינתן החלטה אחרת על-ידי רשם ההוצאה לפועל; בהתראה ייכלל מידע בדבר האפשרויות למינוי עורך-דין לפי הוראות חוק הסיוע המשפטי.
(ג1) על-אף האמור בסעיף-קטן (ג), לא תישלח התראה לחייב אם נשלחה לו כבר התראה לפני ביצוע צו מאסר באותו תיק.
(ד) חייב שנאסר יובא בפני רשם ההוצאה לפועל בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 24 שעות ממועד מאסרו; רשם ההוצאה לפועל רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בפניו, לבטל את צו המאסר או לקצר את תקופת המאסר, בתנאים שייראו לו, ולתת כל החלטה אחרת שתיראה לו בנסיבות העניין."

כאשר נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו הקטין או הנכה או להורו, רשאי רשם ההוצאה לפועל לתת, לפי בקשת הזוכה, צו מאסר נגד החייב, לתקופה שלא תעלה על 21 ימים אך מבלי להיזקק לחקירת-יכולת או לתצהיר כאמור בסעיף 68 לחוק ההוצאה לפועל.

צו המאסר שניתן כאמור בסעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, לא יבוצע אלא לאחר שנשלחה לחייב התראה.

חייב שנאסר יובא בפני רשם ההוצאה לפועל בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 24 שעות ממועד מאסרו. נדגיש כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו בפניו, לבטל את צו המאסר או לקצר את תקופת המאסר, בתנאים שייראו לו, ולתת כל החלטה אחרת שתיראה לו בנסיבות העניין {סעיף 74(ד) לחוק ההוצאה לפועל}.

ניתן לראות, כי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל כלל אינו חל כשהנושה הוא המוסד לביטוח לאומי לפי חוק המזונות. זאת, על-אף שקיימת היתה טענת המוסד בדבר כוונת המחוקק לתת עדיפות לחיובי המזונות לעומת חיובים אחרים וגם לטעות ה"הפליה" בין חייבים שהנושה שלהם הוא הזכאי המקורי לפי פסק-הדין לבין חייבים שהמוסד הוא שמבקש לממש נגדם את פסק-הדין, וכאמור, גם בחקירת-יכולת שתיערך לחייב במקרה האחרון, יהיה רשם ההוצאה לפועל קשור במימצאים לגבי יכולתו של החייב ביום מתן פסק-הדין.

הטעם הוא שבמקבילית הכוחות בין צורכי הזכאים לחירותו של החייב, הנוטה לטובת הזכאים המבקשים הם עצמם לממש את פסק-הדין שניתן לזכותם, משתנה המאזן כשהמוסד הפך לנושה, שאין כל סיבה להעדיף את צורכי הגביה שלו על פני שיקולים הכרוכים בחירותו של החייב.

לפיכך, מחייבת פרשנותו הנכונה של סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל לקבוע שעניינו אך בזכות אישית של קרובי החייב הנזכרים בו ושהוא חל רק כשהנושה הוא "בן זוגו, ילדו הקטין או הנכה או הורו" של החייב ולא כשמדובר במוסד לביטוח לאומי.

ודוק, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל יוכל המוסד לביטוח לאומי לבקש צווי מאסר נגד החייב כמו כל נושה אחר {רע"א 4445/96 שאול בר-נוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינרטנט נבו (18.09.97)}.

חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 קובע בסעיף 14(א) שבו כי "המוסד יגבה מהחייב כל סכום שמגיע או הגיע ממנו לזוכה על-פי פסק-הדין למזונות". בסעיף 14(ב) נקבע כי "פסק-הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל כאילו ניתן לזכות המוסד". מכאן שהמוסד לביטוח לאומי עומד בנעלי הזוכה במזונות על-פי פסק-הדין וזכויותיו של הזוכה בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק-הדין למזונות, עברו אליו.

עוד יצויין, כי סעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל, קובע כי "תיק" כמובנו בפרק ז'3 לחוק ההוצאה לפועל הדן באיחוד תיקים, הינו תיק הוצאה לפועל, למעט תיק מזונות.

לאמור, המחוקק ביקש לקבוע מעמד מיוחד לחיוב במזונות ולהליכי ההוצאה לפועל בהתייחס לחיוב במזונות, כלומר לפסק-דין בו חוייב החייב במזונות.

אכן, נתן המחוקק לתיק מזונות מעמד מיוחד אף לעניין הוצאת צו מאסר. בעוד אשר בהתייחס לתיקי הוצאה לפועל שאינם תיק "מזונות" נקבע כי על רשם ההוצאה לפועל לערוך חקירת-יכולת לפני שיורה על הוצאת צו מאסר כנגד החייב לא כך נקבע בהתייחס לתיק מזונות.

בגינו אין לערוך חקירת-יכולת לחייב לפני הוצאת צו מאסר. אחד הנימוקים לכך הוא כי בית-המשפט בפוסקו חיוב המזונות ערך למעשה חקירת-יכולת למחוייב במזונות.

לסיכום, האם שעה שהמוסד לביטוח לאומי הוא שגובה את דמי המזונות, יש מקום ליתן פרשנות שונה להוראות המיוחדות בהן נקט המחוקק ביחס לחוב מזונות מכוח מהותו של החיוב, ואשר לפיה יש לשים דגש על זהות הזוכה, גובה החוב שהוא המוסד לביטוח לאומי, ולא הפרט - בן המשפחה הנזקק?

נקבע בפסיקת בית-המשפט כי במקבילית הכוחות בין צרכי הזכאים וחירותו של החייב, הנוטה לטובת הזכאים, המבקשים הם עצמם לממש את פסק-הדין שניתן לזכותם, משתנה המאזן כשהמוסד הפך לנושה, שאין כל סיבה להעדיף את צרכי הגביה שלו על פני שיקולים הכרוכים בחירותו של החייב.

לאמור, כאשר עומדים זה מול זה חירותו של אדם מול גבייתו של מוסד, הכף תיטה לטובת חירותו של אדם ולא יוצא צו מאסר ללא חקירת-יכולתו של החייב ואולם, כאשר חירותו של האדם עומדת מול זכותו האישית של בן משפחתו - הקרוב הזקוק למזונותיו, תיטה הכף לטובת הנזקק למזונות.

ומשכך חוזרת השאלה, האם יש לאבחן בין המוסד לביטוח לאומי, כגובה בהוצאה לפועל, לבין הזוכה האישי במזונות על-פי פסק-דין כגובה בהליכי הוצאהלפועל, אף בהתייחס להליך של איחוד תיקים.

יש להעדיף את הגישה הרואה בחוב מזונות ומימושו על-ידי הביטוח לאומי כחוב בעל מיוחדות השונה ממימוש חוב המזונות בדרך-כלל. זאת מן הנימוקים הבאים:

האחד, העיקרון הכללי הוא שחוב מזונות שונה מחוב אחר שכן במהותו הוא חיוב הבא לאפשר לבן המשפחה הקרוב כלכלה ולו מינימאלית בסיסית ומניעת חוסר כל ממנו.

אכן, חיוב זה נחלש כאשר המוסד לביטוח לאומי עומד במקום הנזקק בגביית החיוב. וכשמנגד עומדת על הפרק שלילת חירותו של החייב על-ידי מתן צו מאסר לצורך גביית החיוב, גובר כאמור הצורך במניעת פגיעה בחירות. עם-זאת נראה מתוך היבט של מדיניות משפטית כי אין להחליש את ההתייחסות המיוחדת לתיק מזונות ביד קלה, ויש לעשות כן במשורה.

השני, הגדרת "תיק" בסעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל החלה על פרק ז' לחוק, המדבר באיחוד תיקים, מוציאה מהגדרת "תיק" "תיק מזונות". כלומר על-פי לשון החוק אין לצרף לתיק איחוד, תיק מזונות.

השלישי, אכן עשויה לעלות הטענה שאי-הכללת תיק מזונות בתיק איחוד, תגרום לאפליה בין נושים, בין המוסד לביטוח לאומי ונושים אחרים, טענה שאכן נכונה ואולם האפליה נדרשת נוכח מהותו של החיוב.

הרביעי, התוצאה של הכללת תיק המזונות, כשהגובה הוא המוסד לביטוח לאומי בתיק איחוד, תגרום לכך שבפועל ישא הציבור בחובות החייב לנושים אחרים שהרי על-ידי הקצבת תשלום נמוך לכל אחד מהנושים, כולל המוסד לביטוח לאומי, החוב לביטוח לאומי לא ישולם שכן כפי שיובהר להלן החוב הולך ותופח נוכח מהותו והיותו חוב שוטף חודשי, בנוסף על חוב העבר, אם קיים.

החמישי, בחוקקו את חוק המזונות (הבטחת תשלום) הנ"ל התכוון המחוקק להסיר מבני המשפחה הקרובים דאגה יומיומית לקיומם ולמחסורם, אולם לא היתה כוונה לשחרר את החייב מחיובו או להטיל חיוב המזונות על כלל הציבור.

השישי, עלולה להיווצר קנוניה בין זוכה במזונות לבין החייב שהוא בן משפחה לפיה הזוכה לא יפעל בהליכי גביה בעצמו, תיקי החייב יאוחדו לרבות חיוב המזונות, החייב יחוייב בתשלום נמוך למזונות במסגרת תיקי האיחוד, שעה שהזוכה יקבל את מלוא הסכום בו חוייב החייב בפסק-הדין למזונות או על-פי הגובה המקסימאלי הקבוע בחוק.

השביעי, מצב זה של הכללת תיק מזונות בתיק איחוד עלול לגרום לכך שחייבים במזונות ימנעו מתשלום המזונות, ביודעם שהמוסד לביטוח לאומי ישלם דמי-מזונות לבני משפחתם ואילו החייב יחוייב בתשלום נמוך, במסגרת תשלומי תיק האיחוד.

השמיני, ספק אם תהיה זו מדיניות נכונה לגרום להצטברות הולכת וגוברת של חובו של החייב במזונות למימדים אדירים שכן בניגוד לחובות אחרים, אשר ככלל הם ידועים וקבועים וההתייחסות אליהם במסגרת איחוד התיקים היא כאל סכום קבוע וידוע, חוב המזונות הולך וגדל שכן ברגיל החיוב, לבד מחוב העבר, הוא חודשי שוטף ונצבר עד הגיע כל ילד מילדי החייב לגיל 18, ובאשר לאישה כל עוד הם נשואים, כך שהחוב תופח והולך.

התשיעי, איחוד התיקים מטרתו שהחייב יוכל לעמוד בכלל חובותיו ולהשיבם בתוך תקופה מסויימת ואף נקבעו בעיקרון תקופות לעמידה בתשלום החיובים בסעיפים 69ג ו- 69ז(ב) לחוק ההוצאה לפועל, הן באשר לחייב שהוכרז מוגבל באמצעים והן באשר לחייב שלא הוכרז כמוגבל באמצעים ואולם כאמור, חוב המזונות הוא חוב מצטבר תופח והולך, ומשכך הרעיון של תשלום נמוך משך תקופה מסויימת לכיסוי החוב אינו מתאים לחוב מזונות.

יודגש, כי יש לחייב אפשרות לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להפנות עניינו לבית-המשפט לצורך תשלום חוב מזונות לשיעורים, כך שייקל עליו תשלום חוב המזונות שהצטבר. בנוסף יש לזכור, כי לפני בית-המשפט בקובעו בפסק-דינו את החיוב במזונות, יכול היה ומן הסתם נהג כך החייב, לפרוס חובותיו הנוספים ובית-המשפט לקחם בחשבון עת קבע גובה המזונות.

כאמור, אכן בהיות המוסד לביטוח לאומי הגובה, נחלשים הנימוקים לפיהם יש מעמד מיוחד לחיוב במזונות, עם-זאת אין מקום לשלול ולעקר לחלוטין מעמד מיוחד זה, זאת על-מנת שלא להטיל חיוב המזונות על כלל הציבור, ומשכך יש לקבוע איזון בין האינטרסים הנוגדים תוך מגמה להשאיר המיוחדות של חיוב המזונות על כנו {תמ"ש (יר') 28031/99 ב. מ. נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-מש 05(4), 72 (2005)}.

ב- תמ"ש 7955/98 {המוסד לביטוח לאומי נ' ד' ד', פורסם באתר האינטרנט נבו (11.08.04)} קבע בית-המשפט כי מתן אפשרות לאיחוד תיק המוסד לביטוח לאומי במסגרת שאר התיקים של המשיב יחטא למטרה זו, ותגרום להטבה לא מוצדקת במצבו של המשיב ולהתעשרות בלתי-הוגנת של נושי החייב האחרים על חשבון המערער, קרי: על חשבון משלם המיסים והקופה הציבורית.

המסקנה היא, איפוא, כי למעט הוצאת פקודות מאסר נגד החייב, אזי אין לתת ביטוי לסברוגציה של המוסד לביטוח לאומי במקום הזכאים, יעמדו לרשותו של המוסד לביטוח לאומי כל יתר היתרונות בהליכי גביה הניתנים לזכאים למזונות בחוק הוצאה לפועל, כולל שריון תיק המזונות בפני איחוד עם יתר תיקי החייב.

לבסוף נקבע כי תיק המוסד לביטוח לאומי לגביית חוב המזונות נגד המשיב לא יאוחד במסגרת איחוד התיקים.

ב- תמ"ש (ת"א) 88372/97 { ב' א' נ' ב' אס', תק-מש 2004(4), 52 (2004)} עסק בית-המשפט בשאלה האם הוראת סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל, ניתנת להתנאה או אם לאו.

השאלה בדבר אופיה הקוגנטי או הדיספוזיטיבי של הוראה פלונית מתעוררת בכל חומרתה, באותם המקרים שבהם אין למצוא בלשון ההוראה כל התייחסות- בין מפורשת - בין משתמעת לאופיה הדיספוזיטיבי. האם כל ההוראות הללו הן ממילא קוגנטיות? נראה לנו כי התשובה על כך היא בשלילה.

בהעדר הוראה מפורשת בלשון הסעיף, יש לבחון את אופיו הקוגנטי או הדיספוזיטיבי תוך התייחסות למטרת ההוראה {א' ברק חוק השליחות, תשכ"ה-1965 - פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסקי עורך תשל"ה), 21}.

יש שמטרתה של הוראת חוק היא לשמור על זכויותיהם של אלה שהחוק רואה בהם טעוני הגנה, ולא רק מפני אחרים אלא גם מפני עצמם . כרוך אז בכך לא רק אינטרס אישי של אותם אלה, אלא גם אינטרס ציבורי, שיסודו בטובת הכלל, אשר אינו כפוף לרצונם שלהם , והם אינם רשאים לסכל את מטרתה של אותה הוראת חוק ולהתנער ממנה {ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ ואח', פורסם באתר האינרטנט נבו (21.07.85)}.

ככל שקיים אינטרס ציבורי בקיומה של הוראת החוק בכל הנסיבות, כך תגבר הנטיה לומר כי המדובר בהוראה קוגנטית, שאין להתנות עליה.

על-פי הנחיה פרשנית זו ניתן לסווג את הוראת סעיף 74 בחוק ההוצאה לפועל כהוראה קוגנטית, שכן הנושא של מאסר חייבים הינו נושא בעל אופי ציבורי ממעלה ראשונה. האינטרס הציבורי הוא כי לא תהא פגיעה בכבודו וחירותו של אדם כאשר מדובר בחוב כספי ועל עיקרון זה יש להגן. פועל יוצא של הדברים הוא שהחייב אינו יכול להסכים למאסר אם לא מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 74 לחוק.

ניתן לראות כי סעיף 74 לחוק ההוצאה לפועל הנו קוגנטי, ושיהוי אינו יכול להצדיק חריגה ממנו.

אם כי שיהוי והתנהגות כאמור יכולים להוות מקור פרשני כיצד תפסו הצדדים את מהות החיוב היינו כחיוב מזונות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מאסר בשל חוב בעד מזונות (סעיף 74 לחוק)