התניית שירות בשירות בראי חוק הבנקאות (שירות ללקוח)
הפרקים שבספר:
- מבוא
- נטל ההוכחה
- נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
- הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
- על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
- לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
- נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
- תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
- אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
- התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
- על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
- עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
- אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
- תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
- על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
- מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
- הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
- המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
- על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
- אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
- אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
- לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
- קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
- שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
- הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
- בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
- מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
- משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
- המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
- הלכת בוני התיכון בע"מ
- הלכת ש.א.פ בע"מ
על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
ב- ת"א (שלום חי') 11453-06 {בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' בני געבר ג'מאל בע"מ, תק-של 2011(1), 20228, 20230 (2011)} נפסק מפי כב' השופטת אריקה פריאל:"פסק-דין
1. התובע (להלן גם: "הבנק"), מוסד בנקאי ולו סניפים ברחבי הארץ, בין היתר בכפר מג'אר. הנתבעת 1 הנה חברה מוגבלת במניות אשר במועד הרלוונטי לתובענה עסקה בתחום הבניה בהיקפים גדולים (להלן: החברה). הנתבע 2 בעל מניות בחברה ומנהלה (להלן:" סאמר").
2. ביום 11.3.02 פתח הבנק לחברה חשבון חוזר דביטורי מספר 21000/41 (להלן: "החשבון") ובמעמד זה גם חתמה על תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי. סאמר, בעל עניין בתאגיד במובן המונח בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, התחייב כערב כלפי הבנק להבטחת חובות החברה לפי כתב ערבות מתמדת בלתי-מוגבלת בסכום. הנתבע 3 (להלן: "ג'מאל") חתם כערב לחובות החברה בערבות מוגבלת לסך של 130,000 ₪ (בצירוף ריבית והוצאות כמפורט בכתב הערבות עליו חתם).
שני הערבים אינם בבחינת ערב יחיד או ערב מוגן - סאמר בהיותו בעל עניין בתאגיד וג'מאל בשל סכום הערבות עליו התחייב.
3. ביום 12.6.06 הגיש הבנק תובענה זו בסדר דין מקוצר. החברה וסאמר נתבעו לשלם סך של 229,482 ₪ בצירוף ריבית עד ליום 1.7.06 וג'מאל סך של 168,789 ₪, נכון לאותו מועד.
4. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן שנתמכה בתצהירו של סאמר ובחוות-דעת מר עראבי כארם (להלן: המומחה). בתצהירו טען סאמר באופן כללי למדיי כי בשלב מסויים שם-לב כי החשבון מחוייב בחיובים מופרזים ולכן פנה למומחה לצורך בדיקתו. או אז התברר לו כי לא זו בלבד שהחברה אינה חייבת מאומה לבנק אלא שהאחרון חייב להם 372,708 ₪. עוד טען, כי הבנק התנה שירות בשירות שעה שהתנה מתן אשראי בפתיחת תכניות חיסכון.
5. בדיון שהתקיים בבקשת רשות להתגונן נחקרו סאמר והמומחה. אף כי מצא שחוות-דעת המומחה לוקה בחסר וכי גם תצהירו של סאמר אינו מפורט כדבעי החליט רשם בית-המשפט להעניק להם רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה.
ייאמר כבר עתה, סאמר וג'מאל לא העלו כל טענה ביחס לתוקף חיובם כערבים. ככל שתידחה הגנת החברה תידחה איפוא גם הגנתם.
6. אין חולק, כי לאחר הגשת כתב התביעה מומש רכב מסוג טויוטה מספר רישוי 13-197-10 (להלן: "הרכב") רשום על שם ג'מאל ואשר היה משועבד לטובת הבנק. לפי הצהרת בא-כוח הבנק בסיכומיו, נתקבל ממכירת הרכב סך 69,000 ₪ (לפני ניכוי ההוצאות).
7. בסיום ישיבת ההוכחות הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב. הבנק הגיש סיכומים ואילו הנתבעים לא עשו כן חרף הארכה שניתנה להם.
בנסיבות אלו, ניתן היה לראות בנתבעים כמי שלא התייצבו לדיון ולקבל את התביעה נגדם (ראה תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - להלן: "התקנות"). חרף זאת בחרתי להתייחס לטענות הנתבעים לגופן.
8. בהתאם לסעיף 35(א) לתנאי ניהול חשבון (מוצג ת/2) "כל הרישומים בספרי הבנק ייחשבו נכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל האמור בהם על פרטיהם...". תניה זו, עליה לא חלקה החברה יוצרת חזקה עובדתית, הניתנת לסתירה, לפיה הרישומים בספרי הבנק נכונים. עדות מר חאלד חיאדריה, אשר שימש כמנהל סניף הבנק במועד הרלוונטי, אך חיזקה את החזקה האמורה, כך שהבנק הניח תשתית עובדתית מספקת להעברת הנטל לנתבעים להביא ראיות לסתור.
9. אף כי כבר מהחלטת רשם בית-המשפט נהיר היה לנתבעים כי אין בתצהירו של סאמר כמו גם בחוות-דעת המומחה כדי לסתור את החזקה האמורה ונושא חוות-הדעת אף עלה בישיבת קדם משפט, בחרו הנתבעים, מטעמיהם הם, להסתמך על התצהיר וחוות-הדעת שניתנו לתמיכה בבקשה למתן רשות להתגונן.
10. בתצהירו של סאמר נאמר בצורה כללית וסתמית כי הבנק נהג להתנות שירות בשירות שעה שהתנה מתן אשראי בפתיחת תכניות חיסכון.
סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 אוסר על תאגיד בנקאי להתנות מתן שירות בקניית שירות אחר אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי.
נפסק לא אחת כי על הטוען התניית שירות בשירות הנטל להוכיח כי קיים קשר ישיר בין השירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח (מתן אשראי במקרה דנן) לבין שירות אחר שהבנק מציע (תכנית חיסכון במקרה דנן). בין היתר עליו להניח תשתית עובדתית לנסיבות חיצוניות מהן ניתן להסיק כי הבנק התנה שירות בשירות. כך, על נתבע הטוען זאת להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת, מועדי פתיחת תכניות חיסכון וסמיכות זמנים בינן לבין מתן אשראי או הגדלתו והיחס בין הסכום שהופקד בתכנית חיסכון לבין גובה האשראי.
ראה בסוגיה ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6), 769 (2003).
11. לא זו בלבד שהנתבעים לא הביאו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על הקשר האמור בין פתיחת תכניות חיסכון לבין האשראי שניתן אלא שמחקירתו הנגדית של סאמר התברר, כי לטענה זו אין יסוד. מעדותו עולה, שנודע לו על קיומה של התניית שירות בשירות מפי המומחה והוא אישית אינו יודע להצביע על דבר. בעוד העובדות ידועות ללקוח הבנק נועדה חוות-דעת המומחה לשמש למתן ביטוי חשבונאי לטענה. במקרה דנן התהפכו היוצרות והמומחה הוא אשר יצר את התשתית העובדתית שהלקוח אמור היה לספק לו. היעדר תשתית עובדתית לביסוס חישובי המומחה משמיט את הקרקע מתחת לטענה, ממוטטת את כל הגנת החברה ומאיינת את חוות-דעת המומחה.
12. לא זו אף זו, מחומר הראיות עולה כי החברה ניהלה חשבון בבנק הפועלים בע"מ, כי עקב חילוקי-דעות החליטה להעביר את פעילותה לבנק התובע וכי בעת פתיחת החשבון לא נזקקה החברה לאשראי, לא בקשה להקצות לה מסגרת וזו ממילא לא אושרה לה. במהלך ניהול החשבון הגישה מידי פעם החברה בקשות להקצאת אשראי שהוקצה לה מעת לעת בהתאם לצרכי החברה, מצב החשבון והבטוחות שהמציאה.
מנהל הסניף גם העיד, ועדותו לא נסתרה, כי זולת הוראת קבע שניתנה בסמוך לפתיחת החשבון לא נפתחו תכניות חיסכון ששימשו בטוחה לאשראי. הוא גם הוסיף, כי כאשר נכנס החשבון ליתרת חובה בוטלה ביוזמת הבנק הוראת הקבע לתכנית חיסכון.
כל אלה תומכים במסקנה, כי אין יסוד לטענת התניית שירות בשירות.
13. גם אם היה עולה בידי החברה להניח תשתית עובדתית לטענתה זו, לא עלה בידיה ליתן לה ביטוי חשבונאי כנדרש.
כאמור לעיל, כבר בהחלטתו ציין הרשם כי חוות-הדעת המומחה לוקה בחסר. המומחה בדק חלק מדפי החשבון בלבד ולא היו בידיו נתונים שונים, בין היתר בנוגע לשיעורי הריבית בהם חוייב החשבון. חרף הזמן שחלף מאז ניתנה לנתבעים רשות להתגונן ועד למועד הדיון בבית-המשפט לא השלים המומחה את חוות-דעתו. די בכך כדי לדחות את מסקנותיו.
14. למותר לציין, כי אין טענה וממילא אין ראיה שהבנק לא נתן לחברה את כל המידע הדרוש ואף ניתן להניח שבהנהלת החשבונות של החברה מצויים כל דפי החשבון של החברה. אין גם ראיה שהחברה או המומחה פנו לבנק בבקשה לקבל נתונים ונדחו על ידו. למותר לציין כי בשום שלב לא פנו הנתבעים לבית-המשפט בבקשה להורות לבנק להמציא נתונים חסרים, כך שאם בחרו מטעמיהם הם שלא להגיש חוות-דעת מתוקנת ומשלימה, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד.
15. מחקירת המומחה אף התברר, שהסתמך על נתונים שאין בינם לבין החשבון ולא כלום. כך לדוגמה, ערך את חישוביו על בסיס ריבית ממוצעת משלו, מבלי שניתן לדעת מה היו הנתונים ששימשו בסיס לחישובו זה, לא עמדו בפניו תנאי ניהול החשבון והסכמות שהושגו במהלך ניהול החשבון בין הבנק לבין הנתבעים ובפועל התבסס על נתונים חלקיים מדפי החשבון.
בנסיבות אלו, אין לחוות-דעת זו ערך ראייתי כלשהו.
16. דין התובענה איפוא להתקבל.
אשר-על-כן, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך 229,482 ₪ בצירוף ריבית בשיעור 17.25% לשנה או בשיעור אחר שיהיה נהוג מידי פעם בפעם אצל התובע החל מיום 1.7.06 ועד ליום מתן פסק-הדין, כאשר הריבית תצורף לקרן בסוף כל רבעון.
הנתבע 3 ישלם לתובע סך של 168,789 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") החל מיום 1.7.06 ועד ליום מתן פסק-הדין.
מהסכומים האמורים יש להפחית את פדיון מכירת הרכב בניכוי הוצאות. מאחר שלא הוגשו ראיות להוכחת סכום זה אני מורה לבנק להגיש תוך שלושים יום מהיום תצהיר בצירוף תיעוד מתאים המפרט את הסכום לניכוי ומועד הניכוי לצורך מתן החלטה להשלמת פסק-דין זה. אם לא יוגש תצהיר תוך המועד שנקבע ינוכה מלוא פדיון המכירה נכון למועד הגשת סיכומי הבנק."