התניית שירות בשירות בראי חוק הבנקאות (שירות ללקוח)
הפרקים שבספר:
- מבוא
- נטל ההוכחה
- נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
- הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
- על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
- לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
- נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
- תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
- אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
- התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
- על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
- עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
- אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
- תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
- על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
- מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
- הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
- המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
- על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
- אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
- אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
- לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
- קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
- שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
- הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
- בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
- מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
- משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
- המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
- הלכת בוני התיכון בע"מ
- הלכת ש.א.פ בע"מ
המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
ב- בש"א (שלום נת') 1274/08 {מפלח בדיר עארף ואח' נ' בנק לאומי לישראל, תק-של 2008(4), 16370, 16379 (2008)} נפסק מפי כב' הרשמת אוסי-שרעבי גלית:"החלטה
לפני שתי בקשות למתן רשות להתגונן אשר נדונו במאוחד.
ב- בש"א 1274/08 נדונה בקשת המבקש 1 למתן רשות להתגונן מפני תביעה בסך 75,222 ₪ שעניינה יתרת חובה בחשבון המבקש 1 אצל המשיב, שמספרו 914/02.
ב- בש"א 1275/08 נדונה בקשת המבקש 2 למתן רשות להתגונן מפני תביעה בסך 96,440 ₪ שעניינה יתרת חובה בחשבון המבקש 2 אצל המשיב, שמספרו 921/05.
א. טענות המבקשים בבקשות
1. בתצהירים התומכים בבקשות טענו המבקשים כי הם ושניים אחרים, בני משפחה אחת, ניהלו עסק בשם "משאבות ובטון מוכן כפר קאסם" (להלן:"החברה").
המבקשים ושניים אחרים וכן החברה ניהלו, כל אחד בשמו, 5 חשבונות שונים אצל המשיב.
בעלי החשבונות האמורים וכן המשיב ראו בכל קבוצת החשבונות "חשבון אחד" לצורך מתן אשראים, אובליגו, בטחונות וכו'.
2. המבקשים נדרשו לרכוש תכניות חיסכון בחשבונות הפרטיים כתנאי למתן אשראי לחשבון החברה או להגדלתו או לאי העמדתו לפירעון מיידי, כשהמימון לתכניות אלו בוצע מחשבון החברה.
תכניות החיסכון נפרעו, בדרך-כלל, לזכות חשבון החברה.
המבקשים מפרטים מספר דוגמאות המראות כי בעת העברת כספים לתכניות החיסכון, עמד חשבון החברה ביתרת חובה ו/או בחריגה ממסגרת האשראי.
המשיב סירב לפדות את תכניות החיסכון משהגיע מועד סיומן, ודרש כי הכספים יופקדו בתכניות המשך, תחת הפקדתם בחשבון החברה.
לבסוף, מרבית תכניות החיסכון נפרעו לחשבון החברה, אך זאת לאחר שנגרמו נזקים רבים ועצומים.
גם לעניין זה מפרטים המבקשים מספר דוגמאות בתצהיריהם.
3. לעיתים, כשחשבון החברה הגיע למגבלת האשראי שלו, הופעלו החשבונות הפרטיים לצורך פעילות החברה. ביום 9.2.03 הופסקה הפעילות בחשבון החברה, הועמדה הלוואה לכיסוי יתרת החובה של החברה ומאותו היום בוצעה פעילות החברה באמצעות החשבונות הפרטיים, באישור ובעידוד המשיב.
4. לאור האמור, יש לראות בקבוצת החשבונות האמורה "חשבון אחד" לצורך בדיקת החיובים השונים שנעשו בחשבונות.
5. המבקשים נתנו אמון מוחלט במשיב ופיתחו בו יחסי תלות, שכן היו תלויים באשראי שנתן להם המשיב להמשך קיומם הכלכלי.
6. המשיב גבה שיעורי ריבית שלא כדין, כאשר חישב את הריבית כאילו מספר הימים בשנה הוא 360 במקום המספר המדוייק.
על-פי חישובי מומחה מטעם המבקשים, חוייב החשבון בחיובי ריבית עודפים בסך של 8,616 ₪.
7. על-פי חישוב המומחה החשבון חוייב בריבית שלא כדין, בסכום כולל של 2,109,538 ₪ נכון ליום התביעה.
8. המבקשים טוענים עוד כי המשיב המציא מסמכים שנדרשו להם לשם עריכת חוות-דעת באיחור של שנה, במהלכה חייב את החשבון בריבית חריגה מירבית.
9. בכתב התביעה מבקש המשיב לחייב את המבקשים בריבית מירבית, ואולם מונח זה כלל לא מופיע בהסכם בין הצדדים ואין הסכמה לחיוב המבקשים בגין רכיב זה.
בסעיף 6 לתנאי ניהול החשבון, הוסכם כי כל יתרה דביטורית שתתהווה בחשבון תישא ריבית בשיעור הנהוג מידי פעם בפעם בבנק, ואולם הסכמה זו אינה כוללת חיוב בריבית חריגה מירבית. מכול מקום מדובר בפיצוי מוסכם שנקבע מראש, כשלבית-המשפט הסמכות להפחיתו ואין היא מגלמת פיצוי אמיתי לנזקו של המשיב עקב אי-החזרת האשראי או עקב השימוש בכסף.
10. חיוב החשבון בריבית חריגה מירבית לאחר סיום היחסים החוזיים מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד.
11. ההסכמים שנחתמו בין המבקשים למשיב כוללים תנאים מגבילים הנוגדים את הוראות חוק החוזים האחידים, ולמשל התנאי המונע מהלקוח לחלוק על ספרי הבנק, הינו חסר תוקף ו/או ניתן לביטול.
12. לבקשתם צרפו המבקשים חוות-דעת מטעם המומחה, מר אורן גיא.
בחוות-דעתו קובע המומחה כי נבדקו חמשת חשבונות הבנק האמורים, אשר נוהלו על-ידי המבקשים ואחרים ועל-ידי החברה אצל המשיב, ומצא כי קיים קשר בין החשבונות הפרטיים לחשבון החברה, בהתבסס על העברות כספים שבוצעו בין החשבונות.
המומחה ציין כי חוות-דעתו נערכה כאשר מסמכים מסוימים היו חסרים, כמפורט על ידו בחוות-דעתו.
13. המומחה ביצע שחזור של חשבון החברה, אליו הזין את כלל הפעולות שבוצעו בחשבון, למעט חיובים בגין ריבית חובה וריבית חריגה, כשהבדיקה נערכה בגובה מסגרות האשראי המקוריות שהוקצו לחשבון מעת לעת.
המומחה מציין כי בעת שהועברו כספים לתכניות חיסכון נמצא חשבון החברה ביתרת חובה או חריגה, ובגין כך מחוייב החשבון בריבית החובה של הבנק והלקוח זוכה בתשואת תכנית החיסכון, הנמוכה באופן משמעותי מחיוב הריבית בגין מימונה.
אין בכך היגיון כלכלי וגם אין בכך משום הוספת בטחונות לחשבון, שכן בעקבות הגידול בביטחונות על-ידי רכישת תכניות החיסכון, באשראי הבנק, בא גידול זהה ביתרות החובה של הלקוח.
המומחה מפרט מספר דוגמאות בהן תכניות חיסכון שהסתיימו הועברו לתכניות המשך, על-אף שבאותה עת נמצא החשבון ביתרה חריגה.
המומחה אף ציין מספר דוגמאות לתכניות חיסכון שהופקדו בחשבון הפרטי וזוכו בחשבון החברה.
14. במסגרת החשבון המשוחזר שערך המומחה, בוטלו תכניות החיסכון ונותרו שיעורי הריבית ומסגרות האשראי. בדיקתו של המומחה העלתה כי לזכות החשבון עמד סך 1,726,877 ₪.
המומחה אף התייחס לחישוב הריבית לפי מספר הימים המדויק בשנה וחישובו העלה כי קיים הפרש בסך 8,616 ₪.
בחישוב מאוחד הגיע המומחה למסקנה כי ההפרש המשוערך בריבית החובה של הבנק מסתכם לסך של 2,109,538 ₪ ליום 31/3/08.
ב. הדיון במעמד הצדדים
1. בדיון שנערך בפני במעמד הצדדים נחקרו המבקשים והמומחה.
2. המבקש 1 הצהיר כי החשבון נשוא התביעה נפתח בשנת 1978 ואילו חשבון החברה נפתח בשנת 1986. לטענת המבקש, החשבון של אנואר מפלח בדיר נפתח על-מנת לממש תכניות חיסכון שיהוו בטחון לחשבון החברה. המבקש הצהיר כי לחברה היה רואה חשבון.
3. המבקש 1 הצהיר כי בחשבון נשוא התביעה ביצע פעולות לצרכיו האישיים, כגון תשלום למפעל הפיס, לחב' בזק, פלאפון, איתוראן ואף קיצבת המוסד לביטוח לאומי הופקדה לחשבון זה.
את שכרו מהחברה קיבל המבקש 1 בהמחאות, אשר פדה אצל חלפנים או במזומן.
4. המבקש 1 הצהיר כי נערכו מספר פניות למשיב בדרישה לקבלת מסמכים, ורק לאחר שעורך דינו שלח מספר מכתבים לעניין זה, נענה המשיב.
5. המבקש 2 הצהיר בחקירתו הנגדית כי החשבון נשוא התביעה שימש אותו גם לצרכיו האישיים, אך מדובר היה בחיובים "קטנים".
המבקש 2 אישר כי לא ניהל חשבון בנק, לבד מהחשבון נשוא התביעה.
המבקש 2 הצהיר כי עבד בחברה וקיבל ממנה את שכרו.
6. המומחה, מר גיא אורן, נחקר על חוות-דעתו.
מחקירת המומחה עלה כי התייחס לכל חמשת החשבונות האמורים לעיל כמקשה אחת, תוך שהתמקד בטענת הלקוחות בדבר התניית מתן אשראי ברכישת תכניות חיסכון, שעה שהועברו כספים מחשבון החברה לחשבונות הפרטיים, כדי לממן את רכישת תכניות החיסכון.
תחשיב המומחה מביא לידי ביטוי את הנזק שנגרם בחשבון החברה כתוצאה מרכישת תכניות החיסכון.
המומחה אישר כי יתכן והריבית ההסכמית שונה מחשבון לחשבון, כמו גם תנאי הניהול בחשבון העסקי אל מול החשבונות הפרטיים.
המומחה הצהיר כי נראה שהחשבונות הפרטיים שימשו לכאורה אך ורק לרכישת תכניות החיסכון ולמעשה לא הייתה להם עצמאות או מהות אמיתית אחרת.
המומחה הצהיר כי בוצעו העברות רבות בין החשבונות וכי יש להניח כי חלק מההעברות עניינן תשלום משכורות למבקשים, אך עדיין היו כספים שאמורים היו להיכנס ישירות לחשבון החברה והועברו לחשבונות הפרטיים.
המומחה הצהיר כי למעשה שיחזר את חשבון החברה והביא לידי ביטוי בתחשיבו את הפרשי הריבית כתוצאה מרכישת תכניות החיסכון, בכך שביטל את הפעולות שבוצעו בתכניות החיסכון (הן מכירתן, הן רכישתן והן תשואת התכניות).
המומחה הצהיר כי בשחזור החשבון לא בוטלו מסגרות האשראי, שכן ביטל רק את התנאי הפסול במשוואה, והוא רכישת תכניות החיסכון.
בחקירתו נשאל המומחה לגבי שני מועדים ספציפיים בהם, לטענת ב"כ המשיב, מסגרת האשראי בחשבון עמדה על אפס, בעוד המומחה בחוות-דעתו, ציין מסגרת אשראי אחרת.
המומחה הסביר זאת בכך שהסתמך על דף חשבון אחר שהראה מסגרת אשראי לימים הסמוכים לאותם מועדים שצויינו במסגרת החקירה הנגדית.
משנשאל המומחה האם ההפקדות לתכניות חיסכון לא בוצעו מיתרת חובה בחשבון החברה אלא מכספים שהיו בחשבון הפרטי, השיב כי, מכל מקום, מדובר בכספים שנובעים מפעילות החברה ומופקדים לחשבונות הפרטיים, שהם למעשה חשבונות וירטואליים.
המומחה הצהיר כי הוא מניח שניתן לבצע הפקדה לתכנית חיסכון כשחשבון החיוב יהיה חשבון החברה.
בחקירתו החוזרת, הצהיר המומחה כי לא איחד את כלל התנועות בכל חמשת החשבונות לחשבון אחד, אלא רק את חשבון החברה וביטל את תכניות החיסכון.
ג. סיכומי המבקשים
1. המבקשים בסיכומיהם טוענים כי יש ליתן להם רשות להתגונן מאחר והמשיב לא המציא לידיהם את מלוא המסמכים כפי שנתבקש, על-מנת לערוך הגנתם כראוי.
2. טענת המבקשים, כי יש לראות בכלל החשבונות חשבון אחד, לא נסתרה.
המבקשים טוענים לזכותם לקזז את הנזקים שנגרמו בחשבון החברה מהחשבונות הפרטיים נשוא תביעה זו ולהכיר בהם כ"חשבון אחד" לצורך ההתחשבנות הכספית.
מדובר למעשה בחיובים קצובים, כעולה מחוות-דעת המומחה.
לחילופין, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל קבוצת החשבונות ולראות בהם חשבון אחד.
3. המבקשים לא נחקרו לעניין טענתם להתניית שירות בשירות ועמדו בחובת הפירוט המוטלת עליהם לעניין זה.
המבקשים אף שבו על טענתם כי המשיב חייב אותם בשיעורי ריבית שלא כדין על-ידי קיצור מספר ימי השנה, וכן בגין אי-המצאת המסמכים במועד.
המבקשים חזרו על טענתם כי אין לחייבם בריבית חריגה על-פי ההסכם ולאחר סיום היחסים החוזיים ביניהם.
כן טענו המבקשים כי ההסכמים עליהם מבוססות התביעות כוללים תנאים מקפחים בחוזים אחידים.
4. חוות-דעת המומחה לא נסתרה בחקירתו.
גם אם נכונה טענת המשיב, המוכחשת על-ידי המבקשים, בדבר אי דיוקים בגובה מסגרת האשראי עליו התבסס המומחה, הרי המומחה העיד כי הסתמך על דפי חשבון וכי ההפרשים הנובעים מכך מתבטאים בסכומים זניחים.
לעניין העובדה שבתחשיבו, המומחה לא ביטל את מסגרת האשראי, הרי נפסק כי ביטול עסקת החיסכון לא מבטלת את עסקת האשראי וניתן לבטל רק את החלק הנגוע באי חוקיות, היינו את עסקת החיסכון.
ד. סיכומי המשיב
1. טענת המבקשים בדבר אי-המצאת מסמכים לידי המשיב, לא פורטה בתצהיר המבקשים ואין פירוט אלו מסמכים חסרים.
בחקירה הנגדית, אישר המבקש 1 כי המשיב נענה לבקשה למתן מסמכים.
המשיב המציא למבקשים מסמכים אף ביחס לחשבונות שלא נתבעו על ידו, מדובר בחשבונות שנפתחו בשנת 1978 וברור כי קיים קושי רב בהמצאת מסמכים מאותו מועד.
מכול מקום, יתר החשבונות הינם של צדדים שלישיים אחרים ולא ניתן לטעון טענת קיזוז ביחס לחשבונות אלה.
2. יש לדחות את טענת הקיזוז לפיה מבקשים המבקשים לקזז נזקים שנגרמו, לטענתם, בחשבון החברה, מחשבונותיהם הפרטיים.
חשבון החברה אינו נתבע בתובענות דנן.
החברה ובעלי מניותיה הינם אישויות משפטיות שונות ונפרדות, אין מדובר בגוף אחד, ולפיכך יש לדחות את טענת הקיזוז.
3. אין לראות בכל החשבונות חשבון אחד, כטענת המבקשים.
הנחת המומחה כי החשבונות הפרטיים שימשו כמעט אך ורק כדי לרכוש תכניות חיסכון ללא מהות אמיתית, קרסה במהלך החקירה הנגדית, שכן המבקשים אישרו כי ביצעו בחשבונות פעולות לצרכיהם האישיים.
המבקש 2 אף אישר כי מעבר לחשבון הנתבע לא היה לו חשבון נוסף וחשבון זה נפתח 8 שנים קודם לפתיחת חשבון החברה.
מכאן, שהחשבונות הפרטיים נשוא התביעה לא נפתחו אך ורק כדי לשמש את תכניות החיסכון של החברה.
4. אף המומחה אישר כי חלק מהעברות הכספים בין חשבון החברה לחשבונות המבקשים היו בגין תשלומי משכורת, עובדה השוללת את הטענה כי מהות החשבונות נשוא התביעה הייתה לצורך פתיחת תכניות חיסכון.
המומחה אף לא בדק מהו אחוז הפעילות שעניינה העברות בין החשבונות, ואין בעצם ביצוע ההעברות בין החשבונות, כדי להוביל למסקנה שמדובר בחשבון אחד.
כמו-כן תנאי ניהול החשבונות של המבקשים שונים מתנאי הניהול של החברה וגם בכך יש כדי לאיין את חוות-הדעת.
5. הטענה לעניין התניית שירות בשירות, איננה מפורטת כנדרש.
המבקשים אינם מפרטים מי מנציגי הבנק ביקש לפתוח תכניות חיסכון, מה היו תנאי התכניות ומהו שיעור הריבית הספציפי שנזקף לטובת כספי החיסכון אל מול שיעור הריבית בו חוייבה יתרת החובה בחשבון.
המבקשים אף לא הראו כי הופעל עליהם לחץ, ולו סמוי, לפתיחת תכניות החיסכון.
לעניין זה טענו המבקשים טענות כלליות וסתמיות בתצהיריהם.
6. המבקשים טוענים להתניית שירות בשירות אף בחשבונותיהם של צדדי ג', אך לא טרחו לצרף כל תצהיר מטעמם, וממילא לא ניתן לטעון טענת קיזוז בהיעדר זהות בין בעלי החשבונות למבקשים.
הכללת החשבונות האמורים בחוות-הדעת ללא הפרדה בין הנזק הנטען בחשבונות אלה לחשבונות נשוא התובענה מהווה עילה לפסילת כל חוות-הדעת.
המבקשים לא הראו מתאם בין פתיחת תכניות החיסכון להגדלת האשראי בחשבון החברה וכי, במידה וקיים, לא היה בו משום "קשר עסקי סביר".
המבקשים לא טענו כי ביקשו מהמשיב לפרוע את תכניות החיסכון ונהנו מהעמדת האשראי ומשיעור הריבית המופחת בגינו.
על-פי הפסיקה, במקרה של טענת התניית שירות בשירות, יש לקיים השבה הדדית לשם החזרת המצב לקדמותו, היינו ביטול תכניות החיסכון וביטול האשראי גם יחד.
המומחה לא עשה כן.
בחוות-דעת המומחה אף נתגלו טעויות באשר למסגרות האשראי, כאשר בחשבון המשוחזר ציין המומחה כי קיימות מסגרות אשראי, בעוד שבפועל לא הייתה מסגרת אשראי באותו מועד.
7. 14 מתוך 40 תכניות החיסכון, המפורטות בנספח א'3 לחוות-הדעת, הינן תכניות המשך, לגביהן נקבע בפסיקה כי הארכת תוקפן של תכניות חיסכון מצביע על כי לא נתקיימה התניית שירות בשירות.
7 תכניות הינן תכניות בתשלומים חודשיים, אף ביחס אליהן נקבע בפסיקה כי אין מדובר בכפייה נמשכת, שכן המבקשים יכולים היו להפסיקה.
8. באשר לטענות בדבר חישוב נכון של מספר ימי השנה, החישוב המוכחש הינו ביחס לחשבון החברה, שאינו החשבון הנתבע.
9. באשר לטענה כי אין לחייב את המבקשים בריבית בנקאית במהלך ההליכים המשפטיים, המבקשים הם שדרשו מסמכים רבים בחשבונות שונים במשך תקופה ארוכה, ואף נדרשה להם שהות ארוכה לעריכת חוות-הדעת, ולכן אין להם להלין אלא על עצמם.
10. באשר לטענה כי חיוב החשבון בריבית חריגה לאחר סיום היחסים החוזיים מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הרי מדובר בהסכמים שנחתמו בשנת 1978.
את טענות המבקשים לעניין הפרת חובת נאמנות ותום-לב, יש לדחות בהיעדר פירוט כנדרש.
ה. דיון
1. באשר לטענה לעניין אי-המצאת מסמכים –
המבקשים כלל לא טענו טענה זו בתצהיר מטעמם. הטענה נטענה בחוות-דעת המומחה.
מאחר ומדובר בטענה עובדתית, היה על המבקשים לפרטה בתצהיר התומך בבקשתם.
זאת ועוד, על-מנת ליתן רשות להתגונן בטענה כי לא הומצאו מסמכים מטעם המשיב, יש לפרט אלו מסמכים נדרשו ומדוע יש בהם צורך לשם ביסוס הגנה לכאורית.
אין מדובר בהליך גילוי מסמכים כללי, החל לאחר הגשת כתב הגנה.
כאמור, המבקשים לא עמדו בחובת הפירוט האמורה.
אין די לעניין זה בפירוט המסמכים החסרים בחוות-דעת המומחה, שכן מדובר בטענה עובדתית שהיה על המבקשים לתמוך בתצהיר מטעמם (ראה דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית), 164).
מכול מקום, גם המומחה מציין כי מפאת חוסר המסמכים, הפירוט בחוות-דעתו הינו חלקי בלבד וכי במידה ויועברו לידיו המסמכים החסרים, יחווה-דעתו לגבי השפעתם על הממצאים בחוות-דעתו.
היינו, אין במסמכים החסרים כדי לפגום בבסיס חוות-הדעת כפי שהוגשה.
מעבר לכך, המבקש 1 הצהיר בחקירתו הנגדית, כי בסופו של יום הומצאו המסמכים לעורך דינו (ראה שורות 9-8 לעמ' 3 לפרוטוקול. כן ראה מכתב ב"כ המשיב לב"כ המבקשים מיום 3.12.07, מסומן מש/1).
לפיכך, אין ליתן למבקשים רשות להתגונן בגין טענה זו.
2. המבקשים טענו כי הינם בני משפחה אחת שנייהלו את החברה וראו, כאמור, בכל החשבונות "חשבון אחד". המבקשים לא פרטו מה היה תפקידם בחברה.
המבקשים, לטענתם, נדרשו לרכוש תכניות חיסכון במסגרת חשבונותיהם הפרטיים לשם מתן אשראי בחשבון החברה, כאשר הכספים למימון התכניות, מקורם בחשבון החברה.
כן טענו המבקשים כי מיום 09.02.03 פעילות החברה בוצעה באמצעות חשבונותיהם הפרטיים.
המבקשים הפנו לנספח א'1 לחוות-דעת המומחה בו מפורטות העברות הכספים שבוצעו בין החשבונות האמורים במשך השנים. המבקשים למעשה טוענים כי חשבונותיהם במהותם נועדו לרכישת תכניות חיסכון לשם מתן אשראי בחשבון החברה.
אולם, מהחקירה הנגדית עלה, כי למעשה החשבונות הפרטיים נפתחו שנים קודם לפתיחת חשבון החברה.
כמו-כן, המבקשים שנייהם אישרו כי כל אחד מהם ניהל את החשבון נשוא התביעה גם לצרכיו הפרטיים והאישיים, היינו, אין מדובר בחשבונות שנפתחו ושימשו אך לצורך הפקדת תכניות החיסכון, וממילא יתרת החובה הקיימת בהם והנתבעת במסגרת הליך זה, כוללת בחובה את מלוא הפעולות שבוצעו באותם חשבונות ואשר כללו, כאמור, גם פעולות לצרכים פרטיים.
לעניין זה הצהיר המבקש 2 כי אף לא היה בבעלותו חשבון אחר, לבד מהחשבון נשוא התביעה.
זאת ועוד, חלק מהחשבונות הפרטיים בהם נפתחו תכניות החיסכון, אינם מנוהלים כלל על-ידי מי מהמבקשים אלא על-ידי צדדי ג' אחרים, מטעמם לא צורף כל תצהיר והמבקשים אף לא טענו כי נודע להם מפי אותם צדדי ג', כי אכן נדרשו לפתוח את תכניות החיסכון בחשבונותיהם כתנאי למתן אשראי בחשבון החברה, או כי יש לראות גם את חשבונותיהם כחשבון החברה. גם לא הובהר מהי היתרה בחשבונותיהם של צדדי ג' האמורים.
3. לפי סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, על הטוען להפרת החובה הקבועה בסעיף זה להראות הן כי התאגיד הבנקאי התנה את השירות המבוקש בשירות אחר והן כי אין בהתניה בין שני השירותים האמורים משום קשר עסקי סביר.
לביסוס טענתם להתניית שירות בשירות, מפרטים המבקשים מספר דוגמאות המראות כי בעת רכישת תכניות החיסכון עמדה יתרת החובה בחשבון החברה בחריגה.
כך גם כאשר בוצעו תכניות המשך.
המומחה פירט (בנספח א'2 לחוות-הדעת) את מצב האשראי בחשבון החברה במועדים בהם נרכשו תכניות החיסכון. בנספח א'3 לחוות-הדעת פירט המומחה באיזה חשבון נפתחה כל תכנית, מתי ובאיזה סכום, ולאיזה חשבון הוזרמו סכומי הזיכוי בגינה.
יחד-עם-זאת, המבקשים אינם מפרטים מיהו נציג הבנק שדרש מהם לפתוח את תכניות החיסכון, מה היה הגורם לפתיחתן ומהו השירות המותנה בכל אחד מהמועדים בהם נפתחו תכניות החיסכון.
אולם, המבקשים מראים פירוט לכאורי כלשהו המראה כי בעת פתיחת תכניות החיסכון, מצוי היה חשבון החברה ביתרת חובה או חריגה, וכי חלק מהתכניות נפרעו, בסופו של יום, לחשבון החברה.
4. המומחה הגיע למסקנה כי אלמלא הופקדו הכספים בתכנית חיסכון, לא היה מחוייב חשבון החברה בחיובי ריבית כפי שחוייב, ומכאן קמה הזכות לקיזוז בגין חיובי היתר של הריבית.
מקובלת עלי טענת המשיב כי אין מקום לבצע קיזוז כשמדובר באישויות משפטיות שונות.
ודוק, בתביעות דנן נתבעו המבקשים לשלם את יתרת החובה בחשבונותיהם הפרטיים ואילו המבקשים בהגנתם מבקשים לקזז כספים שלטענתם מגיעים לחברה מהסכום הנתבע כאן, בגין חשבונותיהם הפרטיים.
לו היה נתבע בהליך דנן החוב בחשבון החברה, אם קיים, יכול והיה מקום להעלות הטענה לקיזוז לאחר עריכת שחזור לחשבון החברה.
5. ואם תאמר כי במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן יש להניח כי המבקשים יוכיחו את טענתם, כי יש לראות בכל חמשת החשבונות "חשבון אחד", ולפיכך קמה האפשרות לבצע הקיזוז כמבוקש, לעניין זה יאמר כי המומחה בחוות-דעתו לא ליכד את הפעילויות בכל החשבונות, אלא אך ורק ביצע שחזור של חשבון החברה, כשהוא מבטל את ההפקדות לתכניות החיסכון שבוצעו לחשבונות הפרטיים. כלומר, חוות-הדעת אינה לוקחת בחשבון את כלל החיובים בכלל החשבונות הפרטיים, אלא אך את ה"זיכוי" אותו מבקשים המבקשים לבצע, בחשבון החברה, על דרך ביטול תכניות החיסכון שהופקדו בחשבונות הפרטיים.
המומחה ביטל את ההעברות שבוצעו מחשבון החברה לחשבונות הפרטיים, הגם שאישר בחקירתו הנגדית כי חלק מההעברות האמורות היו בגין משכורות ששולמו למבקשים.
יש עוד לציין כי גם מחוות-הדעת וגם מנספחיה עולה כי לא כל כספי פדיון תכניות החיסכון הוזרמו לחשבון החברה, אלא לחשבונות הפרטיים.
לא ברור אם המומחה בחוות-דעתו "ביטל" גם את תכניות החיסכון, שבסופו של יום נפרעו לחשבונות הפרטיים, ולא לחשבון החברה.
כך גם לא ברור האם החשבון המשוחזר שערך המומחה לחשבון החברה כלל את פעילות החברה מיום 9.2.03, המועד בו, לטענת המבקשים, הופסקה הפעילות בחשבון החברה ובוצעה באמצעות החשבונות הפרטיים.
זאת ועוד, כטענת המשיב, שעה שנטען להתניית מתן אשראי בפתיחת תכנית חיסכון, והמומחה ביטל את החיובים בגין תכניות החיסכון, ממילא היה מקום לבטל במקביל את השירות המותנה, היינו את מסגרת האשראי שהוענקה לחברה. אולם, המומחה לא עשה כן. (ראה נספח ג' לסיכומי המשיב)
כן יש להביא בחשבון את טענת המשיב, הנתמכת בפסיקת בתי-המשפט, לפיה תכניות חיסכון "המשך" או תכניות שהכספים מופקדים בהן בתשלומים, יכול ולא יוכרו כשירות מותנה אסור.
6. גם הטענה בדבר חישוב מספר הימים בשנה עניינה "זיכוי" חשבון החברה, בהתעלם מהחיובים נשוא החשבונות הפרטיים.
7. הטענה בדבר אי-חיוב בריבית בנקאית במהלך הליכים משפטיים או בגין סיום היחסים החוזיים בין הצדדים, טעונה בירור עובדתי.
8. מכול האמור עולה כי, מחד גיסא, המבקשים לא פרטו באופן מלא טענותיהם או שחלקן נסתרו, כמפורט לעיל, ואף נתגלו חוסרים או אי בהירויות בחוות-דעת המומחה, כאמור.
מאידך גיסא, באשר לטענתם העיקרית של המבקשים להתניית שירות בשירות, המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה.
הלכה היא כי במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן די אם המבקש מגלה הגנה לכאורה מפני התביעה. יחד-עם-זאת, על המבקש לפרט כדבעי את טענת הגנתו ואין די בהעלאת טענות כלליות.
(ראה י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), 673, 674)
כמו-כן, על בית-המשפט להניח שיש אמת בדברי המבקש, אלא אם-כן נסתרה גרסתו במהלך החקירה.
"אולם אם מתברר כי טענות הנתבע תלויות על בלימה או שהנתבע במהלך חקירתו משמיט את היסוד לעובדה שהוא טוען לה... בית-המשפט רשאי להסיק כי הגנתו היא הגנת בדים."
(ראה דוד בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית), 199).
"מקום שהגנת הנתבע לוקה בחוסר בהירות או נראית על פניה קלושה ביותר, נוהגים בתי-המשפט, במקרים לא מעטים, להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכומי ערבות."
(ראה א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), 324).
9. בהיעדר פירוט מלא מטעם המבקשים, נוכח העולה מחקירתם הנגדית בדבר שימוש בחשבונותיהם גם לצרכיהם הפרטיים, בהיעדר תצהיר מטעם צדדי ג' אחרים ונוכח החוסרים בחוות-דעת המומחה, מצאתי כי זהו המקרה בו יש להתנות הרשות להתגונן בתנאי.
אשר-על-כן אני קובעת כדלקמן:
א. למבקש 1 תינתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 45,000 ₪ בקופת בית-המשפט.
ב. למבקש 2 תינתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 58,000 ₪ בקופת בית-המשפט.
ג. הסכומים האמורים בסעיפים 1 ו- 2 לעיל יופקדו בתוך 30 יום מהמצאת ההחלטה לב"כ המבקשים.
ד. תבוצע ההפקדה במועד, תינתן למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה, באופן שתצהיריהם ישמשו כתב הגנה.
ה. לא תבוצע ההפקדה במועד האמור, תידחנה הבקשות למתן רשות להתגונן ויינתן פסק-דין כנגד המבקשים בהתאם לתביעות.
ו. הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ יושתו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי."