המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...

ב- ת"א (שלום ת"א) 23492/03 {אסום חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-של 2005(4), 9731, 9737 (2005)} נפסק מפי כב' השופטת אביגיל כהן:

"1. התובעים הגישו תביעה נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק) על סך 393,476 ₪ וזאת להחזר כספים, ששילמו לטענתם לבנק, שלא כדין.

2. התובעת 1 - היא חברת בניה המתמחה בהקמת מוסדות ציבור (להלן: "החברה") והתובע 2 - הוא מנהלה (להלן: "פרוספר").

3. התובעים טענו, כי במהלך השנים 1997 עד 2001 ניהלה החברה חשבונות עסקיים בסניף שדרות של הבנק, ולצורך קבלת אשראי היא נדרשה על-ידי הבנק, שלא כדין ותוך התניית שירות בשירות, לפתוח תכניות חיסכון ולרכוש קרנות נאמנות בהתאם להנחיות הבנק.
בסניף הבנק הנתבע התנהלו שלושה חשבונות הרלבנטים לתביעה.

חשבונות עסקיים של החברה שמספריהם 52100/12 ו- 84900/52 על שם החברה וחשבון פרטי מספר 11526/87 על שמו של פרוספר.

4. התובעים טענו, כי כתוצאה מאותה התניית שירות בשירות וכן כתוצאה מהטעיה והתנהגות בחוסר תום-לב, הצגת מצג כוזב ומצגים רשלניים, הם שילמו ביתר סך 243,476.33 ₪ נכון ליום 1/1/2003 וכן נגרם להם נזק בגין פגיעה במוניטין בשיעור של 150,000 ש"ח לפחות.

על-כן הועמד סכום התביעה בסך של 393,476.33 ₪.

5. תמצית טענות הבנק:

א) הבנק הכחיש את טענות התובעים, וטען כי החשבון נוהל בדרך העסקים המקובלת.

ב) הבנק הכחיש טענת התניית שירות בשירות וטען, כי לא נתן כל יעוץ רשלני.

ג) הבנק טען טענות באשר לחוות-דעתו של המומחה, וממצאי המומחה.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) באשר לטענת התניית שירות בשירות:
(1) השאלה אשר יש לבחון אותה בתיק זה היא:
האם הפר הבנק את הוראות סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 בכך שהתנה, אם התנה, מתן אשראי לחברה בפתיחת תכניות חיסכון ו/או רכישת קרנות נאמנות וזאת באמצעות כספי אשראי שהועמדו לחברה על-ידי הבנק.

(2) סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 קובע:

(א) לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי.
(ב) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של קשר כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לעניין התנאת מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס כאמור בסעיף-קטן (א), ואם אישר המפקח, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת, את המדיניות האמורה, ייחשב קשר בין שירות מבוקש לבין קיום התנאי כקשר סביר אם הוא נובע מאותה מדיניות."

(3) התניה אסורה קיימת כאשר מתקיימים שני רכיבים:

א) הבנק התנה מתן שרות כלשהו בשרות אחר.

ב) היעדר קשר עסקי סביר בין השרות המבוקש לבין קיום התנאי וכבר נקבע כי חייבת להתקיים קורלציה לגבי הרכיב הראשון.

דהיינו - מתאם יחס הדדי בין שני השירותים. שאם לא כן, אין התניית שירות בשירות.
ראה לעניין זה: ע"א 7424/96 בנק המזרחי נ' חברת אליהו גרציאני (1998) בע"מ, פ"ד נד(2), 145, 156 (2000) (להלן: "גרציאני"), וכן; ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577, 586 (1999).

בפרשת גרציאני ציינה כב' השופטת ד' בייניש, כי יש להבחין בין הנתונים הראייתיים שבתי-המשפט נעזרים בהם לקביעת קיום מצב של התניה לבין יסודות העילה של קיום ההתניה.

(4) בעניין בוני התיכון נ' בנק הפועלים נאמר בסעיף 9 של פסק-הדין:

"הקורלציה המתחייבת הינה קורלציה במובן המהותי, כלומר, קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית החיסכון או קבלת שירות אחר שהבנק מציע, לבין שירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. מבחינה ראייתית, קורלציה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התניה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, או במקרה בו מדובר על פתיחת תכניות חיסכון כתנאי להגדלת מסגרת האשראי - הוכחת זהות או קרבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גבוהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת: סממנים אלו המצביעים בדרך-כלל על קיומו של קשר סיבתי בין שני סוגי השירות הם בעלי ערך ראייתי, ואף הם תוארו בפסיקת בתי-המשפט תוך שימוש במושג קורלציה. אכן, בדרך-כלל יתקיימו סממנים אלה בנסיבות של התניית שירות בשירות, אך הם אינם בגדר יסוד חיוני שבלעדיו לא תיתכן קיומה של התניה."

ובהמשך אותו סעיף נאמר:

"...עניין נוסף אשר הפסיקה נוטה לייחס לו חשיבות לצורך הכרעה בשאלת קיומה של התניה הוא היעדר צידוק כלכלי, אשר יש בו כדי להצדיק את פתיחת תכניות החיסכון במועד ובתנאים שנפתחו. היעדר צידוק כלכלי כשלעצמו, אף הוא אינו יסוד מהיסודות הנדרשים לקיומה של התניות שירות בשירות. חשיבותו בכך שיש לו משקל ראייתי משמעותי להוכחות העובדה שהשירות נכפה על הלקוח ואינו שירות שהלקוח היה מעוניין בו."

(5) יש לבדוק אם קיימת קורלציה בסכומים, אם כי יש מקרים שבהם יש היעדר קורלציה, אך לאחר שמיעת עדויות, בית-משפט יכול להגיע למסקנה ולפיה לפקיד הבנק היה אינטרס אישי בהתניה מסוימת למרות שהסכום אינו מותאם.

לעניין זה יפים הדברים, של כב' השופט י' אנגלרד בפרשת בוני התיכון הנ"ל בעמ' 587:

"קודם כל, יש לבחון את פתיחת תכניות החיסכון לא רק מבחינת היקף העסקים בין הבנק ללקוח אלא גם מבחינת האינטרס המקומי של מנהל הסניף הבנק באשר ל"מבצע" תכניות החיסכון כפי שמציינים המחברים א' וינרוט ו- ב' אדלשטיין בספרם התניית שירות בשירות על-ידי תאגיד בנקאי: לכאורה יש צורך בקורלציה בסכומים. לא הגיוני למשל, לטעון כי הבנק היתנה שירות של הלוואה במיליונים, בפתיחת תכנית חיסכון, של עשרות אלפי שקלים בודדים. ואולם בעוד, שמבחינת הבנק התניה כזו אינה הגיונית, הרי שלעיתים לפקיד הבנק יש אינטרס אישי גם בצעד כזה, שהוא צעד קטן לבנק, אך צעד גדול לפקיד. אין על-כן לקבוע כל מסמרות בעניין זה, וגם בסיטואציה של היעדר קורלציה בסכומים נראה, כי יש לבחון את הדברים בהתאם לעדויות הפוזיטיביות, המובאות בפני בית-המשפט הקונקרטי שלפנינו."

(6) על-מנת להוכיח התניית שירות בשירות, יש צורך להעלות תשתית ברורה של התניה, ולא להסתפק בדברים כלליים ובלתי מוגדרים באשר ללחץ, שכביכול הופעל על הלקוח מצד עובדי הבנק השונים.

ראה לעניין זה; ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4), 721, 736-735 (2002).

(7) ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן, פרוספר טען, כי פקידי הבנק הבהירו לו, כי במידה ולא יפתח תכניות חיסכון ו/או ירכוש קרנות נאמנות באמצעות כספי אשראי שהבנק יעמיד לחברה, אזי לא תאושר לחברה הגדלת קו אשראי לצורך פעילותה העסקי. (סעיף 3.9 לתצהירו)

פרוספר טען, כי חלק מתכניות החיסכון והפיקדונות השקליים נפתחו כתוצאה מאיום, שאם לא יעשה כך, לא יתאפשר לחברה להמשיך ולקבל אשראי מהבנק, וחלק מתכניות החיסכון והפיקדונות השקליים נפתחו כתנאי מקדמי להגדלת מסגרת האשראי.

פרוספר ציין בתצהירו דוגמה שצוינה בחוות-הדעת של חברת שגיא, ולפיה ביום 31.3.96 הוא הפקיד פיקדון שקלי של 100,000 ₪ וזאת לטענתו כתנאי לקבלת אשראי נוסף של 80,000 ₪ שניתן לו באותו יום, וביום 28.3.99 הוא פתח תכנית חיסכון בהפקדה חודשית של 2,000 ₪, תנאי להגדלת מסגרת אשראי שנעשתה כעבור פחות משבועיים.

פרוספר טען, כי לדרישת הבנק נפתחו חלק מתכניות החיסכון / פיקדונות ישירות מחשבון החברה וחלק ישירות מחשבונו הפרטי, למרות שבחשבונו הפרטי לא נעשתה כל פעילות למעט העברות מחשבונות החברה לחשבון הפרטי לסגירת תכניות חיסכון ורכישת ניירות ערך "בהמלצת הבנק" (סעיף 3.11 לתצהירו).

עוד טען פרוספר, כי באופן דומה הוא נדרש לרכוש יחידות השתתפות בקרנות נאמנות של הבנק כבטחון, וזאת שעה שחשבון החברה היה ביתרות חובה / חריגה לאורך פעילות החשבון.

(8) המצהירים מטעם הבנק הכחישו כי הם כפו פתיחת תכניות חיסכון או רכישת קרנות נאמנות באמצעות אשראי שינתן על-ידי הבנק.

הן אורי אליאסים שהיה מנהל הסניף והן ירון נגר הלוי, אשר טיפל אף הוא בחשבונות התובעים בסניף, שללו טענת התניית שירות בשירות וציינו, כי הבנק מיוזמתו הוא זה שביקש מהתובעים לפתוח חשבונות בבנק למרות שהתובעים עבדו קודם לכן עם בנק הפועלים והתובעים היו בעמדת חיזור מצד פקידי הבנק.

כלומר - במצב שבו הלקוח מחוזר על-ידי הבנק, קשה לטעון, שפקידי הבנק הם אלו ש"מאיימים" או "לוחצים" על הלקוח.

פקידי הבנק ציינו, כי כאשר נפגשו עם פרוספר בשנת 98 הוצג להם על ידו מצג, ולפיו קיימים כספים נזילים בבנק הפועלים בסכום של כמליון עד 1.5 מיליון שקלים והם הציעו לו להעביר את הכספים לבנק לאומי.

מבחינתם התובעים היו לקוחות טובים ואמינים, גם כאשר מידי פעם חרגו מהמסגרת.

מדובר עיר קטנה (סניף שדרות) והם הכירו באופן אישי את פרוספר וידעו כי הוא בעל נכסים ואמין והם לא פעלו בשום שלב באופן של "כפייה" או "אילוץ" כלפי פרוספר בנוגע לפתוח תכנית זו או אחרת.

פקידי הבנק ציינו, כי בטרם הגישו בקשה להנהלת המרחב בבנק לקבלת אובליגו עבור החברה, הם ישבו עם פרוספר וגיבשו יחד את מצבת הביטחונות מול האובליגו המבוקש ושום דבר לא נעשה בכפייה.

מה עוד, שפרוספר ציין, כי יש לו כספים בבנק הפועלים והיה לו גם חשבון פעיל בבנק הפועלים ולפיכך אם הוא לא היה מעוניין לעבוד עם בנק לאומי, הוא היה רשאי לעבוד עם בנק הפועלים, שם כבר היה לו חשבון פעיל.

פרוספר עצמו בעדותו אישר, כי אכן עובדי בנק לאומי הם אלו שביקשו ממנו לפתוח חשבון אצלם וכתנאי להצטרפות לבנק לאומי הוא ביקש שינתן לו אשראי של 300,000 ₪, ולקבל ערבות בנקאית שהוא היה זקוק לה, ובאותו שלב לא היו לו שום בטחונות (עמוד 5 שורות 24 - 27 לפרוטוקול).
פרוספר אישר, כי באותה תקופה הוא המשיך לעבוד עם בנק הפועלים ולאט לאט הפחית שם את הפעילות ועבר לבנק לאומי ולא היה צריך שיגדילו לו את האשראי בבנק הפועלים כיון שהוא עבד עם בנק לאומי.

(10) א) באשר לטענות התניית שירות בשירות בנוגע לתכניות החיסכון, לא ידע פרוספר ליתן תשובה מדויקת איזה פקיד כפה עליו ומה כפה עליו ובאשר לאיזו תכנית חיסכון הוא מתייחס באופן ספציפי (עמוד 8, שורות 5 - 10 לפרוטוקול).

כמו-כן ציין, כי באותה תקופה "לא ידענו על העניין שירות בשירות" (עמוד 9, שורה 2 לפרוטוקול) והוא למעשה קיבל את מה שאמרו לו.

התובע טען, כי היו לו קשיי נזילות בשנת 98, אך ניתן לראות כי באותה תקופה נכנסו כספים לחשבון (עמוד 11, שורות 5 - 14 לפרוטוקול). ואף בבנק הפועלים הוא בחר באותה תקופה להפקיד כסף בפק"מ, ולא הרגיש צורך או הכרח, להכניס את הכסף לבנק לאומי.

כאשר נשאל, איזו "כפייה" גרמה לו לפתוח תכנית חיסכון ב- 31.3.98 (תכנית חיסכון כוח תשורה 30 חד-פעמי מספר 1/8-463/0) שהרי באותו זמן, הייתה לו מסגרת אשראי בלתי-מנוצלת בבנק לאומי של 250,000 ש"ח ועוד פיקדון של 200,000 ₪, הוא ציין, כי היו קשיי נזילות זמניים לימים ספורים (עמוד 11, שורות 15 - 29 לפרוטוקול).

ולמעשה, לא הצליח להוכיח, כי פתיחת תכנית חיסכון באותו מועד, הייתה הפתרון היחיד שעמד לרשותו על-מנת שיוכל להמשיך בפעילות באותו יום.
ב"כ הבנק ציין בפני פרוספר במהלך החקירה הנגדית, כי ביום 31.3.98 הוא כלל לא פתח תכנית חיסכון בבנק לאומי אלא העביר את הכספים שמקורם מתכנית חיסכון אחרת שהגיע לפירעון, לצורך המשך.

פרוספר טען, כי למרות שחשבונו הפרטי היה ביתרת זכות, הוא הפקיד את הכסף בפק"מ ולא העביר את הכסף לחשבון החברה לצורך הקטנת חוב החברה.

וכאשר נשאל מדוע לא עשה כן, השיב:

"ת. כי הבנק אמר לי להכניס אותו לחיסכון.
ש. אבל אתה באותו זמן יכולת לומר לבנק שאתה לא מסכים ואתה חוזר לבנק פועלים.
ת. הלוואי והייתי יכול, אני משועבד וסגור לבנק לאומי, וכדי לעבור לבנק אחר הייתי צריך לשחרר את כל העולם, ולקח לי המון זמן לצאת מבנק לאומי ב- 2001.
ש. לכמה זמן הייתה תכנית החיסכון הזה.
ת. לא יודע." (עמוד 12, שורות 24 - 29 לפרוטוקול)

התובעים טענו טענות של התניית שירות בשירות באשר לתכניות שונות, אך מהחקירה הנגדית התברר, כי אין ממש בטענות אלו.

באשר לתכנית חיסכון כוח תשורה בתשלומים מספר 1-8-477/0 מיום 14.3.96 הוברר, כי התכנית נפתחה כאשר לא הייתה כלל מצוקת אשראי, וכן לא קיימת קורלציה בין סכומי ההפקדה לבין האשראי.

גם באשר לתכנית חיסכון כוח תשורה 30 חד-פעמי מספר 1/8-463/0 מיום 31.3.96 הוברר, כי התכנית נפתחה כאשר לא הייתה מצוקת אשראי.

התכנית עברה לתכנית המשך בסך 133,000.17 ₪ ביום 31.3.98, עוד לפני מצוקת האשראי ונשברה ביום 28.9.98, כאשר באותה עת ניתן להיווכח מדפי החשבון, כי הייתה לחברה מסגרת אשראי לא מנוצלת בבנק הפועלים וכן פק"מ בסכום של 200,000 ₪ (פירוט "השתלשלות" תכנית חיסכון זו נמצאת בסעיף 15ב' לסיכומי ב"כ הבנק ואין ברצוני "לייגע" את הצדדים בחזרה על פירוט זה).

כאשר נשאל, מה מקור המימון של תכנית חיסכון שנפתחה ביום 1.4.98, (תכנית חיסכון כוח תשורה יובל חד-פעמי מספר 1/8-536/3), התברר כי מקור המימון היה, כספים שהשתחררו מקופת גמל עוצמה שהייתה של פרוספר באופן אישי ולא של החברה, והוא שיחרר אותה כי היה זקוק לכסף עבור החברה.

כלומר, מקור המימון של אותה תכנית הוא מכספים אישיים של בעל החברה - פרוספר ולא כספים שהבנק נתן לו כאשראי על-מנת שיפתח תכנית חיסכון. (עמוד 13 לפרוטוקול).

פרוספר אישר, כי היו לו הוראות קבע לקופת גמל על חשבון החברה גם כשהחשבון היה ביתרת חובה כיון שהוא רצה לדאוג לעתיד. וקופת גמל מתייחסת לכספים הקשורים ל"מעביד ועובד" לדבריו. (עמוד 14 שורות 18 - 20 לפרוטוקול).

כלומר - אישר, כי הוא זה שרצה לחסוך כספים אלו, ואין כל קשר בין הוראות קבע אלו ובין "התניית שירות בשירות".

באשר לאותה קופת גמל, פרוספר לא טען, כי כספים אלו שיוצאים מחשבון החברה, לא היו צריכים להיות מאושרים על-ידי הבנק מאחר והחשבון היה ביתרת חובה מעבר למאושר.

כמו-כן אישר בחקירה הנגדית, כי בחשבונו הפרטי בוצעה פעילות למרות שטען בתצהיר, כי החשבון לא היה פעיל כלל (עמוד 19, שורות 9 - 10 לפרוטוקול), וכן אישר, כי היו הוראות קבע מהחשבון, ויתכן שגם נכנסו משכורות לחשבון הפרטי (עמוד 19, שורה 18 לפרוטוקול).

עוד עלה מחומר הראיות, כי תכנית חיסכון כוח תשורה בתשלומים מספר 1/8-518/1 מיום 11.9.98 נפתחה בחשבונו הפרטי של פרוספר.

זו תכנית בתשלומים של 500 ₪ לחודש, שאין בינה ובין האשראי בחשבון החברה כל קורלציה.

כמו-כן, הובהר, כי תכנית חיסכון תשורה ברירה שקל חד-פעמי מספר 1/8-601/5 מיום 23.10.99 נפתחה בחשבון הפרטי כאשר מקור המימון הוא פירעון פק"פ שהופקד לאחר שנפרעה תכנית אחרת, ובאותו יום הייתה יתרת הזכות בחשבון החברה (52100/12) מעל 400,000 ₪.

כלומר - התובע לא הצליח להוכיח "התניית שירות בשירות", מלבד העלאת טענות כלליות, שלא קיבלו סיוע בחומר הראיות.

ב) באשר לקרנות הנאמנות:

פרוספר אישר, כי ביום 23.10.98 היה חשבון החברה (מספר 52100/12) ביתרת זכות והציעו לו לקנות ניירות ערך, ולא יכול להבהיר, מה היא אותה "התניית שירות בשירות" אם חשבונו היה ביתרת זכות (עמוד 21 לפרוטוקול), וגם לא יכול להבהיר, מדוע היה צריך להכריח אותו להכניס כסף לקרנות נאמנות אם בתקופה שקנה קרנות היה מצבו טוב (עמוד 21, שורות 26 - 29 לפרוטוקול), ואישר כניסות כספים לחשבונות בחודשים ספטמבר ואוקטובר 98 (עמוד 22 לפרוטוקול).

כאשר נשאל, כיצד הוא טוען שקנה קרנות נאמנות מתוך מצוקה, שעה שהגיע לו 800,000 ₪ ובאותו זמן היה בזכות של 600,000 ₪ בשני החשבונות יחד, השיב: "ת. אני תובע דבר אחד, במה זה שייך למה שאני תובע, אני מדבר על הרמאות שעשו לי בבנק ולקחו לי כסף מה זה שייך עכשיו פלוס ומינוס, הכריחו אותי לפתוח תכניות חיסכון וזה לא שייך לבדוק אם זה פלוס או מינוס." (עמוד 23, שורות 5 - 10 לפרוטוקול)

כלומר, פרוספר עצמו לא יכול להסביר היכן אותה "התניית שירות בשירות" כאשר חשבונו או חשבון החברה נמצאים ביתרת זכות, אלא מדבר באופן כללי על "רמאות" שעשו לו בבנק אך אינו יכול להצביע במדויק מה היא אותה רמאות.

יצויין, כי הוכח שבאותה עת המשיכו התובעים לעבוד עם בנק הפועלים. כולל, רכישת ניירות ערך בהיקפים של 12,000 ₪ לחודש.

ג) חוות-דעת המומחה:
המומחה מטעם חברת שגיא חישובי ריבית 2000 בע"מ, מר אורן גיא, נתן חוות-דעת מטעמם של התובעים.

חוות-דעתו נסמכת על דברים שנאמרו לו על-ידי מר פרוספר.

כך למשל, בסעיף 5.1 ציין, כי על-פי הנתונים שנמסרו לו על-ידי פרוספר, דרש הבנק רכישת תכניות חיסכון ו/או פיקדונות שקליים כתנאי למתן אשראי ו/או להמשך קיומו של אשראי בחשבונות וכן ציין כי בסעיף 5.5. כי לפי מה שנמסר לו, למרות שחלק מהתכניות חיסכון נרכשו ישירות מהחשבון הפרטי, הרי כל התכניות שימשו בעצם ככספי החברה ועמדו כבטחון לחובות החברה.

כך טען גם לגבי קרנות הנאמנות בסעיף 6.1 לתצהירו.

המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח, ואם לאור דברי לעיל עולה, כי מבחינת עובדתית לא הצליחו התובעים להוכיח עובדתית, כי הייתה התניית שירות בשירות מצד פקידי הבנק, וכי כל התכניות מומנו מכספי אשראי, אזי אין מקום להתבסס על חוות-דעתו של המומחה, אשר הלביש על הטענות העובדתיות של הלקוח, לבוש מספרי אריתמטי.

מטעם זה, אין צורך שאכנס לבחינת חוות-הדעת לעומקה על-מנת לבדוק, אם נפלו בה טעויות, (ב"כ הבנק בסעיף 27 לסיכומיו מנה מספר פגמים שנפלו בחוות-הדעת לגרסתו) שכן, העובדות שעל בסיסן הוכנה חוותה דעת, לא הוכחו כלל על-ידי התובעים.

ד) באשר לפיצוי בסך 150,000 ₪:
התובעים טענו, כי כאשר הבנק לא כיבד שיקים שנמשכו מחשבון החברה (שמספרו 52100/12), כאשר היה החשבון ביתרת חובה חריגה בראשית חודש אפריל 2001, אזי נפגע שמה הטוב של החברה.

התובעים טענו, כי החברה מתמחה בבניה בסקטור הציבורי, ומקבלי הצעות בפרויקטים שונים בוחנים את עברה העסקי של החברה דרך קבע, וכאשר לא מכובדים שיקים של חברה, קיימת פגיעה בשמה הטוב של החברה ופוחתים סיכויה לזכות בפרויקטים.

מר פרוספר בחקירתו הנגדית אישר, כי לאחר שנכנס כסף לחשבון הבנק הוצגו השיקים לפירעון והם נפרעו.

מר פרוספר לא יכול לציין, למי בדיוק הוא נתן שיקים אלו והאם אותם ספקים שקיבלו את השיקים חדלו לעבוד איתו.

הוא השיב כי הוא לא יודע על שום תחקיר שביצע מאן דהוא על החברה, ממנו עלה, כי אין מדובר בחברה אמינה ומיוצבת כלכלית כיוון שאותם שיקים חזרו ולאחר-מכן הוצגו שנית ונפרעו.

כמו-כן אישר, כי כשנגשים למכרז, אין לכך כל קשר להחזר אותם שיקים (עמוד 24, שורה 26 לפרוטוקול).

כלומר, לא יכול להוכיח ולו לכאורה, כי נגרמה פגיעה לשמו הטוב.

מה עוד, שכאשר חוללו השיקים, חרג החשבון מיתרת החובה המאושרת וזכותו של הבנק הייתה להחזיר את אותם שיקים, כך שהבנק לא פעל שלא כדין כאשר לא כובדו השיקים.

לפיכך, גם דין טענה זו להידחות.

7. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...