התניית שירות בשירות בראי חוק הבנקאות (שירות ללקוח)
הפרקים שבספר:
- מבוא
- נטל ההוכחה
- נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
- הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
- על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
- לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
- נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
- תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
- אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
- התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
- על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
- עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
- אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
- תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
- על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
- מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
- הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
- המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
- על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
- אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
- אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
- לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
- קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
- הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
- שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
- הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
- בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
- מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
- משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
- המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
- הלכת בוני התיכון בע"מ
- הלכת ש.א.פ בע"מ
הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
ב- בש"א (שלום יר') 8050/07 {הר זהב מילניום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-של 2009(1), 13369, 13371 (2009)} נפסק מפי כב' הרשם אורי פוני:"החלטה
1. המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה") ניהלה חשבון בסניף הראשי של המשיב בירושלים.
2. המבקש הינו בעל מניות בחברה ואף משמש כמנהלה וכמורשה חתימה בחברה.
3. ביום 9.2.01 חתם המבקש ביחד עם מר אליהו גולדברג אשר אף הוא בעל מניות בחברה על כתב ערבות מתמדת לכל חוב ללא הגבלה בסכום למילוי חובות החברה כלפי המשיב. בנוסף חתמה חברת הר זהב שירותי מזון בע"מ אף היא על כתב ערבות מתמדת למילוי חובות החברה כלפי המשיב.
4. בחשבון החברה נותרה יתרת חוב בסך של 584.057 ₪ נכון ליום 1.7.07.
5. החברה והערבים הנ"ל נדרשו בכתב לסלק את יתרת החוב אף לא עשו זאת עד ליום הגשת התביעה. בידי המשיב שיעבוד על רכב בבעלות המבקש מס' 2 וככול שרכב זה יימכר הרי שתמורתו שתתקבל בסוף הליך המימוש תופחת מן החוב.
6. המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשה לרשות להגן. באשר לעתירה למחיקת כותרת נטען כי המסמכים אשר צורפו על-ידי המשיב לכתב התביעה אינם מהווים ראייה לחוב הנטען. כמו-כן טוענים המבקשים כי סכום החוב הנתבע אינו בגדר סכום קצוב לרבות עניין ההצמדה והריבית.
באשר לעתירה למתן רשות להגן הרי שזו נתמכת בתצהירים של המבקשים מס' 2 ו- 3. בתצהירו של המבקש מס' 2 הועלו הטענות הבאות:
ראשית - לשם קבלת אשראי לניהול עסקי החברה ובניגוד להוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1991 היתנה המשיב את מתן האשראי בהפקדת סכומי כסף לתכניות חיסכון ופקודות ובכך התנה שירות בשירות וזאת למרות שהועמדו לבקשתו בטחונות שונים ובין היתר נכס השייך למבקשת מס' 4 והנמצא בעטרות, כלי רכב של החברה וכן שיעבוד צף. על כל מלאי החברה וערבויות אישיות של המבקשים 2+1. כתוצאה מדרישה זו של המשיב לא צמחה לחב' כל תועלת עסקית ולא היה בכך כל היגיון כלכלי לאור הפער בין הריביות אותן מזכה המשיב בתכנית החיסכון לבין ריבית החובה בחשבון.
המבקשים אף צירפו את חוות-דעתו של רו"ח אבי סלומון אשר קבע בחוות-דעתו כי כתוצאה מפעולותיו של המשיב נגרמו למבקשים נזקים כבדים כאשר הנזק הישיר עומד ע"ס של 402,670 ₪ והנזק העקיף עומד על סך של 828,630 ₪.
שנית - המבקשת מס' 4 שהייתה בעלת נכס בעטרות שיעבדה אותו לטובת המשיב. לאור גובה החוב של המשיב נאלץ הוא להגיש בקשה למימושו. המבקשת מס' 4 נתנה את הסכמתה לבקשה. לו זו אף זו אלא היא זו אשר מצאה רוכש לנכס וחתמה עמו על הסכם מכר והכול על-מנת להקטין את החוב למשיב. למרות זאת התברר לה כי המשיב חייב אותה בהוצאות שכר-טרחת כונס נכסים בניגוד למוסכם ותוך התעלמות מהסיוע שהעניקה לו.
שלישית - במקום להעביר את כספי התמורה לחשבון לשם הקטנתו התברר למבקשת מס' 4 כי בידי כונס הנכסים מוחזק סכום של כ- 600,000 ₪ וזאת לאור דרישת עירית ירושלים הטוענת לחוב ארנונה בגין הנכס. במסגרת ערר שהגישה המבקשת מס' 4 לעניין הארנונה הופחת חוב הארנונה באופן משמעותי, לו היה כונס הנכסים פועל כנדרש היה נמנע חיוב חשבון החברה בריבית חריגה והוצאות נוספות.
רביעית - כונס הנכסים לפי מיטב ידיעתו קיבל סכום של 1,600,000 ₪ (שכ"ט עו"ד בתיק המימוש).
7. מבקש מס' 3 הגיש כאמור אף הוא תצהיר והוא מאמץ את גרסת המבקש 2 כמפורט לעיל.
8. מהחומר שבתיק ולאור חקירת המצהירים ורו"ח סלומון טוענים המבקשים כי קיימת בידם גרסת הגנה המזכה אותם ברשות להגן. מנגד טוען ב"כ המשיב כי אין האמור בגרסת המבקשים כל הגנה שבגינה ניתן לאפשר למבקשים את יומם בבית-המשפט.
9. המשיב צירף לכתב התביעה את הנספחים הבאים: תנאי פתיחת החשבון על-ידי החברה, כתבי הערבות מעטם המבקשים 4-2 וכן דף חשבון המראה את יתרת החוב בסמוך להגשת התביעה. מסמכים אלה דים על-מנת להכשיר את התביעה בסדר דין מקוצר, הם עומדים ברף שקבעה ההלכה הפסוקה על-מנת להכשיר תביעת בנק כנגד לקוח. על-פי אותה הלכה רשאי הנתבע לבקש מן הבנק מסמכים אשר יתמכו בגרסת ההגנה. במקרה הנדון אין טענה כי המבקשים או מי מהם דרש מסמכים ולא קיבלם.
לפיכך הטענה כי התביעה אינה ראויה לידון בהליך של סדר דין מקוצר לא רק שאינה מנומקת ומפורטת אלא כפי שנאמר לעיל עומדת היא בתנאי הסף הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי ולפיכך דין העתירה למחיקת כותרת להידחות.
10. מגרסת המבקשים עולה עוד כי אין הם חולקים על גובה החוב ולכל הפחות לא הציגו מערך חשבונאי נגדי מטעמם.
אמנם, המבקשים מנסים להסתמך על חוות-דעתו של רו"ח סלומון. עיון בחוות-הדעת זו מגלה כי חוות-הדעת מתייחסת הן לחשבון החברה נשוא כתב התביעה והן לחשבונה של המבקשת מס' 4 אשר אינה רלבנטית לעניינו שכן לגבי המבקשת מס' 4 לא הוגשה כל תביעה במסגרת הליך זה. עוד עולה מחוות-דעת רו"ח כי הבדיקה נערכה על-ידי איחוד חשבונות אלה. אם לא די בכך דפי החשבון של שתי החברות הנ"ל נבדקו על-ידי גורם שלישי היא חב' נצרים ניהול ויישום בע"מ ומכאן שתחשיביו בוססו לא על-ידי בדיקת בחשבונות על ידו באופן עצמאי אלא בהסתמך על עקרונות חישוב שביצעו על-ידי חברת נצרים (סעיף 4 לחוות-הדעת). היוצא מחוות-דעתו כי הסכומים אליהם הגיע התבססו על חישוב של גורם שלישי מבלי שהוא טרח לבצע בעצמו את הבדיקות המתבקשות. בנוסף לאמור לעיל הרי שעולה מחקירתו הנגדית של רו"ח סלומון כי חוות-דעתו לא רק שחסרה פרמטרים ונתונים הכרחיים כך שאין ליתן לה משקל. די לעיון בעדותו ולראות כי די בשאלות אשר הופנו אליו בחקירתו הנגדית ותשובותיו לגביהן כי אין לסמוך על חוות-דעתו שכן היא לא רק שאינה שלמה אלא מבוססת על מצגים אשר הובאו בפניו על-ידי המבקש מס' 2 לידיעת חברת נצרים.
11. המבקשים לא הצליחו להרים את הנטל המוטל עליהם לעניין התניית שירות בשירות. על-פי נטל זה יש להראות זיקה בין שני הגורמים. אלא שהמבקשים היו מודעים לדרישות המשיב כתנאי למתן אשראי בסדר גודל כפי שהועמד לרשותה כי יהא עליהם לספק למשיב בטחונות ריאליים כאשר חלק אותם בטחונות הם תכניות החיסכון. מכאן שתכניות החיסכון היוו רק חלק מהביטחונות ולא עליהם סמך המשיב עת נתן לחב' אשראי. הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די.
אף את טענות המבקשים כלפי פעולותיו של כונס הנכסים יש לדחות. טענות המבקשים ככל שיש בדיהם כלפי כונס הנכסים שמונה על-ידי ראש ההוצל"פ יש להפנות אליו ככל שהליך כזה עדיין אפשרי שכן כונס הנכסים מונה על-ידי ראש ההוצל"פ והוא פועל אך ורק במסגרת ההוראות שהוא מקבל מראש ההוצל"פ לרבות השימוש בכספים המתקבלים לאחר מימוש הנכס על-ידי כונס הנכסים.
לפיכך ברור כי ראש ההוצאה לפועל הוא הערכאה היחידה אשר בכוחה ליתן הוראות באשר לכספי המימוש ואופן חלוקתם וברור כי כל סכום אשר יועבר באישור ראש ההוצל"פ לידי כונס הנכסים והעברתו במועד מאוחר יותר למשיב יופחת מן החוב שבו יחוייבו המבקשים.
מסתבר אף שאף טענת המבקש מס' 2 לעניין שכ"ט כונס הנכסים אף שאינה לעניינו אינה מבוססת על מידע מוצק אלא על-פי השערה בלבד.
12. מן האמור לעיל ניתן לסכם ולומר כי טענות המבקשים אינן בגדר לעצם קיום החוב או סכומו. טענותיהם על-אף שלא פורטו כנדרש ולא נתמכו בתשתית עובדתית סובבת סביב הליך משפטי אחר המתנהל בלשכת ההוצל"פ אשר כל קשר בינו לבין החוב מתמצה בכך כי כל סכום שיתקבל בסופו של הליך המימוש בלשכת ההוצל"פ יופחת מן החוב נשוא תביעה זו אך בכך אין די לאפשר למבקשים לנהל הליך רגיל בשים-לב לנימוקים שהובאו לעיל.
13. אשר-על-כן אני דוחה את הבקשה לרשות להגן.
המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן בזאת פסק-דין לטובת המשיב עלפי כתב התביעה."