הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...

ב- ת"א (שלום ת"א) 51483/05 {בנק הפועלים סניף ששת הימים נ' זכות משה, תק-של 2007(3), 15151, 15161 (2007)} נפסק מפי כב' השופטת ערקובי רחל:

"התניית שירות בשירות
סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן:"חוק הבנקאות"), קובע כך:

"7. התניית שירות בשירות
(א) לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי."

קיומה של התניה אסורה על-פי הסעיף מבוסס על שני רכיבים. ראשית, כי הבנק התנה מתן שירות כלשהו בהקניית שירות אחר, ושנית, היעדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי.
לשם בחינת השאלה אם מתקיימת התניה אסורה של מתן שירות בשירות יש להבחין בין הנתונים הראייתיים, שבתי-המשפט נעזרים בהם לקביעת קיום מצב של התניה, לבין יסודות העילה של קיום ההתניה.

לשיטתו של כב' השופט י' אנגלרד ב - ע"א 6506/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577 (1999) (להלן: "פרשת בוני התיכון"), חייבת להתקיים קורלציה בין שני השירותים. ללא יחס כזה אין התניית שירות בשירות, לכן אין מקום למחלוקת בדבר הצורך בקיום יחס זה, משום שבלעדיו אין תחולה להוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, קרי, קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית החיסכון או שירות אחר לבין השירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. באשר לבחינה הראייתית, קורלציה זו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על ההתניה, על-ידי סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, על-ידי הוכחת זהות קרובה בין הסכומים שהופקדו בתכנית החיסכון לבין גובהה של מסגרת האשראי.

עוד נפסק בפרשת בוני התיכון, לעניין התניית שירות בשירות, כי אין צורך להראות כפייה במובנו של סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אלא די בכל שהלקוח יראה, כי נוצרה אווירה של לחץ סמוי שהופעל עליו, אשר בעקבותיו נאלץ לפתוח את תכנית החיסכון לשם קבלת אשראי מהבנק, אולם מוסיף כב' השופט י' אנגלרד:

"כי אפשר שתחושתו של לקוח שהופעל עליו לחץ לנטילת שירות, כגון פתיחת תכנית חיסכון, נוצרת בדיעבד, לאחר בדיקה חוזרת של הכדאיות הכלכלית. במיוחד קיים חשש כזה כאשר הבדיקה מתבצעת לאחר הרעה ביחסים בין הבנק לבין הלקוח. הרעה זו עשויה להיות קשורה בתביעת הבנק לתשלום חובותיו של הלקוח. לכן, על הלקוח לשכנע את בית-המשפט כי נטילת השירות, מלכתחילה, הייתה תוצאה של התניית שירות בשירות. בהקשר זה יצויין כי גם עניין הכדאיות הכלכלית של השירות האחר, אינו אלא אריח אחד - אם כי מרכזי - מבין האריחים המקימים את בניין ההוכחה." (פסקה 16 לפסק-הדין)

עניין נוסף אשר הפסיקה נוטה ליחס לו חשיבות מבחינה ראייתית, לצורך הכרעה בשאלת קיומה של התניה והאם נכפה השירות על הלקוח, הוא היעדרו של צידוק כלכלי, אשר יש בו כדי להצדיק את פתיחת תכנית החיסכון במועד ובתנאים שנפתחו, כשחשבון הלקוח ביתרת חובה חריגה. כך שהפער העצום בין שיעור הריבית החריגה לבין התשואה שמניבה תכנית החיסכון, גורמת לנזק כלכלי ללקוח ויוצרות חזקה עובדתית, כי הופעל לחץ כלכלי כלפי הלקוח (ראו, פרשת בוני התיכון, פסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט י' אנגלרד).

בתצהירו מספר הנתבע 1 כך:

"נאלצנו להפקיד כספים בפיקדונות שקליים ובקופות גמל כתנאי להעמדת אותם אשראים, כאשר בסופו של דבר נמכרו הפיקדונות ואני נאלצתי לספוג הפסדים פעמיים (!) בגין ההפרשים שבין הריבית בה זוכו חשבונותיי לבין הריבית בה חוייבו ובגין חילוט התכניות כערכי שבירה ולא בשווי לתום התקופה" (סעיף 32 לתצהיר)

ובהמשך:

"על תאגיד בנקאי לנקוט זהירות מוגברת ביחסיו על לקוח ככל שהדבר נוגע לשירותים אשר אותם הוא נותן ואשר בעטיים הוא מתנה שירות בשירות... פתחתי לבקשת התובע, במועדים שונים, תכניות חיסכון אשר שוויין לתום התקופה עולה לכ- 142,935 ₪... במקביל דאג התובע לשעבד לטובתו את הפיקדונות באופן שאילץ אותי להישאר כבולים (צ"ל כבול) לעסקה עם התובע, כאשר מלכתחילה ניתן היה לייתר את העמדת האשראי בדרך זו... כפי העולה מהמסמכים והטענות בבקשה זו הורם נטל זה (נטל ההוכחה)." (סעיף 33-34 לתצהיר)

ובסעיפים 37-36 לתצהיר מספר הנתבע 1:

"התובע פעל בענייננו תוך כפייה כאשר הוא מאלץ אותנו ליטול אשראי ספקולטיבי ולהשקיע את כספנו גם כן באופן ספקולטיבי באפיקים שונים, תוך שהוא מסכן אותנו וכאשר עקב וכתוצאה מהתנהגותו נגרם לנתבעים הפסד כספי. אני אטען כי התובע כפה עלי לבצע השקעות כדרך של מדיניות וכחלק מהתנאים למיהול חשבונותיי לקבלת אשראים. עוד אטען כי ביני לבין התובע לא נכרת הסכם לעניין הפיקדונות השקליים ותכניות החיסכון, וכזה גם לא צורף לתביעה."

עיון בתצהירו ובסיכומי בא-כוחו, וכן בחוות-הדעת לא יצליח לדלות מעבר לדברים הכלליים ביותר שנטענו על-ידי הנתבע מס' 1 מאומה. ככול שבית-המשפט הצליח לדלות מהי טענתם של הנתבעים בעניין זה, הרי מסתבר כי הטענה נוגעת לתכנית חיסכון בסכום של 142,935 ₪. זוהי תכנית חיסכון אחת, שעל-פי נספח ב3 לתצהירו של הנתבע מס' 1, נפתחה עוד בנובמבר 2001, בעוד שהחשבונות נשוא התביעה נפתחו בשנת 2003.

עדותו בחקירה הנגדית של המומחה, מר קליימן יאן, מאמתת את הדברים וכך הוא מספר:
"ש. אתה יכול להצביע לי על תכנית חיסכון שנפתה בסניף 758?
ת. לדומא: בחשבון 665687 ע"ש זכות משה - הייתה תכנית חיסכון בסכום של 138,000 ₪ ששועבדה לחשבון כביטחון.
ש. התכנית הזאת נפתחה בסניף הזה או שהועברה מהסניף הקודם?
ת. הועברה."
(פרוטוקול מיום 22.4.07, עמוד 3, שורה 18)

כלומר, הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך. מרבית האשראי ניתן בשנת 2004.

כיצד לאור נתונים אלה, שאין עליהם כל מחלוקת, מועלת הטענה כי הייתה התניית שירות בשירות, אין זאת אלא שהנייר סובל את הכול.

מעבר לאמור, לא פורטו כל עובדות אחרות, לא בתצהירו של הנתבע מס' 1 לא בחוות-דעת המומחה, ולא בסיכומי באת-כוח הנתבעים, לא פורט באיזה סכומים מדובר? מה הפירוט? באיזה מועדים? מה היה מצב החשבון בעת פתיחת תכנית החיסכון? או כל מידע אחר ממנו יוכל להסיק בית-המשפט על קיומו של קשר סיבתי בין מתן האשראי לשירותים שהנתבע 1 טען כי נכפו עליו. כל זה לא פורט כלל בתצהירו הנתבע 1 לפיכך, בהיעדר כל פירוט ובהיעדר כל נתון ממנו בית-המשפט יוכל להסיק כי קיימת בפי הנתבעים טענה הנוגעת להתניית שירות בשירות, היינו פירוט השירות הנטען שהותנה למול האשראי, אין יסוד לטענה זו והיא נדחית.

הנתבע גם לא פירט בתצהירו כל פירוט עובדתי ממנו ניתן ללמוד כיצד נכפה עליו השירות? מי אילץ אותו לנהוג בדרך בה נהג? כל שפירט הוא, כי "התובע כפה עלי לבצע השקעות" ופעל באופן ש"אילץ אותי להישאר כבול לעסקה עם התובע".

לפיכך, דוחה את טענות הנתבעים לעניין זה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...