אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?

ב- ת"א (שלום חי') 22385-04 {בנק הפועלים סניף הר הכרמל נ' משה יטח, תק-של 2010(2), 13425 (2010)} נפסק מפי כב' השופט יעקב וגנר:

"...
האיסור בדבר התניית שירות בשירות, מהווה התערבות בחופש ההתקשרות החוזית, אך המחוקק סבר שהתערבות זו נדרשת, בין היתר, על-מנת להגן על לקוח מפני שרירות לבו של הבנק, ויכולתו, באמצעות המכשיר הכלכלי רב-העוצמה שנמסר לידו, לכפות על הלקוח פעולות שאינן לרוחו, ואשר לעיתים כרוך בהן גם נזק (ראה: ע"א 7085/98, ע"א 7117/98, ע"א 7118/98 סריגי ציביאק בע"מ (המערערת בע"א 7085/98) בנק דיסקונט לישראל בע"מ (המערערת בע"א 7117/98) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (המשיבות ב- ע"א 7085/98), תק-על 2002(3), 1336, 1342 (2002)).

בפרשת בוני התיכון קבע כב' השופט י' אנגלרד בעמ' 587 לפסק-דין:

"ההוראה המבטלת התניית שירות בשירות, מטרתה להגן על הלקוח במסגרת הרעיון הכללי של הגנת הצרכן. להגנה זו ממד פטרנליסטי, בשל ההתערבות ביחסים החוזיים. יצויין, כי הצורך להגן על לקוח מפני כוח כלכלי עדיף הוא בסופו של דבר תוצאה של כשל בשוק החופשי. לו היה השוק משוכלל, הלקוח יכול היה להינצל מלחץ בלתי-הוגן על-ידי פנייה לשירותיו של בנק מתחרה. דא עקא, השוק אינו משוכלל ולכן ראה המחוקק צורך להגן על הלקוח. כפי שצוין בכמה פסקי-דין, המעבר מבנק לבנק קשור גם הוא בעלויות עסקה."

13. כדי להוכיח התניית שירות בשירות אין ספק כי חייב להיות קשר, יחס הדדי, בין שני השירותים. ללא יחס כזה אין התניית שירות בשירות (ראה: ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ (המערערת נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2003(3), 1542, 1547 (2003). וכן ראה: ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577, 586 (1999)). הזיקה המתחייבת הינה זיקה במובן המהותי, כלומר קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית חיסכון או קבלת שירות אחר שהבנק מציע, לבין השירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. מבחינה ראייתית, זיקה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התניה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים או במקרה שבו מדובר על פתיחת תכניות חיסכון כתנאי להגדלת מסגרת אשראי. הוכחת זהות או קירבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת; סממנים אלה המצביעים בדרך-כלל על קיומו של קשר בין שני סוגי השירות (ראה: ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ, פ"ד נד(2), 145, 156 (2000)). עם-זאת, למרות שסמיכות זמנים בין מועדי פתיחתן של תכניות חיסכון לבין מועדי הענקת האשראי עשויה להעיד, באורח נסיבתי, שהבנק אכן התנה את הענקת האשראי בפתיחתן של התכניות, נראה כי לרוב יידרש הלקוח להוכיח גם מידת התאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי (ראה: ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2002(3), 1336, 1345 2002)).
ככלל, בית-המשפט מבסס את קביעתו כי קיים קשר מראיות אובייקטיביות שהנטל להביאן מוטל על שכמו של הטוען לקיום התניה אסורה (ראה: ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ (המערערת נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2003(3), 1542, 1547 (2003)). גם אם הוכח כי הבנק התמתנה מתן אשראי ללקוח בפתיחתה של תכנית חיסכון ובכך למעשה מתנה מתן שירות בקבלת שירות, אין בכך די על-מנת לכלול מקרה כזה בתחום האיסור שנקבע בסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, וזאת מכוון שיש להמשיך ולבחון אם הקשר בין שני השירותים הוא בתחום של "קשר עסקי סביר".

14. דרישתו של בנק לפתיחת תכנית חיסכון עשויה לנבוע לרוב משתי סיבות עיקריות:

א. הרצון להגדיל את רווחיו הבנק שכן לקוח הפותח תכנית חיסכון, מעמיד לרשות הבנק, לתקופה מוגדרת, כספים בהם יכול הבנק לעשות שימוש ולהפיק מהם רווחים.

ב. החשש שאותו לקוח, שלזכותו העמיד הבנק את האשראי, לא יהיה מסוגל לפרוע את חובו. הבנק אינו מוכן לשאת באופן בלעדי בסיכון זה, ולכן הוא מתנה זאת בפתיחתה של תכנית חיסכון, המשמשת כבטוחה או שיעבוד. האינטרס של הבנק לביטחון הנו אינטרס לגיטימי ומוצדק, ולמעשה, הוא זה אשר מאפשר את מתן האשראי ללקוח, ובגינו יכולים הלקוחות לנהל את עסקיהם.

כאשר הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת מהסיבה השנייה - שימוש בתכנית החיסכון כבטוחה, במצב זה נכון לומר, כי קיים קשר עסקי סביר בין מתן האשראי לדרישת הביטחונות. מאחר והבנק אינו חייב להעמיד ללקוחותיו אשראי, אם החליט לעשות זאת, אך טבעי הוא שידרוש ביטחונות מתאימים. לפיכך, נכון יהיה להוסיף ולומר, כי הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה (ראה: פסק-דין סריגי ציביאק).

15. אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות, להוכיח טענתו? כאשר לקוח העמיד לרשות הבנק מגוון בטוחות, אם בדרך של שיעבוד נכסים שבבעלותו או בדרך של מתן ערבויות אחרות. דרישתו של הבנק במקרה מסוג זה לפתוח תכנית חיסכון, עלולה להתפרש כהתניה של שירות בשירות. שכן במצב זה השולט בכיפה אינו האינטרס להבטיח את החוב, אלא רצונו של הבנק להגדיל את רווחיו. בית-המשפט בוחן גם את הכדאיות הכלכלית שבפתיחת תכנית החיסכון. ככל שהכדאיות הכלכלית בתכנית החיסכון גבוהה יותר, כך סביר יותר להניח שלצורך פתיחתה לא נדרשה כפייה או התניה. את הכדאיות הכלכלית ניתן לבחון באמצעות פרמטרים שונים, כגון: יתרת החשבון בעת פתיחת התכנית; התשואה שהניבה תכנית; שיעור הריבית שנגבתה בחשבון וכיוצא בזה. קריטריון הכדאיות הכלכלית עשוי להיות רב משמעות אך יחד-עם-זאת, יש להפעילו בזהירות רבה, הואיל ויתכן שגם תכניות חיסכון שהכדאיות הכלכלית בהן בולטת, נפתחו עקב התניה.

בית-המשפט בוחן גם את קיומה של התאמה במועדים, בין השירות המותנה לבין השירות האחר וכן מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות המהווה את התנאי. כך למשל, אם תוכח רמת מתאם גבוהה מבחינה כספית וכרונולוגית, בין מועדי פתיחת תכניות החיסכון לבין מועדי העמדת האשראי, יהיה בכך משום תמיכה בטענות הלקוח בדבר ההתניה. ככל שתקטן רמת המתאם בין המועדים, כך יטה הדבר את הכף לדחיית טענת ההתניה. כמובן, שגם קריטריון זה יש להפעיל בזהירות, הואיל ותיתכן התניה גם מבלי שמתקיימת חפיפה במועדים, ולהפך, היעדר התניה חרף קיומה של חפיפה במועדים. אלא שיש גם לסייג את משמעותו של קריטריון זה שכן גם מקרה בו נפתחה תכנית חיסכון בסכום קטן יחסית, ובשיעור נמוך מסך האשראי אשר הועמד ללקוח, דורש מחשבה נוספת. שהרי תכנית חיסכון קטנה אינה יכולה לשמש בטוחה אמיתית לאשראי בסכום גדול, יש לחקור את מערך השיקולים שהביא את הלקוח להצטרף לתכנית זו. בנוסף יש לבחון את מדיניות הבנק בתקופה הרלוונטית וכן את מהרקע הכללי של סך כל הפעולות אשר בוצעו בחשבון הבנק של הלקוח. לא די בבחינתה של נסיבה זו או אחרת, ורק משקלן המצטבר של הנסיבות הוא שיעצב את החלטת בית-המשפט בנושא עילת ההתניה (ראה: פסק-דין סריגי ציביאק).

16. ומן הכלל אל הפרט; לאחר שמיעת העדויות ולאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות, בראי הקריטריונים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח כי הופעלה כלפיו כפייה מצד הבנק לפתוח תכניות חיסכון או להפקיד פיקדונות כתנאי למתן אשראי, או כי הייתה התניה אסורה של שירות בשירות . אבהיר מסקנתי זו.

ראשית לא שוכנעתי כי יש קשר ישיר וחד משמעי בין מועדי פתיחת תכניות החיסכון והפיקדונות להגדלת והקטנת מסגרות האשראי. על הנתבע אשר טוען טענה של התניית שירות בשירות, למסור גרסה מפורטת ומשכנעת על נסיבות ועל פרטי ההתניה. על הטוען מוטל נטל ההוכחה להוכיח את טענתו. אמירה סתמית לא תספיק (השוו: ת"א (מחוזי ת"א) 2169/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שא-לי חברה להובלות בע"מ, תק-מח 90(2), 623, 624 (1990) וכן ראה נ' קנת ו- ח' קנת נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי (התשס"ב-2002), 88). הנתבע לא עמד גם בחובתו לפרט כיצד אולץ על-ידי הבנק לפתוח תכניות חיסכון או להפקיד פיקדונות. יתרה מזאת, הנתבע לא הוכיח כי דבר נכפה עליו בניגוד לרצונו ואין בעדותו או בתצהירו פירוט של מקרה או נסיבות בהן התנגד או דרש שלא לפתוח תכנית חיסכון או להפקיד פיקדונות (ראה גם את החלטה של כב' הרשמת פומרנץ בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 11.06.06).

לעומת עדותו של הנתבע, הבנק הציג גרסה אחידה, מפורטת ונתמכת במסמכים אשר מכחישה ומפריכה את עדותו של הנתבע. הנתונים והעובדות אשר הציג הבנק (ראה סעיף 12 לתצהירו של מר דיין - ת/1) יש בהם ממש כדי לשלול את טענות הנתבע על התניית שירות בשירות.

17. סיכומו של דבר; כאמור, הנטל להוכיח כי הייתה בפעולת הבנק כלפיו התניה של שירות בשירות, מוטל על הטוען טענות אלה, קרי על הנתבע. כמו בכל עניין אחר, רשאי בית-המשפט להתרשם ממכלול הראיות שבפניו - הראיות הישירות והראיות הנסיבתיות - כדי להסיק ממצא עובדתי. הנתבע בעדותו ובמסמכים שצירף לא הצליח לשכנעני בגרסה חד-משמעית שלא משתמעת לשתי פנים כי אכן הותנה שירות בשירות. בחינת המסמכים מלמדת על היעדר קשר אסור בינן פיקדונות שהפקיד לבין האשראי שקיבל הנתבע בחשבונו.

לפיכך, מסקנתי הינה כי הנתבע לא הוכיח בדרגת ההוכחה הנדרשת את קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכניות החיסכון והפיקדונות לבין הגדלת מסגרת האשראי. עדותו הכללית של הנתבע לא היה בה דיי כדי לשכנע בטענותיו. הראיות שהציג חסרות בסיס ראייתי רחב אשר יצביע בצורה ברורה על סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, או הוכחת זהות או קרבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת. המסקנה; הנתבע לא הצליח להוכיח קיום של קורלציה ברורה בין השירות של - הגדלת האשראי, לבין השירות הנדרש על-ידי הבנק - פתיחת תכניות חיסכון או הפקדת כספים בפיקדונות.

לאור האמור, טענותיו של הנתבע להתניית שירות בשירות, נדחות גם הן.

התוצאה
18. אשר-על-כן, תביעת הבנק, על-פי יתרת החוב ונספחי ת/1 שלא נסתרו, מתקבלת במלואה."

ב- ת"א (שלום חי') 16174-05 {א.מ.ד.א. שירות שמירה בע''מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ- דלית אל כרמל, תק-של 2010(1), 37748 (2010)} נפסק מפי כב' השופט יעקב וגנר:

"נתוני רקע ועובדות
1. בפני תביעה כספית שהגישו התובעים, תובעת מס' 1, חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה (להלן: "התובעת"), ותובע מס' 2, מנהלה של תובעת מס' 1 ובעל מרבית מניותיה (להלן: "התובע"). התובעת ניהלה חשבון בנק מס' 88400/16 (להלן: "החשבון") בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). במסגרת ניהול חשבונה בבנק ניתנה לתובעת מסגרת אשראי, כנגד בטוחות.

2. לטענתם של התובעים, הבנק גרם להם נזקים כתוצאה מהתניית שירות בשירות שכן הוא התנה את מתן האשראי בפתיחת תכניות חיסכון ופיקדונות על שם התובעים וזאת בנוסף לבטוחות שהציעה התובעת. לטענת התובעים הכספים לתכניות החיסכון והפיקדונות הועברו מדי חודש מחשבונה של התובעת, שהיה בכל הזמן הרלוונטי ביתרת חובה שחרגה ממסגרת האשראי המאושרת. על יתרת חובה זו גבה הבנק ריבית רגילה וריבית חריגה. לטענתם עקב פעולות העברת הכספים מחשבון התובעת לטובת תכניות החיסכון והפיקדונות הפסידה התובעת במהלך השנים שבהן נוהל החשבון בשיטה זו סך של 205,442 ₪. לתמיכה בתביעתם הגישו התובעים את חוות-דעתו של מר סלימאן עלי סלמאן, מיום 11.08.02.

3. הבנק הכחיש את העובדות והטענות הנטענות על-ידי התובעים וטען להתיישנות עילות התביעה. כמו-כן הכחיש הבנק את כל המיוחס לו בנוגע להתניית שירות בשירות, ניהול לא תקין של החשבון, הפרה כל שהיא מצידו של יחסי בנק-לקוח או הפרה אחרת.

4. נשמעו ראיות הצדדים וכן הצדדים הגישו את סיכומיהם ועת להכריע במחלוקות שלפניי.

דיון
5. ביום 17.12.06 הגישו הצדדים רשימת הסכמות ופלוגתאות (ראה: צד/1) הכללת מחלוקות רבות. ביום 21.1.07 הוחלט כי הדיון יפוצל (ראה: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 21.1.07), ובית-המשפט ידון תחילה בשאלה האם תכניות החיסכון הנזכרות בכתב התביעה נפתחו כהתניית שירות בשירות והאם אולץ בעל המחשבון לנהוג בצורה של העברת כספם לתכניות חיסכון ושלא ברצונו ובניגוד לטובתו העסקית.

בטרם אדון בשאלה האם הייתה התניה של שירות בשירות, יש להתייחס לטענת הבנק להתיישנות עילות התביעה.

טענת ההתיישנות
6. כחלק בלתי-נפרד מהשאלה האם תכניות החיסכון הנזכרות בכתב התביעה נפתחו כהתניית שירות בשירות, הועלתה טענה על-ידי הבנק כי למעשה חלה על עילה זו התיישנות שכן היא ארעה לפני יום 26.09.98. התובעים לעומת זה סברו כי מירוץ ההתיישנות אינו מתחיל כל זמן שהבנק התנה את העמדת האשראי לחברה בהמשך קיומן של תכניות חיסכון ובהמשך הפקדת כספים אליהן. המחלוקת העיקרית בעניין זה היא מה הוא מועד לידת עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה.

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה מהיום בו נולדה עילת התובענה. משמע, מירוץ ההתיישנות מתחיל במועד התגבשותה של עילת התביעה על כל מרכיביה (ראה: ג' נרקיס ו- מ' מור חובות החלות על הבנקים - סדרי דין, כרך ג' (התשס"ג-20003), 25). במקרה שלפנינו טוענים התובעים להתניית שירות בשירות מצד הבנק, שכן לטענתם התנה הבנק את מתן האשראי בפתיחת תכניות חיסכון ופיקדונות על שם התובעים. לטענת הבנק מאחר ואין ספק כי התניה זו (המוכחשת) הייתה ידועה לתובעים ביום שהחלה, קרי עם פיתחת התכנית הראשונה, התובעים היו אמורים להיות מודעים לכך "שכופים עליהם" באותו המועד לפתוח את תכנית החיסכון והפיקדונות. לפיכך מירוץ ההתיישנות מתחיל ממועד פתיחת תכניות החיסכון והפיקדונות בין השנים 1994 - 1995. משנים אלו ועד ליום הגשת התביעה ב - 26.09.05. חלפו למעלה מ- 7 שנים ולפיכך חלה התיישנות על עילת התביעה. הבנק מפנה להלכה שנקבעה בע"א 4600/91 דבורה מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(3), 455 (1994) (להלן: "הלכת מוסקוביץ"), להלכה שנקבעה ב- ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4), 721, 728-729 (2002) (להלן: "פרשת איטר") ואף לפסק-דין של בית-משפט זה ת"א (שלום חי') 18469/99 שנקר אברהם נ' בנק לאומי בע"מ, תק-של 2007(1), 22702 (2007) (להלן: "פרשת שנקר") לחיזוק עמדתו.

7. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והמסמכים הגעתי למסקנה כי מאחר ונסיבות תיק זה שונות מהנסיבות בפרשת איטר ומהנסיבות בפרשת שנקר (במיוחד לאור העובדה שהתובעים לא טוענים לתרמית או אונאה), הצדק עם התובעים. בפסיקה נקבע כי התניית שירות בשירות אינה אלא אחד מביטויי הכפייה הכלכלית שבנק עלול להפעיל כלפי לקוחו, תוך ניצול לרעה של היתרון שיש לו בהסדרת יחסיו עם הלקוח, שתלותו בבנק מציבה אותו לעיתים בפני הכרח לקבל את תכתיבי הבנק. בהתייחסו למועד שבו מתחיל מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה בגין התניית שירות בשירות, אמר כב' השופט י' אנגלרד ב- ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577, 583 (1999) (להלן: "פרשת בוני התיכון"):

..." באשר לסוגיית ההתיישנות, אפשר ללמוד עליה מדין הכפייה: המתקשר, שעליו נכפה החוזה, רשאי לבטלו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה (סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי)). מכאן אפשר ללמוד כי גם לגבי הלקוח, שנכנע להתניית שירות בשירות, עילת תביעתו נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי ולא עם עשיית העסקה. במילים אחרות, כל זמן שהבנק מתנה את העמדת האשראי לחברה בהמשך קיומן של תכניות החיסכון ובהמשך הפקדת כספים אליהן, מירוץ ההתיישנות טרם יחל..."

פסק-דין זה שינה את הלכת מוסקוביץ אשר הובאה על-ידי הבנק לחיזוק עמדתו. בית-המשפט קבע בפרשת בוני התיכון כי הרקע להתניית שירות בשירות הוא הכוח הכלכלי העדיף שמופעל על-ידי הבנק כלפי הלקוח. כוח עדיף זה ביקש המחוקק לנטרל על-ידי הטלת איסור על התניית שירות בשירות. בית-המשפט השתמש בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (למרות שבהתניית שירות בשירות מדובר בלחץ "עדין" יותר), וקבע כי ניתן ללמוד על סוגיית ההתיישנות על-ידי השוואה לסעיף זה. מתקשר עליו נכפה חוזה רשאי לבטלו, תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה. מכאן למד בית-המשפט כי גם כלפי הלקוח אשר נכנע ללחץ ולהתניית השירות בשירות, עילת תביעתו נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי ולא עם עשיית העסקה מרכביה (ראה: ג' נרקיס ו- מ' מור חובות החלות על הבנקים - סדרי דין, כרך ג' (התשס"ג-2003), 41 - 42).

מירוץ ההתיישנות לגבי תכניות החיסכון והפיקדונות מתחיל עם פדיונן. בענייננו המועד הרלבנטי הוא סוף יוני 2002 ומאז ועד הגשת התביעה לא חלפה תקופת ההתיישנות (ראה:רע"א 242/05 בנק הפועלים בע"מ נ' אלי בנבנישתי ואח', תק-על 2005(3), 2568, 2569 (2005) וכן ראה: ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ (המערערת) נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2003(3), 1542, 1547 (2003). וכן ע"א (יר') 463/95 בנק הפועלים בע"מ נ' עזרא לוי, תק-מח 99(1), 2345, 2369 (1999) (להלן: "פסק-דין סריגי ציביאק"):

משהגעתי למסקנה כי דין טענת ההתיישנות להידחות נעבור ונבחן האם הייתה בהתנהגות הבנק התניה אסורה של שירות בשירות.

הטענה בדבר התניית שירות בשירות:

...

האיסור בדבר התניית שירות בשירות, מהווה התערבות בחופש ההתקשרות החוזית, אך המחוקק סבר שהתערבות זו נדרשת, בין היתר, על-מנת להגן על לקוח מפני שרירות לבו של הבנק, ויכולתו, באמצעות המכשיר הכלכלי רב-העוצמה שנמסר לידו, לכפות על הלקוח פעולות שאינן לרוחו, ואשר לעיתים כרוך בהן גם נזק (ראה: ע"א 7085/98, ע"א 7117/98, ע"א 7118/98 סריגי ציביאק בע"מ (המערערת בע"א 7085/98) בנק דיסקונט לישראל בע"מ (המערערת ב- ע"א 7117/98) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (המשיבות ב- ע"א 7085/98), תק-על 2002(3), 1336, 1342 (2002)).

בפרשת בוני התיכון קבע כב' השופט י' אנגלרד בעמ' 587 לפסק-דין:

"ההוראה המבטלת התניית שירות בשירות, מטרתה להגן על הלקוח במסגרת הרעיון הכללי של הגנת הצרכן. להגנה זו ממד פטרנליסטי, בשל ההתערבות ביחסים החוזיים. יצויין, כי הצורך להגן על לקוח מפני כוח כלכלי עדיף הוא בסופו של דבר תוצאה של כשל בשוק החופשי. לו היה השוק משוכלל, הלקוח יכול היה להינצל מלחץ בלתי-הוגן על-ידי פנייה לשירותיו של בנק מתחרה. דא עקא, השוק אינו משוכלל ולכן ראה המחוקק צורך להגן על הלקוח. כפי שצוין בכמה פסקי-דין, המעבר מבנק לבנק קשור גם הוא בעלויות עסקה."

כדי להוכיח התניית שירות בשירות אין ספק כי חייב להיות קשר, יחס הדדי, בין שני השירותים. ללא יחס כזה אין התניית שירות בשירות (ראה: ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ (המערערת נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2003(3), 1542, 1547 (2003). וכן ראה: ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577, 586 (1999)). הזיקה המתחייבת הינה זיקה במובן המהותי, כלומר קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית החיסכון או קבלת שירות אחר שהבנק מציע, לבין השירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. מבחינה ראייתית, זיקה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התניה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים או במקרה שבו מדובר על פתיחת תכניות חיסכון כתנאי להגדלת מסגרת אשראי. הוכחת זהות או קירבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת; סממנים אלה המצביעים בדרך-כלל על קיומו של קשר בין שני סוגי השירות (ראה: ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ, פ"ד נד(2), 145, 156 (2000)). עם-זאת, למרות שסמיכות זמנים בין מועדי פתיחתן של תכניות חיסכון לבין מועדי הענקת האשראי עשויה להעיד, באורח נסיבתי, שהבנק אכן התנה את הענקת האשראי בפתיחתן של התכניות, נראה כי לרוב יידרש הלקוח להוכיח גם מידת התאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי (ראה: ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2002(3), 1336, 1345 (2002)).

9. ככלל, בית-המשפט מבסס את קביעתו כי קיים קשר מראיות אובייקטיביות שהנטל להביאן מוטל על שכמו של הטוען לקיום התניה אסורה (ראה: ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ (המערערת נ' בנק לאומי לישראל, תק-על 2003(3), 1542, 1547 (2003)). גם אם הוכח כי הבנק התמתנה מתן אשראי ללקוח בפתיחתה של תכנית חיסכון ובכך למעשה מתנה מתן שירות בקבלת שירות, אין בכך די על-מנת לכלול מקרה כזה בתחום האיסור שנקבע בסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, וזאת מכוון שיש להמשיך ולבחון אם הקשר בין שני השירותים הוא בתחום של "קשר עסקי סביר".

דרישתו של בנק לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לרוב משתי סיבות עיקריות:

א. הרצון להגדיל את רווחיו הבנק שכן לקוח הפותח תכנית חיסכון, מעמיד לרשות הבנק, לתקופה מוגדרת, כספים בהם יכול הבנק לעשות שימוש ולהפיק מהם רווחים.

ב. החשש שאותו לקוח, שלזכותו העמיד הבנק את האשראי, לא יהיה מסוגל לפרוע את חובו. הבנק אינו מוכן לשאת באופן בלעדי בסיכון זה, ולכן הוא מתנה זאת בפתיחתה של תכנית חיסכון, המשמשת כבטוחה או שיעבוד. האינטרס של הבנק לביטחון הינו אינטרס לגיטימי ומוצדק, ולמעשה, הוא זה אשר מאפשר את מתן האשראי ללקוח, ובגינו יכולים הלקוחות לנהל את עסקיהם.

כאשר הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת מהסיבה השנייה - שימוש בתכנית החיסכון כבטוחה, במצב זה נכון לומר, כי קיים קשר עסקי סביר בין מתן האשראי לדרישת הביטחונות. מאחר והבנק אינו חייב להעמיד ללקוחותיו אשראי, אם החליט לעשות זאת, אך טבעי הוא שידרוש ביטחונות מתאימים. לפיכך, נכון יהיה להוסיף ולומר, כי הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה (ראה: פסק-דין סריגי ציביאק).

10. אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות, להוכיח טענתו? כאשר לקוח העמיד לרשות הבנק מגוון בטוחות, אם בדרך של שיעבוד נכסים שבבעלותו או בדרך של מתן ערבויות אחרות. דרישתו של הבנק במקרה מסוג זה לפתוח תכנית חיסכון, עלולה להתפרש כהתניה של שירות בשירות. שכן במצב זה השולט בכיפה אינו האינטרס להבטיח את החוב, אלא רצונו של הבנק להגדיל את רווחיו. בית-המשפט בוחן גם את הכדאיות הכלכלית שבפתיחת תכנית החיסכון. ככל שהכדאיות הכלכלית בתכנית החיסכון גבוהה יותר, כך סביר יותר להניח שלצורך פתיחתה לא נדרשה כפייה או התניה. את הכדאיות הכלכלית ניתן לבחון באמצעות פרמטרים שונים, כגון: יתרת החשבון בעת פתיחת התכנית; התשואה שהניבה תכנית; שיעור הריבית שנגבתה בחשבון וכיוצא בזה. קריטריון הכדאיות הכלכלית עשוי להיות רב משמעות אך יחד-עם-זאת, יש להפעילו בזהירות רבה, הואיל ויתכן שגם תכניות חיסכון שהכדאיות הכלכלית בהן בולטת, נפתחו עקב התניה.

בית-המשפט בוחן גם את קיומה של התאמה במועדים, בין השירות המותנה לבין השירות האחר וכן מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות המהווה את התנאי. כך למשל, אם תוכח רמת מתאם גבוהה מבחינה כספית וכרונולוגית, בין מועדי פתיחת תכניות החיסכון לבין מועדי העמדת האשראי, יהיה בכך משום תמיכה בטענות הלקוח בדבר ההתניה. ככל שתקטן רמת המתאם בין המועדים, כך יטה הדבר את הכף לדחיית טענת ההתניה. כמובן, שגם קריטריון זה יש להפעיל בזהירות, הואיל ותיתכן התניה גם מבלי שמתקיימת חפיפה במועדים, ולהפך, היעדר התניה חרף קיומה של חפיפה במועדים. אלא שיש גם לסייג את משמעותו של קריטריון זה שכן גם מקרה בו נפתחה תכנית חיסכון בסכום קטן יחסית, ובשיעור נמוך מסך האשראי אשר הועמד ללקוח, דורש מחשבה נוספת. שהרי תכנית חיסכון קטנה אינה יכולה לשמש בטוחה אמיתית לאשראי בסכום גדול, יש לחקור את מערך השיקולים שהביא את הלקוח להצטרף לתכנית זו. בנוסף יש לבחון את מדיניות הבנק בתקופה הרלוונטית וכן את מהרקע הכללי של סך כל הפעולות אשר בוצעו בחשבון הבנק של הלקוח. לא די בבחינתה של נסיבה זו או אחרת, ורק משקלן המצטבר של הנסיבות הוא שיעצב את החלטת בית-המשפט בנושא עילת ההתניה (ראה: פסק-דין סריגי ציביאק).

11. ומן הכלל אל הפרט; לאחר שמיעת העדויות ולאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות, בראי הקריטריונים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח כי הייתה כפייה מצד הבנק על התובעים לפתוח תכניות חיסכון כתנאי למתן אשראי, או כי הייתה התניה אסורה של שירות בשירות . אבהיר מסקנתי זו.

ראשית לא שוכנתי כי יש קשר ישיר וחד משמעי בין מועדי פתיחת תכניות החיסכון והפיקדונות להגדלת והקטנת מסגרות האשראי. על תובע אשר טוען טענה של התניית שירות בשירות, למסור גרסה מפורטת ומשכנעת על נסיבות ועל פרטי ההתניה. על הטוען מוטל נטל ההוכחה להוכיח את טענתו. אמירה סתמית לא תספיק (ראה: ת"א (מחוזי ת"א) 2169/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שא-לי חברה להובלות בע"מ, תק-מח 90(2), 623, 624 (1990) וכן ראה נ' קנת ו- ח' קנת נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי (התשס"ב-2002), 88). כאשר נשאל על-כך בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 28.09.08 ענה:

"ש. אתה לא יכול לפרט מהם המועדים בהם נפתחו 10 התכניות?
ת. נפתחו הרבה תכניות חיסכון. אני לא יכול לפרט, אין לי תאריך
תאריך ותאריך... "

התובע לא עמד גם בחובתו לפרט כיצד אולץ על-ידי הבנק על-ידי הבנק לפתוח כל אחת ואחת מתכניות החיסכון. יתירה-מזאת, התובע לא הוכיח בעדותו בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 28.09.08 כי תכניות החיסכון נכפו עליו בניגוד לרצונו:

"ש. לפי מה שאני מבינה, מההתחלה ידעת שאתה לא רוצה את תכניות החיסכון?
ת. אני לא שלא רציתי, אני בעד תכניות חיסכון, בגרושים כדי שהחברה תוכל להתקדם. בהתחלה לא התנגדתי לתכניות החיסכון אבל כשדרשו סכומים גדולים..."

אין בעדותו פירוט של מקרה או נסיבות בהן התנגד או דרש שלא לפתוח תכנית חיסכון.

אחזור לתכניות שנפתחו ביתר פירוט בהמשך.

12. בשלב זה אוסיף ואציין כי גם מעדותו של התובע (בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 28.09.08) הוא אינו יכול לנקוב, בצורה מפורטת, בפרטי תכניות החיסכון שנכפו עליו. בנוסף מעדותו עולה כי עוד סיבות לפתוח את תכניות החיסכון , סיבות כמו חיסכון לעתיד ופנסיה ובעיקר תכניות שנפתחו לשם ביטחונות:

"...ש. איזה קופות גמל היו לך לטענתך בבנק לאומי?
ת. לא זוכר. יש שם כל מיני שמות, אני יכול לפתוח את הדפדפת ולומר לך.
ש. למה פתחת את קופות הגמל?
ת. קופות הגמל ותכניות החיסכון זה המצאה של הבנק. הכול ביחד. הבטיחו לי שבעוד כמה שנים אצא לפנסיה, חסכונות וזה מהווה ביטחון..."

התובע לא הצליח להשיב מדוע, לא הציע את ביתו כבטוחה במקום תכניות החיסכון בהן לא רצה לכאורה, והסתפק בתשובה "הם לא רצו לשעבד את הבית מסיבה שלהם" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 28.09.08).

13. לעומת עדותו של התובע ישנה העיד מטעם הנתבע מר שלמה כהן (פרוטוקול הדיון מיום 28.09.08 - לא ממסופר עקב תקלה במערכת המחשוב). בעדותו מסר מר כהן, אשר הכיר את מנהל התובע, כי בכל השנים שנייהל את סניף הבנק הוא לא זוכר בקשה של התובעים למשוך את כספי הפיקדונות או החסכונות. זאת ועוד, לטענתו של מר כהן, בשנים בהם הוא היה מנהל הסניף, התובעת הייתה בתקופה טובה והתובע רצה לחסוך לעתידו ולעתיד ילדיו. כאשר נשאל מר כהן מדוע המשיך הבנק להפנות כספים מהחשבון לתכניות חיסכון ופיקדונות למרות שחשבון התובעת היה בחריגה, ענה על-כך כי על-מנת לפסיק את הפניית הכספים לתכניות חיסכון והפיקדונות יש לקבל הוראה מהלקוח, אחרת הבנק חשוף לתביעה. מר כהן המשיך והצביע על העובדה כי כאשר התובעת נקלעה לקשיים לא היסס התובע להפסיק את הפניית הכספים לתכניות החיסכון ולפיקדונות ולפדות אותן לשימושו. עוד מסר העד, כי הבנק שינה לתובע פעמים רבות את מסגרות האשראי וזאת בהתאם לצורכי התובעת. לטענתו לא היה יחס ישר בין פתיחת תכניות החיסכון ל- 29 הפעמים שבהם שונתה מסגרת האשראי. לטענתו כאשר הלקוח נמצא בתקופה טובה ונכנסים לחשבון כספים, הבנק מקטין את מסגרת האשראי על-מנת להקטין ללקוח את העליות שכן מסגרת אשראי עולה כסף בצורת עמלת הקצאת אשראי.

עדותו של מר כהן הנזכר, לא נסתרה בראיות שלפני ועל-כן אני מוצא אותה כאמינה. עדות זו אף חוזקה בעדותו של מר להב שפיר (עדותו בעמ' 15 - 22 לפרוטוקול הישיבה מיום 20.04.09).

14. כעת אתייחס בקצרה, לשלוש מתכניות החיסכון שנזכרו בסיכומי הצדדים אשר בגינם נטען כי הייתה התניה של שירות בשירות. מצאתי כי טיעון מצד התובעים בעניין זה היה כללי באופן שאינו יכול להוביל למסקנה של התניית שירות בשירות כנטען על ידם:

התכנית הראשונה - התכנית שנפתחה ביום 26.08.94, נפתחה בחשבונו הפרטי של התובע ואשתו ומומנה באמצעות תכנית קבע חודשית בסך 2,000 ₪. במועד פתיחת התכנית עמד חשבון התובעת ביתרת חובה של 60,107 ₪. הבנק הוכיח כי במועד פתיחת התכנית הראשונה דווקא הוקטנה מסגרת האשראי של התובעת ממסגרת אשראי של 120,000 ₪ ל- 70,000 ₪. תכנית זו נפדתה ביום 30.08.02 בנקודת יציאה בהתאם לבקשת התובע ואשתו, הסכום הוזרם לחשבונם הפרטי ולא שימש להקטנת חובות התובעת לבנק.

התכנית השנייה - תכנית זו, אשר נפתחה באפריל 95 ומומנה מחשבונם הפרטי של התובע ואשתו, לא מוזכרת כלל בחוות-הדעת מטעם התובעים ולפיכך העלאת טענות לגביה מהווה לטענת הבנק הרחבת חזית אסורה. התובעים זנחו טענותיהם בנוגע לתכנית זו בסיכומיהם. מעבר לנדרש אציין כי לאחר פתיחת תכנית זו מסגרת האשראי בחשבון לא הוגדלה ונותרה לעמוד על 330,000 ₪. זאת ועוד, כשבועיים לאחר פתיחת התכנית הוקטנה מסגרת האשראי בחשבון לסך של 200,000 ₪. גם תכנית זו נפדתה וסכומה נזקף לטובת החשבון הפרטי של התובע ואשתו, ושימשה לפירעון הלוואה פרטית ולא לפירעון חובות התובעת.

התכנית השלישית - תכנית זו שנפתחה ביום 26.11.95 גם מומנה מחשבונם הפרטי של התובע ואשתו באמצעות הוראת קבע חודשית של 1,000 ₪. במועד פתיחת התכנית זוכה חשבונה של התובעת בסכומים העולים על 45,000 ₪, ויתרת החובה בחשבון הפרטי הייתה קטנה יחסית ועמדה ע"ס של 1,900 ₪ בלבד. גם כאן, לאחר פתיחת התכנית לא הוגדלה מסגרת האשראי בחשבון התובעת שהייתה בגובה של 350,000 ₪. כחודשיים לאחר פתיחת התכנית אף הוקטנה מסגרת האשראי לסך של 150,000 ₪.

יש בנתונים אלה כדי לשלול את טענות התובעים על התניית שירות בשירות. זאת ועוד, התובעים אף הודו (ראה: סעיף 6 לסיכומיהם) כי הייתה תקופה בה נפסקו התשלומים לתכניות החיסכון (מחודש אוגוסט 96 ועד לחודש אפריל 97). במשך אותה התקופה לא הוקטנו מסגרות האשראי בחשבון התובעת ולאחר חידוש ההפקדות לא הוגדלו המסגרות.

15. סיכומו של דבר; התובע, הטוען כי הייתה בפעולת הבנק כלפיו התניה של שירות בשירות, הנטל להוכיח טענותיו אלה. כמו בכל עניין אחר, רשאי בית-המשפט להתרשם ממכלול הראיות שבפניו - הראיות הישירות והראיות הנסיבתיות - כדי להסיק ממצא עובדתי. התובע בעדותו ובמסמכים שצירף לא הצליח לשכנעני בגרסה חד-משמעית שלא משתמעת לשתי פנים כי אכן הותנה שירות בשירות. בחינת התכניות שנפתחו מלמד על היעדר קשר אסור בינן לבין האשראי שקיבל התובע או התובעת בחשבונותיהם.

לפיכך, מסקנתי הינה כי התובעים לא הוכיחו בדרגת ההוכחה הנדרשת את קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכניות החיסכון והפיקדונות לבין הגדלת מסגרת האשראי. עדותו הכללית של התובע לא היה בה דיי כדי לשכנע בטענותיו.

הראיות שהציג התובע חסרות בסיס ראייתי רחב אשר יצביע בצורה ברורה על סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, או הוכחת זהות או קרבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת. המסקנה; התובע לא הצליח להוכיח קיום של קורלציה ברורה בין השירות של - הגדלת האשראי, לבין השירות הנדרש על-ידי הבנק - פתיחת תכניות חיסכון או הפקדת כספים בפיקדונות. צויין לעיל כי מסגרות האשראי שונו עשרות פעמים בין כלפי מעלה ובין כלפי מטה, לפי פעילותה העסקית של התובע או של התובע, ללא קשר מוכח לפתיחת התכניות הנזכרות.

לאור האמור, טענותיהם של התובעים להתניית שירות בשירות, נדחות.

התוצאה
16. אשר-על-כן, התביעה נדחית."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?