סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• נטל ההוכחה
• נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
• הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
• על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
• לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
• נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
• תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
• אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
• התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
• על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
• עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
• אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
• תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
• הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
• על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
• מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
• הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
• המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
• על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
• אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
• אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
• לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
• קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
• הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
• שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
• הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
• בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
• מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
• משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
• המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
• הלכת בוני התיכון בע"מ
• הלכת ש.א.פ בע"מ

תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות

ב- ת"א (שלום חי') 4838-03 {בנק לאומי סניף עכו נ' מרי-לי לבני נשים ואופנה 1999 בע"מ, תק-של 2009(3), 24050, 24056 (2009)} נפסק מפי כב' השופט יעקב וגנר:

"התניית שירות בשירות
16. לטענת הנתבעות הן אולצו לפתוח תכניות חיסכון ופיקדונות כתנאי למתן אשראי וכתנאי להמשך האשראי הקיים. לטענתן, הבנק חייב ואילץ אותן לפתוח תכניות חיסכון אלה, כתנאי לקבלת האשראי, תוך ניצול חולשותיהן ומצבן הכלכלי. הבנק כאמור הכחיש מכל וכל כי הייתה התניית שירות בשירות, ביחסיו עם הנתבעות. הבנק מפנה לעובדה כי עוד לפי פתיחת החשבון בבנק פתחה הגב' שטרית מס' תכניות חיסכון בחשבונה הפרטי (מס' 14284/06).

סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") קובע:

" ...התניית שירות בשירות (א) לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי..."

התניית שירות שהלקוח מעוניין בקבלתו, בקניית שירות אחר שהבנק מעוניין למוכרו, עשויה להיות מוצדקת אם בין השירות המבוקש ולבין התנאי מתקיים קשר עסקי סביר. בהיעדר קשר כזה, התניית שירות בשירות מפרה את האיסור הקבוע בסעיף 7(א) לחוק הבנקאות. הפרת האיסור מהווה עבירה, שהבנק וכן עובדיו עלולים להיענש עליה (סעיפים 10 ו- 11 לחוק הבנקאות) ואם כתוצאה מאילוצו להיכנע להתניה האסורה נגרם ללקוח נזק, קמה לו עילה לתבוע את נזקו מן הבנק (ראה: ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6), 493, 525 (2000)) קיומה של התניה אסורה על-פי הסעיף מבוסס על שני רכיבים: ראשית, כי הבנק התנה מתן שירות כלשהו בקניית שירות אחר ושנית, היעדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי. ב- ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577 (1999) (להלן: "פרשת בוני התיכון") סבר כב' השופט י' אנגלרד כי מרכיב הכרחי לקיומה של התניה אסורה הוא הקורלציה - המתאם - בין השירות המבוקש על-ידי הלקוח לבין השירות הנדרש על-ידי הבנק. בלשונו של כב' השופט י' אנגרלד בעמ' 585 - 586 לפסק-דין:

"...חייבת להתקיים קורלציה, מתאם, יחס הדדי, בין שני השירותים. ללא יחס כזה אין התניית שירות בשירות. לכן, אין מקום למחלוקת בדבר הצורך בקיום יחס זה, משום שבלעדיו אין תחולה להוראות סעיף 7(א) לחוק..."

הקורלציה המתחייבת הינה קורלציה במובן המהותי, כלומר, קיומו של קשר סיבתי בין פתיחת תכנית החיסכון או קבלת שירות אחר שהבנק מציע, לבין השירות המבוקש מלכתחילה על-ידי הלקוח. מבחינה ראייתית, קורלציה כזו יכול שתוכח על-ידי עדות ישירה של הלקוח על התניה כאמור, וכן על-ידי נסיבות חיצוניות, כגון סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, או, במקרה בו מדובר על פתיחת תכניות חיסכון כתנאי להגדלת מסגרת אשראי - הוכחת זהות או קרבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת. לעניין התניית שירות בשירות כבר נפסק כי אין צורך להראות כפייה במובנו של סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אלא, די בכך שהלקוח יראה כי נוצרה אווירה של לחץ סמוי שהופעל עליו, אשר בעקבותיו נאלץ לפתוח את תכניות החיסכון לשם קבלת אשראי מהבנק (ראה פרשת בנוי התיכון בעמ' 586-585) עניין נוסף אשר הפסיקה נוטה לייחס לו חשיבות לצורך הכרעה בשאלת קיומה של התניה הוא היעדרו של צידוק כלכלי, אשר יש בו כדי להצדיק את פתיחת תכניות החיסכון במועד ובתנאים שנפתחו (ראה: ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני, פ"ד נד(2), 145, 159-158 (2000)).

17. על הטוען כי הייתה בפעולת הבנק כלפיו התניה של שירות בשירות, הנטל להוכיח טענתו זו. כמו בכל עניין אחר, רשאי בית-המשפט להתרשם ממכלול הראיות שבפניו - הראיות הישירות והראיות הנסיבתיות - כדי להסיק ממצא עובדתי. בית-המשפט יביא בגדר התרשמותו את יחסי התלות הקיימים בין הבנק לבין הלקוח הנזקק לשירותי הבנק. יחסים אלה הם בבחינת נתון המשמש כנקודת מוצא לאיסור שקבע המחוקק להתניית שירות בשירות. נתון זה מצוי ברקע הפירוש שנותן בית-המשפט לנסיבות הקונקרטיות שהוכחו בפניו, אך אינו תחליף לראיות הישירות והנסיבתיות.

רבות דובר בפסיקה על הזהירות המיוחדת שבה יש לנהוג, בבואו של בית-המשפט להכריע בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות. כב' השופטת א' פרוקצ'יה עמדה על חובה זו ב- ע"א 6095/97 ישראל איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נו(4), 721 (2002) (להלן: "פרשת איטר") בעמ' 735-734 לפסק-דין:

"...קביעת ממצאי העובדה לעניין קיום התניית שירות פסולה עשויה להיות מושפעת מכך כי מדובר בקביעת ממצאים שנלוות להם תוצאות בתחום האזרחי והפלילי כאחד. הדבר מחייב בחינה באזמל ניתוח ראייתי חד בשים-לב לתוצאות הנובעות מקביעת קיומה של התניה פסולה, השקולות להפרת החוק (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589, 605, 606 (1986)). הוכחת תניה פסולה ואי-סבירותה מוטלים לעולם על הטוען זאת, ועליו להוכיח התניית שירות בשירות על-ידי התאגיד הבנקאי, היעדר קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לקיום התנאי, וקיומו של נזק בעטיה של ההתניה ..."

18. בחינת הראיות שבפני מלמדת כי החיסכון בחשבונה של הגב' שטרית נפתח עוד קודם לפתיחת החשבון המדובר. לא זו אף זו, הגב' שטרית בעדותה לא הצליחה לשכנעני בגרסה חד-משמעית שלא משתמעת לשתי פנים כי אכן הותנה שירות בשירות. כך למשל בעדותה בעמ' 20 לפרוטוקול הישיבה מיום 14.07.08 הגב' שטרית נשאלה בחקירה הנגדית מתי נפתחו תכניות החיסכון:

"ש. תכניות שפתחת פתחת משנת 1996?
ת. היה לי חשבון פרטי לחסכונות, לא הייתה לו כל פעילות אחרת.
ש. זו הייתה תכנית חיסכון בתשלומים?
ת. הוראות קבע שנמשכו מהחשבון העסקי.
ש. העסקי של מרילי 99 נפתח ב 99?
ת. כן..."
(...)
"ש. אני עדיין לא רואה את הקשר בין העמדת מסגרת של כ- 400,000 ₪.
לבין הוראות קבע של 100,000 ₪?
ת. מה הקשר?
ש. מה זו הטענה של התניית שירות בשירות?
ת. אני לא מבינה את השאלה.
ש. מה זו הטענה של התניית שירות בשירות?
ת. לא יודעת. תסביר לי בעברית פשוטה.
ש. איזה בטחונות היו לך פרט לתכניות החיסכון?
ת. כרטיסי אשראי, בטחון שוטף ושיקים דחויים.
ש. היו לך בטחונות אחרים שיכלת להציע באותה עת?
ת. לא, היה לי מה שהיה ועל זה הם נשענו..."

מר משה רם, שיהיה בתקופה הרלוונטית מנהל המחלקה שטיפלה בעניינן של הנתבעות, ענה בעדותו (עמ' 15 לפרוטוקול הישיבה מיום 14.7.08) כי במידה וגב' שטרית הייתה רוצה למשוך את הפיקדונות שהפקידה בבנק היא הייתה יכולה לעשות כן, אולם במחיר של הקטנת מסגרות האשראי שכן פיקדונו אלה היו חלק ממערך הבטוחות שנתנה לבנק:

"ש. אני מפנה לסעיף 22-20 בתצהירך, האם הפיקדונות האלו היו משועבדים לבנק?
ת. כן.
ש. אתה אומר שאם הנתבעת 2 הייתה רוצה למשוך את הפיקדונות האלו היית מאפשר לה להוריד את הפיקדונות המהווים בתוכם חשבון עסקי?
ת. כן, אבל גם המסגרות שלה היו יורדות..."

בנוסף העד הסביר בעמ' 16 לפרוטוקול הישיבה מיום 14.7.08 מדוע אילץ הבנק את הנתבעות להפסיק ולבצע ניכיון שיקים בחברת גומא ולהעביר את פעילות הנ"ל לבנק עצמו:

"ש. בסיכום פגישה מ- 11.01 ציינת שעל הנתבעת להפסיק לבצע ניכיונות בגמא, מדוע דרשת זאת?
ת. כיוון שכרטיסי האשראי היו הבטחות של הבנק. ברגע שהיא עשתה ניכיון בחברה חיצונית המשמעות היא לקחת את יתרת כרטיסי האשראי שהיוו בטוחה לבנק, להפוך אותם למזומן, להזרים לחשבון השוטף ולמשוך יקים על חשבון זה. נוצר מצב שהיא יכולה למשוך שיקים במסגרת אך מנכה את הבנק מהבטוחה שלו.
ש. ידוע לך שהעמלות לניכיונות גבוהים יותר בבנק מאשר בחברות חיצוניות?
ת. לא ידוע לי, אבל נניח..."

התרשמתי כי עדותו של מר משה רם הייתה עניינת הנתמכת במסמכים ולמעשה לא נסתרה בראיות הנתבעת. הנתבעות לא הניחו תשתית עובדתית מספקת ולא שכנעוני כי הייתה במקרה שלפניי התניית שירות בשירות.

סיכומו של פרק זה מסקנתי הינה כי הבנק הוכיח כי הקשר בין תכניות החיסכון לאשראי שניתן לחברה היה קשר עסקי סביר והוא הצורך של הבנק בהקמתן של בטוחות. לעומת זאת הנתבעות לא שכנעוני כי מדובר בהתניית שרות בשירות בין פתיחת תכניות החיסכון לבין קבלת מסגרת אשראי. הנתבעות לא שכנעוני בטענותיהן כי קיימת סמיכות במועדים שבהם ניתנו שני השירותים, או הוכחת זהות או קירבה גדולה בין הסכומים שהופקדו בתכניות לבין גובהה של מסגרת האשראי שאושרה בעקבות זאת. הקורלציה הנדרשת להוכיח באופן ברור בין השירות המבוקש על ידן - מסגרות האשראי, לבין השירות הנדרש על-ידי הבנק - פתיחת תכניות חיסכון או ניכיון שקים, לא הוכחה. לפיכך טענותיהן של הנתבעות הנוגעות להתניית שירות בשירות, נדחות."