עיקול בידי צד שלישי

רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי.

הבקשה לעיקול אצל צד שלישי יש להגיש באמצעות טופס 841 המכונה גם כ"בקשת זוכה לנקיטת הליכים מבצעיים". בטופס זה יש לסמן "עיקול צד ג'"; לבחור את אופן משלוח העיקול {מסירה ביד או משלוח בדואר או משלוח בתקשורת מחשבים}; סוג העיקול {כלל הנכסים או נכס מסויים}; קוד גורם; פרטי צד שלישי; הנכסים לעיקול {כסף/נכס/זכות או משכורת או שכר דירה או אחר או כל הנכסים} וסכום העיקול. כאשר מדובר בתיק מזונות ניתן לבחור ברובריקה של "עיקול מתחדש".

כאשר צד שלישי מקבל צו עיקול מהוצאה לפועל, הרי כל סכום כספי שמגיע מהצד השלישי לחייב, ביום קבלת צו העיקול, ובמשך שלושה חודשים לאחר-מכן, על הצד השלישי להעבירם ללשכת ההוצאה לפועל.

לתשומת-ליבנו, קיימת פסיקה לפיה מגבלת שלושת החודשים שבסעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל חלה גם כאשר העיקולים הוטלו על-ידי בית-משפט. כך למשל, ב- ע"א (חי') 1297/00 {"צים" חברת השיט הישראלית בע"מ נ' יקותיאל שור, תק-מח 2001(1), 1570 (2001)} קבע כב' השופט ס' ג'ובראן, בקבלו את הערעור:

"לצערי, אין דעתי בעניין זה כדעתו של רשם ההוצאה לפועל שכן לעניות דעתי סעיף 44 הנ"ל חל גם על עיקול שמטיל בית-משפט על כלל נכסי החייב להבטחת ביצועו של פסק-הדין... לפיכך, נראית לי נכונה לעניין זה טענתה של ב"כ המערערת לפי מגבלת שלושת החודשים שבסעיף 48 חלה גם כאשר העיקול הוטל על-ידי בית-משפט."

כל סכום שהצד השלישי יהיה חייב לחייב בתקופה שהיא מעבר לשלושה חודשים, לאחר קבלת צו העיקול, איננו נתפס בצו העיקול.

נעיר כי המטרה היא לא להכביד על הצד השלישי ולא לקשור אותו לתקופות ארוכות לחיובים, כלפי הזוכה בהוצאה לפועל, כאשר הצד השלישי איננו חייב באופן אישי לזוכה מאומה {ע"א

עמוד 48 בספר:

(ב"ש) 1325/98 מנורה חברה לביטוח נ' קוטב חברה לסחר ושירותים, תק-מח 2000(2), 242 (2000)}.

לאור הרציונאל של הוראה זו כאמור {שלא להכביד על הצד השלישי שאינו חייב אישית מאומה לזוכה}, לא נמצאה כל סיבה מדוע לא להחיל את ההוראה הנ"ל, כאשר העיקול על כלל נכסי החייב המצויים בידי צד שלישי, ניתן על-ידי בית-משפט כחלק מפסק-דינו שכן, גם בעיקול שניתן כאמור על-ידי בית-משפט, קיים אותו אינטרס {להגן על זכויותיו של הצד השלישי}.

חוק ההוצאה לפועל, מחייב את הצד השלישי להודיע למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים, מיום המצאת צו העיקול הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת צו העיקול או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חודשים מאותו יום.

כמו-כן, במידה והגיע לידי הצד השלישי נכס מנכסי החייב תוך שלושה חודשים מהמצאת צו העיקול, על הצד השלישי להודיע על כך למנהל לשכת ההוצאה לפועל תוך עשרה ימים מהיום שהנכס הגיע לידו.

כאשר היה צד שלישי תאגיד בנקאי, שיש לו סניפים ושצו עיקול הומצא למשרד הראשי או למען הרשום של התאגיד הבנקאי, יחול צו העיקול על נכסי החייב הנמצאים בכל אחד מסניפי התאגיד הבנקאי, במועד שבו הגיעה הודעה על צו העיקול ממרכז התאגיד הבנקאי לסניף כאמור או בתום שלושה ימי עסקים מיום המצאת צו העיקול למרכז התאגיד הבנקאי, לפי המוקדם. הומצא צו העיקול לאחד מסניפי התאגיד הבנקאי, יחול הצו על נכסי החייב הנמצאים באותו סניף, במועד שבו הומצא הצו לאותו הסניף {סעיף 45א לחוק ההוצאה לפועל}.

כאשר נבע החוב הפסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו, מידי תקופה קבועה, רשאי רשם ההוצאה לפועל:

v לצוות על עיקול משכורתו של החייב המוחזקת בידי מעסיקו, כך שהצו יחול על משכורתו של החייב בגובה המזונות שעל החייב לשלם לזוכה מידי תקופה קבועה, כאילו ציווה רשם ההוצאה לפועל מחדש, מידי אותה תקופה, ובמשך שנה, על עיקול משכורתו של החייב כאמור {ראה סעיף 45ג(1) לחוק ההוצאה לפועל};

v לצוות, מידי תקופה כאמור בסעיף 45ג(1) לחוק ההוצאה לפועל, על עיקול כלל נכסי החייב או נכס מסויים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי או שיגיעו לידו בתוך שנה מיום המצאת

עמוד 49 בספר:

הצו, בהתאם לסכום החוב המעודכן בתיק, ובלא צורך בבקשת עיקול חדשה. צו זה יבוא במקום צו העיקול שניתן על נכסי החייב שבידי אותו צד שלישי בתקופה הקודמת {ראה סעיף 45ג(2) לחוק ההוצאה לפועל}.

כאשר הצד השלישי לא הגיש הודעה לצו העיקול {שניתן על כלל נכסי החייב או על נכס מסויים} או שהגיש הודעה ורשם ההוצאה לפועל סבור שההודעה אינה שלמה או אינה נכונה, רשאי הוא, לפי בקשת הזוכה, להזמין את הצד השלישי לחקירה {יוער כי על חקירה זו יחולו הוראות סעיף 67 לחוק ההוצאה לפועל; ראה גם הוראת סעיף 46(א) לחוק ההוצאה לפועל}.

לעומת זאת, כאשר הצד השלישי הגיש הודעה לצו העיקול {שניתן על כלל נכסי החייב או על נכס מסויים}, כי אין בידו נכסים של החייב ושלפי ידיעתו לא יגיעו לידו נכסים לאחר מתן הודעתו, רשאי רשם ההוצאה לפועל, לאחר שאימת את ההודעה, לבטל את העיקול בידי צד שלישי {ראה לעניין זה סעיף 52 לחוק ההוצאה לפועל}.

מובהר כי הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר-מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב – עליו לשלם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם {סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל}.

נדגיש כי מסירת נכס או תשלום חוב לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל לפי צו עיקול בידי צד שלישי, פוטרים את הצד השלישי מאחריותו כלפי החייב {סעיף 51 לחוק ההוצאה לפועל}.

כפי שנראה להלן, הסנקציה החמורה ביותר שניתן להפעיל כנגד הצד השלישי היא לחייבו בתשלום החוב הפסוק לזוכה בתיק ההוצאה לפועל.

הוראת סעיף 50 לחוק ההוצאה לפועל, מונה את הנכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי. ואלה הם:

v נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין. כלומר, אם ניתן למצוא בהוראת דין כלשהיא איסור או הגבלה על עיקול הכספים, אזי פשיטא שלא ניתן לעקלם.

הוראה כזו מצויה, למשל, בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 הקובעת כי כספי פיצויים ותגמולים שהופקדו בקופת גמל לקצבה, אינם ניתנים להעברה, לשעבוד או

עמוד 50 בספר:

לעיקול {בר"ע (ב"ש) 736/04 יעקב לוסקי נ' מרדכי דקר, פורסם באתר האינטרנט נבו; בר"ע 2662/04 גל קור נ' קרן מקפת, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); ה"פ (חי') 773-12-12 שחר נזקי צנרת בע"מ נ' מיטל קלדרון, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.

לפיכך, מקום בו עסקינן בכספי חייב המצויים בגדרו של סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים ומשלא הגיע החייב לגיל פרישה או לא ארע אירוע מזכה – לא ניתן להורות על מימושם של הכספים;

v מזונות המגיעים מן הצד השלישי לחייב על-פי פסק-דין או על-פי הסכם שאושר על-ידי בית-משפט.

ממקרא החוק עולה כי כספי המזונות שטרם הועברו על החייב יהיו פטורים מעיקול. על-כן, עולה השאלה האם מניעה זו חלה גם על כספי מזונות שהצד השלישי כבר העביר לחייב?

זוהי שאלה מעניינת, שהחוק עצמו אינו משיב עליה.

לעומת לשונו של החוק ניתן לומר, כי המחוקק ביקש לתת "חסינות" לדמי המזונות, שהחייב זכאי להם, מפני ידו של הנושה, וההגיון מחייב, כי "חסינות" זו תמשיך לחול גם לאחר שהצד השלישי כבר העביר את דמי המזונות לחייב ואלו כבר מצויים ברשותו.

מצד שני, עד מתי תמשיך לחול אותה "חסינות" על כספי מזונות שהועברו לרשות החייב?

בחוקים אחרים, נתן המחוקק את דעתו לשאלה זו והחיל את האיסור על הטלת העיקול גם לאחר שהכספים הועברו ליעדם, אך למשך שלושים ימים בלבד מיום ההעברה {ראה למשל חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995; חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958}.

אם-כן, מה משמעות יש לתת לכך, שהמחוקק לא קבע הוראה מקבילה בהתייחס לדמי המזונות בחוק ההוצאה לפועל?

כאשר הועלתה שאלה דומה בהתייחס לזכות לתגמול לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט-1959, נקבע בפסיקה, כי את שתיקת המחוקק בנדון יש לפרש

עמוד 51 בספר:

באופן שאין מניעה מלעקל את כספי התגמולים, לאחר שאלה כבר הועברו לנכה הזכאי להם {רע"א 4209/98 לוי נ' בנק לאומי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999); ת"א (שלום חי') 14752/04 שכטר נ' עיריית חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005); ראה גם ה"פ (ת"א) 200098/07 {אוה פייטון נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

האם גם לעניין דמי המזונות יש לפרש את שתיקת המחוקק כהיתר לעיקול הכספים, משאלה הועברו לחייב, או שמא ראוי יותר לערוך היקש לדין המקביל החל על כספי גימלה לפי חוק הביטוח הלאומי האמור לעיל או על שכרו של העובד לפי חוק הגנת השכר האמור, מכוח סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980?

ב- ה"פ (ת"א) 200098/07 {אוה פייטון נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)} קבע בית-המשפט כי אין צורך להכריע בשאלה זו לצורך המקרה דנן, כיוון שגם על דרך ההיקש לחוקים האמורים, "החסינות" מפני העיקול היתה ממשיכה לחול למשך חודש אחד בלבד, בעוד שכאן העיקול נעשה למעלה מחודשיים מיום ההעברה.

עוד נקבע כי הגיונה של הגבלת זמן זו ברורה. הכספים המועברים מתערבבים ככל שחולף הזמן עם כספים אחרים העוברים באותו חשבון ומאבדים את צביונם המקורי.

פרק זמן של שלושים יום, איפוא, הוא פרק זמן סביר לשמירה על צביונם המקורי של הכספים, מעבר לכך הם "אבדו את ריחם" ודינם ככל כסף של החייב, הניתן לעיקול.

הדברים אמורים ביתר תוקף במקרה דנן, כאשר פסק-הדין, ממנו נבע חוב המזונות נשוא ההסכם, ניתן בשנת 1996, ועיניינו היה מזונות ילדיה של המבקשת, ואלה כבר בגרו ויצאו מכלל חיוב המזונות, שעה שנחתם ההסכם, למעלה מעשר שנים שלאחר-מכן.

החוב שהגרוש התחייב לשלמו בשעת החתימה על ההסכם מקורו אומנם במזונות שנפסקו, אך צביונו "המזונתי" כבר חלף משכבר.

יתר-על-כן, נכון יותר לפרש את ההסדר שנעשה על-פי ההסכם, ולפיו הועברו הכספים לחשבונות ילדיה של המבקשת, כוויתור של המבקשת על אותם כספים וכנתינתם במתנה לילדיה, וזאת בהיעדר הסבר סביר אחר לעשיית הסדר זה.

עמוד 52 בספר:

המבקשת נימקה זאת בשני טעמים: הראשון, אין לה חשבון בנק. וכי מה היה הקושי לפתוח חשבון בנק? השני, "זה היה תנאי של הגרוש להעברת הכספים".

אם-כן, הסכימה לתנאי זה, שמשמעו ויתורה על אותם כספים ונתינתם לילדיה.

כאמור לעיל, לא הוצגו דפי חשבון מהם ניתן ללמוד מה נעשה עם אותם כספים לאחר העברתם לשלמה, ושלמה עצמו לא העיד באותו עניין. כיוון שהכספים הועברו לשלמה במתנה, לא היתה כל מניעה לעקלם.

v כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר – כדי סכום שכר העבודה הפטור מעיקול.

ה"סכום שכר העבודה הפטור מעיקול" מצוי בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

יובהר כי ההגנה הנ"ל חלה על כל הכנסותיו של העצמאי בלי קשר למקורן. מכך נובע שעצמאי יזכה להגנה הנ"ל רק אם ישכנע כי אין לו מקורות הכנסה אחרים שאינם מעוקלים.

ב- ת"א (יר') 8295/09 {דוד יזרעאל נ' בן נפתלי, ארז, זהבי ושו"ת משרד עו"ד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנא צירף התובע תצהיר שנתנה הגב' בן נפתלי בתביעה העיקרית, לפיו היא עו"ד במקצועה ועוסקת בעריכת דין אם כי באופן לא רצוף. תצהיר זה מלמד כי יתכן שלגב' בן נפתלי יש הכנסה נוספת שלא עוקלה. במצב דברים זה היה על הנתבע להגיש תצהיר נגדי של גב' בן נפתלי אשר יבהיר את העניין, ומשלא נעשה כן אזי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

בית-המשפט ציין בהחלטתו כי ספק בעיניו אם הנתבע רשאי לטעון לקיומה של הגנה מכוח סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל במקום שבו החייבת עצמה לא העלתה טענה כזו. למרות הערה זו, בית-המשפט השאיר שאלה זו בצריך עיון;

v כספים המגיעים לחייב שהינו קיבוץ, כדי מכפלת הסכום של שכר העבודה הפטור מעיקול במספר החברים, אלא-אם-כן הורה רשם ההוצאה לפועל דרך חישוב אחרת, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, ובין היתר לאחר שהביא בחשבון את משכורות החברים שאינם עובדים בקיבוץ, ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על האמור בסעיף 50(א)(4) לחוק ההוצאה לפועל;

עמוד 53 בספר:

v כספים המגיעים לחייב לפי סעיף 38(ב) או 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל העוסקים בהגנת דירת מגורים.

הרציונל העומד ביסוד הוראה זו הינו, כי המדובר בזכות בסיסית לקורת גג.

הגם שהוראה כאמור אינה מופיעה בפקודת פשיטת הרגל וכספי הדיור החלוף נפסקו מכוח הוראת סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, אין הבדל מהותי בין כספי דיור חלוף שנפסקו מכוח חוק הוצאה לפועל ובין אלה שנפסקו מכוח סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל.

זאת ועוד. ככל שניתן יהיה לעקל כספים אלה, לא ניתן יהיה לומר כי העומד לרשות החייבת סידור חלוף, כאמור בהוראת סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל.

לפיכך, כספי הדיור החלוף ששולמו ו/או ישולמו לחייב יהיו מוגנים מעיקול ו/או מכל זכות של צד שלישי, אפילו לטובת חוב מזונות {פש"ר (חי') 963-07 מושיאשווילי לאה נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)};

v כספים המגיעים לחייב ממשרד הבינוי והשיכון כמענק השתתפות בשכר דירה;

v כספים המגיעים לחייב ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים כדמי ליווי לעיוור.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עיקול בידי צד שלישי