מורה דרך להליכי הוצאה לפועל
הפרקים שבספר:
- הבקשה לביצוע
- דגשים במילוי בקשה לביצוע שטר/שיק
- המצאת אזהרה
- נקיטת הליכים לפני המצאת אזהרה
- טענת "פרעתי"
- עדכון על קבלת תקבולים
- הוצאה לפועל במסלול מקוצר
- עיקול מיטלטלין
- הרמת מסך
- עיקול מקרקעין
- עיקול בידי צד שלישי
- חיובו של צד שלישי בחוב הפסוק
- כונס נכסים
- הטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו
- חקירת יכולת ותשלום בשיעורים
- תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד
- חייב מוגבל באמצעים
- מאסר חייבים
- איחוד תיקים
- ביצוע תביעה על סכום קצוב
- הארכת מועד להגשת התנגדות שטר/שיק
- עקרונות יסוד בהליך "סדר דין מקוצר"
- טענות הגנה כנגד בקשה לביצוע שטר/שיק
- מהם המקרים בהם ישתמש רשם ההוצאה לפועל בסמכותו וימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל?
תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד
עמוד 73 בספר:שילוב של הוראת סעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל יחד עם הוראת סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל עולה כי בגין תשלומי מזונות שהצטברו בשל אי-פירעון במועד, יכול רשם ההוצאה לפועל, אם ראה הצדקה לכך, להפנות את בעלי הדין לבית-המשפט שנתן את פסק-הדין למזונות כדי שהמבקש יוכל לבקש שינוי השיעורים שנקבעו, שכן, מטרת ההליך איננה לשנות את שיעורו של החוב, אלא, להבטיח כי החוב שנפסק ישולם לזוכה לשיעורים ובאופן שלא תיפגע יכולת הקיום הבסיסית של החייב.
ב- בר"ע (חי') 126/96 {שגיא זאב נ' שגיא דליה, תק-מח 97(3), 558 (1997)} המבקש כלל לא פנה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה להפנותו לבית-המשפט ועל-כן אין בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע את השיעורים על דעתו, אלא היה עליו להעביר את הדיון לבית-המשפט.
כאשר רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו כותב כי ישנה הסכמה כללית של הצדדים לפנות לבית-המשפט על-מנת שזה יסייע להם ליישב את המחלוקת – פניה שכזו מחוסרת כל עילה {תמ"ש (ת"א-יפו) 65921/98 כ.ר נ' כ.ע, תק-מש 05(1), 162 (2005)}.
בבחינת חוב מזונות שנצבר לתקופת העבר, בהתאם לסעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל, על בית-המשפט לדאוג לכך שהחייב לא ייוותר, בלא אמצעי קיום מספיקים, ולו משום כבודו כאדם {תמ"ש (ת"א) 83670/00 פלונית (קטינה) ואח' נ' פלוני, תק-מש 01(2), 1163 (2001); רע"א 4905/98 פרופ' יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', תק-על 01(1), 1440 (2001)}.
חוק ההוצאה לפועל דן בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, והוא אינו דן, אלא במקרים חריגים ביותר, בסמכותו של בית-משפט. גם סעיף 69(ד) לחוק ההוצאה לפועל איננו עוסק בסמכותו של בית-המשפט לשנות, "אם ראה הצדקה לכך", שיעורים שנקבעו בפסק-דין, אלא, הוא עוסק בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להפנות בעלי דין "אם ראה הצדקה לכך, לבית-המשפט" {רע"א 4905/98 פרופ' יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', תק-על 01(1), 1440 (2001)}.
משמעות סעיף 69 לחוק ההוצאה לפועל היא כי רשם ההוצאה לפועל לא יקיים, על-פי בקשת החייב או הזוכה, חקירת יכולת במקרה שהתשלומים נקבעו על-ידי בית-המשפט בין בפסק-דין
עמוד 74 בספר:
ובין בהחלטה {לפי סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל "פסק-דין" משמעו פסק-דין או החלטה אחרת של בית-משפט בעניין אזרחי}, אלא, יעביר את התיק לדיון בפני בית-המשפט {בש"א (יר') 1075/05 לוי תמי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-של 05(4), 8049 (2005)}.
נשאלת השאלה, האם "טעמים מיוחדים שיירשמו" כאמור בסעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל צריכים לעמוד לנגד עיניו של רשם ההוצאה לפועל או שמא לנגד עיניו של בית-המשפט הדן בבקשה בעניין השיעורים של תשלומי המזונות שהצטברו או אולי לנגד עיני רשם ההוצאה לפועל ובית-המשפט גם יחד?
בית-המשפט קבע כי "הטעמים המיוחדים שיירשמו" הם טעמיו של רשם ההוצאה לפועל ולא של בית-המשפט הדן בבקשה {רע"א 4905/98 פרופ' יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', תק-על 01(1), 1440 (2001)}.
"טעמים מיוחדים" מתקיימים בכל מקרה בו מוכח, להנחת-דעתו של רשם ההוצאה לפועל, כי בלא קביעת שיעורים לחוב המזונות, לא יוכל החייב לקיים את עצמו {רע"א 4905/98 פרופ' יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח', תק-על 01(1), 1440 (2001)}.