botox

עקרונות יסוד בהליך "סדר דין מקוצר"

עמוד 99 בספר:


כאשר מוגש כתב התנגדות לביצוע שטר/שיק, כתב ההתנגדות הופך לבקשת רשות להגן. על כן, רצוי כי נכיר בעקרונות יסוד שהוטבעו בפסיקת בתי-המשפט באשר להליך "סדר דין מקוצר". ואלה הם:

האחד, אין הנתבע חייב לשכנע את בית-המשפט שטענותיו בתצהיר אמת. די כי יצביע על הגנה אפשרית ולו בדוחק לצורך קבלת רשות להתגונן. לשם כך, המבקש רשות להגן, חייב לפרט את פרטי הגנתו, ואין הוא יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות כלליות ובלתי-מבוססות {ב- בש"א (רשל"צ) 2154/02 שועלי נ' גלמן, עו"ד, תק-של 2003(1), 12712 (2003) קבע כב' הרשם רפי ארניה כי טענת "אינני חייב" ללא פירוט עובדתי איננה טענה היכולה לשמש בסיס למתן רשות להתגונן}.

השני, טענת הגנה בתצהיר שלא נתמוטטה בחקירה נגדית, בית-המשפט יניח, בשלב זה של הדיון, כי אמת היא. טענת הגנה שנתבדית איננה עילה למתן רשות להתגונן {ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל, פ"ד מג(3), 113 (1989)}. בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית-המשפט לבירור אמיתותם של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית-המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע {ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3), 518 (1982)}.

הגנת בדים היא כאשר לאחר חקירה נגדית מתברר, שהטיעון כולו הוא עורבא פרח. במקרה זה, האמור בתצהיר הוזם ונשמטה הקרקע מתחתיו, כי אז לא ייעתר בית-המשפט לבקשתו, שכן הגנתו "הגנת בדים" היא.

השלישי, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, תתקבלנה טענות בעל-פה של מבקש הבאות לסתור מסמך.

הרביעי, אין בודקים אם וכיצד יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו.

עמוד 100 בספר:


החמישי, במקרה והבקשה לרשות להתגונן כל כולה עוסקת בטענה משפטית על יסוד העובדות הידועות, אזי רשאי בית-המשפט להכריע בטענה המשפטית על אתר.

השישי, בהליך של סדר דין מקוצר, אין מקום להפניה אל מסמכים חיצוניים {בש"א (רשל"צ) 1277/04 פלס נ' סי.סי.טי, תק-של 2004(2), 8218 (2004)} לכן, יש לצרף את המסמך הרלוונטי להתנגדות לביצוע שטר.

השביעי, בית-המשפט רשאי להתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי שהנתבע יפקיד את סכום התביעה או חלקה בקופת בית-המשפט או יפקיד ערובה. ואולם, במקרה שבית-המשפט אכן יפעל כך, הרי נתבע חסר אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיהיה מסוגל לעמוד בתנאי שהוטל עליו, יכול להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר גם במשפט עצמו.

על-כן, בית-המשפט יעשה שימוש בכוח כאמור, רק באותם מקרים בהם "כמעט" ודאי שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית-המשפט. כלומר, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע ובמקום לסרב נתן לו רשות להתגונן.