botox

מהם המקרים בהם ישתמש רשם ההוצאה לפועל בסמכותו וימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל?

עמוד 117 בספר:


מנגנון ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים, מאפשר לחייב שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, לפרוע חובותיו לשיעורין תוך שמירה על זכויותיו, ומנגד מאפשר להטיל מגבלות שונות של אותו חייב על-מנת לעודדו לפרוע חובותיו בפרקי זמן סבירים.

סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים היא סמכות שבשיקול-דעת המאפשרת לרשם ההוצאה לפועל לשקול ולאזן בין כלל השיקולים והאינטרסים, של כל מקרה, על-פי נסיבותיו {ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, פ"ד נז(4), 211 (2003)}.

רשם ההוצאה לפועל מוסמך, איפוא, לאחר חקירת יכולת, להכריז על חייב מוגבל באמצעים, לאחד את תיקיו וליתן צו לחיוב התשלומים, גם אם התשלומים נפרשים מעבר לתקופות הקצובות שנקבעו בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל.

פסק-הדין שניתן בפרשת קאשי {בר"ע (ת"א) 20311/99 יוסף קאשי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999)} היווה במשך שנים רבות את אבן הבוחן לקביעת הדרך הראויה בה יש לנהוג בחייב שיכולת הפירעון של חובותיו, אינה עומדת ביחס כלשהו לשיעור חובו הכולל. בפרשת קאשי הנ"ל נקבע כי בנסיבות אלה במקום להכריז על חייב מוגבל באמצעים, מוסמך רשם ההוצאה לפועל להפנות את החייב להליכי פשיטת רגל.

לעיתים, הטלת הגבייה בשיעורים מעטים על מערכת ההוצאה לפועל, מטילה עליה מעמסה ארגונית מצטברת ובסופו של דבר איננה משיגה את המטרה שלשמה הוקמה, והיא מועסקת בפעילות חסרת ערך לזוכים.

לעיתים גם אין כל טעם בגבייה זעירה של תשלומים שאינם עומדים ביחס כלשהו לחוב הפסוק, ועל-כן מוטב לו לחייב זה שיפנה להליכי פשיטת רגל.

עמוד 118 בספר:


לגישה אחרת ראה פרשות ציון קרטה ואתי לוי {בר"ע (חי') 1763/07 ציון קרטה נ' משה שליט ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); בר"ע (חי') 1584/07 אתי לוי נ' זקר משה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} ולפיהן רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך להורות לחייב לפתוח בהליכים להכרזתו כפושט רגל ואין מקום לדחוק בחייב לנקוט בהליכי פשיטת רגל ובוודאי שאין מקום לכפות עליו, או לצוות עליו לעשות כך. כל עוד החייב לא בחר מרצונו החופשי להגיש בקשה להכריזו כפושט רגל, יש לשקול את בקשתו להכריזו כחייב מוגבל באמצעים לגופה, וכן יש לחקור אותו על יכולתו ולקבוע התשלום החודשי שניתן להטיל עליו לשלם, וזאת אפילו מדובר בתשלום חודשי בסכום נמוך, שאין בו תועלת לנושים והוא מכביד על עבודת לשכת ההוצאה לפועל.

בית-המשפט בפרשת דוידאן {רצ"פ 1323-09 דוידאן נ' יעד פרזול בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} אימץ את עמדתו של בית-המשפט בפרשת קאשי.

סעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן:

"77א. יידוע בדבר פנייה להליכי פשיטת רגל
נוכח רשם ההוצאה לפועל, לאחר שבירר את יכולתו של החייב לקיים את פסק-הדין במעמד חקירת יכולת, בירור או הבאה, כי אין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל, נגד החייב וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, ימסור לחייב ולזוכה מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל; הרשם רשאי להורות על השהיית הליכי הוצאה לפועל, כולם או חלקם, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית-המשפט לשם פתיחת הליכי פשיטת רגל."

יש לבחון, איפוא, האם תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל הכריע במחלוקת שהיתה קיימת בין בתי-המשפט המחוזיים במחוזות השונים, שהשתקפה בפסקי-הדין השונים שניתנו, כאמור, בסוגיה זו.
כידוע, הפרשנות התכליתית מתבססת על לשון החוק, תכליתו ושיקול-הדעת השיפוטי.

במסגרת תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, נעשו תיקונים בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, שמטרתם הגברת יעילות התפקוד של מערכת ההוצאה לפועל והעלאת אחוזי הגבייה של החובות הנגבים באמצעותה, תוך איזון בין זכויות הזוכים לזכויות החייבים.

סעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל, קובע כאמור לעיל, כי בנסיבות מסויימות, על רשם ההוצאה לפועל ליידע את החייב והזוכים בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל, ומסמיך את רשם

עמוד 119 בספר:


ההוצאה לפועל לעכב את הליכי ההוצאה לפועל לתקופה שתאפשר פניה להליכי פשיטת רגל, כאמור.

בסעיף 77א לחוק ההוצאה לפועל נקבע כי לאחר שרשם ההוצאה לפועל בירר את יכולת החייב לקיים את פסק-הדין ימסור רשם ההוצאה לפועל לחייב ולזוכה, מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל, בהתקיים שני תנאים: האחד, נוכח כי אין תועלת בניהול הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב. השני, סבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת.

כלומר, לא די בכך שאין תועלת בניהול הליכי ההוצאה לפועל, בשל היחס שבין גובה החובות לגובה צו התשלומים המוצע על-ידי החייב, ועל רשם ההוצאה לפועל לבחון האם יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל משום תועלת לחייב.

תיקון זה משתלב עם נושאי הרפורמה האחרים, כפי שבאו לידי ביטוי בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, אשר מחד, שיפרה את יעילות התפקוד והגבייה, בין היתר, בה בהרחיבה את מקורות המידע שניתנו לרשמי ההוצאה לפועל, כמו גם לזוכים ומאידך, העניקה הגנה רחבה יותר לזכויות החייב, מתוך רצון לגבות את החוב באמצעים הפוגעים פחות בחייב ובחירותו. לדוגמא: הוספת תנאים והגבלות על השימוש בצווי מאסר, הטלת הגבלות על עיקולי מיטלטלין ועל פינוי החייב מבית מגוריו.

לפיכך, מלשון החוק המפורשת, תכליתו, ובהתאם לשיקול-הדעת השיפוטי באשר לפרשנות הראויה, נראה, איפוא, כי בעקבות תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, אמר המחוקק את דברו, וקבע כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות ליידע את החייב בדבר אפשרות פנייה להליכי פשיטת רגל, וגם זאת רק לאחר שבירר את יכולת החייב לקיים את פסק-הדין במעמד חקירה יכולת, בירור או ביצוע צו הבאה.

בנסיבות אלה, ורק אם ראה רשם ההוצאה לפועל כי אין תועלת בניהול הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב, וסבר כי בנסיבות העניין יהיה בפנייה להליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת, רשאי רשם ההוצאה לפועל למסור מידע בדבר האפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל.

מסירת המידע, תינתן הן לחייב והן לנושה, וניתנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, להשהות הליכי ההוצאה לפועל, כולם או חלקם, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית-המשפט לשם פתיחת הליכי פשיטת רגל.

עמוד 120 בספר:


על פני הדברים, נראה כי לאחר תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, רשם ההוצאה לפועל, בנסיבות האמורות לעיל, מוסמך אך ורק ליידע את החייב והזוכה בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, ועליו לדון, לגופה, בבקשת חייב להכרזתו כמוגבל באמצעים, ולשקול בנסיבות המקרה, האם לקבלה או לדחותה.

הדבר אכן עלול ליצור מצב שהחייב משלם סכומי כסף קטנים בלבד על חשבון החוב, באופן המנציח את החוב, אין בו תועלת ממשית לנושיו, והוא מהווה הכבדה על מערכת ההוצאה לפועל.

יחד-עם-זאת, יש לזכור ולהדגיש, כי הנושים אינם תלויים בחייב, ושמורה לנושים עצמם, הזכות לפנות בבקשה להכריז על החייב כפושט רגל. תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל מתייחס לכך במפורש, ומחייב את רשם ההוצאה לפועל ליידע גם את הנושים בדבר זכותם זו.

יתירה מזאת, וכאמור לעיל, המדובר בסמכות שברשות ולרשם ההוצאה לפועל שיקול-דעת שלא להכריז על חייב מוגבל באמצעים, גם כאשר אינו מסוגל לפרוע את חובו תוך התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל {רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006); רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' יעל סויסה-לביא, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.

הטלת חובה על רשם ההוצאה לפועל ליידע את החייב {והזוכה} בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, אין בה די, ולמעשה, המחוקק לא נתן פתרון של ממש לחייב המוכרז כחייב מוגבל באמצעים המשלם סכומים נמוכים בלבד על חשבון חובו. חייב זה אינו משתחרר מחובו ומההגבלות הנובעות מההכרזה, במשך שנים, ותהליך הגבייה נותר חסר משמעות, באופן הפוגע בחייב, בזוכים ובתכלית חוק ההוצאה לפועל.

בפרשת דוידאן {המוזכרת לעיל}, בית-המשפט, בקבלו את הערעור, קבע כי רשם ההוצאה לפועל לא היה מוסמך להפנות את המערערת {החייבת} להליכי פשיטת רגל, רק על יסוד הפער בין גובה החובות ליכולת הפירעון המוגבלת של המערערת. היה על רשם ההוצאה לפועל לבחון, לגופה, את בקשתה של המערערת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, לחקור אותה על יכולתה, לקבוע האם בנסיבות העניין יש לקבל את הבקשה להכרזת המערערת כחייבת מוגבלת באמצעים, ואם התשובה לכך חיובית, לקבוע צו חיוב בתשלומים חודשי, בהתאם. בית-המשפט הורה על החזרת התיק לדיון בפני רשם ההוצאה לפועל אשר ידון לגופה בבקשת המערערת להכריזה כחייבת מוגבלת באמצעים ועיכוב הליכי ההוצאה לפועל כנגדה.