botox

טענות הגנה כנגד בקשה לביצוע שטר/שיק

עמוד 101 בספר:


ü שיק לביטחון
קיימים שלושה סוגי שטרות לביטחון:

האחד, כאשר על השטר לא נכתב מאומה, אך הצדדים הסכימו ביניהם כי השטר נמסר לביטחון, ניתן יהיה להשתמש בשטר ביטחון זה רק בהתקיים התנאי שעבורו הוצא.

השני, נכתב על גב השטר כי הוא לביטחון.

השלישי, נכתב על פני השטר מלפנים כי הוא לביטחון.

אין הבדל בין שלושת הסוגים שמנינו לעיל, כולם שיקים לביטחון, כולם על תנאי והתנאי נוגע למסירה {ע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4), 680}.

שטר ביטחון הוא שטר שמסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים מסכימים כי האוחז לא ידרוש את פירעונו, אלא אם יקרה אירוע מוגדר, אשר למען הבטחתו נמסר השטר.

הוספת המילים "שטר לביטחון" מונעת אחיזה כשורה בשטר, ולכן, יש למושך השטר אינטרס ברור לציין על המסמך את עובדת היותו שטר ביטחון. הציון שטר ביטחון על פניו או על גבו של השטר, מבהיר מפורשות כי האוחז לא רשאי לממשו, אלא אם יתקיים אירוע מוגדר, שהסכימו שני הצדדים.

המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה על-תנאי", וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו {כגון: על-ידי סיחור או תביעה לפירעונו} קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה {ע"א 358/80 קדש נפתלי נ' מושב שאר יישוב, פ"ד לז(3), 830 (1983)}.

סעיף 20(ג) לפקודת השטרות, מקים חזקה, לפיה, עובר נטל ההוכחה לכתפי המושך, להראות כי המסירה היתה תלויה בתנאי {ת"א (יר') 3456/03 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' מיעארי

עמוד 102 בספר:


ראגדה, תק-של 2008(2), 2637 (2008)}. חזקה זו ניתנת לסתירה. ראוי לציין כי מכוח הוראת סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, עומדת לזכות האוחז בשיק, החזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, ובאופן רגיל על מושך השיק {הנתבע} לסתור חזקה זו {ת"א (אשק') 4402/05 חכמון א.ע. הנדסה ובניו בע"מ נ' דגן אהרון, תק-של 2008(1), 23979 (2008)}.

כדי להפריך החזקה על מושך השיק להוכיח שלושה תנאים {ע"א 615/68 באופק בע"מ נ' בנק לסחר חוץ, פ"ד כג(1), 566 (1969); ע"א 4848/91 הכונס הרשמי נ' פורשה, פ"ד נא(1), 874 (1997)}:

האחד, כי קיים תנאי שהתלווה למסירה. חזקה היא כי מסירתו של השטר כשרה וללא תנאי וכל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

השני, להוכיח מהו התנאי?

השלישי, להוכיח כי התנאי לא התקיים או נפגם {ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3), 830 (1983); ת"א (ת"א-יפו) 29141/06 יוניליבר ישראל שווק בע"מ נ' ממן סוניה ואח', תק-של 2008(1), 23606 (2008); ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1), 550 (1964)}.

אם התנאי שבגינו ניתן השטר התקיים, החבות השיטרית קמה ואם לאו, היא פוקעת ועוברת מן העולם.

כך למשל, בעת חתימה על הסכם שכירות ניתן שיק לביטחון על-ידי השוכר להבטחת החזרת הדירה במצב תקין. במידה ומוכח כי המושכר לא היה תקין בעת החזרתו למשכיר על-ידי השוכר בתום תקופת השכירות, התקיים התנאי {ת"א (יר') 3087/02 אוזנה רוני ואח' נ' עמותת "שם שמעון" ע"ש הרב דריהם שמעון, תק-של 2007(2), 2053 (2007)}.
ü חתימה שזוייפה
סעיף 22(א) לפקודת השטרות קובע, כי לא קמה חבות על-פי שטר ללא חתימה וכאשר עולה טענה בדבר זיוף חתימה {או חתימה בהיעדר הרשאה}, לא ניתן לרכוש מכוחה של חתימה זו זכות להחזיק בשטר או לאכוף פירעונו, כאמור בסעיף 23(א) לפקודת השטרות.

עמוד 103 בספר:


כאשר מכחיש הנתבע את חתימתו על השטר, על התובע מוטל נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה, מכוח הכלל הידוע כי "המוציא מחברו עליו הראיה" {תא"מ (שלום חי') 4627-06-08 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' מיכאל זרחה פרזידנט, תק-של 2010(3), 76672 (2010); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240 (1993)}.

במילים אחרות, כאשר טוען הנתבע כי חתימתו זוייפה, לא עליו נטל ההוכחה, כי אם על התובע. התובע הוא זה אשר צריך להפריך את טענת הזיוף והוא זה אשר צריך להוכיח שהנתבע הוא זה שאכן חתם על השטר {ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1), 353 (1958)}.

חתימתו של מושך יוצרת את השיק, אולם, במקרה וחתימת המושך, זוייפה, ניתן יהא לומר כי מבחינת התובע, האוחז בשיק, אין למסמך כל נפקות, שכן, כפי שנאמר "באין חתימה אמיתית - אין מסמך" {ראה ב- רע"א 8304/99 גיורא צ'רקוב נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נה(2), 37 (2000); ת"א (יר') 4264/03 אקסלרוד אנטולי נ' ינוקשווילי יצחק, תק-של 2006(3), 13213 (2006)}.

טענה בדבר זיוף החתימה {או חתימה בלא הרשאה}, הינה טענת הגנה מובהקת כנגד שטר שכאמור, העיקרון הבסיסי בדיני שטרות הוא כי חבות שיטרית איננה ליכולה לקום בלא חתימה.

כדי לבדוק את אמיתותה של החתימה, על בית-המשפט להעביר את הדיון בבקשת הרשות להתגונן לדיון בפסים רגילים, שכן בדיון בבקשת רשות להתגונן נשאלת השאלה האם יש למבקש הגנה ולו בדוחק, ואין נכנסים לעובי הקורה ביחסים בין הצדדים.

טענה זו יש לפרט בבקשת רשות להתגונן כדבעי, ואינה יכולה להיטען בעלמא ומי שטוען טענת זיוף חייב לפרט היטב ובהרחבה את הנסיבות שבהן זוייפה חתימתו ובעיקר את הנסיבות בהן הגיעו השיקים מפנקס השיקים שלו לידיו של הזייפן או הגנב {ת"ט (שלום אש') 1421-09 שולמן מרק נ' גואטה (מ.ק.ל.ד) רחמים, תק-של 2010(3), 43538, 43541 (2010)}.

על בית-המשפט ליתן דעתו לנקודות הבאות בטרם יקבל את טענת הזיוף (או חתימה בלא הרשאה) {ראה למשל בש"א (אשק') 372/07 משק אהרון בע"מ ואח' נ' פרופליין תעשיות (1995) בע"מ, תק-של 2008(1), 11243 (2008)}:

v האם המבקש העיד באופן ברור וחד-משמעי לעניין הזיוף או היעדר הרשאה.

עמוד 104 בספר:


v האם המבקש הגיש תלונה במשטרה כנגד הזיוף ובאם לא הגיש מהי הסיבה {ראה למשל ת"א (נצ') 5977/02 משה רוזנפלד נ' רויטל ביטון, תק-של 2004(2), 4969 (2004)}.

v האם התקבל הרושם, כי לאחר החקירה הנגדית, חזר בו המבקש מטענת הזיוף.

v כאשר עסקינן בחתימה בצירוף חותמת החברה – על המבקש ליתן הסבר מניח את הדעת לכך שחותמת החברה מתנוססת על פני השטר.

v האם יש דמיון לחתימת המבקש על תצהירו לבין החתימה על פני השטר.

v ניסיונו של המבקש ליצור עמימות בכל הנוגע לזהותו של החתום על השיק.

v העלאת טענה ולו גם לחילופין כי בשטרות ביטחון עסקינן, יש בה כדי ליצור סתירה פנימית בגרסת המבקש, שכן זו איננה יכולה לחיות בצל טענת הזיוף.

v האם השיק הוחזר מסיבה "אין כיסוי מספיק" או "ניתנה הוראת ביטול".

קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני:

האחת, באמצעות עדות ישירה, כלומר, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.

השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.

השלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.

המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו.

כאשר מתגלעת מחלוקת, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם כדי להרים את הנטל האמור.

עמוד 105 בספר:


על-אף האמור לעיל, בית-המשפט, בבואו לבדוק את אמיתות החתימה, לא מוגבל לדרכי ההוכחה שלעיל. על בית-המשפט לקבוע את ממצאיו, ככל שניתן הדבר, על-פי מכלול הראיות שהובאו בפניו, כשמהימנות הראיות ומשקלן הראייתי נתונים לשיקול-דעתו.

ü כתב הערבות שצורף לבקשת הביצוע אינו בבחינת ערבות לשטר
סעיף 57(ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות") קובע כדלקמן:

"57. ערבות לשטר
...
(ב) ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על-ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב."
{ההדגשות אינן במקור}

ערבות אוואל הינה ערבות שיטרית וככזו ניתן לממשה ישירות בלשכת ההוצאה לפועל כשהיא מצורפת לבקשה לביצוע שטר, ללא צורך בהגשת תביעה לבית-משפט מוסמך.

מבחינת הדרישה הצורנית, סעיף 57(ב) לפקודת השטרות קובע שני כללים:

האחד, אין ערבות אלא בכתב אך אין הכרח שהערבות תיכתב ותירשם בגוף השטר עצמו. זוהי אומנם הדרך המקובלת לערוב, אך ערבות שנכתבה במסמך נפרד, חיצוני לשטר, דיה והמסמך הנפרד בו נכתבה הערבות אפילו אינו חייב להיות מחוסר או מסופח לשטר. לפיכך, גם אין מניעה שאדם יתחייב במסמך אחד, כערב לשטרות אחדים שמנה בכתב הערבות. נדגיש כי אין כל חובה של פירוט פרטני של השטרות לגביהן ניתנה הערבות במסגרת כתב הערבות גופו.

השני, ערבות נוצרת על-ידי חתימה הבאה אחרי הביטוי "אוואל" או ביטוי אחר "השווה לו" בו גילה החותם את דעתו לערבו. די בכל ביטוי אחר המביע את כוונתו של החותם לערוב לפירעון השטר כגון "הנני ערב לתשלום השטר" ואין חובה להשתמש במונח המיוחד "אוואל".

על בית-המשפט לבחון, איפוא, האם כתב ההתחייבות הינו ערבות חוזית או ערבות שיטרית. ההבחנה בין השניים חשובה, שהרי אם מדובר בערבות חוזית, אזי היא מחייבת הגשת תביעה

עמוד 106 בספר:


נגד הערב בבית-המשפט המוסמך ואם עסקינן בערבות שיטרית, ניתן להגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

בפרשת עוז שיווק {בר"ע (יר') 3055/07 א.ש. עוז שיווק חומרי בניין בע"מ נ' מעלה אביב בניה והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} נקבע כי בנוסח להלן גילה המשיב דעתו וכוונתו לערוב לפרעון השיקים:

"ערבים אישית לפרעון חובותיה של חברת ... (המשיבה)... ערבות זו היא מתמדת, מתחדשת, מוחלטת, בלתי-מסוייגת ובלתי-מותנית ואינה מוגבלת בסכום, וחלה על כל המגיע ו/או שיגיע מהחייב בין במישרין ובין בעקיפין, בצירוף ריבית והצמדה, דמי נזיקין והוצאות מכל סוג, לרבות הוצאות משפט, בין מכוח שיקים או שטרות ובין מכוח חשבוניות..."

גם הנוסח להלן כפי שבא לידי ביטוי בפרשת אליעזר מאור {ת"ט 28113-12-11 אליעזר מאור ואח' נ' אפי פלדות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} הינו ערבות "אוואל":

"הלקוח ו/או בעלי מניותיו ו/או מנהלו ערבים אישית לפרעון חובות הלקוח לאפי פלדות בע"מ ובכלל זה ערבים בערבות "אוואל" לפירעון שיקים אשר ימשכו ו/או ימסרו ו/או יוסבו על-ידי הלקוח לאפי פלדות בע"מ".

ב- תא"מ 21204-01-11 {אילות השקעות (רמת דוד) 1994 בע"מ נ' רוזן טל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט:

"עיון בשטרות דנא מלמד כי הנתבע וגיא לא הסתפקו בחתימה בלבד על גבי השטרות, "חתימה עירומה", אלא חתמו לצד רישום בכתב יד הכולל את פרטיהם המלאים: שם, מספר תעודת זהות וכתובת. תוספת זו לחתימת הנתבע מבטאת אותה "ראשית ראיה" לכוונתו בעת החתימה."

לעומת זאת, ב- ת"ט (טב') 5054-04-11 {ארז עוז תבלינים בע"מ ואח' נ' ארז נעמן בית אריזה למוצרי מזון בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}:

"אני הח"מ יואב קובי... אחשראי אישית וערב על תשלום רכישתכם על-ידי החברה... הריני מתחייב לשלם כל סכום המגיע לכם מחברת ארז עוז תבלינים בע"מ. הנני מסכים

עמוד 107 בספר:


כי שיעור החוב, כפי שיהיה רשום בהסכם הרכישה. למען הספר ספק הנני מוותר בזאת על כל הגנה כאמור בחוק הערבות, התשכ"ז-1976, על תיקוניו, בהקשר להסכם הרכישה בלבד ובכפוף לו."

בית-המשפט קבע כי כתב ההתחייבות אינו עומד בדרישות סעיף 57(ב) לפקודת השטרות מאחר ואין הוכחה ברורה בכתב ההתחייבות בדבר כוונת יואב לערוב לשיק.

בכתב ההתחייבות התחייב יואב לערבות לתשלום הרכישה ולא צויין דבר לעניין השיק. על כן, בהיעדר כל ביטוי שבא לבטא את כוונת יואב לערוב לשיק עצמו, קבע בית-המשפט כי אין מדובר בערבות לשטר אלא מדובר בערבות חוזית.

נוכח הקביעה שמדובר בערבות חוזית ולא ערבות לשטר, היא לא ניתנת למימוש ישירות בלשכת ההוצאה לפועל כשהיא מצורפת לשיק ודין התנגדותו של יואב להתקבל.
גם ב- ת"ט (נצ') 17194-12-10 {אסכנדר חדאד ואח' נ' צ.ח.מ חברה לשיווק והפצת חומרי ניקוי בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו 2012)} קבע בית-המשפט כי כתב הערבות שעליו סומכת המשיבה את ידה אינו בבחינת ערבות לשטר כאמור בסעיף 57(ב) לפקודת השטרות שכן אינו ערוך ככזה ואין בו זכר לשטרות נשוא בקשת הביצוע. עיון בהוראות כתב הערבות מלמד על כך שמדובר בערבות כללית לכל חוב מכל סוג ומין שהוא.

בנסיבות העניין עשוי כתב הערבות לשמש עילת לתביעה כספית מכוחו ואולם אין בו כדי להצדיק הגשת השטרות לביצוע גם כנגד המבקשים. ההתנגדות התקבלה.

ü שינוי השטר
סעיף 64(א) לפקודת השטרות קובע כי שטר שנעשה בו שינוי מהותי, ללא הסכמת הצדדים החבים על פיו, בטל ומבוטל {ת"א (נת') 4310/06 סופר אייל נ' זינגר אהרון, תק-של 2008(1), 18480 (2008)}.

אם נעשתה השלמת שטר שלא בהוראת נותן השטר, השטר מבוטל על-פי סעיף 64(א) ו- (ב) לפקודת השטרות. "כך גם אם ההשלמות בשטר נעשו בניגוד להסכמת הצדדים שבעקבותיה ניתן השטר וזאת אף אם המבקש חייב למשיבה כספים מכוח היחסים העסקיים שהיו ביניהם, אולם לא מכוח ההסכמה הנוגעת לנסיבות מתן השטר" {בש"א (נת') 1168/04 ליאור אהרון נ' סופר דרינק בע"מ, תק-של 2004(3), 14582 (2004)}.

עמוד 108 בספר:


סעיף 64(ב) לפקודת השטרות מונה מספר דוגמאות, מהם ניתן ללמוד מהו שינוי מהותי.

שינוי בתאריך, שינוי בסכום העומד לפירעון, שינוי בזמן הפירעון, שינוי במקום הפירעון – הינם שינויים מהותיים. במקרים כגון אלה, אזי, "חזקה" היא, כי עסקינן בשינוי מהותי, ועל התובע-אוחז השיק, החובה להפריך החזקה כאמור.

ב- ת"א (ק"ש) 266/01 {משה אליהו נ' אלישע אליאס ואח', תק-של 2006(2), 13476 (2006)} טענו הנתבעים כי בשטר נעשה שינוי מהותי, ולפיכך דינו להתבטל, בהתאם להוראות סעיף 64(א) לפקודת השטרות. בית-המשפט דחה הטענה שכן, טענה זו הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, זיכרה לא בא בהתנגדות לביצוע שטר ובכך, למעשה, מהווה הרחבת חזית.

משמוציא כותב שטר מסמך שלם, אין אדם רשאי, לאור האמור בסעיף 64 לפקודת השטרות, להוסיף עליו או לשנותו. למרות זאת, ניתן יהיה לבצע שינויים על גבי השטר, כאשר השטר איננו שלם, דבר המעמיד את עושה השטר בחזקה, כאמור בסעיף 19 לפקודת השטרות, שהרשה למחזיק להשלים את המסמך {ת"א (ב"ש) 4450/06 מזרחי אורלי נ' אומרוב ולי, תק-של 2007(3), 21051 (2007)}.

כל שינוי בתאריך המופיע על שטר הינו בגדר שינוי מהותי כמשמעו בסעיף 64 לפקודת השטרות, אולם זאת כאשר מדובר בשטר שבו מולא התאריך על-ידי המושך או שסוכם מראש, בין הצדדים, על הגבלה כלשהיא של מועד הפירעון.

לעומת זאת, כאשר השטר נמסר על החלק, מתוך ידיעה וכוונה שמקבל השטר יעשה בו שימוש וימלא את מועד הפירעון כרצונו, אין כל משמעות מהותית לשינוי התאריך שנעשה על-ידי מקבל השטר {ת"א (ת"א-יפו) 15226/06 צ'צ'יק ורד נ' פליישר מיכאל, תק-של 2007(3), 23535 (2007)}

שינוי שם הנפרע שונה ללא הרשאה ו/או בחריגה ממנה, מפקיע את השטר {ת"א (רח') 2503/03 עקיבא ישראל נ' מ.ג'. הובלות ופיתוח בע"מ, תק-של 2007(4), 8630 (2007)}. כך למשל, ב- ת"א (רמ') 3757/01 {נאטורפיל מדיק סנטר בע"מ נ' יובל זהבי ואח', תק-של 2004(2), 12775 (2004)} קבע בית-המשפט כי "שינוי שם הנפרע מ"לידיה לאופר גרופ" ל- "ד"ר ביוטי בע"מ" מהווה שינוי מהותי, אשר מביא לפקיעת השטר".

עמוד 109 בספר:


אשר לשינוי סכום השיק. ב- ת"א (ב"ש) 4450/06 {מזרחי אורלי נ' אומרוב ולי, תק-של 2007(3), 21051 (2007)} הוציא הנתבע תחת ידו שטר שלם שהסכום המצויין בו הוא 5,000 ₪. על-כן, לא היתה רשאית התובעת לשנות את סכום השטר לסך של 15,000 ₪ {ראה גם ע"א 434/63 אהרן חירותי נ' יצחק שובס, פ"ד יח 403 (1964)}.

ü היעדר הודעת-חילול
סעיף 47 לפקודת השטרות קובע כי יש ליתן למושך השיק, הודעת-חילול.

משלא נעשה כך ואין בשטר כל הוראה בדבר תנאי הפוטר את הנושה מלשלוח הודעת-חילול, הרי מופטרים המושך או המסב מחבותם על-פי השטר {ראה למשל ת"א (ת"א-יפו) 210048/02 פרוייקט היהלום מ' ישראל נ' מנחם ז'קלין, תק-של 2005(3), 6400 (2005); ת"א (ת"א-יפו) 19818/04 {שובייב יורי נ' ספוטניק רשת עיתונים ארצית בע"מ ואח', תק-של 2005(2), 20212 (2005)}.

זכות החזרה של האוחז אל המושך והמסב מותנית במשלוח הודעת-חילול, כאמור בסעיף 47 לפקודת השטרות. ההודעה צריכה להינתן מיד לאחר החילול או תוך זמן סביר לאחר החילול כאמור בסעיף 48(12) לפקודת השטרות. ההודעה יכולה שתינתן בכתב או בעל-פה ויכולה שתינתן בכל ביטוי שיש בו כדי לזהות את השטר ושממנו משתמע שהשטר חולל במיאון או באי-פירעון כאמור בסעיף 48(5) לפקודת השטרות.

נדגיש כי עילת תביעה בשיק נולדת, בדרך-כלל, אחרי מתן הודעת חילול ומיום זה מתחיל מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 96(א) לפקודת השטרות. אם קיים פטור מהודעת חילול, נולדת עילת התביעה עם הצגת השיק לפירעון ואי-כיבודו על-ידי הבנק, לפי סעיף 44(א) לפקודת השטרות {ע"א (חי') 16/75 לזניק נ' ברסלמן, פ"מ תשל"ה(ב), 403; ת"א (אש') 473/03 סיאני שרית נ' אלבז מוטי, תק-של 2004(1), 3953 (2004); ת"א (ת"א-יפו) 19818/04 שובייב יורי נ' ספוטניק רשת עיתונים ארצית בע"מ ואח', תק-של 2005(2), 20212 (2005)}.

ישנם מקרים, בהם עולה כי תובע לא ממלא ו/או שוכח למלא את "חלק ו" לבקשת הביצוע, המפרט את עילת התביעה. כך לדוגמה על התובע לפרט האם השיק נשוא ההתנגדות חולל ואם לאו, האם השיק הוצג לפירעון ולחילופין האם היתה סיבה לאי-הצגת השיק, האם התובע שלח הודעת-חילול ולחילופין האם היה פטור ממתן ההודעה.

עמוד 110 בספר:


ב- ע"א 117/68, 80 {ברנח בע"מ נ' יעקב צור, פ"ד כב(2), 633 (1968)} קבע בית-המשפט כי משלוח הודעת-חילול או פטור ממנו הינו חלק מעילת התביעה, ואי-ציונו בכתב התביעה {הבקשה לביצוע} צריך לזכות את הנתבע במחיקה מחוסר עילה.

לא אחת, מגיש הנתבע-מתנגד בקשה למחיקת התביעה מחמת היעדר עילת תביעה. בבקשתו זו, טוען הנתבע-מתנגד כי התובע-אוחז בשטר, נמנע מלפרט את עילת התביעה ובענייננו, אי-פירוט הסעיף האם נשלחה הודעת-חילול ואם לאו.

אין מחלוקת כי הבקשה לביצוע שטר כמוה ככתב תביעה. לכן, על מגישה לציין את העובדות המקימות לו את עילת תביעתו, קרי, לפרט האם ניתנה הודעת-חילול ואם לאו.

אנו סבורים כי אין על מגיש הבקשה לביצוע לצרף לבקשת הביצוע גופה העתק מהודעת-החילול, שכן, יוכל להגישה עת יגיש ראיותיו ודי אם יטען בבקשה לביצוע כי נשלחה הודעת-חילול.

על-אף האמור, נתקלנו במקרים, בהם גם בעת הדיון לגופו נמנע התובע להמציא לבית-המשפט את הודעת-החילול שנשלחה לנתבע. במקרה כגון זה, אם התובע לא ימציא את הודעת-החילול - תידחה תביעתו בעניין זה שכן, התובע לא הצליח להוכיח טענותיו {ראה למשל ת"א (ת"א-יפו) 59440/03 שחף לווי פיננסי בע"מ נ' הקו הנכון בע"מ, תק-של 2004(2), 13286 (2004)}.

כלומר, לא די בהעלאת טענה כי ניתנה הודעת-חילול, אלא, על התובע גם להוכיחה כדבעי וכנדרש במשפט אזרחי.

כמו שמוטלת על התובע החובה לפרט את הטענה בדבר הודעת החילול כך גם קיימת חובה על הנתבע לטעון הטענה בדבר היעדר הודעת-חילול בהזדמנות הראשונה שניתנה לו, קרי, בתצהיר התומך את בקשת רשות להתגונן {ת"א (ת"א-יפו) 95623/98 {בן ציון לוי נ' רון יניב, תק-של 2002(2), 21100 (2002)}.

להלן, נפרט מספר מקרים המעניקים פטור ממשלוח הודעת-חילול. ואלה הם:

v במקרה והמושך ויתר על ההודעה במפורש או מכללא, מראש או בדיעבד {ת"א (פ"ת) 2354/00 סיגנלור בע"מ נ' אלישיב יחזקאל, תק-של 2002(2), 15859 (2002)}.

עמוד 111 בספר:


נדגיש כי כאשר מושך השיק מבטיח לאוחז כי ישלם את השיק שחולל, הרי בעשותו כן, מוותר מכללא על הודעת החילול {ע"א 198/75 חזן נ' כמאל, פ"ד ל(1), 421 (1975)}. דין זהה למסב השטר.

v "ניתנה הוראת ביטול". סעיף 49(ב)(3)(ה) לפקודת השטרות מעניק פטור ממשלוח הודעת-חילול למושך אשר ביטל את הוראת הפירעון, קרי, נתן הוראות ביטול לשיק {"נ.ה.ב"} {ראה למשל בש"א (ת"א-יפו) 180375/06 לורטאן סחר נ' אפיקס מט"מ בע"מ, תק-של 2007(3), 4718 (2007); ת"א (יר') 7095/01 כהן ירון פיננסים בע"מ נ' נחלת הכרמל נכסים בע"מ, תק-של 2004(2), 11013 (2004); בש"א (ת"א-יפו) 185581/03 שוחמי שרון ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-של 2004(2), 20937 (2004); ע"א 385/65 שינארוף נ' זניט, פ"ד כ(1), 346 (1966)}.

במקרה של הוראת ביטול על-ידי מושך השיק, ההנחה היא, כי מי שנותן הוראת ביטול, איננו זקוק להודעת-חילול, שכן, חזקה עליו שידע כי הוראת הביטול שנתן גרמה לחילול השיק באי-פירעון. טענה של פטור שכזה, היא טענה שיטרית, ולכן אין מקום לקבוע כי הנתבע מופטר מלשלם את השטר לפי הוראת סעיף 47 לפקודת השטרות, בתור מי שלא קיבל הודעת-חילול.

יחד-עם-זאת, כאשר התנהגות התובע משקפת נורמת התנהגות בלתי-סבירה ובלתי-זהירה ממי שאוחז בשטר, ובוודאי כאשר האוחזת בשטר היא חברה העוסקת בנכיון שטרות, ובשים-לב, כי ב- ת"א (ת"א-יפו) 58498/03 {אביב שני פיננסים בע"מ נ' שמעון שמעון, תק-של 2005(1), 10434 (2005)} קבע בית-המשפט כי "דרכו של אוחז בשטר היא להודיע למושך על חילולו באי-פירעון, גם כאשר סיבת החילול היא הוראת ביטול. אם לא עשה כן, הרי שכפי שנראה להלן, בנסיבות מסויימות הוא עלול להיחשב כמי שפעל בחוסר תום-לב וברשלנות אם נגרם נזק למושך. לפיכך, גם אם על-פי דיני השטרות אין צורך במתן הודעת-חילול במקרה כזה, הרי שאין בכך משום סתימת הגולל על טענות הגנה שיסודן בעיקרון תום-הלב ובדיני הנזיקין".

ביטולו של שיק על-ידי המושך, מעידים על ידיעה בפועל של המושך השיק אודות ביצוע החילול. פסיקת בתי-המשפט, העדיפה בחינה מהותית של ידיעת המושך על פני דרישה צורנית של הודעת-חילול כתובה. לכן, במקרה כגון זה, מחזיק השיק, פטור ממתן הודעת-חילול {ע"א 198/75 אליאס חזן ואח' נ' כמאל ניהאד, פ"ד ל(1), 421 (1975); ת"א

עמוד 112 בספר:


(ת"א-יפו) 59440/03 שחף לווי פיננסי בע"מ נ' הקו הנכון בע"מ, תק-של 2004(2), 13286 (2004)}.

v "חשבון מוגבל". סעיף 49(ב)(3)(ד) לפקודת השטרות מעניק פטור ממשלוח הודעת-חילול למושך כאשר השיקים חוללו מסיבת חשבון "מוגבל" {בש"א (נת') 1011/06 סודרי בנימין נ' לוי מרדכי, תק-של 2007(1), 16767 (2007)}. מכאן, אין חובה של הבנק הנמשך כלפי המבקש-אוחז בשיק, לפרוע את השיק {ראה גם ע"א 262/61 חצרוני נ' יעקובי, פ"ד טו(3), 2409 (1961)}.

v "הוצג טרם זמנו". ב- ת"א (הרצ') 6061/06 {אליהו קאשי נ' ציפורה ליאורה אבורוס, תק-של 2006(3), 24110 (2006)} הודתה הנתבעת כי קיבלה הודעת-חילול, אולם, לא נשלחה אליה כל הודעת-חילול במסגרת הזמן הקבוע בחיקוק. בית-המשפט, בדחותו טענה זו קבע כי "הנתבעת לא ציינה במפורש בתצהירה, כי מעולם לא פנו אליה בכתב או בעל-פה בדבר חילול השיק". זאת ועוד. "השיק נשוא הדיון חזר מבלי שנפרע בציון "ה.ט.ז." שמשמעותו "הוצג טרם זמנו" ועל-כן, אין הבנק הנמשך חייב לקבל עליו את השטר או לפרעו, דבר המעניק לתובע פטור מהודעת-חילול כאמור בסעיף 49(ב)(3)(ד) לפקודת השטרות.

v "אין כיסוי מספיק". שיק המוחזר מחמת הסיבה "אין כיסוי מספיק" {א.כ.מ}, כמוהו כשיק שניתנה לו הוראת ביטול {נ.ה.ב}. במקרה זה, פטור אוחז השיק ליתן הודעת-חילול {ראה גם ע"א 262/61 חצרוני נ' יעקובי, פ"ד טו(4), 2409 (1961)}.

כלומר, משאין בחשבון המושך כיסוי מספיק לפרוע את סכום השיק, הרי אין בין הבנק הנמשך לבין המושך כל חיוב לפרוע את השיק {ת"א (הרצ') 1815/00 מרגוליס רוני נ' בראל איריס, תק-של 2004(3), 23900 (2004)}.

v "חשבון סגור". ב- ת"ט (שלום רמ') 17403-07-10 {טאגור שירותי ניקיון והחזקה בע"מ נ' מירב יעקובזון, תק-של 2010(4), 108528, 108529 (2010)} קבע כב' הרשם דן סעדון כי המצהיר עצמו מציין כי החשבון עליו נמשך השיק נסגר הואיל והמבקשת החליפה סניף בנק ומכאן שסניף הבנק הנמשך לא היה חייב - חוזית - לכבד את השיק. בהתאם, לא היה צורך במשלוח הודעת חילול לגבי השיק {כאמור בסעיף 49 (ב)(3)(ד) לפקודת השטרות} כדי להעמיד עילת תביעה.

עמוד 113 בספר:


ü אי-התאמה בין שם הנפרע לשם המסב
שטר שיש בו הבדל בין שם הנפרע לבין שם המסב, לא ייחשב כשטר תקין על-פי מראהו ולכן אוחז בשיק שכזה, לא ייחשב כאוחז כשורה {ראה גם ע"א 288/54 אהרונסון נ' שנידר, פ"ד י 118 (1956); ע"א 82/88 שמואלי נ' קצב, פ"ד מו(4), 129 (1992)}.

מקום שהשטר הוא לפקודה, והנפרע או הנסב מתואר שלא כנכון, או שנשתבש הכתיב של שמו, יכול הוא להסב את השטר כדרך שכתוב בו ולהוסיף, אם יראה לעשות כן, את חתימתו הנכונה. בדברים אלה, אין הכוונה, שהמסב יכול להסב בשמו הנכון, שאינו שם הנפרע.

במקרה שכזה, משום שהאוחז הוא בעל השיק, רשאי הוא להסב את השטר כדרך שכתוב בו, ולאחר השלמת ההסבה, להוסיף את חתימתו הנכונה. כלומר, שתי דרכים פתוחות בפני האוחז:

האחת, במקרה והאוחז מעוניין לגבות את השטר, יסב את השטר כדרך שכתוב בו השם המשובש, אם בהסבה על החלק ואם בהסבה לנסב מסויים שהוא הוא עצמו בשמו הנכון, תוך שהוא נמנע מלהוסיף את חתימתו את גבי השטר.

השניה, במקרה והאוחז מעוניין להסב את השטר לאחר, יסב את השטר בדרך שכתוב בו השם המשובש ואחר כך יסב את השטר בשמו הנכון.

בשתי דרכים אלה, השטר נותר תקין על-פי מראהו.

ב- ע"א 645/81 {תעשיות הצפון בע"מ נ' ש' פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד לו(3), 757 (1982)} עסקינן במקרה ובו רשום כשם הנפרעת "אדרס בע"מ", ואילו ההיסב נעשה על-ידי "אדרס חומרי בניין בע"מ". בית-המשפט קבע במקרה דנן, כי קיים הבדל בין שם הנפרעת, כפי שהוא מופיע בשיקים, לבין חתימת ההיסב, שנעשתה על-ידי חברת אדרס בע"מ, ולכן עקב הבדל זה, אין המשיבה אוחזת כשורה בשיקים.

וכך גם נפסק ב- ת"א (חי') 3833/05 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חלאילה דאוד, תק-של 2006(1), 20197 (2006)}. שם עסקינן במקרה ובו רשום כשם הנפרעת "א.ד.ן", ואילו ההיסב נעשה על-ידי "א.ד.ן נצרת בניה ופיתוח בע"מ". בית-המשפט קבע כי אין השטר תקין לפי מראהו ולכן התובע לא אוחז כשורה בשיק.

עמוד 114 בספר:


ב- ע"א 4848/91 {הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק נ' פורשה, פ"ד נא(1), 874 (1997)} נמשכו השיקים לפקודת "חדיש בע"מ", בעוד שהשם הנקוב בחותמת על גבם הוא "חדיש השקעות בע"מ". בית-המשפט קבע כי השיקים אינם תקינים לפי מראיהם ולכן מי שנטל אותם איננו בגדר אוחז כשורה {ראה גם ת"א (נת') 9354/02 א.ב עמירם השקעות ומימון בע"מ נ' קו על חב' לבניין ולפיתוח בע"מ, תק-של 2005(2), 14415 (2005)}.

ü כשלון תמורה
בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות, חזקה היא כי כל אוחז שטר הינו אוחז כשורה ומשכך, הנטל הראשוני הוא על מושך השטר להוכיח כי הקיבול או ההוצאה או הסיחור פגועים ברמאות, כפיה, אלימות, פחד או אי-חוקיות.

בהקשר זה, נקבע כי גם כשלון תמורה הינו נסיבה בגדר הנסיבות הנכללות במסגרת סעיף 29 לפקודת השטרות והשוללות את החזקה לכאורה בדבר אחיזה כשורה.

לענין זה יצויין כי כשלון תמורה אינו מצויין מפורשות ברשימה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות ואולם, נקבע בפסיקה כי הרשימה האמורה אינה סגורה וממצה וכי כשלון תמורה נכלל בה {ראה למשל ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1), 304 (1979); תא"מ (הרצ') 23082-05-11 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' חץ כבלי פיקוד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.

הנטל להוכחת כשלון התמורה מונח לפתחו של הנתבע.

ב- ת"א (רשל"צ) 1877/07 {קלינטון סחר בינלאומי בע"מ נ' בן זכריה אברהם, תק-של 2008(1),9823 (2008)} קבע בית-המשפט כי "לפי החזקה בסעיף 29 לפקודת השטרות, חזקה על כל צד שחתימתו מצויה על השטר כי נעשה צד לו בעד ערך. הנטל הוא על הנתבע להוכיח את טענת כשלון התמורה".

ב- ת"א (חי') 8208/07 {בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שזו סנדרה הניה, תק-של 2008(1), 27865 (2008)} בדחותה את הטענה של כשלון תמורה, קבעה כב' השופטת אילת דגן כי "הנתבעת אף לא פירטה באילו מוצרים בדיוק מדובר, מה מועדי אספקת המוצרים, ולמעשה הצניעה את מהות העסקה הנטענת ומהלכה. לא זו אף זו, הנתבעת לא מסרה כל הסבר מדוע, שעה שפעלה כחברה בע"מ, נתנה שיקים פרטיים שלה. הנתבעת אף לא זימנה לעדות את נציג זוהר הצפון בע"מ כדי שיוכל לשפוך אור על מהות העסקה ועל כשלונה, כפי שנטען".

עמוד 115 בספר:


ש' לרנר כותב בספרו {דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז-2007)} כי "נתבע הטוען לכשלון תמורה מודה, כי לכתחילה נעשה או נמשך השטר על ידו כנגד התחייבות נגדית של הנפרע, ואולם הלה, לטענתו, לא קיים את חלקו בהסכם. על-פי דיני החוזים, אם הפר התובע את החוזה, פטור הנתבע מלקיים את התחייבותו או רשאי לדחות את מועד ביצוע. הנתבע כנפגע זכאי לבטל את החוזה, והביטול פוטר אותו מהחובה לקיים את התחייבותו" {ראה גם ת"א (ת"א-יפו) 24019/05 לוזון אורי נ' אשורוב ניסים תק-של 2008(1), 19300 (2008)}.

ב- ת"א (רשל"צ) 1877/07 {קלינטון סחר בינלאומי בע"מ נ' בן זכריה אברהם תק-של 2008(1), 9823 (2008)} קבע בית-המשפט כי "אוחז בעד ערך גובר על טענת כשלון תמורה מלא, שאירעה לאחר הסיחור" {ראה גם ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לה(4), 281 (1984)}.

פסיקת בתי-המשפט הבחינה בין כשלון תמורה חלקי קצוב וכשלון תמורה חלקי שאינו קצוב.

בהתייחס לכשלון תמורה חלקי קצוב, מדובר במקרה בו באמצעות פעולה חשבונאית פשוטה ניתן לעמוד על היחס בו הופחת הממכר שנמסר בפועל לבין הממכר המוסכם ובמקרה זה מתיר בית-המשפט להתגונן בפני התביעה.

לא כך כאשר מדובר בכשלון תמורה חלקי בלתי-קצוב שאז עריכת החשבון מצריכה בירור העלול להימשך זמן ולכן נקבע שטענה מסוג זה לא תתקבל כטענת הגנה בפני השטר.

נדגיש כי כשלון תמורה חלקי אינו מהווה עילת הגנה בפני תביעה לפי שטר, גם בין צדדים קרובים, אלא אם מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב.

לפיכך, הואיל וטענת הגנה בדבר כשלון תמורה חלקי בלתי-קצוב אינה מהווה טענת הגנה בפני השטר גם בין צדדים קרובים לשטר, הרי שלא ניתן לטעון טענה זו כלפי כל נסב אליו הוסב השיק אפילו אינו אוחז כשורה {ת"ט (אשד') 18362-06-11 אליהו מעודה נ' יהודה זרח, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.

ü היעדר תמורה
ב- ת"א (ת"א-יפו) 13184/06 {טל מאיר נ' שלום ציונה ואח', תק-של 2008(1), 19901 (2008)} טען הנתבע כי בהיעדר תמורה בינו לבין התובע, אין חובה מצידו לפרוע את השיקים נשוא תיק זה.

עמוד 116 בספר:


בדחותו טענה זו קבע כב' השופט מ' קליין כי הטענה נכונה כלפי מרפאות אריאל שכן היא זו שסחרה לתובע את השיקים. יתר-על-כן, "משרכש התובע את השקים האמורים מן התאגיד (מרפאות אריאל – הערת המחברים), התובע והנתבע הינם צדדים רחוקים לשטר וטענתו של הנתבע להיעדר תמורה לא תעמוד כלפי התובע".