כינוס נכסים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי כסעד קבוע

"אין חולק, כי מינוי כונס נכסים זמני נעשה תמיד על-ידי בית-המשפט, שהרי מדובר בשלב שלפני מתן פסק-דין. עד 1967 יוחדה לבית-המשפט גם הסמכות למנות כונס נכסים קבוע לצורך ביצוע פסק-דין סופי. עם חקיקתו של חוק ההוצאה לפועל החדש משנת 1967 הוקנתה לראש ההוצאה לפועל הסמכות למנות כונס נכסים אך המחוקק לא מצא לנכון לשלול את הסמכות מבית-המשפט ונמצא כי לאחר מתן פסק-דין קיימת סמכות מקבילה למנות כונס נכסים הן לבית-המשפט והן להוצאה לפועל (ראה סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). ברור, כי הדרך הרגילה והעדיפה לבצוע פסק-דין היא במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, ערכאה זאת קיימת כדי לשמש זרוע ביצועית בשלב שלאחר הכרעת בית-המשפט. באופן רגיל האינטרס של המערכת הוא לשחרר את בית-המשפט מתפקידי הביצוע על-מנת שיוכל להתפנות להכרעה במשפטים אחרים. גם האינטרס של הצדדים הוא שהביצוע יהיה מופקד בידי ערכאה שיוחדה למטרה זאת ויש בידה הכלים לביצוע יעיל וצודק של פסקי-הדין. מרבית ההחלטות בנושאי ההוצאה לפועל הן מינהליות ובמידה שמדובר בהחלטות שיפוטיות נקבע בחוק ההוצאה לפועל תחום סמכותו של ראש ההוצאה לפועל: יש עניינים שהוא מפנה מייד להכרעת בית-משפט ואילו בכל שאר העניינים מתערב בית-המשפט רק כערכאת ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל."
{ת"א 2244/81 קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון נ' שמואל פלאטו שרון ואח', פ"מ תשנ"ב(א),163, 171-163 (1991)}
הפסיקה שהרחיבה את מספר ותוכן המקרים בהם ניתן סעד כינוס הנכסים, כך שכיום תקנה 388 עניינה גם מינוי כונס נכסים קבוע וכסעד עיקרי מעבר למטרתה הראשונית, כסעד זמני.

ע"א447/92 {ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2), 102 (1995)} הינו מקרה בו דן בית-המשפט בפירוט בכל הנושאים הנוגעים במינויו של כונס קבוע, ומפאת חשיבותו, מובא עיקר פסק-הדין להלן:

במקרה הנדון, כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר דן בערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי במסגרתו ניתנה החלטה למנות כונסי נכסים על כל נכסי המערער כסעד למימוש פסק-דין שניתן כנגדו בחו"ל.

במקרה זה, ניתן בארצות הברית פסק-דין כנגד המערער, מר הנרי רוט, ובו חוייב לשלם למשיבה סכום של 19,464,667.54 דולר, המשיבה פנתה לבית-המשפט המחוזי, בבקשה להכריז על פסק-הדין כאכיף לצורך הוצאתו אל הפועל, בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958. בית-משפט קמא נעתר למשיבה וכן ציווה למנות כונסי נכסים על כלל נכסי המערער מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי.

המערערים בקשו לעכב ביצוע ההחלטה בדבר מינוי כונסי הנכסים עד לערעור, ובקשתם נדחתה.

על-פי טענת המערער, הנוגעת לענייננו, לא היה מקום למנות את בא-כוח המשיבים ככונסי נכסים, לאחר מתן פסק-הדין, כסעד אלטרנטיבי להליכי הוצאה לפועל.

לדידו של המערער שגה בית-המשפט בכך שלא הפנה את המשיב לממש את זכייתו בהליכים רגילים של הוצאה לפועל.

בית-משפט המחוזי קבע כי דרך האכיפה היעילה ביותר, במקרה דנא, הינה באמצעות מינוי כונסי נכסים על כלל רכושו של המערער, זאת משום שלשכת ההוצאה לפועל אינה מסוגלת לגבות סכומים כה גדולים ועד שתחקר יכולת החייב, יכול שרכושו ייעלם.

לטענת המערער, נימוק זה אינו יכול לשמש יסוד להחלטת בית-המשפט, אולם לטענת המשיבה, אין למערער כל זכות קנויה לאופן מימוש פסק-הדין כנגדו, ולכן בנסיבות בהן ברור כי אין בהליכי הוצאה לפועל כדי לאפשר מימוש של פסק-הדין, שומה על בית-המשפט להעניק כל סעד שימצא לנכון לשם אכיפת פסק-דינו לטובת הזכאי.

כב' השופט מ' שמגר קיבל את דעת המשיבה וקבע כי במינוי הכונס על-ידי בית-המשפט:

"טמונה השאיפה להקל על בעלי הדין בפני בית-המשפט ולהביא לסיום צודק ונוח של עניינם. שאיפה זו, כשלעצמה, אמנם אינה מהווה עילה להרבות במינוי כונסי נכסים, שכן המדובר כאמור בסעד דרסטי אשר תוצאותיו כלפי בעל הדין חמורות, אולם יש בה כדי לגוון החלופות שביד בית-המשפט בבואו לסייע בידי זכאי אשר אינו מסוגל לממש את זכייתו בדרך אחרת, מתונה יותר.
על הדינמיקה שבין הנוחות הגלומה במינויו של כונס הנכסים, ובין הצורך לפנות לסעדים מקילים יותר לכתחילה, עמד השופט י' חריש בפסק-דינו בעניין קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון (ת"א (ת"א) 2244/81 פ"מ התשמ"ד(ב), 10 (1981):

'התלבטתי אם גם בעניין דנן אין לתור אחר סעדים חלופיים. וצריכה אמת להיאמר כי מאז מיניתי את עורך-דין חורש להיות כונס נכסים זמני, שאלתי את עצמי מדי ישיבה וישיבה בהתדיינות ממושכת זו, האם לאור הדברים שנתלבנו באותה ישיבה ועדיה, אין מן הראוי לבקש דרכים למיתון הסעד הזה שניתן מלכתחילה בידי המבקשת או להגבילו.'

בחלוף העיתים התבססה בדין הישראלי ההלכה הנוהגת לעניין מינוי כונס זמני, והיא, כי מפאת היותו של החוב בהליכי בירור בבית-משפט, יש להיזהר מאוד בעת מינוי כונס על נכסי חייב בהליכי ביניים ורצוי על-כן, לנקוט תחילה בסעדים זמניים חמורים פחות על-מנת לשמר נכסי החייב עד למועד הכרעת הדין. עם-זאת, במסגרת שיקול-דעתו מוסמך בית-המשפט ליתן צו כינוס מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, גם אם טרם בוצע ניסיון ליתן סעד זמני אחר, וזאת אם שוכנע בית-המשפט כי בנסיבות המקרה אין בסעד זמני אחר כדי לסייע לבעל הדין (ראהעניין עוניסון (ע"א 846/75 עוניסון - חברה לבניין בע"מ ואח' נ' אלכסנדר דויטש ואח', פ"ד ל(2), 398 (1976))."

לעניין היקף שיקול-הדעת במינוי כונס נכסים לאחר פסק-דין מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, קבע כב' השופט מ' שמגר:

"תקנה זו, אשר מקורה בדיני היושר, שלובה בפרק הסעדים הזמניים שבתקנות סדר הדין. אולם למרות מיקומה של התקנה כחלק מהליכי הביניים, מוסמך בית-המשפט מכוח תקנה 388 למנות כונס נכסים גם כסעד קבוע לאחר מתן פסק-הדין (388(א)(1)). תפקידיו של כונס זה שונים בתכלית מתפקידי חברו אשר מונה לתפקיד זמני אגב הדיון; בעוד שתכלית מינויו של הכונס הזמני לנקוט אמצעים לשמירה ולניהול של רכוש עד לבירור המחלוקת בין בעלי הדין (רע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נשר, פ"ד מב(4), 683 (1989), הרי ייעודו של הכונס, הממונה לאחר מתן פסק-הדין, לשמש אלטרנטיבה להליכי הוצאה לפועל. הליך זה נהוג לכנותו הוצאה לפועל מן היושר (EXECUTION EQUITABLE), ושורשיו בהליך האנגלי אשר הקנה הגנה בידי אדם אשר לא הצליח לממש זכותו כלפי החייב בהליכים רגילים במשפט המקובל (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שישית, 1991), 585).

11. במקורו של ההליך באנגליה היה על המבקש סעד בבית-משפט של יושר להוכיח התקיימותם של שני תנאים: (1) שהמבקש עשה את כל אשר ביכולתו כדי לקבל סעד בבית-המשפט המקובל; (2) שלחייב זיקה לנכס ספציפי אשר מפאת היעדר בעלות בו לא ניתן היה לממשו כלפי הזוכה באמצעים החוקיים שעמדו לרשות בתי-המשפט הרגילים (544, 552 (SALT V. COOPER(1880)16 CH.D.

עם חקיקת ה- JUDICATURE ACT 1873, הפסיקו בתי-המשפט בהדרגה ליתן תוקף לראשון שבין התנאים, והקלו בדרישות לקיומו של התנאי השני SWEET & MAXWELL (1989), Seventeenth Ed. (RECEIVERS) KERR, ON P.33)) כן נסוגו בתי-המשפט מדרישתם לפיה היה על הזכאי שבדין להצטייד באדרכתא (ELEGIT) מבית-המשפט בטרם קיבל סעד מן היושר בעניין זה.

עם הזמן, התפתחה הפרקטיקה בבתי-המשפט של דיני היושר, לפיה מונו כונסי נכסים כסעד מן היושר רק כאשר נתברר כי קיים מכשול לממש את פסק-הדין באמצעים רגילים (שם, בעמ' 34). לפיכך לא מונה במשפט האנגלי כונס מן היושר כאשר ניתן היה לממש את הרכוש בהליכי מימוש פורמליים (EXECUTION AT LAW), או כאשר היה הליך זה בלתי-"צודק ונוח" (AND LIVERPOOL, ETC, BANKING CO. V. PARKINSON (1988
MANCHESTER 22 Q.B.D. 173). ודוק: בית-המשפט לא הוסמך למנות כונס נכסים מן היושר רק משום שבנסיבות העניין עולה כי זהו ההליך הנוח והצודק יותר ((HARRIS V. BEAUCHAMP (1894) 1 Q.B. 801). עם-זאת, נעתרו בתי-המשפט של יושר לבקשה למנות כונס גם במקרה של נכסים אשר ניתן לממשם בהליך רגיל, אלא שלגביהם הובהר לבית-המשפט כי החייב עלול לסכל את זכאותו של הזוכה על-ידי ויתור, הסבה, או מכירה של זכויותיו. כך, בלשונו של המלומד KERR (לעיל, בעמ' 35):

'If, however, it is proved that the judgment debtor is threatening or intending to deal with the property in such a manner as to amount to a fraudulent attempt to defeat the rights of creditors, or in some other analogous circumstances, a receiver may be granted even over property
susceptible to legal execution...'
התפתחות נוספת בעקבות חקיקת ה- JUDICATURE ACT 1873, היתה זניחת הדרישה לפיה, כתנאי מקדמי להענקת הסעד, יבוצע ניסיון לגבות החוב בהליכים רגילים; הנימוק לכך היה כי כאשר ברור כי הליכי ההוצאה לפועל יהיו עקרים, אין כל צורך וטעם לשלוח את בעל החוב לנסות מזלו במסלול זה (C.A HILLS V. WEBBER (1901) 17 T.L.R 513,). הבדיקה לסבירות הסעד שיכול ההליך הרגיל להושיט לבעל החוב אינה פורמלית אלא מהותית; אם עולה כי בנסיבות העניין הליכי מימוש רגילים יהיו עקרים, כי אז די בכך כדי להצדיק את הפניה אל הוצאה לפועל מן היושר בלא שיהא צורך לבצע ניסיון פורמלי כל שהוא במישור ההליך הרגיל:

'The courts no longer required the creditor to go through the motions of levying an execution at law if it could be shown that to do so would simply be a waste of time.' (Hubert Picarda, The law relating to receivers, managers and administrators (second ed. Butterworths, London, (1990) p.295)
בשנת 1980 הוסף סעיף 51 ל- RULES OF THE SUPREME COURT, אשר קבע מספר כללים מנחים למנוי כונסי נכסים כהוצאה לפועל מן היושר:

'Where an application is made for the appointment of a receiver by the way of equitable execution, the court in determining whether it is just or convenient that the appointment should be made shall have regard to the amount claimed by the judgment creditor, to the amount likely to be obtained by the receiver and to the probable costs of his appointment...'

סעיף 51 נועד לצמצם את קשת המקרים בהם ממנים בתי-המשפט של יושר כונסי נכסים; שימוש בסעד זה בהתאם לדין האנגלי צומצם לפיכך, למקרים בהם ניתן לייחס לתביעה הבלתי-ממומשת רנטביליות מסויימת, באופן כזה ששוויה וסיכויי הצלחתה מצדיקים שימוש בהליך יקר כמינוי של כונסי נכסים (KERR, לעיל בעמ' 35)...

במשפט הישראלי לא רבו המקרים בהם מונו כונסי נכסים למימוש פסק-דין. משהוחלף חוק ההוצאה לפועל העותמני על-ידי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, הורחבו האמצעים בהם ניתן לרדת לנכסיו של החייב, ועל-כן נהגו בתי-המשפט, כדבר שבשיגרה, לשלוח את הזכאים בדין לממש את זכותם בלשכות ההוצאה לפועל השונות (י' זוסמן, שם, 586). הרחבת מנגנון ההוצאה לפועל באה לביטוי בעיקר בחקיקת סעיף 53 לחוק הוצאה לפועל המקנה לראש ההוצאה לפועל הסמכות למנות כונס נכסים על נכס מסויים של החייב על-מנת לבצע את הפעולות הדרושות לאכיפת פסק-הדין כלפי החייב.

ניתן היה לגרוס, כי הסמכות האמורה מייתרת את הליך ההוצאה לפועל מן היושר אשר בתקנות סדר הדין האזרחי-ולא היא; הוראתו של סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל איננה מאפשרת מינוי כונס על כל נכסי החייב, אלא על נכס מסויים בלבד (ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עורך-דין א' פינצ'וק, פ"ד מא(2), 664 (1987)) ועל-כן, זוכה בפסק-דין המקנה לו זכויות בנכסי החייב אינו יכול לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למינוי כונס על כלל הנכסים.

יתרה-מזאת, שיקול-דעתו של ראש ההוצאה לפועל בעת מינוי כונס לפי סעיף 53 הנ"ל, אינו רחב כשיקול-דעתו של השופט בדין; ראש ההוצאה לפועל ממלא תפקיד מינהלי וככזה אינו רשאי לעסוק בתחומים אשר גולשים מעבר לגדר הסמכויות שהוענקו לו מפורשות בחוק על-מנת לבצע פסקי-דין. כך אין ראש ההוצאה לפועל רשאי למנות כונס על נכס משיקולי אקוויטי כפי שרשאי לעשות בית-המשפט לפי תקנה 388 לתקנות הנ"ל. ואם אין די בכך, הרי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך להעניק לכונס סמכויות אשר אינן נקובות מפורשות בסעיף 54 לחוק הוצאה לפועל כגון סמכויות חיפוש נכסים אשר הוסתרו או הועלמו על-ידי החייב, ואשר לא פורט מקום המצאם כאמור בתקנה 80(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.

גם במישור הדיוני הליך הוצאה לפועל מן היושר לפי תקנה 388 הנ"ל הינו הליך שיורי. הליכים אלו מוציאים האחד את השני, ובמקום שניתן צו של הוצאה לפועל מן היושר, אין עוד מקום לפנות ללשכות ההוצאה לפועל למימוש הנכסים עליהם מונה הכונס. הסיבה לכך הינה, שבמקום שמבקש יכול לקבל אותו הסעד ממש - בבית-המשפט ובלשכת הוצאה לפועל, עליו לפנות ללשכת ההוצאה לפועל שכן זהו הסעד העקרי שבדין. הסמכות המוקנית לבית-המשפט הינה סמכות שביושר, אשר מטבע הדברים מקומה ביציע האחורי של הזכויות. על-כן לא ניתן להעלות על הדעת מקרה בו בפני הזוכה תעמוד הפררוגטיבה לאיזה הליך לפנות; לכל סיטואציה נועד ההליך הראוי לה, ולכן הוראות החוק מוציאות זו את זו. דרך המלך למימוש פסק-דין הינה דרך חוק ההוצאה לפועל, ורק כאשר נוכח בית-המשפט כי דרך זו עשויה להוביל אל מבוי סתום, עליו לשקול האם יש לפנות אל הדרך השיורית - דרך היושר.
עמד על כך הנשיא מ' לנדוי ב- ע"א 689/74 בשמת חברה להשקעות ופיננסים בע"מ נ' עיריית אילת, פ"ד כט(2) 281, 295 (1975)):

'... יתכנו נסיבות שבהן מן הראוי למנות כונס נכסים לשם 'הוצאה לפועל מן היושר', כלומר כאשר אמצעי ההוצאה לפועל הרגילים אין די בהם כדי להבטיח את הזכויות של זוכה על-פי פסק-הדין. חברי נתן דוגמה לכך בעיקול על מניות. דוגמה אחרת היתה בעניין שנדון ב- ע"א 329/67 בלומה רייך כהן (הולצמן) נ' שלמה איגר, פ"ד לב(1), 91 (1968) - האיזכור שלי-מ.ש.) ... בדרך-כלל הוא (צו כינוס נכסים על-ידי בית-המשפט- מ.ש.) לא ינתן כאשר התובע או הזוכה על-פי פסק-הדין יכול לבוא על סיפוקו בדרך בקשת סעד אחר, כגון הטלת עיקול זמני, או דרכי ההוצאה אל הפועל לפי חוק הוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. סעיפים 53 ואילך של חוק ההוצאה לפועל מכילים עכשיו הוראות מפורטות למינוי כונס נכסים לשם ביצוע פסק-דין-גם זאת רק לנכס מסויים.'

13. משנמצא כי חקיקת סעיף 53 לא איינה את סמכות בית-המשפט לפי תקנה 388 עלינו להעמיק ולבחון מהם גדר השיקולים למתן סעד מן היושר.

שתי מגמות משמשות בתאוריה של סדרי הדין האזרחי: מצד אחד, מגמת היציבות. זו מחייבת תחימה מסויימת של שיקול-דעתו של השופט כדי שלא לפגום ביציבות ההליך. מצד שני עומדת המגמה הרואה בסדרי הדין מכשיר פרוצדוראלי לגילוי האמת ולעשיית הצדק בין הצדדים. זו מחייבת פתיחה של ההליך לגמישות רבה בהתאם לרוח התקופה (ראה - מ' לנדוי "על השמרנות בסדרי הדין האזרחי", ספר זוסמן (ירושלים תשמ"ד), 285).

בתחום הסעדים הזמניים, ובכללם סעד כינוס הנכסים, התאפיינה הפסיקה בשנים האחרונות בתנועה לעבר גמישות ופתיחות. הסיבה לכך היתה כאמור השנוי המהיר שחל בחיי המסחר והכלכלה שחייבה את בתי-המשפט ליצור פתרונות משפטיים למצבים משתנים. היקף העסקות ומורכבותן הובילו את בתי-המשפט לפתיחת ההליך ולהרחבת השימוש בסעדים ובצווים תוך שימוש בשיקול-הדעת השיפוטי, אם במסגרת הסמכויות אשר הוקנו לבתי-המשפט בתקנות סדר הדין, ואם בסמכותם הרחבה מכוח סעיף 75 לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. הרחבת קשת האפשרויות להענקת סעדי ביניים מתחייבת לאור הגמשת ההליכים ברוח המגמה הרואה בהליכי סדר הדין מכשיר פרוצדוראלי העומד לשרותן של הזכויות המהותיות המתבררות בעת הדיון.

ככל שהמדובר בסעדים מן היושר, הרי אלו אינם מוסיפים זכויות חדשות לצד להליך, אלא יעודם לסייע למימוש זכויות הקיימות בדין (ראה ד"ר א' וינוגרד צווי מניעה (חלק כללי) (התשנ"ג) 5). על-כן, כאשר בוחנים את הליך ההוצאה לפועל מן היושר כחלק ממגמת ההרחבה האמורה, אין זה אלא טבעי כי כאשר נראה כי ההליך הסובסטנטיבי לא הצליח להעניק את הסעד הראוי למקרה הנדון, מן הראוי שבתי-המשפט יושיטו ידם לזכאי לציידו בסעד הצודק והנוח בנסיבות העניין.

עם-זאת, נוחות ההליך כשלעצמה אינה עומדת כשיקול מרכזי בפני בית-המשפט, ולכן, גם אם דרך היושר הינה אפקטיבית יותר, יש לבחון מכתחילה האם דרך ההליך הרגיל אינה עשויה להעניק מזור לבעל הדין (וראה HARRIS v. BEAUCHAMPלעיל).

מערכת השיקולים במסגרת הסעד שמן היושר אינה מערכת עצמאית אלא משולבת, וביסודה ראיה רחבה של ההליך ותוצאותיו הראויות. על-כן, במקום בו הנפגע עשוי לבוא על תיקונו בדרך המלך, אין בית-המשפט נדרש לסלול למענו דרך חליפין, אפילו דרך זו נוחה וצודקת יותר.
14. להשלמת הדיון, נותר לגדר את קשת המקרים בהם ניתן להצביע על הנוחות והיעילות שבמתן הסעד, בהתחשב ביכולת המיצוי של ההליך הרגיל שבחוק ההוצאה לפועל.

רשימת המקרים בהם אין לשכות ההוצאה לפועל מסוגלות לאכוף באופן סביר ויעיל את פסקי-הדין, אינה רשימה סגורה. גם לשכות אלו כפופות לשינוים הטכנולוגיים המאפיינים את חיי הכלכלה המודרנית, אם כי למצער, ההתאמה אינה תמיד בקצב הרצוי. כך, השתכללות המנגנונים וייעול האכיפה תשנה מדעיקרה את מערכת הטעמים למתן סעד ההוצאה לפועל מן היושר.

כיום, נראה כי עדיין אין לשכות ההוצאה לפועל מסוגלות לאכוף כל פסק-דין כלפי החייב. כנזכר, מקום בו נדרש מינויו של כונס נכסים לצורך הקהלת נכסי החייב, אין ביד ראש ההוצאה לפועל הסמכות לעשות כן, אלא לנכס בודד ומאותר.

במקרה שלפנינו המדובר בחייב אשר היקף עסקיו ונכסיו אינו גלוי. כך קובע

בית-המשפט קמא כי:

'... יש למבקשת מידע, ואינני מוכן להתעלם ממנו רק משום שהוא בגדר עדות שמועה, על זכויות המשיב בחברות שונות, האמורות להיות רשומות על שמו או על-שם נאמנים עליו. במסגרת ההליכים לגביית חוב, חובה לתת את הדעת למידע כזה כדי לאפשר את בדיקתו ולרדת מאותם (צ"ל 'לאותם'-מ.ש.) נכסים, אם ימצאו כאלה.'

אמנם, ככל שהדבר נוגע לסמכויותיה של לשכת ההוצאה לפועל, הפקיד המחוקק בידי גוף זה סמכויות רבות כדי לרדת לשורש יכולתו הכספית של החייב; כך מוסמכת הלשכה לבצע חקירת יכולת מכוח סעיף 67(א) לחוק; למנות חוקר מיוחד לבצע חקירות מטעמו של ראש ההוצאה לפועל (סעיף 68א); להורות על מסירת מידע המצוי בידי צד ג' (סעיף 7ב); לעכב יציאת החייב מן הארץ (סעיף 14); להורות על חיפוש (סעיף 15); לצוות על עיקול מיטלטלין ומקרקעין, ועל מכירתם (סעיף 27 ו- 36); ואף להורות על הבאה או מעצר של חייבים לפי סעיפים 69-74יא. דא עקא, כי גם סמכויות נרחבות אילו אינן מספיקות לעיתים כדי להביא זכאי אלי זכייתו. כך הוא המקרה של זוכה אשר היקף זכיתו גדול מאוד. כך הוא במקרה דנן; לשכות ההוצאה לפועל עדין אינן מסוגלות, לצערנו, לגבות סכומי כסף נכבדים למרות מנגנוני האכיפה העומדים לרשותם. לצורך איתורם של נכסים בהיקף נכבד יש להפנות משאבים רבים וכוח אדם אשר בדרך-כלל אינו בנמצא. על-כן עולה החשש כי בהיעדר סעד מתאים ימצא עצמו הנושה בפני שוקת שבורה הנובעת מחוסר מסוגלותן של לשכות ההוצאה לפועל לפעול לגביית סכומים רחבי היקף.

15. לא נעלמה מעיני העובדה, כי מינוי כונסי נכסים לאחר מתן פסק-דין עשוי להכביד על בתי-המשפט בשל הטיפול השוטף בבקשות שונות להוראות מאת הכונסים.

לעניין זה העירה הנשיאה חנה אבנור במאמרה "כונס נכסים לפי תקנה 264" 388 דהיום - מ.ש.), הפרקליט לג (התשמ"א) 375, 366, 1981, כדברים אלה:

'מחלוקת לי עם הלכה זו (הלכת עוניסון - מ.ש.). חולקת אני עליה לא בשל דרך מינויו של כונס הנכסים (שנראת לי כזהה עם ההלכה הקודמת), אלא בשל המסקנה כי אפשר לתת צו לאכיפת הסכם בניה, תוך התעלמות מצורך הפיקוח המתמיד של בית-המשפט.

בית-המשפט העליון סיים בעניין זה את מלאכתו עם מתן פסק-דין. ומה ארע הלאה? תיק בית-המשפט המחוזי תפח והלך והגיע למימדי ענק - מרוב פניות ובקשות להוראות והנחיות של בית-המשפט, על-ידי כונס הנכסים.'

אכן, היקף פעולותיו של הכונס על דרך של הוצאה לפועל מן היושר הינו רחב ומעסיק את בית-המשפט. אשר-על-כן מן הראוי כי בבואם להעניק סעד זה יתנו בתי-המשפט דעתם לשלשה:

(1) פרק הזמן לגביו ניתן צו הכינוס: מן הראוי כי מינויים של כונסי נכסים על דרך הוצאה לפועל מן היושר, יעשה לפרק זמן קצוב ומוגדר ולתקופה לא ארוכה. במהלך פרק זמן זה יבצעו הכונסים את כל אשר לאל ידם כדי לאתר את הנכסים, ולבחון סיכויי מימושם. בתום התקופה יתייצבו בפני בית-המשפט ויניחו בפניו את מימצאיהם לצורך קבלת החלטה האם יש טעם להאריך את המינוי או להפנות את הזוכה ללשכות ההוצאה לפועל במסלול הרגיל. בבואו להאריך את מינויים יבחן בית-המשפט האם בהמשך פעולת כינוס כאמור, יש כדי להוביל לתוצאות טובות יותר מאשר בהוצאה לפועל הרגילה, וכן ישקול את העלויות של המשך ההליך, ביחס לסיכויי הצלחת הכינוס (השווה: ORDER 51 - RULES OF THE SUPREME COURT). טכניקה זו של קביעת מועדים קצובים לדיון בתוצאות הכינוס עשוי גם להפחית מהווצרות ניגודי אינטרסים עם הנושים האחרים אגב ביצוע פעולות הכינוס; ככל שבית-המשפט יקדים לראות כי התיק בשל לשליחתו למימוש בהוצאה לפועל, כך יקטן הסיכוי לפגיעה בזכויות נושים אחרים שלא היו שותפים להליכים בבית-המשפט ולא היו מודעים למינויו של כונס הנכסים.

(2) כונס הנכסים מן היושר, במובחן מכונס לפי פקודת פשיטת הרגל או פקודת החברות, אינו כונס של הגוף המשפטי (החייב) אלא של נכסיו.
הכונס בהוצאה לפועל מן היושר, אינו שולל מן החייב את כושרו לבצע פעולות משפטיות. בהקשר זה יש לתת את הדעת להשפעת הכינוס על המשך ניהולם של עסקי החייב. הכונס תפקידו לסייע לאכוף את פסק-הדין, באשר לצורך זה הוענקו לו סמכויותיו. הוא אינו הופך למנהל עסקי החייב, אם אין נכסים הניתנים לתפיסה ובמקרה שבית-המשפט נוכח כי הסיכוי לתפיסת נכסים הינו נמוך, יש להפנות את הצדדים להליכי פשיטת רגל או ללשכות ההוצאה לפועל.

(3) העומס על בתי-המשפט הינו בהחלט שיקול רלבנטי אותו על בית-משפט להביא בחשבון במסגרת השיקולים עובר להפעלת סמכויות המנוי; ההליך יהא בלתי-צודק או בלתי-נוח אם פעולותיו של הכונס כשלעצמן תדרושנה התערבותו הנרחבת מאוד של בית-המשפט, מאידך גיסא, גם ייתכן כי שליחת החייב ללשכות ההוצאה לפועל לא תועיל מאום להפחתת הנטל כי אם תגבירו - וזאת במקרים בהם קיימות מחלוקות לגבי בעלות בנכסים, אשר לגביהן ממילא יאלץ בית-המשפט לשוב ולהכריע. ייתכן גם, ובית-המשפט יידרש לשמוע ערעורים על החלטות ראש ההוצאה לפועל וגם בכך יש משום הכבדה, אם כי מסוג אחר, על מימוש פסק-הדין.

לאור האמור לעיל דומה כי הקנייתן של סמכויות לכונס לביצוע משימות מוגדרות ולזמן שאינו ממושך, עשוי שלא להטיל על בית-המשפט עומס שאינו מוצדק בנסיבות העניין.
קשת המקרים בהם ניתן להעניק סעד הינה מצומצמת ביותר, שכן ביצוע פסק-הדין אינו מתפקידיו השיפוטיים של בית-המשפט. לשם כך הוקמה ההוצאה לפועל והדברים מובנים. על-כן, רק במקרים בהם הצטברות הנסיבות מצביעה על כך, שהליך זה הינו הכרחי למימוש פסק-הדין ובהתחשב בגורמים שנזכרו לעיל, ייטה בית-המשפט להעניק את הסעד.
16. סיכומו-של-דבר: לפנינו חייב אשר עושה ככל אשר לאל ידו כדי לפטור עצמו מעול חובותיו. היקף החוב הפסוק כנגדו כ-20 מיליון דולר של ארה"ב...

בסיטואציה דומה נעתר בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ב- ת"א (ת"א) 2244/81 קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון נ' פלטו שרון ואח', פ"מ התשנ"ב(א), 163 (1991) למינוי כונס נכסים על נכסיו של החייב, לשם ביצוע פסק-הדין כנגדו.

נימוקיו של בית-המשפט היו כי:

'ביצוע פסק-הדין במקרה זה כרוך במחלוקות שההכרעה בהן לא תהא פשוטה. יש מחלוקות על בעלות בנכסים שבחלקן נעורו במהלך המשפט וחלקן לאחר מתן פסק-הדין. לאור התנהגות הנתבעים בעבר, סביר להניח שלא תמו הנסיונות לייחס בעלות בנכסים שונים לאחרים. זאת ועוד: מעבר לטענות הבעלות עשויות להתעורר מחלוקות בדבר זכויות אחרות בנכסים וכבר שמעתי מפי הכונס רמז לכך...'

המחלוקות האלה תוכרענה בלאו הכי בבית-המשפט וכל עוד לא תוכרענה לא ניתן יהיה לממש את הנכסים. לבסוף, מדובר בנכסים שהם לא רק בעלי שווי רב, אלא שמטבע הדברים מימושם יהא מסובך... הפניית העניין ללשכת ההוצאה לפועל לא רק שלא תחסוך מבית-המשפט הזה את ההזדקקות לכל המחלוקות האלה, אלא להיפך, היא רק תאריך את הדרך ותסרבל את הליכי ביצוע פסק-הדין."

במקרה האמור, חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 40 מיליון דולר, ונפסק כי אין כל טעם בהליכי הוצאה לפועל רגילים אשר ממילא לא יובילו לסיום העניין. אף במקרה שבפנינו נדרש מנוי הכונס מאחר ובמצב הקיים לא נראית דרך לביצוע פסק-הדין ללא איסוף נתונים על נכסים ואיתורם.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כינוס נכסים על-פי תקנות סדר הדין האזרחי כסעד קבוע