כונס נכסים - דיני חברות - מבוא

סימן ו' בפרק ח' בפקודת החברות בסעיפים 201-194 לפקודה, עוסק במינויו של כונס נכסים על-מנת לאכוף איגרת חוב מובטחת בשיעבוד צף.

המדובר בסעד לצורך מימוש יעיל של בטוחה שניתנה לבעל חוב.

סעיף 272 לפקודה עוסק אף הוא במינוי כונס, ובו נדון מינויו של הכונס הרשמי לכונס נכסים.

להלן נבחן את הוראת סעיף 194 לפקודת החברות על-פיו:

"מקום שאיגרות חוב מובטחות בשיעבוד צף, בשיעבוד הון שטרם נדרש תשלומו, בדרישות תשלום שטרם נפרעו או במוניטין, אין לאכוף את זכויותיהם של בעלי איגרות החוב לגבי השיעבוד אלא ברשות בית-המשפט; ואם הוגשה לבית-המשפט בקשת אכיפה, רשאי בית-המשפט ליתן כל סעד שאפשר לקבלו על-פי בקשה כאמור בבתי-המשפט באנגליה, כולל מינוי כונס ומתן צו למכירת הנכסים וחלוקתם."

סעד כינוס הנכסים, מחד, מפקיע את שליטת בעלי החברה בנכסיה ומושעית סמכות המנהלים להמשיך בניהולם העסקי, בדומה לפעולת המפרק, ומאידך, נשארת הישות המשפטית של החברה בידי בעליה המקוריים, בניגוד לפעולת הפירוק.

כך קבעה גם כב' השופטת ו' אלשייך ב- פש"ר 1378/00 {פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 נ' טיטן בנץ בע"מ, פדאור 01(2), 770 (2001)} באומרה כי:
"כאמור, החברה שבכינוס מצויה בכינוס נכסים משמע, כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח תפס אך ורק את הנכסים ששועבדו באיגרת החוב.

כונס הנכסים לא תפס את אישיותה המשפטית של החברה ולחברה אישיות משפטית עצמאית שרירה וקיימת.

אין זה עניינו של הנושה המבוטח כיצד בכוונתם של הנושים הבלתי-מובטחים לאכוף את התחייבויות החברה כלפיהם.

אין כל הצדקה לכך שהחברה שאינה בפירוק תהפוך לגוף חסין מפני תביעה על-ידי נושיה."

בקשה המוגשת לבית-המשפט על-ידי כונס נכסים הפועל מכוח פקודת החברות - לאישור עסקת מכירה של נכס שנכלל בכינוס, אמורה להידון על-פי סעיף 194 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983. כונס הנכסים הרשמי מתבקש לרוב לחוות-דעתו על הבקשה מכוח הוראות סעיף 200(ג) לפקודת החברות, (עיינו: וולובסקי, כונס נכסים, 146).

לעיתים מזומנות, כאשר יש הסכמה בין החייב לבין הכונס, ואין התנגדות של נושים או צדדים אחרים, והכנ"ר אף הוא תומך באישור העסקה - זו מתאשרת על-ידי בית-המשפט ללא דיון (השוו להוראות תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עיינו גם: רע"א 2508/98 מתן י' מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3), 26 (1998); רע"א 5693/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק), פ"ד נב(5), 793, 795 (1998); ע"א 823/08 חזן נ' רשות המיסים, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.01.2009)).

עם-זאת כאשר בקשת כונס הנכסים מעוררת שאלות, או שיש התנגדות לגביה - דומה שראוי לקיים בה דיון. במסגרת זו, כדברי השופטת א' פרוקצ'יה ב-ע"א 509/00 לוי נ' ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4), 410, 426 (2001), יש מקום לתובנה כי:

"אין מדובר בקיום כללים טכניים הנובעים מהסדר סטטורי (החסר - לגבי בעלי תפקידים מסויימים מטעם בית-המשפט הנזקקים למימוש נכסים בתחום תפקידם - הבהרה שלי לנוכח האמור בטקסט - ח"מ), אלא בשמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום-לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס - העשרת קופת הכינוס - אלא גם להתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך, ובכלל זה בצדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה. על ממלא התפקיד לדאוג לאיזון ראוי בין כל הערכים הרלוונטיים ובין כל הגורמים המעורבים בעניין."

תפקידו של בית-המשפט בהקשר זה הוא של פיקוח, אולם, כפי שפסק הנשיא מ' שמגר בעניין רמות זכרון {ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס נכסים) נ' ד"ר וולף אליעזר, תק-על 93(1), 84 (20.01.93):

"... אין המדובר על-פיקוח פורמלי שהוא רק בגדר מתן גושפנקא למה שנעשה. הפיקוח של בית-המשפט על הכינוס אינו דומה לאישור נוטריוני. זהו פיקוח מהותי (ע"א 640/77 הקולג' האמריקאי נ' הכנ"ר (לא פורסם). האישור למעשים של הכונס - כמו גם למעשיו של המפרק, צריך להצביע על כך שבית-המשפט בחן את פרטי העסקה, שיווה נגד עיניו את הטענות והמענות שהועלו ולא מצא פסול מהותי בפעולות שנערכו.

בית-המשפט אינו מומחה על לעסקאות כלכליות. לכן רשאי בית-המשפט להסתפק בסבירותה הכללית של עסקה שאין לה מתנגדים. כאשר עסקה סבירה על פניה, רובץ על המתנגד העול להצביע על פגמיה."
{ע"א 10064/06 גיאו-בר הנדסה אזרחית בעמ ואח' נ' עוד אהרון ריבלין ואח', תק-על 2013(1), 7226 (21.02.2013)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כונס נכסים - דיני חברות - מבוא