אחריות כונס הנכסים

סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:

"58. אחריותו של כונס נכסים
(א) כונס נכסים אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו לפי פרק זה, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בפיצוי הנזק שגרם בכך, ורשאי הוא להורות על חילוט הערובה שנתן כונס הנכסים, כולה או מקצתה, לשם סילוק המגיע ממנו.
(ב) בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית-משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולעניין ערעור והוצאה לפועל, דין החלטתו כפסק-דין של בית-משפט שלום."

כונס הנכסים במשפט הישראלי הוא בעל מעמד משפטי עצמאי ויכול לתבוע ולהיתבע. כאשר מוגשת תביעה כנגד כונס הנכסים בגין עוולה אשר בוצעה בידי כונס הנכסים, כונס הנכסים יכול להיות מחוייב אישית ולשלם מכיסו או באמצעות מבטח אשר ביטח את פעילותו ככונס. מי שנפגע מפעילות כונס נכסים רשאי לבחור לצורך קבלת פיצוי, מתוך מספר מסלולים בהתאם לחובה אשר הופרה. המסלול האחד הוא הגשת בקשה לרשם ההוצאה לפועל לחיוב הכונס בנזק אשר נגרם בהתאם להוראותיו של סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, ככל שהופרו בידי כונס הנכסים אחת מחובותיו המנויות בפרק ה' לחוק ההוצאה לפועל ואילו המסלול האחר הוא הגשת תובענה כנגד כונס הנכסים בבית-המשפט המוסמך לכך, כאשר הפר כונס הנכסים חובה מהדין הכללי - עילות חוזיות, נזיקיות, עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע טען כי היה על התובעת לפעול אך במסלול הגשת הבקשה בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל ולפיכך אין מקום להגשת תובענה אל בית-משפט זה. הנתבע ציטט מתוך הדברים האמורים ב- ת"א 844/90 אלברט ואח' נ' שלזינגר, דינים מחוזי כו(3), 56 הקובע כי הפרת חובות שמקורן בדין הכללי תדון לפני בית-המשפט וטען כי התובענה אשר לפנינו עוסקת בהפרת הוראות סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל ומשכך היה מקום להגישה לפני רשם ההוצאה לפועל. אלא שאין מניעה מלנקוט בשני המסלולים גם יחד - היינו תביעה לפי הדין הכללי ובקשה לחיוב כונס בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל ואשר יקבע במסלול אחד, יקים השתק פלוגתא באשר לאחר כמו גם לא ניתן יהא לקבל בהם הכרעות עובדתיות סותרות.

(ראה האמור בספרם של כב' השופט עודד מאור ועורך-הדין אסף דגני על כונס הנכסים (הוצאת השדה המשפטי בע"מ, התשע"ה 2015), 173 וב- בר"ע (מחוזי ת"א) 4155/98 ובר נ' יום טוב (ניתן ביום 14.10.98). {תא"מ (חי') 189-12-12 כפר ביאליק שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ מס' אגודה נ' אמיר בירמן, תק-של 2015(4), 77063 (03.12.2015)}.

סעיף 58 לחוק מסמיך את רשם ההוצאה לפועל במסגרת התיק הרלוונטי לחייב כונס נכסים בנזק שגרם. אולם, קיומה של סמכות עניינית לרשם ההוצאה לפועל לבחינתו של עניין, איננה גורעת מסמכותו המקבילה של בית-המשפט.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט (בדימוס) בר אופיר, בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות (הוצאת פרלשטיין גנוסר בע"מ, מהדורה חמישית 2001), 503:

"אין מניעה שגם בית-המשפט ידון בתביעה המוגשת נגד כונס נכסים שמונה ופעל לפי הוראות חוק ההוצאה לפועל, ואין לראש ההוצאה לפועל סמכות בלעדית לדון בתביעות נגד כונס נכסים...

על הכונס חלות חובות גם מן הדין הכללי, כגון חובת תום-הלב או החובה שלא לנהוג ברשלנות. אלא שלעניין הפרת חובות אלה, שמקורן בדין הכללי ולא בחוק ההוצאה לפועל, הסמכות נתונה לבתי-המשפט הכלליים..."

עוד ראה את שנקבע בבר"ע (חי') 1173/04 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' סומק אדמונד:

"סעיף 58(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 המסמיך את ראש ההוצאה לפועל לפסוק פיצוי שנגרם בגין אי מילוי החובות המוטלות על כונס הנכסים, אינה שוללת את סמכותם של בתי-המשפט הכלליים לדון בכלל החובות המוטלות על כונס הנכסים, חובות שהן מכוח הדין הכללי, כגון החובה שלא לנהוג ברשלנות, חובות שהן מעבר לחובות המנויות בסעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל.

מאחר שמדובר בחובות שמקורן בדין הכללי, והסמכות נתונה לבתי-המשפט הכלליים, הכל לפי סכום התביעה, ממילא אין תחולה לעניין זה לסעיף 58 של חוק ההוצאה לפועל, והסמכות נקבעת על-פי סכום התביעה (ראה ת"א (חיפה) 844/90 בריטש אלברט ואח' נ' נתן שלזינגר, דינים מחוזי כו(3), 56, וכן בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה חמישית ספטמבר 2003), סעיף 307, 503)". {ת"א (פ"ת) 22190-05-15 רינת גורט נ' בנק איגוד תל אביב הסניף הראשי, תק-של 2015(3), 63482 (03.09.2015)}.

במסגרת אחריותו של כונס הנכסים, עליו לבצע את תפקידו בנאמנות.

כך למשל קבע כב' השופט י' טירקל ב- רע"א 5609/03 {אד מרי השקעות בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות ואח', פ"ד נח(3), 97 (2004)} כי גם אם בפני כונס הנכסים שתי חוות-דעת שמאיות, על-אף שהראשונה בזמן מביניהם גבוהה יותר, הרי, שעליו להשתמש בחוות-הדעת המעודכנת.

"כונס הנכסים היטיב, איפוא, לעשות כאשר השתמש בחוות-דעת מעודכנת. לעניין זה נפסק כי:

'הדרך הראויה לכונס נכסים לילך בה היא לדאוג לקבלת שמאות מעודכנת של נכס העומד למכירה במסגרת הכינוס... המטרה בקבלת שמאות מעודכנת היא להאיר את עיני בית-המשפט וכן את עיני כונס הנכסים, כדי שיוכלו לחתור להשגת המחיר המתאים והראוי ביותר בנסיבות המקרה' (דברי השופט ד' לוין ב- רע"א 2077/92, 2183 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז(3), 485, 500 (1993))."

יש לציין כי בין התרופות לאי-מילוי תפקידו של הכונס באופן הראוי, קיימת גם האפשרות של ראש ההוצאה לפועל לבטל את החלטתו לעניין מכירת הנככס, על-אף שהחלטתו היתה סופית.

כך, למשל, נקבע ב- רע"א 5080/97 {אברהם כהן נ' עורך-דין דוד רום בתפקידו ככונס, פ"ד נב(2), 332 (1998)} כי לראש ההוצאה לפועל הסמכות לבטל החלטתו הסופית לרשם המקרקעין לרשום את הנכס על-שם הקונה.

במקרה הנדון ניתן פסק-דין כנגד המבקש, המחייבו לשלם סכום כסף. המבקש לא שילם את החוב הפסוק, ונפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התקיימו הליכי מכירת נכס מקרקעין של המבקש באמצעות כונס נכסים, הוא המשיב 1. בסופו-של-דבר נחתם הסכם מכר בין כונס הנכסים לבין הקונה, משיב 2, ששילם את מלוא תמורת המכירה. ראש ההוצאה לפועל הורה לרשם המקרקעין לרשום את זכויות המבקש במקרקעין על-שם הקונה.

רק כ- 9 שנים לאחר-מכן הועבר הנכס על-שם הקונה.

בטרם נעשתה העברה זו פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לבטל את אישור המכירה, תוך שטען, בין-היתר, כי בניגוד לנדרש על-פי הוראות חוק ההוצאה לפועל והתקנות שהוצאו לפיו, הוא לא קיבל הודעות על המכירה לשלביה. כן טען המבקש כי היו העברות כספים ישירות מהמשיבים מס' 3, הזוג מורגנשטרן, למשיב מס' 1, העברות המעלות חשד לקנוניה בין המשיבים, במסגרתה קיבל הכונס מהמשיבים מס' 3 סכומי כסף ללא ידיעתו של ראש ההוצאה לפועל, סכומים אשר לא שימשו לכיסוי חובו של החייב. המבקש תמך את בקשתו מראש ההוצאה לפועל בתצהיר.

הכונס מסר אף הוא תצהיר לראש ההוצאה לפועל, לפיו המבקש ידע על העיקול ועל המכירה, שכן הוא הופיע בשעתו במשרדו ואיים עליו כי אם תבוצע המכירה - יהרגנו.

הכונס טען שהוא לא היה חייב למסור הודעות למבקש, כיוון שמונה על-פי פרק ו' לחוק ההוצאה לפועל ראש ההוצאה לפועל דחה טענה זו וקבע כי לא ניתנו למבקש הודעות כנדרש, אך למרות זאת דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת ביטול המכירה, בנימוק כי מתן האישור הסופי של ראש ההוצאה לפועל מונע את ביטולה.

בית-המשפט אישר החלטה זו, ובעקבות פסק-דינו העבירו המשיבים מס' 3 את הנכס על שמם.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור הנדונה.

כב' השופט ש' לוין קיבל את הערעור וקבע:

"שתי הערכאות שקדמו לנו יצאו מתוך הנחה שמתן אישור סופי לרשם המקרקעין על-פי הוראת תקנה 69 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 מהווה נקודת אל -חזור שלאחריה ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לבטל את חוזה המכר. תיזה זו אינה מקובלת עלינו. קנוניה בין הקונה לבין הכונס, או ידיעה של הקונה על הפגמים המהותיים שנפלו בעסקת המכר עובר לקבלת האישור לרשם המקרקעין, כל אחת מהן בנפרד וודאי ששתיהן יחדו, מהוות עילה לראש ההוצאה לפועל לבטל את אישור המכירה שנתן. בכך אנו מצטרפים לדעתה של השופטת בן-עתו, שפסקה בעניין אחד, שניתנת עקרונית, לראש ההוצאה לפועל סמכות לבטל את החלטתו (ראה ע"א (ת"א) 390/72 נזים נ' רובין, פ"מ התשל"ד(א), 163, פסקאות 8-7). יש לבחון איפוא במקרה שבפנינו אם נתקיים אחד מאותם מקרים חריגים בהם ניתן להפעיל סמכות זו בקשר להחלטה על מתן אישור סופי לרשם המקרקעין. אמנם, לאחר אישור סופי של ראש ההוצאה לפועל על מכירה לקונה, אין ראש ההוצאה לפועל רשאי עוד לבטל את הכרזתו על הקונה ולפתוח את הליך המכירה מחדש, בשל העובדה שנמצא מציע אחר המרבה במחיר הנכס (וראה ע"א 555/71 אמסטרדמר נ ' מוסקוביץ ואח', פ"ד כו(1), 793 (1972), וכן ע"א 569/71 סודאי נ' עודה, פ"ד כו(2), 281 (1972)), אך הלכה זו אינה מתייחסת למצב בו קיימת עילת ביטול בשל פגם מהותי בהליך המכירה (וראה רע"א 583/88 פרוקומרץ ואח' נ' שטנדר ואח', פ"ד מב(4), 281 (1988)), וממילא אין היא מתייחסת לנסיבות הדומות לאלו שנטענות בפנינו...

ראש ההוצאה לפועל לא קיים דיון שבעקבותיו לובנו הטענות העובדתיות הסותרות שהעלו הצדדים בתצהיריהם. לאור המסקנה אליה הגענו, אין מנוס מהחזרת הדיון בעניין אל ראש ההוצאה לפועל, על-מנת שיכריע במחלוקות העובדתיות הללו. במסגרת החלטתו, יתן ראש ההוצאה לפועל את דעתו גם לנסיבות שבעטיין התעורר המבקש להגיש את בקשת הביטול זמן רב לאחר מתן האישור, ובמידה ויחליט לבטל את המכירה, יתן דעתו גם להשפעת הביטול על יתרת חובו של המבקש."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אחריות כונס הנכסים